פרופ’ לירן רזינסקי מהתוכנית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן טוען כי המבט האלגוריתמי – האופן שבו מערכות ממוחשבות מנתחות אותנו – משפיע על תפיסת העצמי שלנו ועל התנהלותנו בעולם. מה שמדאיג, לדבריו, הוא שרוב האנשים אינם מודעים להיקף ולעומק של איסוף המידע הזה
בשנים האחרונות נראה כאילו הטלפון הנייד שלנו מצותת ועוקב אחרינו. אנחנו משאירים עקבות דיגיטליים בכל מקום שבו אנחנו נמצאים, בעולם המקוון וגם בעולם הפיזי – מרכישה בחנות ועד לטיול בפארק – כל פעילות שלנו הופכת לנתונים שנאספים ומנותחים.
פרופ’ לירן רזינסקי מהתוכנית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן טוען כי המבט האלגוריתמי – האופן שבו מערכות ממוחשבות מנתחות אותנו – משפיע על תפיסת העצמי שלנו ועל התנהלותנו בעולם. מה שמדאיג, לדבריו, הוא שרוב האנשים אינם מודעים להיקף ולעומק של איסוף המידע הזה.
האלגוריתמים רואים אותנו באופן שונה מהותית מהאופן שבו אנו תופסים את עצמנו. בעוד שאנחנו מתמקדים במה שנראה לנו משמעותי, האלגוריתמים מייחסים חשיבות גם לפרטים שוליים לכאורה. “תארו לעצמכם מצב שבו ההחלטה לגבי קבלתכם לעבודה מתבססת לא על תוכן הריאיון, אלא על שפת הגוף שלכם או הבגדים שבחרתם ללבוש,” אומר פרופ’ רזינסקי.
לדבריו, השפעת המבט האלגוריתמי חודרת עמוק יותר מאשר רק לאופן שבו אחרים תופסים אותנו. היא גם משנה את האופן שבו אנו רואים את עצמנו. “אנשים מתחילים לתפוס את עצמם כאוסף של נתונים. קחו לדוגמה את השימוש באפליקציות כושר. במקום להתמקד בתחושה הכללית של הריצה, אנשים הופכים לאובססיביים לגבי מדדים כמו קצב לב וסטורצית חמצן. אנחנו מתחילים לראות את עצמנו דרך עיני האלגוריתם.”
תופעה זו, שפרופ’ רזינסקי מכנה “דאטפיקציה של העולם”, היא חלק ממגמה רחבה יותר שבה יותר ויותר היבטים של חיינו הופכים לנתונים דיגיטליים. “המטרה היא להפוך את ההתנהגות האנושית לצפויה יותר,” הוא מסביר. “כשכל היבט של החיים הופך למדיד, נוצרת אשליה שניתן לנבא ולשלוט בהתנהגות האנושית באופן מדויק.”
אך מגמה זו מעלה שאלות אתיות ופילוסופיות מורכבות. האם אנו מאבדים משהו מהותי כשאנו מצמצמים את המורכבות האנושית לסדרה של נתונים? האם יש היבטים של החוויה האנושית שלא ניתנים לכימות? ומה ההשלכות של מתן כוח רב כל כך לאלגוריתמים בעיצוב חיינו?
פרופ’ רזינסקי מזהיר מפני “היפר-אינדיבידואליזציה” – מצב שבו כל אחד חי בבועת מידע מותאמת אישית, המערערת את המרחב המשותף שלנו. “כשכל אחד נחשף רק למידע שהאלגוריתמים ‘חושבים’ שמעניין אותו, אנחנו מאבדים את הבסיס המשותף לשיח ולהבנה הדדית,” הוא מסביר.
למרות ההשלכות המטרידות, קשה להתנגד למגמה זו. החברות מציגות את השימוש באלגוריתמים כדבר שמיטיב עמנו, מציע נוחות ויעילות. אבל המשתמשים לא מודעים מספיק למחיר הכבד שאנו משלמים. “האתגר שלנו”, לדעתו של רזינסקי “הוא למצוא דרך לנצל את יתרונות הטכנולוגיה מבלי לאבד את מה שהופך אותנו לאנושיים.”
עוד בנושא באתר הידען:
- להבין את המצב בשטח
- חוקרים אמירתיים בודקים הבטחה והמגבלות של אלגוריתמי לפיצוח הצפנות של חוקר מבן גוריון
- כשהמתכנתים פגשו את דארווין
- קצה של זרת, זה כל מה שהיה דרוש לחוקרים מהאוניברסיטה העברית על מנת לשחזר כיצד נראה האדם הדניסובי
- חוקרים מאוני’ ת”א: מצאנו עדויות למאבקי כוח סביב בניית גורד השחקים הראשון בתולדות האדם בתל יריחו