חוקרים מהאוניברסיטה העברית מצאו שהנטייה של כדורסלנים לזרוק שוב לשלוש לאחר שקלעו שלשה היא מוטעית

מחקר חדש חושף כי למידה מחיזוקים עלולה לפגוע בתהליך קבלת ההחלטות שלנו

אוהדי כדורסל ברחבי העולם מכירים את התסריט הבא: שחקן מקבוצתם האהובה קולע במהלך המשחק זריקה לשלוש לקול צהלות הקהל. כעבור זמן קצר, כאשר מגיע הכדור שוב לידיו בעודו נישא על גלי ההצלחה של קליעתו הקודמת, מנסה השחקן לזרוק זריקה נוספת מרחוק. אך האם העובדה שקלע את הזריקה הקודמת משפרת את סיכוייו לקליעה מוצלחת נוספת?

תוצאות המחקר של ד”ר יונתן לוינשטיין ממרכז אדמונד ולילי ספרא לחקר המוח (ELSCׂ( ומהחוג לנוירוביולוגיה במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית מנפצות את המיתוס ששחקן שקלע שלשה אחת או יותר “חימם את הידית” ושיפר את סיכוייו לקלוע את זריקות השלוש הבאות, ומעלות ספקות בנוגע ליכולתם של ספורטאים בפרט ואנשים בכלל לחזות את הצלחתם העתידית בהתבסס על הצלחותיהם בעבר.

במסגרת מחקר שנועד לבחון כיצד אנשים משנים את התנהגותם בעקבות חיזוקים המגיעים בתגובה למעשיהם, עקבו ד”ר לוינשטיין ותלמיד המחקר טל נימן במשך שנתיים אחר הזריקות מרחוק (המקנות 3 נקודות) והזריקות מקרוב (המקנות 2 נקודות) שלקחו 291 כדורסלנים מליגת ה- NBA ו-41 כדורסלניות מליגת ה-WNBA. השניים בחנו כיצד קליעות או החטאות בזריקה מרחוק משפיעות על התנהגות השחקן בהמשך המשחק ומצאו שאחרי קליעה מוצלחת הסיכוי שהזריקה הבאה של השחקן הקולע תהיה גם היא זריקה לשלוש עולה באופן משמעותי, והזמן שחולף עד לזריקה הבאה לשלוש מתקצר. כלומר, קליעה מוצלחת מרחוק מהווה חיזוק חיובי עבור שחקן הכדורסל שמסיק שעליו להמשיך ולזרוק מרחוק גם בהמשך המשחק.

אולם באופן מפתיע, מצאו נימן ולוינשטיין שהקשר בין זריקות עוקבות הוא הפוך מהמצופה ונוגד את האינטואיציה הראשונית של השחקנים ושל קהל האוהדים: שחקן שהצליח לקלוע בזריקה לשלוש – סביר יותר שבזריקה הבאה דווקא יחטיא ולהיפך – שחקן שהחטיא בזריקה לשלוש סביר יותר שדווקא יצליח בזריקה הבאה שלו לשלוש.

“תוצאות המחקר מצביעות על כך שלמרות שנים רבות של אימון אינטנסיבי, אפילו כוכבי הכדורסל הגדולים והמנוסים ביותר לא מצליחים ללמוד את ההכללות הרצויות במשחק” מציין ד”ר לוינשטיין שמחקרו התפרסם בגיליון האחרון של כתב העת Nature Communication. “הם לוקים בהכללת יתר, הגורמת להם לפעול כאילו דינה של זריקה אחת, כדינן של הזריקות שתבואנה אחריה ואינם לוקחים בחשבון שהסיטואציה שבה הצליחו בעבר עשויה להיות שונה מהסיטואציה הנוכחית”.

התנהגותם של שחקני הכדורסל מעידה על המגבלות של למידת מחיזוקים, בפרט בסביבה טבעית מורכבת כמו מגרש כדורסל. “למידת חיזוק עלולה שלא לשפר את ההישגים ואפילו לפגום בה אם היא אינה מבוססת על מודל מדויק של העולם”, מסביר ד”ר לוינשטיין ומוסיף: “למידת חיזוק משפיעה על ההתנהגות של כולנו. ברוקרים מחליטים על השקעותיהם על פי תשואותיהן של השקעותיהם בעבר ומצביאים מחליטים על מהלכיהם הצבאיים על פי תוצאות קרבות העבר. מודעות למגבלות של למידה מסוג זה עשויה לשפר את תהליכי קבלת ההחלטות של אלה וגם אלה, כמו גם של שחקני הכדורסל”.