הממצאים שפורסמו אתמול (ה’) בכתב העת נייצ’ר חושפים ניתוח גנומי מעמיק המקודד כיצד חיידק אי-קולי מתאים את עצמו להוסיף לתזונה המסורתית בגלוקוזה שנוספה אליה מנה הגונה של ציטראט.
צוות של חוקרים מאוניברסיטת מדינת מישיגן תיעד צעד אחר צעד את התהליך שבאמצעותו יצורים מפתחים תכונות חדשות.
הממצאים שפורסמו אתמול (ה’) בכתב העת נייצ’ר חושפים ניתוח גנומי מעמיק המקודד כיצד חיידק אי-קולי מתאים את עצמו להוסיף לתזונה המסורתית בגלוקוזה שנוספה אליה מנה הגונה של ציטראט.
:מגניב לראות כיצד תכונה ביולוגית חדשה מתפתחת” אומר זכארי בלונט, פוסט דוקטורנט במרכז בייקון של אוניברסיטת מדינת מישיגן לחקר האבולוציה בפעולה. “החיידקים הראשונים שאכלו ציחטראט בקושי הצליחו לגדול על ציטראט אך הם השתפרו במהלך הזמן. רצינו להבין מהם השינויים שאיפשרו לחיידק לפתח יכולות חדשות. היה לנו מזל שיש לנו מערכת שאיפשרה לנו לעשות זאת.”
חיידקי אי.קולי רגילים אינם יכולים לעכל ציטראט בנוכחות חמצן. למעשה, זה סימן מזהה של אי קולי. הם אינם יכולים לעכל ציטראט משום שאי.קולי אינו יכול לבטא את החלבון הנכון הדרוש לעיכול מולקולות הציטראט.
בלונט בצוותא עם ריצ’ארד לנסקי, פרופ’ למיקרו ביולוגיה וגנטיקה מולקולרית במישיגן. ניסוי ארוך טווח שלנסקי החל בו ב-1988 ובמסגרתו גידל תרביות של חיידקי אי.קולי מהירי צמיחה יאפשרו לו ולחברי הצוות לחקור יותר מ-56 אלף דורות של אבולוציה חיידקית.
הניסוי הראה את הברירה הטבעית בפעולה. מכיוון שהדוגמאות של החיידקים הוקפאו והיו זמינים למחקר מאוחר יותר, כאשר משהו חדש צץ, המדענים יכלו ללכת אחורנית לדורות קודמים ולבחון את הצעדים שהתרחשו לאורך הדרך.
“ראינו לראשונה את החיידקים המשתמשים בציטראט בערך בדור ה-33 אלף” הסביר לנסקי. “אך זק הצליח להראות כי כמה מהמוטציות החשובות כבר התרחשו קודם לכן. לאחר מכן, צפה בהקרנה מחודשת של האבולוציה בשלבי ביניים שונים. הוא הראה כי ניתן לגרום לאבולוציה מחודשת אצל אוכלי הציטראט, אך רק לאחר שכמה חלקים אחרים של הפאזל הונחו במקומם.”
במאמר ניתחו בלאונט וחברי צוותו 29 גנומים מדורות שונים כדי למצוא את החלתיכות המוטציוניות של הפאזל. הם חשפו תהליך בן שלושה שלבים שבאמצעותו החיידק מפתח יכולות חדשות.
השלב הראשון היה פוטנציאציה potentiation, כאשר האי. קולי צבר לפחות שתי מוטאציות שהניחו את השלב לאירועים המאוחרים יותר. השךב השני אקטואליזציה actualization מתרחש כאשר החיידק מתחיל לראשונה לאכול ציטראט אך רק בקושי נוגס בו. השלב האחרון, עידון (refinement) מערב מוטצאיות שכבר שיפרו את התכונה החלשה הראשונית. הדבר איפשר לאוכלי הציטראט להסתער על מקור המזון החדש ולהפוך לדומיננטיים באוכלוסיה.
“התרגשנו במיוחד משלב האקטואליזציה” אמר בלאונט. “המוטציה המעורבת בכך היא די מורכבת. היא מארגנת מחדש חלקים של ה-DNA של החיידק, ובונה שלב רגולציה חדש שלא היה קיים קודם לכן. רכיב חדש זה גורם לייצור חלבון שמאפשר לחיידק להכניס ציטראט לתוך התא בנוכחות חמצן. זה טריק חדש עבור אי. קולי.” מדובר בשינוי רחוק מהנורמאלי.” אמר לנסקי.
“זו לא היתה מוטציה טיפוסית כלל, כאשר רק צמד בסיסים אחד, או אות אחת בגנום משתנה”. אמר. “במקום זאת, חלק מהגנום הועתק כך ששני גושים של DNA חוברו יחדיו בדרך חדשה. גוש אחד קודד חלבון שאיפשר להניס את הציטראט לתוך התא בעוד השני גרם לביטוי החלבון.”
במחקר היו שותפים גם חוקרים מאוניברסיטת טקסס ומאוניברסיטת קלגרי.
31 תגובות
אמתי
יש מיקרים לא מעטים שנוצרו מינים חדשים. אין כל ספק שהאבולוציה עובדת וקל להבין למה.
מה שהניסוי נותן זה לימוד השלים השונים. זה גם כלי לימוד מצויין כי החוקרים שומרים את כל השלבים בדרך.
הכותרת די מטעה. זה נכון שיצור אחר מוטציה הוא לא אותו היצור אך לקרוא לו יצור חדש זה סנסציוני אבל גם מגמתי במודע או לא במודע. זה מקדם, למי שלא ער לפרטים, את הרעיון של מוצא מינים שמיצור נחות נוצר יצור מורכב יותר. בסופו של דבר מדובר על יצור עם אותו מספר גנים אלא שבחלק מהם השתנה הקוד ולא יצור מזן חדש ובטח לא יותר מורכב.
יש מקרים שבהם נוצרות מוטציות שאינן עוזרות להשרדות כמו פולידידקטיה (3 אצבעות) אך כמובן שמוטציה שבאה לידי ביטוי היא לא מקרה כל כך נפוץ. גם עיניים כחולות הן תוצאה של מוטציה. השאלה היא האם המוטציה מספיק סבירה לקרות, אם היה סביר שישונה הסדר הגנטי באופן אקראי כתוצאה משיבוש או טעות בהעתקת המידע כך שמבנה האף ישתנה או הכתף בצורה שבה יש אצבע או נחיר נוסף אז היה סביר להניח שהן תופענה מידי פעם בהנחה שהן לא פוגעות בהשרדות הפרט. כמובן שחשוב לדעת אם אותו גן חדש הוא דומיננטי או רצסיבי, וגם חשוב לזכור שבתחילה מוטציות של עמידות באנטיביוטיקה אצל חיידקים או התארכות צוואר גבוהה יחסית בג׳ירפות היו נדירים ורק בשל הברירה הטבעית הפכו לנפוצים.
אם אקראיות אכן היא הגורם לאותם שינויים היינו אמורים לראות מאות ואלפי תופעות ומראות מוזרים בעולם החיי לא רק כתוצאה מגן שנפגם, למשל אצבע שצומחת .בכתף או אף עם שלושה נחיריים ועוד רבות כאלה.
אלו תכונות שאינן מפריעות לשרוד ולכן הן היו אמורות להופיע היום אם אכן הכל אקראי .במהלך מליוני שנים.
כשראיתי את הסרטן שבו נטען שהעין הכל כך מורכבת ומדויקת היא תוצר של אקראיות , זה נראה לי אפילו מגוחך.
טוענים שתכונה המתאימה לסביבה תשרוד כלומר שיש קשר הדוק בין תנאי הסביבה לבין התכונה, לדעתי תנאי הסביבה משפיעים גם על היווצרות התכונה. ולא רק על שרידותה.
תוספת לדבריו של קובי. האבולוציה אינה רואה את הנולד. אם נניח לשם התפתחות תכונה חדשה נדרשות 100 מוטציות( לדוגמא: אחת הערכות היא שחלבון מינימלי דורש שליש מאורכו לתפקוד מינימלי ), מרחב הרצפים הוא 100^20. הברירה הטבעית אינה יכולה לברור תכונה כה מורכבת. אז כיצד אנו מוצאים תכונות מורכבות כאלה בטבע?
לא נוכל להגדיר
אולי פעם שנפתח ונתקדם והטכנולוגיה והמחשוב גם, נוכל סוף סוף לגלות ולהבין, שלעולם לא נוכל להבין
נוכל להגדיר, מהם באמת חוקי הטבע וחוקי היקום.
אכן יש סימנים “תבונתיים” גם בשינויים אקראיים של המוטאציות למתבונן “המבין”
אבל מאוד קשה לאפיין אותם ברמה תבונתית אנושית.
זה פשוט קורה .
ואולי כל הדיון הוא פילוסופי גרידא..
ליגאל,
הפונקציה הידידותית של החיידק הייתה רק דוגמא. טענתי שהתבנית הבסיסית נשמרת למרות המוטציות האקראיות. אם המוטציות היו באמת אקראיות היינו אמורים לראות שינויים גם בתבנית, ולא רק שינויים איטיים ששומרים על תבנית, חוץ ממקרה שדורש פיתרון.
אגב, גם ממצאי המאובנים אינם מראים שינויי תבנית. אנו רואים התפתחות בצורה של “קפיצה” בין שלב לשלב. ומהרגע שאנו מוצאים את בעל החיים השינויים ממש מינוריים בהשוואה להיום. מה שמוכיח את טענתי שהדנ”א שומר על תבנית, עד שמסיבה כלשהיא עליו לבצע קפיצה. קטנה יחסית במקרה של חיידק, ועצומה כשמדובר בסדר גודל של בעל חיים גדול.
אמרתי שלא רואים “רק” שינויים אקראיים. בוודאי שיש שינויים אקראיים. השאלה מה יוצא מהם. אני אומר שיש מוטציות כל הזמן שברוב המקרים או בכולם שומרות על התבנית המקורית. חוץ ממצב שבו על האורגניזם לפתור בעייה, שאז מתרחשים שינויים מסוג אחר. כמו במקרה הזה, שבו היו שלושים אלך דורות שכאילו לא מובילים לשום מקום, וגם לא היה להם ערך השרדותי, שזה עונה ליגאל. עד שנוצרה הפונקציה החדשה לא היה ברירה טבעית, כי בתחילת השינויים לא היה ערך השרדותי גבוה יותר. נראה כאילו החיידק “ידע” שבסוף התהליך יהיה פיתרון, ולכן התהליך היה מוכוון. אם היו שינויים אקראיים בלבד ללא שאיפה לפיתרון, הסיכוי להישרדות היה שואף לאפס. מספר הצירופים האקראיים בחיידק הוא עצום. משהו כמו עשר בחזקת 400. אם יש תהליך של ברירה בכל שינוי זה רק מצמצם את הסבירות הנמוכה, אבל כאן אנו עדים לשינויים כאילו אקראיים למעלה משלושים אלף דורות עד שהיה איזה יתרון השרדותי. זה מורה על תעלומה שאנו מוצאים במקרים רבים. והחוקרים ברובם נוטים להתעלם מזה.
מישהו
קובי בהחלט הדגיש את אשר טענתי בצורה משכנעת.
איני טוען לכוח עליון, אני רק טוען, שלא הוכח שהשינויים אקראיים.
לגבי הניסוי שהצעתי, אם בקבוצה א’ חלים שינויים בפרטים הזהים לאלו שחלו בפרטים שבקבוצה ב’ , כאשר שתי הקבוצות נפרדות לחלוטין אחת מהשנייה, זה מלמד, שהשינויים אינם אקראיים.
מקווה שזה עכשיו ברור יותר,
לפי דעתי השינויים הם איטיים וגם לא בטוח שיביאו שינוי, צריך לקחת את זה בחשבון..
קובי,
א. קבעת שלא רואים שינויים לא רלוונטיים ואינך צודק בכךץ
ב. בעמצך כתבת ששינויים מזיקים נעלמים ולא עוברים לדורות הבאים.
השינויים שנוצרים אקראיים לחלוטין ולעולם אינם מוכווני מטרה. מה שנראה כ”מוכוון מטרה” היא הברירה הטבעית הפועלת כל העת על האורגניזמים ובוררת מתוכם את הכשירים לשרידה על חשבון אלו שכשירים פחות. הסיבה לכך היא שכמות המשאבים העומדים לרשות אוכלוסיית אורגניזמים היא מוגבלת.
חיידקים לא הופכים להיות טובים לנו כי זה רע להם.
דבר נוסף מפליא, אנו רואים שהמוטציות הרגילות אינם משנים כמעט את האורגניזם. למשל אנו לא רואים הוספת פונקציה שלכאורה לא רלוונטית באדם או שבבעל חיים. ובמקרים שכן זה רק גורם לסרטן ומיד נעלם. וכאן אנו רואים תכונה שמתפתחת על פני למעלה משלושים אלף דורות! גם אם תכונה לא רלוונטית יכולה להישאר, כמו שנטען. אנו היינו אמורים לראות ללא סוף שינויים אקראיים לאורך אלפי דורות. דבר שבהכרח היה משנה לגמרי את תבנית האורגניזם. ובוודאות כמעט מוחלטת היה גורם להשמדתו. דבר שאנו לא רואים. למשל חיידק מזיק, רק מפתח יכולות להתגבר על האנטיביוטיקה. שזה מכשול שהוא נתקל בו. ולעולם אנו לא רואים שלפתע הוא איבד את תכונתו המזיקה לטובת איזה פונקציה ידידותית שהתפתחה לאורך אלפני דורות..
אין אף אחד שעונה לו לעניין. הטענה היא פשוטה. אנו לא רואים רק שינויים אקראיים שמתרחשים בקצב איטי ולא גורמים לשינוי מהותי באורגניזם. אלא מקרה שבו הדנ”א נתקל בבעיה שעליו לפתור, שאז אנו רואים שינויים מוכווני מטרה. כאילו האורגניזם “יודע” שעליו לפתור איזו שהיא בעיה בהמשך. הבעיה, שהוא לא יכול “לדעת” אלא א”כ יש איזו שהיא תכונה מובנית שמאפשרת התמודדות עם בעיות כאלה. דבר שמעלה שאלות רציניות. דבר שחוקרי האבולוציה נוטים להתעלם ממנו הוא שעיקר השינויים הם מוכווני מטרה. כגון במקרה שחיידק נדרש להתמודדות עם מצב חדש. החיידק מייצר בעצמו מוטציות רבות עם ברירה טבעית. ואז כאילו לבד “נוצר” פתרון.
העובדה, שמה שנצפה כל הזמן זה רק הוספת פונקציות רלוונטיות. ולא שינוי ממין למין. אין חולק על זה שמין יכול, וחייב להסתגל לסביבתו. כמובן שאפשר לנצל את המנגנון לבחירת כלבים מזנים שונים. אבל לא להפוך מין למין אחר. האורגניזם עדיין שומר על תבנית בסיסית.
ראיתי כתבה מעניינת בנשיונל ג’אורפיק על הכלאות של מינים רבים שנעשה בהם ברירה כגון כלבים וציפורים. אבל כשנתנו להם כמה דורות להזדווג חופשי הם חזרו לתבנית הבסיסית שלהם.
מישהו,
איני בא לסתור את דבריך (אני מסכים עימם לחלוטין) אלא רק בפרט אחד קטן: אין הכרח שכל אחד מהשינויים הזעירים יביא תועלת כלשהי, הוא רק צריך שלא לגרום נזק. הרבה שינויים יכולים להתרחש ולהצטבר בלא להביא כל תועלת אלא ברגע שבו משתנים התנאים. למען האמת, אם בעת שינוי התנאים לא מצויים כבר במאגר הגנטי שינויים שיכולים להועיל, סיכויי השרידה של האוכלוסיה האמורה נמוכים ביותר.
האמת, הניסוי שהצעת לא לגמרי ברור לי ולא הבנתי מדוע הוא מוכיח את מה שאתה טוען שהוא מוכיח, אולי תרצה להסביר שוב.
כידוע לך נערכו ניסויים רבים עם חיידקים שהראו כיצד הם עוברים מוטציות, משתנים ומתאימים את עצמם לסביבת מחייה חדשה. במה הניסויים האלו שונים ממה שהצעת?
גם סימולציות מחשב רבות מראות כי המנגנון האבולוציוני עובד, למעשה קיים תחום רחב מאד של תוכנות אבולוציוניות שמצליחות להגיע לפתרונות מאד אופטימליים עבור בעיות שלא ניתן לפתור בדרך אחרת.
לדעתי הסרטונים מאד משכנעים, הם מראים בצורה יפה איך תכונה שנראית לך מאד מורכבת יכולה בעצם להיווצר בצורה הדרגתית צעד אחרי צעד, דרך שינויים קטנים רבים אשר כל אחד מהם בפני עצמו מביא תועלת כלשהי לבעל החיים, ולכן הוא שורד.
ההסבר שאתה רומז עליו לגבי “כוח עליון” שכביכול מכוון את הדברים בצורה מודעת נשמע הרבה פחות הגיוני משום שאז אתה חייב להסביר כיצד אותו כוח עליון נוצר ואז אתה חוזר לנקודת ההתחלה. הפגמים הרבים שבגופנו גם כן שוללים לדעתי לחלוטין את האפשרות שמישהו בעל תבונה יצר אותנו.
כמו כן ראה גידולים חקלאיים כמו הבננות והתירס שפיתחנו באמצעות תהליכים אבולוציוניים בלבד של ברירה מלאכותית (שהיא בדיוק אותו תהליך שמתרחש בטבע) הם לא דומים כלל וכלל לבננת הפרא או לתירס לא מבויית. כלומר בעזרת תהליך חוזר ונשנה של בחירת הצמחים בעלי התכונות הטובות ביותר והרבייתם יצרו זנים חדשים לגמרי של צמחים שאינם קיימים בטבע, כנ”ל לגבי זני כלבים רבים שיצרנו אך ורק באמצעות תהליך של אבולוציה מלאכותית.
כלומר יש לך כאן הוכחה חותכת שלא ניתן להתווכח איתה שתהליך האבולוציה עובד ובעל חיים או צמח יכולים להשתנות בצורה דרסטית ללא שום התערבות של הנדסה גנטית.
יש ניסוי נחמד עם שועלים שנערך ברוסיה, אם אתה לא מכיר אשלח קישור.
מישהו
תודה על הכתבות, זה לא ממש הצליח לשנות את דעתי, אבל אפשר לעשות ניסוי פשוט שיקבע מה נכון,
מבודדים כמה קבוצות חיידקים מסוג מסוים ומשנים את המזון או טמפרטורה במהלך כמה עשרות דורות.
אם יתגלה שהשינוי שחל בפרטים שבקבוצות השונות לצורך הישרדות זהה ,זה ישלול את התפיסה שהשינוי אקראי. ואם יש אקראיות נמצא “פתרונות” שונים לצורך הישרדות בין הפרטים שבקבוצות.
ערנסט תגובתי שוחררה, אני מציע שבתור התחלה תצפה בשלושת הסרטונים הקצרים שקישרתי אליהם, להפעלת כתוביות תרגום לעברית בסרטון הראשון לחץ על הכפתור ״CC״ מתחת לוידאו.
שני הסרטונים הנוספים כוללים בתוכם כבר תרגום מובנה לעברית.
כפי שתראה גם תכונות שנראות לך מאד מורכבות יכולות להיווצר לאורך זמן מהצטברות של שינויים קטנים ואקראיים אשר כל אחד מהם הביא תועלת כלשהי לבעל החיים, לכן הם שרדו ועברו לצאצאים עד שלבסוף התגבשו יחד לתכונה המורכבת שאתה רואה היום.
אבי למה התגובה שלי מתעכבת כל כך הרבה זמן ?
הטענה ששורת השינויים בחיידק הייתה אקראית מקובלת, אבל אינה מוכחת – או אם מישהו מכיר הוכחה, ספרו עליה. כיוון שאנו יודעים שחימיקלים, קרינות, ועוד, גורמים לשינויים, גם הציטרט הוא חימיקל, למה לבטל את האפשרות שגרם לשינויים?
מקווה שתגובתי תשוחרר עוד מעט, בסרטון הראשון שנתתי יש ללחוץ על אייקון הכתוביות (מתחת לסרטון) כדי לקבל כתוביות תרגום לעברית.
בעבר על האייקון הופיע ״CC״ אבל נדמה לי ששינו את זה למשהו אחר.
שני הסרטונים האחרים כוללים כבר כתוביות תרגום לעברית Build In.
ערנסט, התחלתי לכתוב לך תשובה מפורטת בנושא אבל אני רואה שזה כבר מתחיל לגזול ממני יותר מדי זמן שכרגע לצערי אין לי ולכן הפסקתי. אשתדל אם יהיה לי זמן לחזור לכאן ולהשיב לך, כי בהחלט יש תשובות מצויינות לכל השאלות שלך.
הנה בינתיים שלושה סרטונים קצרים שלדעתי יענו על חלק עיקרי משאלותיך:
http://www.youtube.com/watch?v=Hk0JbHyApQw
http://www.youtube.com/watch?v=7ZZ7WogHxaY
http://www.youtube.com/watch?v=AWBOYhYGmOk
מה שחשוב שתבין זה שתכונה לא מתפתחת בבת אחת באופן אקראי, אלא היא נבנית מהרבה צעדים/שינויים קטנים שלכל אחד מהם או יש תועלת בפני עצמו, או שהוא משפר במעט תכונה קיימת.
ערנסט,
ראשית, אנחנו רואים תופעות מוזרות רבות בעולם שנובעות משינויים גנטיים לא מזיקים שעוברים מדור לדור עד אשר הם מזיקים (בשינוי התנאים) וגורמים להכחדת מי שנושא אותם או שהם מועילים ואז מתפשטים באוכלוסייה הנושאת אותם.
שנית, הופעת המוטציות היא אקראית לחלוטין. מה שאינו אקראי הוא הסינון של המוטציות המזיקות מתוך האוכלוסייה. שים לב שמזיק יכול גם להיות דחיית נושא המוטציה על ידי חברים אחרים באוכלוסייה, עובדה שעלולה לגרום לו שלא להעביר את הגנים עם המוטציות לדורות הבאים.
לארנסט
אין “מטרה” ובטח שאין “תיכנון” ,
כל שינוי הוא אקראי לחלוטין והגורם לו ישרוד ר ק כאשר
הסביבה והתנאים מאפשרים את שרידותו,
גם אם השינוי אינו חיובי עבור החיה יש אפשרות שישרוד,
ראה את כל הגנים הפגומים שגורמים למחלות .
מישהו
במקרה הנ”ל ובמקרים אחרים שלאורך תקופה ארוכה מאוד מתפתחת תכונה או יכולת, קשה לי לקבל שזה אקראי, למרות שכך מקובל לחשוב אצל חלק גדול מהחוקרים.
מכיוון ששינוי אקראי נטרלי אמור לשרוד כמו זה “המועיל” היינו אמורים לראות אין סוף תופעות מוזרות בעולם הטבע ששורדות מליוני שנים, אבל זה לא כך, ולכן אני חושב שישנו מנגנון מתוחכם הגורם לשינויים
בעלי מטרה , מתוכננים, בכדיי לשרוד בסביבה משתנה.
ערנסט, השינויים עצמם הם כן אקראיים, אבל אם הם מביאים לבעל החיים תועלת כלשהי, או אפילו הם סתם נטרליים ולא גורמים לשום נזק, אז הם ישארו ויעברו לדורות הבאים, כפי שהוסבר בכתבה כמה שינויים מסוג זה התגבשו בשלב מסויים לתכונה מורכבת יותר שהביאה לבעל החיים תועלת בסביבת המחייה בה הוא נמצא.
השינויים הם כן אקראיים, אבל סביבת המחייה מסננת ומעבירה הלאה רק את אלו מתוכם שמביאים תועלת, זו הברירה הטבעית.
אבי
האם נכון לומר,על פי מאמר זה, שמדובר בהתפתחות של תכונה או יכולת, באופן הדרגתי
בין הדורות הרבים, לקראת מטרה או יעד מסוים, ולא שינויים אקראיים, יצרו את אותה התכונה.
זה לא בדיוק חדש ותוצאות הניסוי מוכרות כבר ממזמן. למעשה מדובר בשינוי ברגלוציה ואולי אף הרס גנטי. הנה מאמר ביקורת בנוגע לניסוי זה (ועוד רבים אחרים) שפורסם בכתב העת המדעי The quarterly review of biology:
http://www.jstor.org/discover/10.1086/656902?uid=3738240&uid=2&uid=4&sid=21101066842543
בנוסף, מדובר בסך הכל בכמה מוטציות, כך שלא ברור על מה הרעש. אין כאן מערכת מורכבת חדשה. לחיידק כבר הייתה את היכולת לעכל ציטריט כבר לפני כן. החידוש הוא כאמור רק בכניסת הציטריט לתא בנוכחות חמצן.
יותר מעניין היה לראות התפתחות עיכול ציטריט מכלום. זה באמת היה יכול להיות מרשים, בהנחה שנדרש לכך חלבון שלם.
נו באמת, לא ברור לך שעכשיו יבוא הבריאתן התורן ויגיד שזו רק עוד דוגמה למיקרואבולוציה, אבל שזה לא מוכיח מאקרואבולוציה ?
כל הכבוד לחוקרים מאוניברסיטת מדינת מישיגן !!!!
אבולוציה מהירה ב14 שנה.