עשור להיגס: מה גילינו, מה חבוי ומדוע פיזיקת החלקיקים לא מתה?

ההרצה החדשה של מאיץ ההדרונים בז'נבה חותמת עשור לגילוי ההיגס ופותחת עשור חדש של מחקר מרתק לא פחות. במאמר זה נסקור מה גילינו ואילו שאלות נותרו פתוחות.

מקטע של מאיץ ההדרונים הגדול בסרן. איור: depositphotos.com
מקטע של מאיץ ההדרונים הגדול בסרן. איור: depositphotos.com

לפני כעשור, ברביעי ביולי 2012 מדענים ברחבי העולם חגגו את גילוי ההיגס, חלקיק בוזוני שנחשב דאז למרכיב החסר במודל הסטנדרטי. החלקיק היסודי נחזה בסדרת מאמרים בשנות השישים והתגלה לאחר ארבעה עשורים במאיץ ההדרונים הגדול בשני ניסויים מקבילים – ATLAS ו- CMS. התגלית היא שיא הצלחתו של המרכז האירופאי לחקר חלקיקים שכלל גם את ישראל אז כמדינה משקיפה (היום כחברה מלאה בארגון).

ועל אף ההצלחות, בזמן שהמאיץ מתחיל את ההרצה השלישית (מתוך חמש הרצות), נשמעים קולות בקהילה המדעית שאירוע זה מסמל את סופו. הסיבה? בעשור האחרון לא הוכרזה שום תגלית שסטתה מהמודל הסטנדרטי (נציין דווקא שכן פורסמו כמה תגליות מעניינות בשנים האחרונות אך הן לא עמדו בסטנדרטים המגדירים "תגלית" בפיזיקת החלקיקים, כלומר וודאות של חמש סיגמה). להזכירכם, המודל שהתפתח בשנות החמישים והושלם בשנות השבעים אינו כולל כבידה קוונטית, את החומר האפל, את האנרגיה האפלה, הוא לא מסביר את הא-סימטריה בין החומר לאנטי חומר ואת אוסילציות נייטרינו.

הצפיות הגבוהות מהמאיץ נובעות מהנטייה הטבעית להוסיף חלקיקים חדשים כדי להסביר סטיות מהמודל הסטנדרטי – חלקם אף נמצאים בטווח האנרגיות של המאיצים הקיימים, אך הם טרם נצפו. בשל המחסור ברמזים ניסויים המבקרים טוענים שאין סיבה לבזבז עוד מיליארדי דולרים מכספי הציבור בגישוש עיוור ללא מטרה ברורה. כמובן שזו ביקורת מובנת, אבל באותה נשימה צריך לזכור שפיזיקת החלקיקים לא מתמקדת אך רק בגילויים של חלקיקים חדשים, אלא גם בחקר התנהגותם של חלקיקים קיימים, בין היתר גם בוזון ההיגס. מאז גילויו בשנת 2012, פיזיקאים עסקו בשאלה אם החלקיק החדש אכן תואם את התחזיות של המודל הסטנדרטי.  חגיגות העשור לגילוי ההיגס פותחות בפנינו הזדמנות טובה לסכם את חמש התגליות המרכזיות בתחום ואת חמש השאלות שנותרו פתוחות.

מסת ההיגס היא 125 מיליארד אלקטרון וולט

מפת חלקיקי היסוד הכוללת גם את בוזון היגס. איור: depositphotos.com
מפת חלקיקי היסוד הכוללת גם את בוזון היגס. איור: depositphotos.com

פיזיקאים ציפו למצוא את ההיגס במוקדם או במאוחר, אך לא ידעו מתי בדיוק. בשנות השישים, חוקרים שיערו ששדה ההיגס יכול להסביר מדוע לפוטון (חלקיק האור) אין מסה או מדוע הבוזונים W ו-Z המתווכים את הכוח החלש, כבדים כל כך. אומנם התאוריה שהוצעה מנבאת את מסת הבוזונים, היא איננה מסוגלת להסביר את מסת ההיגס. מסיבה זו פיזיקאים לא היו בטוחים היכן ההיגס מתחבא. להפתעת רבים, ההיגס הופיע מוקדם מהצפוי – כבר בהרצה הראשונה בשנת 2009 החלו להצטבר עדויות לחלקיק החמקמק ושלוש שנים לאחר מכן הוא הוכרז כתגלית. המהירות שבה ההיגס הוכרז נובעת בעיקר מרגישות המאיץ לטווח האנרגיות בו החלקיק נמצא והיכולת של המאיץ לאתר את שלל ההתפרקויות שלו.

להיגס ספין אפס

ההיגס הוא החלקיק האלמנטרי הראשון בעל ספין אפס שהתגלה, ולמען האמת גם היחיד. שאר החלקיקים בטבע בעלי ספין חצי או ספין אחד. ספין היא תכונה קוונטית שאין לה אנלוג קלאסי. לרוב חלקיקים בעלי ספין חצי נמשלים למגנטים קטנים אך כמובן שהדמיון בין השניים איננו מדויק ולא ניתן להכללה עבור חלקיקים בעלי ספין שלם. מבחינתנו, ניתן לחשוב על ספין בתור "מטען" כמו מטען חשמלי שכל חלקיק יכול לשאת. מטענים בטבע משפיעים על האינטראקציות בין החלקיקים ועל התוצרים שיכולים להיווצר מפיזורם. בעת גילויו בשנת 2012, הספין של ההיגס לא אומת ונותר בגדר תעלומה. בשנת 2013 חוקרים בחנו את פיזור הפוטונים שנפלטו מהתפרקויות של חלקיקי ההיגס ואישרו בוודאות גבוהה שלבוזון החדש יש ספין אפס. לפני שהספין אומת, חוקרים היססו לכנות את החלקיק החדש בתור בוזון ההיגס משום שהמכניזם התאורטי דורש חלקיק בעל ספין אפס.

ההיגס שלל תאוריות המרחיבות את המודל הסטנדרטי

כמה מהתאוריות שמנסות להסביר את האסימטריה בין החומר לאנטי חומר לא היו קונסיסטנטיות עם מסת ההיגס. למען האמת ישנן לא מעט תאוריות שמסת ההיגס מציבה אותן באיזור האפור. מסיבות אלו קשה להפריך או להוכיח אילו תורות מרחיבות את המודל הסטנדרטי ואילו תורות אינן קונסיסטנטיות עם הטבע על סמך מסת החלקיק בלבד.

ההיגס מגיב לחלקיקים אחרים בהתאם למודל הסטנדרטי

על סמך קצב ההתפרקות, ניתן להעריך את עוצמת האינטראקציה של ההיגס עם שאר חלקיקי הטבע. במילים אחרות, פיזיקאים סופרים כמה פעמים ההיגס התפרק לחלקיק כזה או אחר ומתוך ההתפלגות הם הסיקו שההיגס מתפרק לחלקיקים כבדים בתדירות גבוהה יותר. כלומר המסה פרופורציונלית לעוצמת האינטראקציה בין החלקיקים, בדיוק כפי שנחזה במודל הסטנדרטי לפני כ-60 שנה.

היקום יציב, פחות או יותר

חישובים שבוצעו בעבר הראו ששדה ההיגס לא בהכרח נמצא בערכו המינימלי הגלובלי. כלומר, בעתיד הלא ידוע יתכן ששדה ההיגס ידעך אנרגטית וישנה את מבנה היקום. הסיבה לכך היא שערכו המינימאלי קובע את מסת החלקיקים ואת האינטראקציה שלהם עם שדה ההיגס. שינוי בעוצמת האינטראקציה או במסת החלקיקים עשוי לעורר תגובת שרשרת קטסטרופאלית. בספרות המדעית מקרה זה מכונה כ"דעיכה לוואקום". הדעיכה אינה מתרחשת במיידית, אלא מתפשטת כבועה במהירות אדירה. למזלנו, כדי ששינוי שכזה יקרה במיידית נדרשת אנרגיה עצומה שההסתברות שתיווצר ביקום אפסית בכל קנה מידה.

אילו שאלות נותרו פתוחות?

האם נוכל למדוד את ההיגס בדיוק גבוה יותר?

ההרצות האחרונות הראו התאמה של כ-90 אחוזים בתכונותיו של ההיגס ביחס למודל הסטנדרטי. על אף שמדובר בדיוק גבוה, שגיאה של 10 אחוזים איננה זניחה ואיננה רגישה לתיקונים של המודל. ההרצות החדשות אמורות להגדיל את מספר ההתנגשויות ובכך להגדיל את דיוק המדידות. עד כה המאיץ אסף רק חמישה אחוזים מהנתונים שהוא צפוי לאסוף לאורך חייו ולכן הדיוק אמור להשתפר משמעותית בשנים הקרובות. החוקרים בסרן טוענים שפיזיקה חדשה תתגלה בסבירות גבוהה יותר דרך מדידות מדויקות ולא מחלקיק חדש שיאותר בניסוי.

האם ההיגס מגיב לחלקיקים קלים?

עד כה צפינו באינטראקציות של ההיגס עם חלקיקים כבדים, למשל בהתפרקות ההיגס לקווארק כבד. פיזיקאים סבורים שההיגס אמור להתפרק באופן דומה גם לקווארקים קלים יותר. בשנת 2020 פורסם שהמאיץ איתר התפרקות נדירה יחסית של ההיגס למיואונים, בן דוד של האלקטרון, הדומה בתכונותיו אבל כבד יותר. אומנם הניסוי מאשר את הקשר בין מסת החלקיק לעוצמת האינטראקציה עם שדה ההיגס, אך האי וודאות עדיין גדולה.

מפת חלקיקי היסוד הכוללת גם את בוזון היגס. איור: depositphotos.com
מפת חלקיקי היסוד הכוללת גם את בוזון היגס. איור: depositphotos.com

האם ההיגס מגיב לעצמו?

מאחר ומסת ההיגס שונה מאפס, החלקיק אמור לבצע אינטראקציה עם עצמו. ההתפרקויות של חלקיקי היגס אנרגטיים לחלקיקי היגס פחות אנרגטיים נדירות ביותר וקשות לאיתור. כרגע אנחנו לא מצפים לראות אינטראקציות שכאלו, אולי בהרצה הרביעית בשנת 2026 לאחר שיבוצע שדרוג נוסף בניסויים ATLAS ו-CMS. האינטראקציות העצמיות חשובות מאוד למבנה היקום – מהקצב שבו ההיגס מגיב לעצמו, פיזיקאים יכולים להסיק כיצד האנרגיה הפוטנציאלית של ההיגס משתנה בנקודת המינימום שבו הוא נמצא. תגלית זו עשויה להסביר את הדינאמיקה של היקום המוקדם ואולי גם את הא-סימטריה בין החומר לאנטי חומר.

זמן החיים של בוזון ההיגס

פיזיקאים מתעניינים בזמן החיים של ההיגס, כלומר כמה זמן לוקח להיגס בממוצע להתפרק מרגע היווצרותו. הסיבה שפרמטר זה יכול להיות מעניין הוא משום שסטייה מערכו הצפוי עשויה להעיד על הימצאותם של חלקיקים חדשים. השיטה לחישוב זמן החיים לוקחת בחשבון את ההתפלגות האנרגטית של ההיגס בכל ההתנגשויות שנוצרו במאיץ, כאשר רוחב ההתפלגות האנרגטית פרופורציונלית לזמן החיים של החלקיק. בשנה שעברה זמן החיים שחושב הוא 2.1 עשירית המיליארדית המיליארדית המיליארדית השנייה. התוצאה שהתגלתה תואמת את המודל הסטנדרטי אך אולי בעתיד הקרוב, יתגלו סטיות מתוצאה זו העשויות לרמוז על חלקיקים שאינם ניתנים לאיתור ישיר כדוגמת החומר האפל.

ניבויים אקזוטיים

תאורטיקנים העוסקים בהרחבת המודל הסטנדרטי הציעו בעבר כמה תיקונים להיגס – חלקם משערים שההיגס אינו חלקיק יסודי אלא מורכב מגופים קטנים יותר, ממש כמו שהפרוטון בנוי מקווארקים. אחרים טוענים שקיימים עוד חלקיקים הדומים להיגס אך עם ספין או מטען חשמלי אחר. בהרצות הבאות המאיץ הגדול יבחן השערות אלו ומקביל גם התפרקויות שאסורות על פי המודל הסטנדרטי.

השדרוג האחרון מאיץ את חקר ההיגס למחוזות חדשים. כפי שכבר ציינתי, פיזיקת החלקיקים איננה נשענת רק על גילוי ישיר של חלקיקים חדשים, אך גם להם חשיבות רבה.

הכתבה מבוססת על מאמר שפורסם בנייצ'ר

יש לכם שאלה או נושא שתרצו שאכתוב עליו? פנו אליי לכתובת [email protected]

עוד בנושא באתר הידען:

4 תגובות

  1. עקרונות לתאוריה מאוחדת
    מבוא

    התאוריה הקוגניטיבית של פיאז'ה מחלקת את ההתפתחות הקוגניטיבית האנושית לארבעה שלבים עקרוניים.
    השלב הראשון הקרוי "השלב הסנסורי מוטורי" מתחיל עם הלידה ונמשך עד גיל שנה וחצי – שנתיים.
    בשלב זה מתחיל התינוק ואחר כך הילד לבנות את תפיסת העולם הפיזית שלו תוך עירוב של חוש הראיה ושאר החושים, ביצירה של מערכת " תבניות פיזיות בסיסיות ", המתארות – למוח – את המבנה הפיזי של הסביבה החיצונית.
    מערכת תבניות זו תשקף תמיד למוח את אותה התרשמות ממערכת החושים ולכן היא מלווה את האדם לאורך כל החיים.
    בהמשך מתפתחים השלבים: " הקדם אופרטיבי", "השלב האופרטיבי" "השלב האופרטיבי הצורני".
    בשלבים נוספים אלו מוקנים לאותו מבנה עקרוני של התבניות המוכרות למוח, ערכים גבוהים יותר ויותר המאפיינים את צורות התרבות האנושית.

    עקרונות היסוד הטבעיים אשר פותחו במוח בעקבות ניסיון מעשי עם הסביבה החיצונית כבר בתחילת החיים, משמשים את המוח לשם פירוש של תצפיות עתידיות על הסביבה הפיזית החיצונית ועל ידי כך קובעים את הפרשנות הפיזיקלית היחידה האפשרית, אשר תינתן לתצפיות על ידי המוח. ( להבדיל מתפיסות מנטליות המפותחות על ידי חינוך והסביבה בה חי האדם).
    תופעה זו מקבעת את תפיסת העולם הפיזי של כל אדם ואדם ובין היתר גם את התפיסה הפיזיקלית המקובלת על עולם המדע המודרני, אשר עם כל הקידמה שלו עדיין נשען לפעמים על עקרונות בני כ: 200 שנים.

    חוש הראייה המפותח של האדם אחראי ל: 80% מהמידע של התצפיות על הסביבה החיצונית וקביעת מאפייניה, כאשר שאר החושים משתתפים בקביעת האחוזים הנותרים.

    אם נשווה את טווח התדרים האלקטרומגנטיים המכסים את טווח הראיה האנושית לטווח כלל הגלים האלקטרומגנטיים המוכרים, נראה כי על כל טווח הראיה אשר קובע את התפיסה הפיזית האנושית, קיימים מיליארדים רבים של טווחים אפשריים המכסים אפשריות פיזיקאליות אשר אינן יכולות להיות נתפסות על ידי האדם. ( גם הכלים הטכניים העומדים לרשות המדע מהווים כלים משניים בלבד ואינם מכסים את כל טווח האפשריות ).

    בעקבות ריבוי האפשריות הבלתי מוכרות עקב מגבלות יכולת התצפית האנושית על הסביבה החיצונית,
    אם ניקח כל עקרון פיזיקלי אשר אנו בטוחים בנכונותו, נבחר עקרון הפוך לו ב 180 מעלות ונבחן אותו בצורה אובייקטיבית במנותק מהתפיסה האישית שלנו, נראה שגם הוא יכול להתקיים בצורה עקרונית.

    מדעי הפיזיקה המודרנית פותחו על ידי שורה של אנשי מדע מבריקים והביאו את מדע הפיזיקה להישגים מדהימים אולם בגלל מגבלות המוח על התפיסה הפיזיקלית האנושית, ננעלה הפיזיקה על עקרונות המקובלים לפעמים במשך מאות שנים ונזנחו אפשריות שונות אשר נמצאות מחוץ ליכולת התפיסה הקיימת. קבעון זה נובע ממבנה המוח וצורת פעולתו ואיננו קשור ליכולתם הקוגניטיבית הגבוהה של אנשי המדע העוסקים במחקר המדעי.

    בניסיון לחשוף אפשריות בלתי מוכרות נבדק כדוגמה " חוק המשיכה של ניוטון " כאשר כנגד האפשרות של משיכה בין המסות, המקובלת כאפשרות טבעית ודאית כבר מאות שנים, נשקלה אפשרות שהכוח השואף לקרב "מסות" זו לזו נובע מ: "כוח דחייה" המופעל על המסות על ידי המרחב המקיף אותן. ( ולא על ידי גרוויטונים ).
    בבדיקה מעין זו נוסחאות החישוב המתמטי על כוח הדחייה הפועל על שתי המסות יהיו זהות לנוסחאות הניוטוניות וכל תוצאות ניסויי הבדיקה יאשרו את עקרון היסוד ההפוך בדיוק כמו במקרה של חוק המשיכה.

    בעקבות השאלה: מה יכול להיות אופיו האפשרי של מרחב היכול לדחוק מסות זו לזו? סוכמו עקרונות יסוד אשר יכולים להיות מפותחים על ידי אנשי מדע המתמחים במתמטיקה ובתורת הקוונטים, עקרונות אשר יכולים להסביר את כל התופעות הפיזיקליות במונחים של גלים אלקטרומגנטיים בעלי מאפיינים שונים.

    על מנת לבדוק אפשריות אלו בצורה אובייקטיבית, עלינו להתעלם לרגע מכל התפיסות המקובלות ולשפוט את העקרונות המתוארים אך ורק על סמך ייתכנותם האפשרית.
    בדיקה ראשונית יכולה להתבצע על נושא הגל האלקטרומגנטי, בדיקה שאם תוכח על ידי איש מדע כאפשרית, עשויה לחולל שנוי משמעותי בתפיסות מדעיות רבות.

    פוסט זה איננו מתיימר להוות תאוריה מדעית רגילה אלא להוות דוגמה ליכולת הפריצה של מערכת נתונה וחשיפה של אפשריות חדשות ובלתי מוכרות כפי שמופיעות בפרק " עקרונות לפריצת מערכת " בספר: "חיים ולצר מערכת התפיסה האנושית" ב: "גוגל"

    בתודה חיים ולצר

    עקרונות לתאוריה מאוחדת

    על מנת לתת התרשמות עקרונית לרעיונות אשר התפתחו בהדרגה במהלך הפוסט, רוכזו עיקרי המסקנות במספר מצומצם של סעיפים. התייחסות מפורטת יותר מתוארת בפרק 10 הסבר תופעות באמצעות מרחב בועות ובפרק אשר אחריו המתאר שאלות רעיונות ומסקנות אשר הועלו בהדרגה במהלך פיתוח העקרונות.
    1 – מאפיינים של גל אלקטרומגנטי
    2 – פוטון
    3 – בועה אלקטרומגנטית מרחבית (בוזון היגס) מקנה את תכונת המסה לחומר
    4 – מאפיינים של המרחב
    5 – פרוטון – נויטרון
    6 – תנועה בורגית
    7 –ספין
    8 – אלקטרון
    9 – הסבר אפשרי לבעיות בתיאוריות קיימות
    10 – הסבר תופעות באמצעות מרחב בועות

    1 – מאפיינים של גל אלקטרומגנטי
    חוקי מקסוול טוענים שגל אלקטרומגנטי מורכב מגל חשמלי סינוסי הניצב לגל מגנטי סינוסי והתופעה מתקדמת במרחב תאורטי בקו ישר ובמהירות האור. ( גל אלקטרומגנטי של קרן אור נע במרחב בקו ישר ובמהירות האור ).
    תיאור זה הוא השערה מקובלת מזה כ: 200 שנים, לתיאור גלים אלקטרומגנטיים, אולם כאמור ייתכנו גם אפשריות אחרות.
    קיימת אפשרות על פיה: גל אלקטרומגנטי מורכב במציאות, מפולס חשמלי צר מאוד אשר מעורר בניצב פולס מגנטי צר אשר מעורר פולס חשמלי וחוזר חלילה.
    הגל האלקטרומגנטי נע במרחב בקו ישר המכיל גם תנועה בורגית והתיאור של חוקי מקסוול הוא חתך מישורי של הגל המתואר. ( מרחב התנועה יתואר בהמשך כ: "מרחב הבועות" שהוא ערך פיזיקלי ממשי אליו נתייחס גם כ: " חומר אפל " ).

    על פי תיאור זה ניתן להבין כיצד יכול גל אלקטרומגנטי לנוע במרחב בעוד שלפי התיאור המקובל לא ניתן להבין כיצד יכול סינוס של שדה חשמלי הניצב לסינוס של שדה מגנטי, להשרות את עצמו במרחב תאורטי, ולנוע בתוכו.

    2 – פוטון
    פוטון בסיסי יכול להיות מתואר כמו קטע של פולסים חשמליים ופולסים מגנטיים ניצבים.
    לפי ההגדרה של איינשטיין האנרגיה של פוטון היא E = hν ציטוט וויקיפדיה ערך פוטון

    בעקבות השאלה: איך יכול להיווצר מצב בו פוטון מעביר בתדר נתון מבחר גדול של אנרגיות שונות, ( כמו קרן אור בצבע מסוים המכילה אנרגיות שונות ) התקבל רעיון אפשרי אשר מופיע להלן.

    פוטון הוא קטע בעל אורך נתון של גל אלקטרומגנטי. אורך הקטע הוא אורך פלאנק ( השייך למידה של "בועה מרחבית" אשר תידון בהמשך ). בכל פוטון יש מספר נתון של פולסים אלקטרומגנטיים.
    גל אלקטרומגנטי רציף נבנה מאוסף של פוטונים אנרגטיים המשוגרים בזה אחר זה וכך מניידים בהתמדה את מבנה הגל.
    בתדר יחסי נמוך של גל, מספר הפולסים בכל פוטון הוא קטן והמרחק ביניהם גדול יחסית.( נוצר מרווח ריק בין הפולסים). כאשר תדר הגל או האנרגיה שלו גדלים מתמלאים הרווחים שבין הפולסים, בפולסים נוספים, דבר אשר מתבטא בצורת הגדלת תדר ואנרגיה של הפוטון.

    מכאן יכולה לנבוע מסקנה מעניינת: לכמות האנרגיה של פוטון ( במובן של אנרגיה כוללת ), יש גבול עליון של ייתכנות אותה נייחס בהמשך ל: "בועה מרחבית".

    3 – בועה אלקטרומגנטית מרחבית (חלקיק היגס)
    התאור של גלים אלקטרומגנטיים (כמו גלי אור ) הנעים בקו רציף ישר מתאים לתדרים נמוכים יחסית עד סביבות HZ 10^24. במציאות יכולים להתקיים גלים בתדרים גבוהים בהרבה.
    בתדרים גבוהים מאוד מאבד הגל האלקטרומגנטי את יכולת התנועה בקו ישר ומתחיל להתכנס לכוון של תנועה מעגלית ברדיוס ההולך ומתקצר עם עליית התדר. ( הסיבה תידון בסוף הפוסט כ: השהיה הנוצרת בתהליך העברת הפולסים בתוך הבועה )
    בתדר גבוה מאוד, פוגש ראש הגל המתקדם נקודה בחלק האחורי שלו וננעל עליה תוך כדי יצירה של בועה כדורית אשר הגל נע סביבה.
    בתדירות גבוהה ביותר, נוצרת בועה מינימאלית בעלת אנרגיה גבוהה ביותר ולבועה זו נקרא בהמשך "בועה מרחבית".
    בועה מרחבית מזכירה בתכונותיה את אופיו של "בוזון היגס" ( כפי שנראה בהמשך )

    4 – מאפיינים של המרחב
    המרחב המוצע, מורכב ממטריצה מרחבית 3 ממדית של בועות אלקטרומגנטיות זעירות, אנרגטיות ביותר, אשר מסונכרנות ביניהן ומממד הזמן המשתנה כתלות במצבי סביבה שונים. במרחב זה מתקיימות כל התופעות הפיזיקליות המוכרות, בצורה של תופעות אלקטרומגנטיות מסוגים שונים (כפי שמפורט במהלך הפוסט).

    הבועות של המרחב מורכבות כאמור מכדורים של גלים אלקטרומגנטיים נעולים אשר מסונכרנים ביניהם. המבנה הכדורי של הבועה, מינימלי באורך והסנכרון של כל הבועות לקצב וצורה אחידים, יכול להסביר את התכונה האיזוטרופית של המרחב.
    הסנכרון של הבועות נובע מתנועה סיבובית אחידה של ציר הסיבוב לאורך הציר המשותף לכלל הבועות המרחביות, סיבוב אשר משרה את צורת הגל האלקטרומגנטי אשר הוא יוצר ושינוי אנרגטי מקומי של בועה מרחבית מתבטא בשינוי קל בזווית הציר המקומי של הבועה המסוימת שינוי אשר מוציא את הבועה מסנכרון כולל אליו תחזור עם פליטת האנרגיה אשר גרמה לשנוי. (נושא זה יידון בהרחבה בהמשך).

    הקוטר של הבועות המרחביות אמור להיות בסביבת אורך פלאנק והתדירות שלהן סמוכה לתדירות פלאנק.

    הסנכרון של כלל בועות המרחב ביניהן יוצר מרחב מסונכרן כולל, בתוכו בועות המרחב קולטות פוטונים אלקטרומגנטיים מכל כוון, מניידות אותם ופולטות אותם בצידה השני של הבועה.
    כפי שיתואר בהמשך, קיום של פוטון אלקטרומגנטי ליד בועה מרחבית, גורם ליציאה רגעית של פולסי הבועה המרחבית ממצב סנכרון עם בועות המרחב הכולל, תוך שהוא מסיט את זוויות פולסי הבועה מתיאום עם זוויות המרחב. כתוצאה מכך מניעה הבועה את הפוטון ופולטת אותו בצידה השני ושבה למצב מסונכרן.
    מבחינה עקרונית ייתכן מצב שבו פוטון אלקטרומגנטי בתנועתו לעבר בועה משפיע על זוויות המרחב של שש בועות הסמוכות אליו, ( שנוי של שש בועות מקיפות גורם לכך שכל אחת מהן מוסטת בצורה שונה ועל ידי כך ניתן לזהות את הכוון המדויק ממנו מגיע הפוטון ) וכתוצאה מכך הן פולטות אותו בהמשך לכוון ממנו הוא בא כאשר הן חוזרות למצב מסונכרן עם המרחב הכולל.

    פוטון הוא אלמנט אלקטרומגנטי אנרגטי וכאשר הוא משפיע על בועה מרחבית הוא מוסר לה את האנרגיה שלו ועל ידי כך מוציא אותה מסנכרון עם מרחב הבועות. כתוצאה מכך פולטת אותו הבועה בהמשך הכוון ממנו בא, וחוזרת לסנכרון עם מרחב הבועות תוך החזרת האנרגיה העודפת לפוטון.

    תנועה של גל אלקטרומגנטי במרחב הבועות מתבצעת על ידי העברה קבועה של קטעי פוטונים אלקטרומגנטיים בזה אחר זה ובצורה זו נבנה גל אלקטרומגנטי רציף.

    יש לשים לב לתופעה לפיה גל אלקטרומגנטי הנע במרחב הוא תופעה רציפה אולם אין פירוש הדבר שהוא קו רציף. למעשה מורכב גל אלקטרומגנטי מאוסף של קבוצות גלים אלקטרומגנטיים, ( פוטונים) המשוגרים בזה אחר זה כאשר ביניהם יכולות להיות הפסקות וגם בתוך קטעי הפוטונים המשוגרים יכולים להתקיים מרווחים פנימיים, כל זה בהתאם לרמת האנרגיה המאפיינת את הגל.

    תהליך זה מזכיר את מצב האלקטרון באופיו. פגיעת פוטון אנרגטי באלקטרון מקפיצה אותו לרמה אנרגטית גבוהה יותר ובהמשך הוא פולט את הפוטון וחוזר לרמה האופיינית שלו.

    במהלך הפוסט נראה גם תופעות של מסה ( המורכבת מגלים אלקטרומגנטיים ) אשר נעה במהירות גבוהה במרחב הבועות והתופעות האנרגטיות הנובעות מתנועה זו.

    בשלב זה נראה כי אפשר לציין כלל לפיו: הוצאת בועה מרחבית מסנכרון עם "מרחב הבועות" כרוכה בהשקעת אנרגיה של פוטון אלקטרומגנטי, אנרגיה אשר נפלטת בהמשך כפוטון תוך כדי חזרת הבועה לסנכרון עם מרחב הבועות.

    נראה כי מצב אפשרי זה הוא המצב הבסיסי ביותר של תופעת האנרגיה האלקטרומגנטית והשלכותיו מתבטאות בצורות שונות, ברמות חומריות ואטומיות. (אנרגטיות פחותה ומידות גדולות יותר מאלו של בועה מרחבית).
    שימוש מתאים בתכונות " מרחב הבועות " יכול לטפל בתופעות בעלות אנרגיה גבוהה אשר אינן מאפיינות שימוש מקובל.

    מאחר ובועה מרחבית הינה פונקציה ישירה של עוצמת הגל המרבית אשר יצרה אותה בגודל מינימלי אפשרי, ייתכן מצב שבו הבועות המרחביות הן הצורה האנרגטית הנקודתית הגבוהה ביותר האפשרית בטבע. מסיבה זו, האנרגיה של בועה מרחבית היא גם הגבול העליון לקיום חור שחור וכל אנרגיה נקודתית מעבר לערך זה חייבת להיפלט למרחב . ( נם החור השחור האנרגטי ביותר לא יכול להיות אנרגטי יותר או להיווצר במרחב הבועות ).

    כאשר בועה אלקטרומגנטית מרחבית מעבירה תופעה של הפרעה אנרגטית ב 180 מעלות, תנוע ההפרעה במהירות האור ובערכים קוונטיים כפי שמוסבר במהלך הפוסט.

    תופעה זו של מרחב בועות 4 ממדי, מזכירה באופן כללי רעיון ישן אשר נזנח, בשם: " אתר "
    ויכולה גם להסביר את תופעת הקוונטיזציה של העברת אנרגיה בתופעות פיזיקליות שונות.

    5 – פרוטון – נויטרון
    בועה מרחבית מתארת כאמור את המצב הנוצר בעקבות התפרצות אנרגיה בעוצמה מרבית. המאפיין מצב זה הוא צפיפות מרבית של פולסי הקרן האלקטרומגנטית ולכן גם האנרגיה שלה תהיה אנרגיה מקסימלית אפשרית ורדיוס הבועה יהיה מינימלי.
    במציאות יכולים להיווצר גלים אלקטרומגנטיים בעלי אנרגיה נמוכה יותר מזו של הבועה המרחבית ולכן הרדיוס שלהם יהיה גדול יותר.

    פוטון הוא קטע של גל אלקטרומגנטי באורך נתון ( אורך פלאנק ) ובתדר נתון, אשר מועבר על ידי בועות המרחב כקבוצה רציפה. האנרגיה של פוטון נקבעת על ידי התדר שלו, למרות שבין המרכיבים שלו ייתכנו קטעים ריקים מפולסים.
    כאשר בועות המרחב מעבירות גל אלקטרומגנטי בקבוצות של פוטונים ובתדר פלאנק ינוע הגל במהירות האור.

    בנוסף לתנועה הכדורית הנעולה סביב רדיוס קבוע מכיל פוטון גם תנועה בורגית סביב ציר ההתקדמות. תנועה בורגית זו נגרמת בעקבות השהיה קלה הנוצרת בתהליך הקליטה וההעברה של הפוטונים על ידי מרחב הבועות. (פירוט נוסף בהמשך).

    פרוטון ונויטרון הם למעשה בועה אלקטרומגנטית נעולה אשר מכילה מספר משתנה של קטעי גלים אלקטרומגנטיים מחוברים הנעים בהיקף הבועה. אטום המימן מכיל למעשה קטע בודד של גל אלקטרומגנטי נעול אותו מקיף אלקטרון יחיד. גרעין ההליום מורכב מארבעה קטעים של גלים אלקטרומגנטיים מחוברים אשר נעים בהיקף הבועה כאשר שניים מהם נושאים אופי של פרוטונים ושניים הם נויטרונים. ( בניגוד לתפיסה המקובלת של ארבעה נוקליאונים ).

    מספר האפשרויות של אטומים כפי שמופיעות בטבלה המחזורית איננו גדול בהשוואה למספר האפשריות לאורך תחום הגלים האלקטרומגנטיים ודבר זה מצביע על אפשרות שכל התופעות הפיזיקליות הניתנות לצפייה אנושית מתרכזות בתחום מוגדר מסוים לא גדול של טווח האפשריות האלקטרומגנטיות הקיימות בטבע.

    הגל האלקטרומגנטי המרכיב את הנוקליאונים, נעול על עצמו כאשר ראשו של הגל ננעל על נקודה בחלק האחורי שלו, נקודה אשר משתלבת בצורה טבעית עם המשך הפאזה שלו.

    הגל האלקטרומגנטי אשר נע בהיקף הכדור שומר גם על תנועה בורגית סביב לציר התנועה ותופעה זו גורמת לכך שבחלק מהגל, יופנו כלפי חוץ קוצים של שדה חשמלי חיובי אשר יפורשו כפרוטונים ובחלק אחר יהיו מעורבים קוצים חשמליים ומגנטיים או מגנטים בלבד, אשר יהיו ניטרליים מבחינה חשמלית ויפורשו כנויטרונים. ( סידור המקנה עדיפות לאורביטל נתון בגרעין האטום ויכול להסביר גם תופעות שונות של ספין ).

    העלייה האנרגטית של הגרעין המורכב מפרוטונים ונויטרונים יכולה להתבצע בקפיצות של קטע גל שלם בלבד דבר המשנה את תכולת הגרעין ביחידות שלמות של פרוטונים או נויטרונים ומסביר גם את היציבות של הגרעין. ( אין בעיה של דחייה בין מטענים כפי שקיימת בתפיסה המקובלת ).

    6 – תנועה בורגית
    בין העברת פוטון אחד ונעילת פוטון שני והעברתו, קיימת השהיה קצרה ביותר. השהיה דומה נגרמת גם מרגע שגל מגיע אל התחלת נקודת הפליטה עד אשר פליטת הגל העובר מסתיימת. זמן פלאנק הוא הזמן אשר לוקח לבועה מרחבית באורך פלאנק להעביר קטע של פוטון המורכב מתדרים שונים. השהית הקליטה והשהית הפליטה של הפוטון הם השהיה קצרה וקבועה של זמן פלאנק המאפיינת כל העברה של פוטון והיא אשר גורמת לתנועה הבורגית של הגל האלקטרומגנטי כמכפלה קבועה של מספר הקטעים המועברים ולא כפונקציה של התדר השונה שלהם.

    7 – ספין
    במעבר בין מצב של פרוטון לנויטרון קיימים מצבים בהם נמצאים הפולסים החיוביים של גל הגרעין במצבי ביניים מצד ימין או מצד שמאל לניצב של הפרוטון. אל מצבים אלו ניתן להתייחס כאל מצבים הגורמים למצב של ספין למרכיבי האטום. ( סימולציה ממוחשבת יכולה לבדוק מצב זה ואם קיימות שלוש או ארבעה אפשרויות תהיה להן משמעות של ספינים, תתכן אפשרות שהם מרכיבי הקווארקים ).

    גודל יחסי
    # 4
    (רדיוס הגרעין הוא בסדר גודל של פרמי 10^-15‎ מטר, לעומת רדיוס האטום, הנמדד בסדרי גודל של אנגסטרום ‎10^-10‎ מטר. למעשה רוב נפחו של היקום הוא ריק, וכך גם לגביי העצמים אותם אנו חשים כבעלי נפח, הם למעשה ריקים ביותר מ-13 סדרי גודל מהנפח הכולל.) ציטוט מוויקיפדיה הגרעין האטומי.
    ( אורך פלאנק 1.61624^-35 m) ציטוט מוויקיפדיה יחידות פלאנק

    אם נקבל אפשרות שקוטר של "בועה מרחבית" הוא אורך פלאנק, המשמעות האפשרית של מרחב המורכב מבועות אלקטרומגנטיות זעירות המסונכרנות ביניהן היא: שהאטום במרחב מכסה כמות גדולה מאוד של בועות אלקטרומגנטיות מרחביות.

    8 – אלקטרון
    בדומה לגרעין של האטום גם האלקטרון הוא תופעה של כדור אלקטרומגנטי שבו נעה קרן אלקטרומגנטית נעולה, במספר משתנה של היקפים סביב לכדור.
    המסלולים השונים של הקרן אשר שומרת גם על תנועה בורגית מתונה, יוצרים זוויות מרחביות שונות על גלי ההיקף של האלקטרון ועל ידי כך מאפשרים לאלקטרון להינעל על אורביטלים שונים בגרעין האטום עימם מסונכרנת תנועת האלקטרון.
    גם בכדור זה אשר קוטרו גדול יותר מזה של הגרעין, ולכן גם האנרגיה שלו נמוכה יותר, יכולה האנרגיה להשתנות בקפיצות של קטעים אלקטרומגנטיים שלמים בלבד.
    שנויים אלו החלים בכדור האלקטרוני משנים את הסידור המרחבי של הקרניים סביב הכדור, משנים את האנרגיה שלו וגורמים לאלקטרון לחפש מסלול חדש סביב לגרעין אשר יתאים לצורה האנרגטית החדשה שלו. ( לדוגמה קפיצה לקליפה גבוהה או נמוכה יותר ).
    האנרגיה הדרושה ליצור גל היקפי חדש בכדור האלקטרומגנטי של האלקטרון, היא אנרגיה של פוטון ובערך נמוך יותר מפוטון של הגרעין, והיא גם משתחררת כאשר האלקטרון משנה מסלול ופולט את אחד הגלים היקפיים. (השימוש במושג " פוטון " במיקה זה ובמקרים אחרים דומים מתכוון לתכונה אנרגטית כוללת ולא במקרה של פוטון סטנדרטי).
    תאורטית יכול להתקיים מצב בו קיימים אלקטרונים בעלי ספין חלקי או הפוך המתאימים את עצמם למצבי הגרעין השונים.

    מסקנות ראשוניות
    תופעה דומה לאופי האלקטרומגנטי הכדורי המאפיינת את גרעיני האטום מתקיימת גם בגרעין של אטומים כבדים.
    כאשר משתחרר קטע אלקטרומגנטי של גרעין, כמו באלמנט רדיואקטיבי, משתחרר פוטון עם כמות גדולה של אנרגיה המאפיינת את גלי הגרעין.

    ככול שהגרעין כבד יותר, סך כל התדר והאנרגיה שלו גבוהים יותר והדבר מתבטא במספר גדול יותר של גלים היקפיים היוצרים מספר גדול יותר של אורביטלים אפשריים לתנועת אלקטרונים.

    ניתוח מתאים של המבנה האלקטרומגנטי של הגרעין תוך שימוש בסימולציה ממוחשבת, הלוקחת בחשבון את התדר והאנרגיה שלו, סביר שיגלה גם את מספר האלקטרונים האפשריים בכל קליפה וקליפה נתונה.
    מספר הגלים ההיקפיים של כל אטום בטבלה המחזורית, שווה למספר מסה המבדיל ביניהם כאשר הבדלים קטנים כלפי מעלה או מטה, יכולים לבטא איזוטופים שונים של כל אטום.
    תאורטית יכול להתקיים מצב אפשרי של גרעינים שליליים ואלקטרונים חיוביים המתאימים את עצמם לאורביטלים הממשיים של הגרעין.

    לסיכום
    מרחב הבנוי ממטריצת בועות אלקטרומגנטיות המסונכרנות ביניהן, יכול להוות בסיס לאיחוד כל התופעות הפיזיקליות המוכרות.

    על פי אפשרות זו, כל תופעות גרעיני האטום של החומר הן בועות אלקטרומגנטיות בעלות מספר שונה של קטעי גלים אלקטרומגנטיים הנעים בהיקף הגרעין ושומרים גם על תנועה בורגית. ( ולא אוסף של פרוטונים ונויטרונים נפרדים).

    התנועה הבורגית של הגלים בהיקף הגרעין, יוצרת אורביטלים בעלי סידור שונה של קוצים חשמליים ומגנטיים עליהם מסונכרנים אלקטרונים בעלי סידור קוצים מתאים.

    כל תופעות החומר והאנרגיה הפיזיקלית הם מקטעים של גלים אלקטרומגנטיים המצויים ונעים במרחב הבועות הכללי תוך יצירת אינטראקציה עם חלקיקי חומר המצויים בדרכם.

    מסקנה נוספת אפשרית היא שטיפול בתופעות הפיזיקליות תוך שימוש במרחב הבועות מאפשרות התייחסות פיזיקלית לתופעות אנרגטיות ברמה גבוהה אשר מהוות קושי בצורת התפיסה המקובלת. ( הכוונה לתדרים 23^10 ומעלה )

    בניגוד לתפיסה לפיה נוצר החומר בתהליך המפץ הגדול ושומר על תכולת האנרגיה המקורית, הרי שעל פי תפיסת "מרחב הבועות", החומר עצמו הוא תהליך דינאמי אשר שואב תכולת אנרגיה מתוך מרחב הבועות המקיף אותו, תוך שנוי פאזה של המרחב הכדורי סביבו בצורה ריבועית, ביחס לירידת המרחק כלפי ממרכז המסה.
    מרחב הבועות האלקטרומגנטי הוא אשר מבצע את כל הקשרים בין חלקי החומר, בצורה של חילופי אנרגיה אלקטרומגנטית.

    בהסתמך על מה שנאמר עד כה אפשר לשער ש: יתכן כי בתהליך המפץ הגדול, נוצר כל החומר והאנטי חומר שביקום. חלקיקים אלו דוחים האחד את השני וכתוצאה מכך מורכב מרכז היקום מאנטי חומר כאשר החומר שונה ממנו בפאזה ונדחק ממרכז היקום לעבר המעטפת.
    ( ניתן לבדוק השערה זו על ידי בדיקת צילום מרכז היקום אשר אמור להיות חשוך עקב בליעת קרני אור )

    התנודות בתהודה בין החומר לאנטי חומר גורמות לקיום של מטריצת הבועות האלקטרומגנטיות המרחבית, גורמות לסנכרון כולל בין הבועות ולאספקת האנרגיה הדרושה לקיום התופעות הפיזיקליות השונות ביקום.

    בניגוד לקצב השנויים המוגבל למהירות האור, הסנכרון של שדה הבועות המרחבי עקב התהודה בין החומר לאנטי חומר גורם להתרחשות בו זמנית של שנויים לאורך קווי השדה המרחבי, דבר היכול להסביר התרחשות תופעות מרוחקות, באופן בו זמני, במרחקים גדולים זה מזה, ללא קשר למהירות האור. ( מגבלת מהירות האור היא מגבלה מקומית בקצב העברת האנרגיה של בועות המרחב ולא מגבלה קוסמית ).
    הכוונה היא שקו הסנכרון המשפיע בו זמנית על כל הבועות במרחב גורם להתרחשות בו זמנית לתופעות קשורות הנמצאות במרחק זו מזו.

    אם ברצוננו לחפש קשרים בין חלקים מרוחקים של היקום: (סט"י) במקום לחפש שנויים באמפליטודה של הגלים האלקטרומגנטיים הנעים במרחב במהירות האור, עלינו לחפש שנויים בפאזה של קטעי מרחב, שנויים המתרחשים בו זמנית בקווי אורך מרוחקים זה מזה ומאפשרים על ידי כך יצירת קשר מידי בין חלקי יקום שונים.

    9 – הסבר אפשרי לבעיות קיימות

    התופעות אשר יובאו להלן יכולות לענות, על ידי איש מדע מתאים, על חלק מהנקודות הבעייתיות בתורת הקוונטים ובתורת היחסות לדוגמה:

    בעיית מדידה
    מבחינה עקרונית מערכת הבועות המרחבית היא ערך פיזיקלי ממשי מוחלט ואולי לא קיימת במציאות בעיה של חוסר יכולת מדידה בו זמנית של מיקום ותנע. (הנחה ראשונית אשר צריכה להיבדק לגופה).

    אין בעיית כבידה
    במערכת המוצעת לא קיימת בעיית משיכה כבידתית אלא בעיית דחיקה של מסות עקב שנויי פזה הנוצרים על ידי המסות על מרחב הבועות, שנויים הגורמים לדחוק מסות אחת לעבר השנייה.

    אין בעיה של אנרגיה אפלה או מסה אפלה
    מרחב הבועות האנרגטי מהווה את 80 אחוזי החומר האפל אשר לא יכול להראות על ידי קנה המידה האנושי.

    בעיית סינגולריות
    כאמור בועה מרחבית היא הערך האנרגטי הגדול ביותר האפשרי בטבע והגבול של חור שחור כמו גם הערך בעל המידות הקטנות ביותר.
    חישובים מתמטיים המצביעים על אפשרויות סינגולריות בטבע נובעים ככל הנראה מחוסר התחשבות בגבולות של הבועות המרחביות. (בפיזיקה מבחינה מעשית לא ייתכן מצב של אפס או אין סוף. הנחות אלו הן השערות אנושיות מפאת חוסר יכולת אנושית להבין את גודלו של היקום. במשוואות המתמטיות צריך להתקיים מצב בו: בועה מרחבית היא הגבול התחתון והעליון לחישובים והגבול העליון לאנרגיה).

    השערות אשר יכולות לנבוע ממרחב בועות

    תתכן פליטה רדיו אקטיבית אקראית בלתי מוסברת גם ביסודות נמוכים בטבלת היסודות, עקב התנגשות בונה אקראית של שתי טבעות גלים אלקטרומגנטיים בהיקף הבועה של גרעיני היסודות. (למרות שמבחינה תיאורטית לא קיימת בעיה מעשית ).

    כל גרעיני היסודות השונים נמצאים באזור תדרים פוטונים אלקטרומגנטיים קרובים.
    ( לפי הערכת המחבר 1 עד 500 יחידות באזור תדרים של hz 23^10 ראה חישוב תדר הקפת גרעין המימן בהמשך).

    יש גבול לא גדול של מספר כריכות סביב לגרעין אשר מעבר לו לא יוכל הגרעין לגדול עקב התנגשות גלים אלקטרומגנטיים קרובים. דבר זה מגביל מבחינה מעשית את כמות היסודות השונים האפשרית.

    בוזון היגס: חומר בצורת גלים אלקטרומגנטיים הנמצאים במצב סטטי, בתוך מרחב בועות אלקטרומגנטיות, איננו מפגין כל תכונה של מסה.

    כאשר אנו מנסים לשנות את מצבו הסטטי של אלמנט חומרי בתוך מרחב הבועות, מתנגד המרחב לביצוע השנוי ומפעיל על החומר כוח בכוון הפוך לכוון השנוי. תופעה זו היא אשר מקנה לחומר תכונות של מסה.

    אם נוכל לקבל רעיונות אלו יתכן וחלק מהבעיות הפיזיקליות הקיימות כיום יפתרו.

    ריכוז תופעות הניתנות להסבר באמצעות מרחב בועות אלקטרומגנטיות

    1 – מרחב איזוטרופי: מרחב הבועות המסונכרנות סימטרי לכל הכוונים.
    קיום של גל אלקטרומגנטי בנקודת מרחב מסוימת, מפר את הסנכרון הנקודתי של בועות המרחב אשר מניידות את הגל בהמשך לכוון ממנו בא על מנת לחזור לאיזון.
    2 – מרחב מוחלט: מרחב הבועות המסונכרנות מהווה נקודת יחוס מוחלטת לכל התנועות והתופעות הפיזיקליות המתקיימות בתוכו.
    3 – כבידה, תאוצה, כוח צנטריפוגלי: הכוחות המעורבים בשלושת התופעות נובעים משנוי פאזה במרחב הבועות. ( פירוט נוסף בהמשך)
    4 – מרחב אנרגטי: אנרגיה של החומר נשאבת מתוך מרחב הבועות ומשנה את הפאזה של המרחב המקיף בצורה ריבועית, ככל שמתקרבים למרכז המסה.
    בדומה לעקרון כוח המשיכה המתקיים עקרונית עד מרחק אינסופי גם עיקרון הדחייה אותו גורם החומר למרחב הבועות ( שנוי פזה ) חל עד טווח אינסופי.
    5 – ניסוי שני הסדקים: החומר הוא תופעה של כדורים אלקטרומגנטיים בתוך מרחב הבועות ויש לו באותו זמן גם מאפיינים של חלקיק וגם מאפיינים של גל, תלוי באופי הבדיקה אשר מתבצעת. (כפי שראינו לעיל מכסה כל חלקיק חומר כמות גדולה מאוד של בועות מרחביות).
    כאשר מבצעים ניסוי עם סדק אחד עובר הגל האלקטרומגנטי של האלקטרון בשלמותו כחלקיק חומרי.
    כאשר מבצעים ניסוי עם שני סדקים מתפצלת הצורה האלקטרומגנטית של האלקטרון לשני מרכיבים של גלים אלקטרומגנטיים ויוצרת את תופעת ההתאבכות.
    בניסוי בו מרכיבים גשש לבדיקת מעבר אלקטרון דרך אחד מהסדקים חייב הגשש להכיל סליל כל שהוא, עליו יושרה מתח. השפעה של הגשש על הצורה האלקטרומגנטית של האלקטרון מפריעה ככל הנראה להתאבכות, ( משנה את רצף הגל, לא הגל עצמו מחליט ). וגורמת לגל לעבור רק דרך אחד מהסדקים כחלקיק. (יתכן מצב בו נבחר בסדקים בגודל 1/2000 מגודלם המיועד לאלקטרון, ובסדקים אלו תחול התופעה של התאבכות גם על אטום המימן ואטומים אחרים).
    6 – חומר אפל: מרחב הבועות הנושא אופי של חומר, ( גל אלקטרומגנטי נעול ), יכול להסביר את 80% של החומר האפל. מרחב בועות בעלות מידות מינימליות זה בלתי ניתן לזיהוי באמצעות מכשור מדידה אולם הוא משפיע על כל התהליכים הפיזיקליים המתרחשים בתוכו וההתעלמות מקיומו אחראית לתופעות בלתי מוסברות המתקיימות במחקר הפיזיקה.
    7 – תופעות קוונטיות: תופעה של המצאות חומר במספר מקומות בו זמנית מוסברת כאמור על ידי האופי האלקטרומגנטי של החומר בתוך מרחב הבועות, החומר מכסה נפח גדול מאוד של מרחב הבועות ונמצא פיזית בכמה מקומות בו זמנית בצורת כדור המורכב ממספר מעגלים של גל אלקטרומגנטי מתמשך. (צורה זו של החומר מסבירה את תופעת דואליות גל חלקיק).
    8 – כל חלקי החומר הם כדורים אלקטרומגנטיים בעלי נפח גדול יחסית לגודל בועה מרחבית.
    9 – פוטון: אנרגיה ( תלוית תדר ) המועברת בבועה אלקטרומגנטית מרחבית, במחזור אחד. קצב העברת האנרגיה במהירות האור, נקבע על ידי קוטר ותדר הבועה המרחבית.
    10 – פתרון פרדוקס התאומים: מרחב הבועות הוא מוחלט וכל התנועות מתקיימות ביחס אליו. מהירות האור והזמן יורדים בתוך מערכת הנמצאת בתנועה, כפונקציה של מהירות התנועה במרחב. כתוצאה מכך הזמן במערכת הנעה במהירות גבוהה, בתוך מרחב הבועות, יעבור לאט יותר ובמערכת הייחוס ינוע בקצב רגיל. (האח הנמצא במערכת הנעה במרחב יזדקן לאט יותר מהאח במערכת הייחוס).
    11 – כל התופעות הפיזיקליות המתרחשות בטבע נובעות מחילופי אנרגיה של גלים אלקטרומגנטיים, בתיווך מרחב הבועות.

    12 – מסה במהירות גבוה: עקב מגבלת מהירות האור, ככל שמהירותה של מסה מתקרבת למהירות האור, ערכה הנקודתי יורד, הסנכרון שלה עם מרחב הבועות קטן וחלק מהאנרגיה שלה נמרח בעקבותיה במרחב הבועות ומוחזר לה לאחר הפגיעה. ( האנרגיה הראשונית נשמרת ונוספת לה האנרגיה הדרושה להאצה ). הניסוי של הגדלת המסה בתורת היחסות פורש ככול הנראה, בצורה לא מדויקת. תוספת האנרגיה להאצה אשר נוספה, פורשה כהגדלת מסה. למעשה אנרגית ההאצה מתחברת כאמור לאנרגית המסה ובשעת הפגיעה במטרה מגדילה את ערכה הכולל.
    13 – שנויי מרחב זמן: יכולים להיות מוסברים על ידי תופעות מרחב הבועות.
    שנוי מרחב מוסבר על ידי שנוי פאזה מרחבית בקרבת מסה.
    שנוי זמן מוסבר על ידי האטה בקצב הזמן ומהירות האור במערכת הנמצאת בתנועה ברחבי המרחב המוחלט.
    סטיית קרן אור בסביבת מסה נובעת עקב שנויים בפאזה בהיקף המסה אשר מפעילים על קרן האור כוח דחייה לכוון המסה.
    ככל שאנרגית הגל של קרן אור גבוהה יותר, לכוון הסגול, תהיה הסטייה גדולה יותר, קשת בענן.
    ייתכן מצב שבו תופעה זו חלה על כל טווח הגלים האלקטרומגנטיים.

    אפשרות לניסוי: האם גלים אלקטרומגנטיים המכילים תדרים גבוהים שונים, יסטו בפריזמה, כמו גלי אור ?.

    14 – הקצב הגבוה ביותר של העברת הפרעה אלקטרומגנטית במרחב הבועות הוא מהירות האור: קצב זה נובע ממכפלת תדירות פלאנק באורך פלאנק, ערכים המאפיינים את הבועות המרחביות ונקבעים על ידי הזמן שלוקח לבועה מרחבית להעביר את קטע הגל האלקטרומגנטי לצד השני של הבועה.
    15 – הבועות במרחב מסונכרנות ביניהן: ולכן תתכן העברת מידע מידית לאורך קווי השטף.
    16 – שנוי הפאזה במרחב אותם יוצר החומר, גורמים להפעלת כוח דחייה על ידי המרחב ולדחיסת אטומי החומר למידה מינימאלית אפשרית. ( בין שני קצות המסה קיים הפרש פוטנציאלים של מרחב הבועות והפרש זה מניע את מסת הבוחן לעבר המסה הגדולה ).
    17 – לא יתכן חור שחור מוחלט. מעבר לצפיפות נקודתית מסוימת של אנרגית בועה מרחבית, נפלטת עודף האנרגיה למרחב, כקרינה. במידה ולא הייתה מגבלה לדחיסה, היו מתקיימים אטומים כבדים יותר ולא הייתה נפלטת קרינה מאטומים כבדים.
    18 – הזמן הוא טרנספורמציה אנושית: קצב השנויים במערכת, תלוי במהירות תנועתה של המערכת במרחב הבועות המוחלט והוא יורד ככל שהמהירות עולה. הנחה זו מתבקשת מהמבנה האפשרי של מרחב הבועות ובהאטה החלה בקצב העברת האנרגיה שלו במהירויות הקרובות למהירות האור. תופעה זו מתפרשת על ידי התפיסה האנושית כהאטה בקצב הזמן.

    19 – מבט כולל על גלים אלקטרומגנטיים: גל אלקטרומגנטי נע במרחב בתנועה בורגית כאשר התדר שלו מורכב מפולסים חשמליים ומגנטיים צרים.
    התאור של מקסוול לגל אלקטרומגנטי הוא חתך מישורי של הגל המקורי.
    בתדר גבוה של הגלים, הפולסים החשמליים והמגנטיים של הגל קרובים יותר ובשלב מסוים, בתדר גבוה מאוד, עקב דחייה בין הפולסים המתקרבים זה לזה, מתחיל הגל להתנהל במרחב בתנועה כדורית. ככל שהתדר והאנרגיה של הגל האלקטרומגנטי גבוהים יותר, הרדיוס של הכדור קטן יותר והאנרגיה שלו גבוהה יותר.
    "שדה הבועות המרחבי" מורכב מבועות אלקטרומגנטיות קטנות ביותר בעלות אנרגיה גבוהה ביותר.
    אלקטרונים הם כדורים אלקטרומגנטיים בקוטר גדול יחסית לבועות השדה המרחבי.
    פרוטונים ונויטרונים הם כדורים אלקטרומגנטיים בקוטר קטן יחסית לאלקטרון ואנרגיה גבוהה יותר.
    ככול שהאנרגיה של הנוקליאונים גדלה נוצרים קטעים של גלים אלקטרומגנטיים נוספים הנעים בהיקף הגרעין, המתוארים כפרוטונים או נויטרונים נוספים.

    אם גלים אלקטרומגנטיים בתדר גבוה מאוד נוטים להינעל לצורת כדור אלקטרומגנטי, יכול להיות מצב שבו כאשר מטיחים חלקיקים זה בזה במאיץ חלקיקים, נוצרים גם גלים אלקטרומגנטיים הנעים בקו ישר ובתדר נמוך יחסית, אולם אם האנרגיה גבוהה נוצרים גם גלים בתדר גבוה מאוד הננעלים למצב של כדור אלקטרומגנטי אשר מפורש על ידינו כחלקיקי חומר מסוגים שונים.

    חלקיקים המונעים במהירות הקרובה למהירות האור מתחילים ליצור בעקבותיהם שובל אנרגטי במרחב התנועה, תופעה זו נובעת כאמור עקב חוסר יכולתו של מרחב הבועות להעביר את כל כמות האנרגיה שלהם בו זמנית בקצב הגבוה הנדרש, וברגע הפגיעה במטרה יתכן מצב שבו חלק מהגלים האלקטרומגנטיים שלהם יתחברו למטרה וייצרו חלקיקי חומר שונים.
    ( בחלקו הראשון של הפוסט תואר מצב בו פוטון אנרגטי מאוד אמור לשנות את הסנכרון של בועה מרחבית אחת או גם שש בועות מקיפות וכאשר האנרגיה של הפוטון גבוהה מאוד יתכן שהבועות לא יכולות לשנע אנרגיה זו בהעברה יחידה. ניתן להשוות מצב זה למקרה שפוטון אנרגטי במיוחד יפגע באלקטרון באנרגיה שאמורה להקפיץ אותו אל מעבר לקשר עם הגרעין ועוצמה כזו לא תוכל להיספג על ידו במלואה ).

    20 – על פי ההשערה, ניתן להסביר על סמך העקרונות אשר תוארו עד כה, שלושה מרכיבי טבע שונים.
    המרכיב האלקטרומגנטי: הוא לב ליבן של העקרונות. הוא יוצר את מרכיבי החומר השונים, יוצר את מרחב הבועות ומעורב בכל התהליכים הפיזיקליים האנרגטיים בטבע.
    כוח הדחייה והכוח הגרעיני החזק: שני כוחות אלו הם אותה תופעה. החומר שואב אנרגיה ממרחב הבועות ומשנה על ידי כך את הפאזה של המרחב סביבו. שנוי הפאזה גורם לכוח הדחייה (משיכה) המופעל על מסות על ידי המרחב ומקרב אותן אחת לשנייה. אותו כוח דחייה הנוצר על ידי מרחב הבועות ממשיך לפעול על אטומי החומר גם ברדיוסים קטנים ומחזיק אותם צמודים למרות הדחייה החשמלית כביכול המופעלת עליהם.
    21 – אפשרות לתיאור האטומים היא: גרעין האטום הא כדור אלקטרומגנטי שבו הגל האלקטרומגנטי נעול ונע במעטפת הגרעין במסלולים ההולכים ומתרבים ככל שהאטום כבד יותר.
    חלק מהמסלולים של הגרעין מכילים קוצים חשמליים חיוביים בזוויות מרחביות שונות והם מפורשים כפרוטונים, סביבם נעים כדורי אלקטרונים במסלולים המתאימים לזווית של הקוצים בגרעין. תוספת של מסלולים אלקטרומגנטיים להיקף הגרעין מתפרשת כתוספת פרוטון או נויטרון והיא מתבצעת בקפיצות של קטעי גל שלמים.
    תיאור דומה יכול לאפיין גם את האלקטרון. גם האלקטרון הוא כדור אלקטרומגנטי המורכב מגל נעול עם קוצים חשמליים שליליים בולטים. האנרגיה של האלקטרון נמוכה יותר משל הגרעין ולכן הקוטר שלו גדול יותר והוא מקיף את הגרעין. מאותה סיבה גם התנועה הבורגית שלו נמוכה יותר. הקוצים של האלקטרון מופנים לכוונים שונים ועוקבים במסלולים אחר גלי הגרעין המתאימים. תוספת אנרגיה לאלקטרון מעלה בקפיצות של קטעי גל שלמים, את מספר הגלים המקיפים, משנה את הסידור המרחבי של הגלים ומקפיצה את האלקטרון לקליפה המתאימה לסידור ולאנרגיה החדשים.
    בתיאור זה אין בעיה של דחייה בין הפרוטונים ואין בעיה של תנועת האלקטרונים סביב לגרעין.
    אפשרות זו של מרחב בועות אלקטרומגנטיות מסונכרנות, גרעיני אטומים, אלקטרונים וחלקיקי יסוד המורכבים מכדורים אלקטרומגנטיים, והעברה אנרגטית של קבוצות גלים אלקטרומגנטיים באמצעות מרחב הבועות, יכולה לתת תיאור אחיד ופשוט יחסית, לכל התופעות הפיזיקליות השונות.

    22 – אנטי חומר: אם החומר מתבטא בצורה של גלים אלקטרומגנטיים חיוביים בגרעין ושליליים באלקטרונים ייתכן מצב סימטרי שבו גלי הגרעין שונים בסידור שלהם וקוצי הגרעין המופנים כלפי חוץ הם שליליים או שליליים בזוויות שונות, ועליהם יתמקדו אלקטרונים בעלי קוצים חיוביים בזוויות מתאימות. אפשרות זו אומרת שייתכן מצב שבו אפשריות הקיום של חומר בצורות שונות ואנטי חומר בעלי צורות הפוכות לצורת החומר, אפשריות סטטיסטיות אלו הן שוות ואנו רואים בעיקר את הצורה החומרית, משום שאנו מצויים במרחב במקום בו מרוכזת התופעה החומרית של האטומים.
    23 – קוטר הגרעין והאטום: אם הגרעין מורכב מקרן אלקטרומגנטית נעולה. כל פעם שהקרן הנעולה המקיפה את הגרעין מתארכת על ידי תוספת קטע גל אלקטרומגנטי, נוצר אורביטל ממשי נוסף אשר יכול לתפוס אלקטרון נוסף. דבר זה מגדיל את מספר המסה של החומר ומעלה את מספר האלקטרונים שהגרעין יכול לתפוס, אולם הקוטר האטומי של גרעין החומר לא אמור לעלות בצורה לינארית משום שהגרעין עצמו לא מורכב מפרוטונים ונויטרונים עצמאיים אלא מגל אלקטרומגנטי סגור בעל אורך גדול יותר הנעול במספר רב יותר של מעגלים היקפיים אשר יוצרים מספר נוסף של אורביטלים לתפיסת אלקטרונים.
    24 – תדירות הקפה של גרעין אטום המימן
    אם ניקח בחשבון שגל אלקטרומגנטי נע במהירות האור וגרעין אטום המימן מורכב מגל אלקטרומגנטי יחיד סגור הרי שתדירות ההקפה המקורבת של הגל את גרעין אטום המימן תהיה:
    הקפות לשנייה Π*0.75*10^-15=6.366*10^22=0.5*10^232 3*10^8/ = n=c/2πr

    יש לזכור שתדירות מקורבת זו איננה תדירות הגל האלקטרומגנטי עצמו אלא רק מספר ההקפות אשר גל סגור זה עושה בהיקף הגרעין בשנייה אחת.
    עקרון נוסף מראה שהגל המקיף צריך לבצע שני מעברים על מנת לבצע הקפה מלאה אחת.

    אם נתייחס לתדר ההקפה של גל אלקטרומגנטי סביב גרעין אטום המימן ככפולה של תדר גל בסיסי, ניתן לשער שכל אטומי החומר והתופעות החומריות מתרכזים סביב אזור לא גדול של טווח תדרים אלקטרומגנטיים אפשריים.
    כאשר נקבל את האפשרות שגרעיני האטומים מורכבים מקטעים סגורים של אורכי גל שלמים המשמעות היא שכפולת הזמן של גרעין אטום המימן במספר המסה של האטומים מייצג את זמן ההקפה הכולל של הגל האלקטרומגנטי הנעול, המאפיין כל אטום ואטום בטבלה המחזורית.

    תדירות ההקפות של הגל האלקטרומגנטי סביב געין אטום המימן היא גבוהה ביותר ואם נתייחס אל תדירות זו במונחים של תדרי פוטונים אשר צריכים לאפשר תדירות זו, נמצא את עצמנו דנים בתדרים ובאנרגיות אשר הפיזיקה מתקשה לטפל בהם.

    למרות האמור אם נתייחס לתופעות אלו מנקודת מבט של מרחב בועות המורכב מבועות בתדרים סביב 43^10 הרץ ואל כל התופעות הפיזיקליות כתופעות המורכבות מגלים אלקטרומגנטיים, נמצא את עצמנו מטפלים באנרגיות גבוהות בצורה טבעית פשוטה.
    25 – אנרגיה פיזיקלית: כל אנרגיה פיזיקלית ביקום מתבטאת בצורה של גל אלקטרומגנטי אשר נמסר לבועה מרחבית ומועבר על ידיה בקפיצות קוונטיות.
    26 – רעש רקע: כאשר האנרגיה של הגל המועבר נמצאת בקרבת חומר אשר יכול לקלוט אותה (תדר ועוצמה מספיקים) היא תבלע על ידי החומר ותופרש בשנוי תדר ועוצמה למרחב הבועות. אם התדר והעוצמה לא מספיקים להיבלע על ידי החומר או שאין חומר בסביבה, האנרגיה תופיע בצורת רעש רקע בכל המרחב הסביבתי.
    27 – תופעות קרינה: באטומים בעלי מספר מסה גבוה מתקרבים גלי הפרוטונים והנויטרונים הנעים בהיקף הגרעין, אחד אל השני ובאופן אקראי יכולים לנטרל קטעים של חלקי הגל הכולל אחד את השני. תופעה זו עשויה לפלוט כמויות אנרגיה בצורת קרני גמה ולשנות את מבנה האטום. אפשרות מעין זו מאוששת את תפיסת הגרעין האטומי כמורכב מאוסף של קטעי גלים אלקטרומגנטיים ולא מאוסף של פרוטונים ונויטרונים נפרדים.
    יתרה מכך תפיסה זאת מנבאת על אפשרות שגם באטומים נמוכים יותר בטבלה המחזורית יתקיימו הבזקי אנרגיה אקראיים כמו באטומים הכבדים, הבזקים אשר אין להם הסבר על פי התפיסה המקובלת.
    28 – רעיון עקרוני
    טווח האפשרויות של קיום הגלים האלקטרומגנטיים הוא רחב מאוד. התופעות הפיזיקליות האפשריות בטבע בהן מטפל המדע נמצאות בטווח מוגדר של גלים אלקטרומגנטיים היוצרים את המבנה האטומי של מרכיבי החומר הממלאים את טבלת היסודות ובנוסף להם כמות לא גדולה של חלקיקי יסוד ותכונות פיזיקליות מרמה שנייה המרכיבים את חלקי האטומים.
    הנחה זו נובעת מכך שהטווח הניתן לצפייה על ידי האדם מסוגל לחשוף חלק קטן בלבד מכל טווח האפשריות האלקטרומגנטיות הקיימות. (ראה תדירות הקפה של גרעין אטום המימן)

    כפי שנכתב כבר בפרק המבוא, ייתכנו גם אפשרויות שונות רבות אשר משתרעות לאורך טווח הגלים האלקטרומגנטיים, אפשריות אשר אינן ניתנות לצפייה אנושית כיום והן פתח למחקר והתקדמות אנושית נוספת.

    בתודה חיים ולצר

  2. הפיזיקה של חומר חלקיקי הגיעה לסוף הדרך.
    כדי למצוא פיזיקה חדשה צריך להסכים כי החומר הניוטוני – שהוא כמותי ובעל כוח משיכה – לא קיים במציאות.
    החומר אינו מושג כמותי, ואי אפשר לדבר על הרבה חומר, או קצת חומר.
    החומר הוא צורה פיזיקלית הבנוייה מצירוף כמויות של "שני דברים כמותיים רציפים"

    יש בעולם רק 5 דברים כמותיים רציפים, והם האורך, השטח, הנפח , הזמן והאנרגיה.
    לזמן יש פן פסיבי שלא מוכר למדע, ופן זה משתתף ביצירת החומר.
    החומר נוצר מצירוף כמויות של זמן פסיבי ואנרגיה, ולכן החומר הוא צורה פיזיקלית.

    http://img2.timg.co.il/forums/3/c8659042-cdd9-4060-b7fd-a3872d542a4b.pdf

  3. מישהו עשה הגהה או עריכה לשונית למאמר הזה?!
    הכתיבה חשובה לא פחות מהתוכן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.