ואם לא, מה מעמדן של שאר ידיעותינו על העולם, או שמא הן אמונות בלבד?
מריוס כהן | גלילאו
חיינו מתנהלים מתוך הנחה שהזולת אינו זומבי, ושעולמם הנפשי של אנשים אחרים אכן דומה לזה שלנו, אך “בעיית הנפשות האחרות” מתעוררת לנוכח האופן שבו אנו תופשים את מושג הידיעה.
מה מצדיק את אמונתנו שהזולת דומה לנו לא רק בגופו ובהתנהגותו אלא גם בנפשו?
נוכחנו כבר שכדי שהאמונה מסוימת תיחשב לידיעה, עליה להיות אמיתית ומוצדקת. והנה, עובדת היותם של מצבי הנפש של הזולת בלתי נגישים לנו באופן ישיר מעלה את השאלה: מה מצדיק את אמונתנו שהזולת דומה לנו לא רק בגופו ובהתנהגותו אלא גם בנפשו?
העולם נגיש לנו דרך חושינו, ודרכם בלבד. אנו רואים, שומעים, חשים, מריחים וטועמים, ובאופן זה מגבשים את אמונותינו על העולם. אין לנו דרך ישירה לחוות את העולם בדומה לאופן שבו אנו חווים את מצבינו הנפשיים.
במידה מסוימת אנו כלואים בתוך גופנו, ותלויים בהתנסויותינו החושיות כדי להסיק לגבי העולם. אולם עד כמה מהימנים הם חושינו? האם הם באמת מציגים לנו את העולם כמו שהוא, או שמא מהותו של העולם שונה לגמרי מזו המוצגת לנו?
אנחנו והעולם
חוש הראייה, למשל, שמלמד אותנו על סביבתנו יותר מכל חוש אחר, מציג לפנינו עולם מואר וצבעוני. אולם האור אינו אלא חלקיקים זעירים הנפלטים ממקור אור, פוגעים בגופים שסביבנו ומוחזרים לעינינו, מה שמאפשר לנו לראות את סביבתנו. ביום העולם נראה לנו מואר, אולם הוא רק מוצג לנו כמואר על-ידי מוחנו בזכות הכמויות העצומות של פוטונים שמגיעים אל עינינו.
גם צבעוניותו של העולם היא בגדר אשליה. העולם עצמו נטול צבע. הצבעים שאנו רואים הם תוצר של מוחנו, שמשרה אותם בנו בהתאם לכמות האנרגיה של הפוטונים המגיעים לעינינו. כך גם חוש השמיעה שלנו, שמציג עולם עשיר בקולות וצלילים, אף על פי שהטבע דומם לחלוטין. הקולות שמוחנו משרה בנו תואמים את תנודות האוויר שמגיעות אלינו ממקורות שונים, אך תנודות האוויר עצמן חרישיות.
כל הקולות והצלילים שאנו שומעים נמצאים בנפשנו בלבד, לא בסביבתנו. אנו תופשים את העולם גם כעשיר בריחות, אולם את הריחות מייצר עבורנו מוחנו כאשר מולקולות של חומרים שונים מגיעות למערכת הקולטנים הממוקמת באפנו. העולם כשלעצמו נטול ריחות.
אם כן, מוחנו מציג לנו את העולם באופן השונה לחלוטין מ”מהותו האמיתית”, ואין לנו כל דרך לחוות עולם זה ישירות, אלא באמצעות חושינו בלבד. עובדה זו מעלה את השאלה הספקנית האולטימטיבית: אם הממשות כה שונה מהעולם שחושינו מציגים בפנינו, מנין לנו שהעולם המוצג לנו אינו אלא אשליה, בין אם אשליה שמייצר מוחנו, ובין אם אשליה שמוזנת לנו באמצעים מלאכותיים על-ידי גורם לא ידוע, כדוגמת האשליה ההמונית המתוארת בסרט “מטריקס”?
עמדות סוליפסיסטיות
עמדה ספקנית כזו, שמפקפקת בכך שהעולם שאנו תופשים בחושינו הוא אכן העולם האמיתי, נקראת סוליפסיזם. יש שני סוגים עיקריים של סוליפסיזם: סוליפסיזם אפיסטמולוגי, שטוען שאין לנו כל דרך לדעת בוודאות שאין אנו חיים באשליה אחת גדולה, ועל כן אי אפשר לדעת דבר בוודאות, וסוליפסיזם אונטולוגי, שטוען שהעולם הוא אכן אשליה, אולי של אדם אחד בלבד (אתה או את), ומלבדו (מלבדך) לא קיים דבר.
אם הממשות כה שונה מהעולם שחושינו מציגים בפנינו, מנין לנו שהעולם המוצג לנו אינו אלא אשליה
מועטים הם הפילוסופים שבאמת מחזיקים בעמדות סוליפסיסטיות (תמיד תהיתי מדוע יטרח סוליפסיסט אונטולוגי לשכנע אדם אחר בצדקת עמדתו…), אולם העמדות האלו מוצעות לעתים כאתגר אפיסטמולוגי, שמטרתו להביא לחיפוש טיעונים משכנעים נגד האפשרות של היות עולמנו אשליה בלבד ואם אין בנמצא טיעון כזה, אזי אמונתנו שעולם זה הוא ממשי אינה מוצדקת, ועל-כן אין היא בבחינת ידיעה.
נקודות אחיזה
יש דבר אחד שאיננו יכולים לפקפק לגביו, וזהו עולמנו הנפשי. זו הייתה גם נקודת האחיזה של הפילוסוף בן המאה ה-17 רֶנֶה דקארט (Descartes) שניסח את המשפט: “אני חושב, משמע אני קיים”. התנסויותינו הנפשיות חסינות מִטעוּת − אנו חווים אותן באופן ישיר, ללא תיווך חושי ועל-כן איננו יכולים לטעות לגביהן.
יש הטוענים שהעולם שלנו אינו יכול להיות אשליה (קולקטיבית או של אדם בודד) משום שלאשליות חסרה הלכידות והממשות של העולם המוחשי. אולם לעמדה זו יש שני קשיים: ראשית, במרבית המקרים כשאנשים הוזים, הם תופשים את העולם הדמיוני שנפרש לעיני רוחם כאמיתי. נחוצה נקודת מבט חיצונית כדי לזהות שמדובר באשליה.
הקושי השני הוא שלהניח שקיים הבדל מהותי בין סוגי האשליות המוכּרים לנו לבין העולם הממשי פירושו להניח את המבוקש: כל עוד איננו בטוחים שזהו אכן העולם הממשי, ההשוואה אינה מוכיחה דבר.
נראה שגם אם בוחרים שלא לקבל אותה, קשה לשלול לחלוטין את העמדה הסקפטית הסוליפסיסטית, מה שמבשר רעות לכל מה שאנו מחשיבים כיום כידע, אולם לאפיסטמולוגים (העוסקים בתורת הידיעה) יש עוד קלף אחד בשרוולם.
ידע יחסי
האם שרלוק הולמס נהג לעשן מקטרת? האם הנחש פיתה את חווה לאכול מפרי עץ הדעת? האם סכום הזוויות במשולש גדול מ-180? כדי לענות על שאלות אלו עלינו לקחת בחשבון את ההקשר שבו הן נשאלות.
מעולם לא פעל בלונדון של המאה ה-19 בלש בשם שרלוק הולמס − לפחות לא אותו בלש המוכר כגיבור ספריו של סר ארתור קונן דויל − ועל כן בהקשר ההיסטורי התשובה לשאלה זו היא שלילית.
מתוך נקודת מוצא חילונית לגבי סיפור הבריאה התנ”כי, הרי שגם התשובה לשאלה השנייה היא שלילית. כמו כן, תחת הנחה שהגיאומטריה של עולמנו היא אוקלידית, סביר שגם על השאלה השלישית נשיב בשלילה.
אולם לכל שאלה כזו יש גם הקשר שבו התשובה לה היא חיובית: אם ההקשר הוא עולמו הבדיוני של קונן דויל, אזי שרלוק הולמס אכן נהג לעשן מקטרת; אם ההקשר הוא סיפורי התנ”ך, אזי התשובה לשאלה השנייה חיובית, ואם ההקשר הוא גיאומטריה אליפטית, אזי גם התשובה לשאלה השלישית חיובית.
מכאן שידע הוא יחסי להקשר מסוים, וגישה זו יכולה לחלץ אותנו מהבוץ הסוליפסיסטי: אין אנו חייבים לדעת בוודאות שעולמנו אמיתי כדי להניח שאמונותינו אמיתיות, ועל כן הרי שהן ידיעות ממש.
די לטעון שאמונותינו וידיעותינו על העולם הן אמונות וידיעות ביחס למציאות שאותה אנו חווים, בין אם מציאות זו היא העולם הממשי ובין אם היא אשליה: אני יודע איזה יום היום, אני יודע מה אני עושה עכשיו, ואני יודע מתי אכלתי ארוחת צהריים. גם אם אינני יותר מאשר מוח במיכל, או גם אם אין בעולם דבר מלבד התודעה שלי (סליחה, שלך הקורא/ת) הרי שבהקשר זה של המציאות שאותה אנו חווים, כל אלו הן האמנות אמיתיות ומוצדקות, ועל כן אפשר לראות בהן ידיעות.
ד”ר מריוס כהן מלמד פילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון.
הכתבה פורסמה במלואה במגזין גלילאו, ספטמבר 2009
63 תגובות
המציאות זו אשליה אחת גדולה האם כלב או חיה אחרת רואים את העולם באותה צורה שבני אדם רואים האם האדם הוא באמת החכם בחיות אולי העורב רואה הכל אחרת שהוא החכם בחיות לכל חיה יש מציאות אחרת ורואה את העולם בצורה אחרת ואין ספק שאנחנו סוג של חיה המציאות זה מה שאתה רואה ומרגיש מהזוית שלך
יאיר ישראל חרעוץ
טיפשים כמוך מזכירים לכולנו כמה העולם אמיתי. חולני, אבל אמיתי…..
זה בסדר, גם האגרוף שאני הולך לכותב המאמר הזה היא אשלייה וגם הכאב החד שהוא ירגיש בפניו יהיה אשלייה גדולה.
אין לכם שום הצדקה לטעון שהעולם הזה אשלייה כי ביום שאתם מצדיקים זאת אני עומד עם סכין ואקדח וטובח לכם בילדים שלא תתרבו ותמשיכו להפיץ את תורתיכם המעוותת.
אם הגישה הזו נכונה משמע שאני המוח היחידי במיכל , מישהו יכול לומר לי למה אני לא מייצר אשליות שאני מיליארדר או למה אני לא יכול לשלוט על המציאות המדומה הזו ולמעשה היא שולטת בי.
כל התגובות שנרשמו כאן הן בעצם אשליה במוח שלי במיכל. נכתבו כאן תגובות שלא הבנתי אותן כי הן מסובכות, אז אני יצרתי אותן, אז למה אני לא מבין אותן?
התכונתי לחלק "הספקן", כמובן 🙂
גישה קנטיניסטית סטנדרטית – ככה אני חושב אז זה נכון.
הבעיה עם הגישה הזאת היא שכל דבר הופך להיות מוצדק – הנאציזם, הקומוניזם הפשיזם ההומניזם ושאר הISMים למיניהם.
התרבות החילונית עד כה לא הצליחה לתת הסבר טוב יותר לעולם שלנו, מה שהופך את כל חלק "הידען" של האתר (החביב מאוד) ללא יותר משחצנות מדעית – שהיא לדעתי הסיבה העיקרית לפריחת הניו-אייג – ממש הפוך מהמטרה שלשמה החלק נוצר.
כל הפילוסופיה הזאת גורמת לחיים להיראות דבר פצפון, ולכל הבעיות הקטנות של היום יום חסרות משמעות ואולי אפילו אשליה בפני עצמן…
גרמן:
כדי להוכיח לנו שאתה אכן מאמין במה שאמרת, אני מציע שתאחז בידו של ד ותחצה את האוטוסטרדה בזמן שמכוניות דוהרות בה ותראה איך שאותה פנימיות זו שלך תישפך החוצה כשתידרס על ידי מכונית לא אמתית.
לד) ואל תתמה על זה, כי כמנהג הזה תמצא גם כן בהשגתנו הגשמית. כי למשל, חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו עולם גדול ענקי וכל מלואו הנהדר, הרי באמת אין אנו רואים כל זה אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה כעין מכונה פאטאגרפית, המציירת לנו שמה כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו.
ועל כל זה עשה ית’ לנו שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו מול פנינו. ואעפ”כ מה שאנו רואים מחוץ לנו אינו ענין אמיתי, מכל מקום כמה יש לנו להודות להשגחתו ית’, שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה נתן בנו כח להשכיל כל דבר בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו.
כן הדבר בחפץ אלקי במושכלות האלקיות, אע”פ שכל אלו השינוים נעשים בפנימיות הנשמות המקבלות, מכל מקום הם רואות את הכל במשפיע עצמו, כי רק בדרך הזה הן זוכות לקבל כל המושכלות וכל הנועם שבמחשבת הבריאה. וכמו כן תשפוט מהמשל הנ”ל. אע”פ שבפועל אנו רואים הכל ממול פנינו, מכל מקום כל בעל שכל יודע בברור, שכל הנראה לנו אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד. כן הנשמות, אע”פ שכל הדמוים הן רואות במשפיע, מכל מקום אין להן ספק משהו, שכל אלו הם רק בפנימיותן עצמן ולא כלום במשפיע.
יש תשובה במבוא לספר הזוהר אות לד…
אם הכתבה הזאת קיימת – היא ממש מרתקת!
"My hovercraft is full of eels."
אולי החושים שלנו דומים אך הנפש שונה מאדם לאדם..
אנחנו דומים בזה שיש לכולנו אותו מבנה גוף ואותם 5 חושים, אך הכל משתנה בין אדם לאדם כאשר הנפש הפנימית שלו מנסה לתאר את אותם חושים ומראה חיצוני..
כך לדוגמא את האדם הראשון(לפני שבאה האישה) כשהוא לא יכל לשתף איש במחשבותיו והמראה שנראה למול עיניו, מה הוא היה אומר על המציאות?
לסיכום מיכאל לדבריך, המציאות יוצרת אותנו ולא להפך ..
קצת דמיון לא יזיק לחיים של אף אחד לדעתי ..
זה כל מה שניסיתי לעשות 🙂
מיכאל צודק: קשקוש מוחלט
תם:
אתה מקשקש אבל הזמן שהייתי מוכן להקדיש לך תם.
אולי תדברו על זה כאן?
http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?communaID=35337&r=1
למיכאל שוב:
הכתבה הזו היא לא "פיזיקה גרעינית", ולא מדברת על פיזיקה בכלל.
יש פה שאלה פילוסופית בכתבה.
אני יודע מהתבוננות אישית, שאם תסתכל בשמיים בעיניים רגילות תראה הרבה חושך וכוכבים, אם תשתמש בטלסקופ תראה עוד יותר כוכבים, ואם תשתמש "בלווין טלסקופי" תראה עוד יותר כוכבים, אך תמיד לפני שהסתכלת ראית קודם חושך במקום שבו עכשיו אתה רואה שיש משהו.. ככה אני משווה את המציאות הנוכחית, כרגע אנחנו רואים משהו כאשר בעוד רגע יהיה שם משהו אחר..
אפשר להיות גם צודק וגם טועה ביחד, זה פרדוקס 🙂
הכתבה הזו שואלת אם אני מקיים את המציאות(אותכם), או אתם מקיימים אותי, מאחר ובנתיים אין לאיש את התשובה הפיתרון הקל יהיה, שאין כאן כלום(חשכה,במטאפורה) ואנחנו יוצרים את הכל.. עד שיוכח אחרת..
אפילו "איינשטין" "וסטיבן הוקינג" מאמינים במשהו מעבר למדע הרגיל, ומבקשים לשמור על ראש פתוח בנושא למה לך זה קשה כל כך?
"מציאות היא אשליה בלבד, אך אחת תמידה.", אני משתמש בסגנון חופשי ושומר על ראש פתוח, להעתיק תשובות מספרים ישנים זה לא נקרא להיות חכם, זה להיות תוכי חכם.. אתה תוכי חכם מאוד כנראה..
למיכאל:
אם השאלה היא האם אין מציאות, אז כל דבר שקשור למציאות כמו "תורת הקוונטים" או אנשים מחוברים למחשב, לא יכולים להתקיים בחוסר מציאות!, כל דבר יכול להשתנות וכך גם תורת הקוונטים, וכוכבי הלכת, היה 9 לא מזמן לא?, פעם העולם היה שטוח.., המציאות תמיד משתנה ולעולם לא תתפסו את שתי הקצוות של ההתחלה והסוף, זה בטוח.
התער של אוקהם נועד לתאר משהו בפשטות שלו, ואם לשאלה שנשאלה כאן אין תשובה אז חייב להתשמש בחוק זה עד שתמצא תשובה טובה יותר, וכן אולי אני שוטה וטיפש, אבל אם הכל יחסי מה אתה לעומתי?
תם:
אריה ציטט שאלה שמישהו שאל כדי להדגים את המוזרות של תורת הקוונטים.
מה שאתה רוצה לומר אינני יודע.
אי אפשר להיות צודק וטועה כאחת (בטענה יחידה). כל טענה היא נכונה או שאינה נכונה.
זה שאפשר לשים סימני פיסוק אלה ואחרים בסוף כל משפט (כולל המשפט "אני חושב משמע אני קיים") אינו אומר כלום. הביטוי נאמר ונכתב עם סימן פיסוק אחד ויחיד והוא סימן הקריאה. לכן גם לא רלוונטי לדבר על "התשובה" כי אין כאן שאלה.
נבואותיך אינן אמורות לעניין איש – גם לא נבואה האומרת שלעולם לא נתפוס את הקצוות ונשלים מעגל.
אתה בטח יודע למי נתנה הנבואה מאז שחרב בית המקדש.
התער של אוקהם אינו חוק – בטח לא חוק טבע – ואתה, באופן כללי, משתמש בו על "העוקם".
שאר דבריך אינם אומרים דבר אף הם.
כן מיכאל..
אריה הביא תגובה טובה..
אם אני בחושך אז כלום לא קיים מסביב?, אנחנו תמיד בחושך, כל פעם מגששים בפינה אחרת של המציאות..
פעם אינשטיין שאל "מה אם אני עוצם את העיניים אז הירח נעלם?"
בהקשר ל פרשנות קופנהגן של נילס בוהר תקראו על זה
תם:
רצית לומר משהו?
על פי חוק "התער של אוקאם" הפיתרון הוא חושך,אפלה,דארק (איך שתרצו לקרוא לזה)..
החושך הוא כמו "מסך רקע ירוק" לסרט, בחושך הכל קיים אבל אין שם כלום!
בחושך כולנו קיימים אך אין שם כלום.., אפילו השמש נבלעת בחושך הזה.. בחושך יש הכל אבל אין שם כלום..
בחושך אין חושך, כי אין שם כלום..
תמיד האדם פחד מהחושך ועדיין פוחד..
שאלה פילוסופית לא תיפתר על לוח המעבדה..
כולכם פה צודקים וכולכם טועים יחד..
"אני חושב משמע אני קיים" אפשר להשים בסיום המשפט הזה: ?,!,?!,.. בכל פעם התשובה תשתנה..
למציאות יש התחלה, יש סוף, ויש גם אמצע, אבל זה תמיד מסתובב, הכל תמיד משתנה, לעולם לא תתפסו את הקצוות ותשלימו מעגל..
נקודה:
מה זה הקשקוש הזה?
לאלקטרון יש גם מטען וגם מסה.
גם לפרוטון יש.
משולש יכול להיות גם אדום ולא רק משולש.
בטבע נתגלו גם מקרים של שכל ישר שהוא עקום.
מיכאל, חוק הסתירה אומר שלא יתכן שדבר יהיה דבר והיפוכו בו זמנית. השכל לא מקבל שיש דברים כאלו.
לכן, בהיגיון פשוט, לא יתכן שלA תהיה תכונה שהיא לא A.
דוגמא פשוטה: לא יתכן שלאלקטרון יהיה גם מטען חשמלי וגם מסה. זה אומר שהאלקטרון לא קיים באמת.
היגיון פשוט, כל שאר המסקנות נובעות מדעות קדומות.
יש לא מעט משוגעים שמאושפזים בבתי חולים ולא יודעים בכלל שהם משוגעים
הם פשוט לא קולטים.. הם לא קולטים. כולם מסביב אומרים להם אבל הם לא קולטים.
אפשר ללכת הלאה עד כיוון המטריקס. אולי בכלל רק אני קיים בעולם, ואין אף אחד מלבדי. ופשוט יש מכשור במחובר לחושים שלנו.
כמו שקשה להאמין לחושים שלנו, כך קשה להאמין לדברים בעבר ובהסיטוריה, אבל לשניהם יש אותו סיכוי שהם נכונים.
נקודה:
באמת הצהרת כאן הצהרה משונה.
אם מדובר ב"חוק סתירה בסיסי" ( Whatever that is ) אז אתה בטח יכול להצביע עליו באיזה ספר ולתת דוגמאות לסתירות המתקבלות מהפרתו.
אודה לך אם תעשה זאת.
אם לא תעשה זאת, אודה לך אם תודה שנסית לבלבל אותנו ולא הלך לך.
לנקודה, מעניין היכן קיים אותו ‘חוק סתירה בסיסי’ שאתה מדבר עליו כל כךואת מה הוא סןתר?
מעניין גם היכן מתרחשת האשליה של השיחה שלנו?
ולא הבנתי מדוע לכל אובייקט יש רק תכונה אחת בלבד?
ומהו שאנו רואים(העולם) שהוא לא קיים?
יש לי עוד בעיה אם השאלה שלי בתגובה 30′ היא: שהמציאות היא אחת תמידית, והחלומות שלנו משתנים, אך מצד שני אין יום כמו אתמול, ואין דקה כמו הקודמת..
עוד שאלה מעניינת שחופרת לי בראש מזמן..
"כשאני ישן אני חולם, האם אני חולם או אני בעולם האמיתי, והעולם האמיתי הוא החלום שלי.."
"כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו"
"חייב אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי
אם אין אני לי מי לי
כשאני לעצמי מה אני
ואם לא עכשיו אימתי" ..
אני יודע שהאתר הידען לא אתר דתי, אבל אפשר למצוא מלא משפטי "מטריקס" בתורה עצמה..
וזה מעלה שאלה קשה , האם כל העולם נברא רק בשבלי?, האם הכל זה מבחן?, האם הדתיים משחקים בנו?
מיכאל הדרישה שלך לקיום משהו אמיתי שאותו האשליה מלשה היא טעות. לא יתכן שבדברים שאינם אשליה תתרחש אשליה חוק סתירה בסיסי. אשליה מתרחשת רק באשליות.
לגבי השאלה שלך יוסי לקיום, כדי שמשהו יהיה קיים עליו לקיים תכונה אחת בלבד וזה להיות קיים (ובכלל לא נכנסנו למשמעות המושג קיים). אין במציאות דברים שיש להם כמה תכונות. זה חוק סתירה בסיסי. וזה שאנו רואים את העולם כמורכב מאוד מהרבה תכונות לכל עצם (גם הפיזיקה שמבצעת רדוקציה) רק מוכיח שהעולם שאנו רואים לא קיים ולא יכול להיות קיים.
לדעתי אחד הדברים שנותנים הרגשה שלא הכל אשלייה רק בשבילך ואתה היחיד שאמיתי זה שיותר מידי דברים מתרחשים ללא ידיעתך או ללא צורך ידיעתך. במידה כזו שלמעשה היית מאמין במציאות כפי שהיא גם בלי שהם היו מתרחשים.
לכן אינסטינקטיבית יש זיקה לא לבזבז אנרגיה לחינם. פה מתבזבזת אנרגיה או חישוב לחינם אז באמת לשם מה היא מתבזבזת אין סיבה. לכן אם הכל אכן אשלייה אני בטוח שאני לא לבד באשלייה.
זה כמו שאם המוח שלי היה מחשב את האשלייה בשבילי אז לא היה טורח כל כך כי הרבה פחות מזה בהחלט מספיק עדיין כדי להגיד שזה יותר מידי.
מאוחר מידי בשביל שאני אמשיך לחשוב על הרחבת הרעיון אבל זה מספיק טוב בשביל סיבה אחת נוספת ללמה אנחנו מניחים שזה לא אשלייה אפילו אם זה כן.
אגב לדעתי במילא אשלייה שהיא מציאותית כמו שלנו מספיק טובה בשביל להקרא מציאות בכל מקרה. לפחות עבור קיימיינו הנוכחי.
שאלה
אם נגלה הכל על המוח נקבל תשובה האם קיימת נפש
נ.ב על סולספיזם יחול המשפט
the show must go on
רגע אחד, אני רוצה להבין
האם מסקנה אפשרית של המאמר היא שאני , יהודה סבדרמיש לא באמת קיים , וכל הרעיונות המדעיים הלא מקובלים שלי הם סתם רעיונות מטורפים שעלו דווקא במוחו ההוזה של מיכאל שחושב על מישהו וירטואלי בשם סבדרמיש???
חומר למחשבה
שנה טובה
סבדרמיש מיכאל
לנקודה, נראה לי שאתה מערב מושגים. ראשית עליך לברר מהו מושג הקיום בו אתה אוחז. האם לדוגמא רק אובייקטים פיזיקליים קיימים? שים לב שדיקרט כאשר ניסח את טענת הקוגיטו המפורסמת לא טען לקיום של העולם הפיזיקלי אלא רק לקיום המנטאלי של מחשבתו. בכדי להוכיח מחדש את קיום העולם הפיזיקלי, וכך גם לפתור את בעיית הסולפסיזם המוצגת במאמר, נדרש דיקרט למכלול נוסף שלם טיעונים שנויים במחלוקת.( בניהם כידוע שלוש הוכחות לקיום האל ). אם כך, ייתכן ואתה מעוניין לשמור רק על קיום מנטאלי של המציאות ולקבל עמדה אידיאליסטית כפי שברקלי ניסח. עדין קיימות בעיות בעמדה זו גם לגבי מעמדה של האשליה כפי שמיכאל בתגובתו לך מציין. שווה לקרוא.
אבל כבר היינו כאן וחזרה על אותם דברים לא תשכנע איש.
טוב, נקודה, רק הצבעתי על כך שהכותב ורבים אחרים בדעתי ודעתי היא שאתה טועה לחלוטין ושכדי שתהיה אשליה צריך להיות משהו אמתי שאותו משלה האשליה וכל טענה אחרת היא אבסורד מן הסוג הגרוע ביותר.
חלק עצום מן הפרדוקסים נובע מטעויות התייחסות עצמית מסוג זה.
ולגבי השאלה השניה של מדוע אני מנסה לשכנע אותך, זאת צורה של דמגוגיה שנובעת מחוסר הבנה של הדברים הנאמרים. זה כמו לשאול מדוע אנו ממשיכים לראות צבעים לאחר שהבנו שמה שיש שם בחוץ זה פוטונים. זאת מהות אשליה, שהיא מתרחשת.
מיכאל אותה עמדה נחרצת היא השקר הגדול ביותר של האדם, אפילו יותר מאלוהים. וכמעט כולם נופלים בפח הזה.
הרי כל טענת האשליה היא בדיוק על העניין הזה שהמודעות עצמה היא אשלייתית במובן זה שהיא חושבת את עצמה לקימת אפריורית. זאת האשליה הגדולה.
ולגבי הטענה "אני חושב=>אני קיים" זה סתם מלל לא קשור, אין שום צעד לוגי שלא מניח את נכונותו בהחבא שיכול לבצע קפיצה ממחשבה לקיום, בדיוק להיפך, אני חושב משמע אני לא קיים, כי הקיים הוא רק קיים, הוא לא יכול להיות דברים אחרים כמו מחשבה או תודעה.
כתבה יפה מאוד
אין ספק פילוספיה היא נושא מעניין "לפחות אצלי זה כך"
ובפרט נושא האפיסטימולגיה.
בתא:
גם מושגים אלה ברורים למדי ואכן – גם הם תכנים פנימיים.
אנחנו מופתעים כשאנחנו חווים דבר שהוא שונה מזה לו צפינו.
לעניין זה לא ממש חשוב אם פירשנו את צפייתנו כדבר שאמור להתגשם בעולם האמתי כיוון שעולם זה אינו נגיש לנו אלא דרך החושים ולכן כשאנחנו מפתחים צפיות לגבי משהו, אנחנו בעצם מפתחים צפיות ביחס לתחושותינו.
גם כשאנו מתגעגעים – מה שברור הוא שאנחנו מתגעגעים למה שחווינו בזמן מסוים והשאלה אם דבר זה הוא המציאות עצמה או רק פירוש שנתנו לה חושינו ותודעתנו אינה משנה זאת.
לגבי השארת הדברים בתחום הפואטיקה – אני מקווה שלא התכוונת שלא ננסה להבין באמת.
מישהו פעם אמר שבלוח לוגריתמים יש הרבה יותר שירה מאשר בכל איליאדה ואודיסיאה.
אני נוטה להסכים עם אמירה זו וזאת – לא מתוך זלזול בשירת הומרוס אלא מתוך הבנת העמקות של המתמטיקה.
לאור מה שנכתב כדאי לברר מושגים כמו – "הפתעה", "סקרנות", או "געגועים", אם הכל תכנים פנימיים – אז ממה מופתעים? למה מתגעגעים"? הרעיון פואטי באופן יוצא דופן, כדאי להשאיר אותו שם, בפואטיקה.
למיכאל רוטשילד, קראתי שוב את הערתך, ואכן פיספסתי. תודה.
בטור הזהב של המיזרח,
הדוגמא הכי מפורסמת הינה
נסיך בשם גוטאם סידהרתא שהקדיש לא מעט שנים לחקר האמת -ובמקריות הוא הגיע אליה.
היום הוא ידוע בשם גוטאם בודהה – בודהה היא אור בעברית – זהו רק כינוי.
הוא גילה בדיעבד שהטעות הגדולה בחקר האמת היא ראיית החשיבה כבסיס ל"תפיסת" האמת – כאשר התודעה היא הבסיס.
ראה זאת כתגליתו של תומאס בל – שנים של כשלונות ובסוף הצלחה.
אולם אין צורך להמציא את הנורה מחדש.
הדרך הנכונה לתגלית היא דרך התודעה ולא החשיבה – שכן זהו לא הבסיס.
הצעד הראשון הוא הצעד הכי חשוב בחקירה.
רון,
מה רצית להגיד? דווקא לי נראה שהפילוסופיה מתעסקת בשני המקרים יחד…
זה נשמע כמו הסקת מסקנות מתוך חושך – לעולם לא תהיה בטוח.
שתי דברים הינם מהותיים –
עצום/עיצמי עיניים – מה את רואה?
חושך.
כלומר יש שתי תופעות החושך והחווה אותו.
הגישה הפילוסופית טועה בכך שהיא עוסקת עם החושך ומנסה להגיע למסקנות -שהיא כמובן אינה יכולה להיות בטוחה בהם.
הגישה השנייה עוסקת בתופעת העד – שם המפתח.
יוסי:
נראה לי שפספסת משהו.
לא אמרתי דבר על משמעות המילה "אמת" שאותה אכן אינני רואה כמצב נפשי אלא כיחס בין טענה לבין העובדות.
אני דיברתי על משמעות המילה "ידיעה".
אני מסכים מאוד ואני מניח שאם אי פעם תפגוש האנושות חיים תבונתיים ממקור זר נצטרך לאמץ את צורת המחשבה הזאת על מנת להתחיל לתקשר ברמה הבסיסית ביותר..
למיכאל רוטשילד, שמח שאנו מסכימים בנושא זה כפי שהסכמנו בכל הקשור לסיבות למלחמות שהופיע במאמר ‘הלנצח תאכל חרב’. עם זאת אני חושב שיותר נכון להתייחס למושג ‘אמת’ מנקודת מבט של הפרגמטיזם (האמריקאי) בין אם זה של ג’יימס, פירס או דיואי, וזה אומר יותר בכיוון של אמת כקונבנציה ופחות כמצב נפשי. מצב נפשי מתייחס יותר למצבים פסיכולוגיים של רגשות חוויות ואמונות. ‘אמיתי’ הוא סוג של יחס כלפי עובדות במציאות ולאו דווקא ‘מצב נפשי’. אמנם ייתכן ואני במצב נפשי של אמונה לגבי עובדה מסויימת במציאות ואני מאמין שעובדות מסוימות הן ‘אמיתיות’ וזו עדין סוג של אמונה. המושג ‘אמת’ מתפקד בשפה כמעין תיאור של עובדה מסויימת ויחסה למציאות- ‘אמת קונספורדנטית’ או יחסה לאמיתות אחרות- ‘אמת קוהרנטית’. ההסכמה מהו הקריטריון לקבל עובדה כאמיתית היא הקונבנציה המקובלת בחברה לה פרט מסוים משתייך.
יוסי:
דבריך נכונים והם הסיבה לכך שבמאמר קודם בסדרת מאמרים זו אמרתי שהידיעה לעולם אינה מתארת אמונה אמתית ומוצדקת ושהשימוש ה"אמתי" במילה מתאר בסך הכל מצב נפשי של ה"יודע".
ביחס לאפשרות שאיננו אלא מוח במיכל – יש בני אדם שלגביהם זה די נכון ואלו כל הבנות הנקראות "מיכל".
שים לב, נקודה, שדווקא לגבי נקודה אחת שעליה אנחנו מתווכחים רבות, הוא מציג עמדה נחרצת – עמדתו של דקארט – לפיה הדבר היחיד שאין שום אפשרות שיהיה אשליה היא התודעה.
הוא גם מצטט את השאלה אותה שאלתי אותך לא פעם והיא "מדוע אתה מנסה לשכנע אותי אם אינני קיים?".
התיאור של השוני בין מה שאנחנו חשים לבין המתרחש במציאות (במקרה שאיננה הזיה) אינו רציני, בעיני.
הרי לכל דבר נחוץ ייצוג כלשהו במוח ואין כל משמעות לעובדה שייצוג זה הוא דווקא "תחושת צבע" ולא גרף של עוצמת הגל כפי שהיא מתפלגת לפי אורכו.
ברגע שמדברים על **ייצוג** המציאות הרי שמתוך הגדרה הוא אינו המציאות עצמה.
מה שהמחבר עושה בעניין זה – כאשר הוא טוען את הטענה – אינו להתייחס לעניין מהותי זה – אלא לתת עדיפות לייצוג אחד על ייצוג אחר.
ידע יחסי הוא מפלט חלקי אך אינו פותר את הבעיה. ראשית, הוא עדין לא יכול לספק את התשובה על השאלה ‘האם אני מוח באמבט’ ולכן הוא לא ידע מלא על המציאות. שנית, הסתמכות על ידע יחסי לא מאפשר לעמוד בקריטריון של ידיעה שהוא, כפי שציינת, אמורה להיות אמיתית ומוצדקת. אם משנים את הקונטקסט, ניתן לקבל מכלול ‘ידיעות’ חדש השונה ממכלול אחר. לדוגמא: העובדה: ‘המפץ הגדול התקיים לפני 15 מיליארד שנה’ תתגלה כעובדה שקרית אם יתגלה שהעובדה שאני מוח באמבט היא עובדה אמיתית. (בכל מקרה ההצדקות שלה יהיו שקריות)
וכמובן, שכחתי,
שנה טובה!
נקודה, אולי הוא חשב על כך ביקום שלך, אבל לדעתי מי שיודע דבר או שניים על פילוסופיה (למשל ד"ר מריוס כהן שמלמד פילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון) בטח כבר גיבש לעצמו (או חי במציאות שבה גיבש לעצמו) דעה מוצקה (במציאות שבה הוא חי) בנושא.
אולי היה יאה יותר להשתמש בביטוי נסיון חילוץ, כי הרי כל נסיון כזה יסתיים בכישלון ידוע מראש. כל מי שניסה עד עכשיו נכשל (כולל דקארט) ולדעתי גם כל מי שינסה בעתיד ייכשל. הידע היחסי שמובא פה היה נשמע לי רעיון ממש טוב בקריאה ראשונה. בקריאה שנייה הוא נשמע לי כמו לתקוע את הראש בחול. גם אם הסיכוי קלוש או אפילו אין סיכוי למצוא תשובה לשאלה, לא אומר שצריך להתעלם מהשאלה…
נראה שהמחבר החל לחשוב על כך רק לאחרונה אולי בעקבות הדיונים כאן בהידען.
לא ראוי להשתמש בביטוי "פעולת חילוץ" לסיטואציה שבה המחולץ נשאר בסופו של דבר בתוך הבוץ, גם אם משכנעים אותו שאין עוד שום דבר חוץ מבוץ.
סה"כ הערות שוליים לויכוח שלי עם מיכאל
אם האשליה עונה על הגדרת המציאות, אז תקראו לאשליה מציאות, מה זה משנה.
כתבה מצוינת! פעם חשבתי על זה…אבל כנראה שאי אפשר לדעת בוודאות אם החיים הם אשלייה ויכול להיות שבעצם אני האדם היחיד בבעולם!אולי מי שיגיב אחריי הוא בעצם איזה אשליה ואולי אני בעצם אשליה שלו?תחשבו על זה….