צייד מכשפות

האם להגביל את הציד או להרחיק את בני האדם מבעלי החיים?

אצל מספר שבטי רועים נהוג כי כאשר חיית בר טורפת חיית בית יוצאים הצעירים מחפשים את הפרט הטורף וצדים אותו, הציידים מיומנים במידה שמאפשרת להם לזהות את הפרט הטורף ומוסריים במידה שמונעת מהם לפגוע בכל פרט אחר.

בסביבתנו איבדו גם את המיומנות וגם את המוסר. לכן כאשר החלו דובים שנעלמו לחזור לסביבת חוות באירופה יצאו ציידים “גיבורים” וחיסלו אותם, חיסלו את הדובים ואת הסכוי לאוכלוסיה שאולי יכולה היתה להתחדש.

בשנות השבעים הייתה עדנה לאוכלוסיית הנמרים במדבר יהודה, התעורר הרושם כי אוכלוסיית הנמרים שנחשבה כאבודה מתחדשת ומתרבה, לרוע המזל מצאו נקבות מטופלות בגורים מקור מזון קל בישובים, “כדי למנוע סיכון לתושבים, כדי למנוע קירבה יתרה בין אדם לחיה”, הוצאו הנקבות מהשטח. ההשפעה הייתה הרסנית ומידית, הגורים כמובן מתו, בנוסף הוצאת נקבות מהשטח שינתה את יחס הזוויגים, מיעוט נקבות גרם ל”הרג ילודים” ע”י זכרים שאינם האבות, תוך שנים מספר נפגעה האוכלוסייה בצורה שקשה לחזות התאוששות.

כלומר : לחץ חיצוני – אנשי ישובים – גרם לפעילות מוטעית של מי שאמור לשמור על הנמרים, במקום לספק מזון לנקבות, במקום לעזור לישובים לעשות למניעת חדירת הנמרות לתחום הישוב, במקום לשמור על חיות הבר ולמלא תפקידם כחוק, בחרו ברשות להוציא את חיות הבר מהמשוואה.

אני ניזקק להתייחסות לשבטי רועים, לצייד דובים באירופה ולזכרונות מהעבר בגלל ארוע עכשווי:
הכותרות זעקו “ילדה הותקפה ע”י זאב”, כותרות היסטריות ודיווח מבוהל של בני המשפחה כנראה היה מספיק עבור מנהל ה”רשות” כדי להכריז על “עונה פתוחה” רשות לצוד… את מי? את מה? ההודעות מספרות כי “פקחי הרשות יצאו לחפש את הזאב הטורף, לירות בו ולבדקו”. למרות דבריו של זואולוג אחד שפוי שהסביר כי “קשה מאד להבדיל בין זאב לכלב”, למרות הסכוי הגבוה שהטורף הוא כלב ש”התברבר”, למרות הספקות, ה”עונה ניפתחה”…

להווה ידוע למנהל הרשות, ניתן להבדיל בין כלב לזאב על-פי העקבות, כדי להבדיל יש צורך בנסיון וידע רב, נסיון וידע שקיים אצל מעט מפקחי השטח. אז במקום לפתוח בריצת עמוק אחרי פרט סמוי אולי נכון היה לנצל את הידע (הסמוי) ולנסות לזהות את הטורף, גם במידה והזיהוי לא יצלח חובה על מנהל הרשות לזכור את תפקידו. הגדרת התפקיד בין היתר היא “שמירה על חיות הבר” מי שמצליח לראות בשורה זו רמז, היתר, להשמדת זאב… שיקום.

נכון, ברור וידוע כי הבנתו של מנהל הרשות בשמירה על הטבע דומה להבנתי באסטרטגיה צבאית, אבל כאן אין צורך ביותר מהבנת הנקרא. תפקידו המעוגן בחוק : לשמור על חיות הבר, לשמור, לא לירות. אז במידה ויש מקומות בהם הקירבה בין אדם לחיה מסוכנת לאדם ? יואיל המנהל ויפעל למניעת הקירבה… גידור, שילוט איסורים וכד', יואיל וימנע את נוכחותם של אנשים בקירבת חיות ולא ההיפך, שכן שוב עליו לזכור, תפקידו על פי חוק הוא : לשמור ולהגן על חיות הבר.

הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.