בקניה מתכוננים לבנות על נהר המארה סכרים שישמשו לייצור חשמל אבל גם להפניית מים להשקיה. הנהר זורם בשצף אחרי עונת גשמים אבל בסוף עונה יבשה הוא הופך לזרזיף, לכן שימוש במימיו לחקלאות עשוי לגרום ליבושו אחרי עונות יבשות.
נהר המארה מהווה את מקור המים העיקרי והיחידי הקבוע בדרום קניה ובצפון טנזניה. הנהר אינו ארוך או גדול במיוחד ובכל זאת הוא אחד הנהרות המפורסמים בין כל חובבי הטבע, שכן אחד ממחזות הטבע שמושכים לגדתו מטיילים רבים היא ״החציה״. חציית הנהר ע׳׳י מאות אלפי גנו (Gnu) וזברות מהווה ארוע מיוחד ויפה. העדרים חוצים את הנהר בנדידתם העונתית בעקבות הגשם שמגדל מרעה. על בית הגידול סרנגטי ומסאי-מרה נאמר כי הוא מכיל את ריכוז הפרסתניים בפרט והיונקים בכלל הגדול בעולם.
עד כאן הכל טוב ויפה אלא שעכשיו מתהווה איום חמור לנהר ולסביבתו הטבעית, שכן בקניה מתכוננים לבנות עליו סכרים, סכרים שישמשו לייצור חשמל אבל גם להפניית מים להשקיה. כלומר, בנהר המארה יזרמו פחות מים. הנהר זורם בשצף אחרי עונת גשמים אבל בסוף עונה יבשה הוא הופך לזרזיף, לכן שימוש במימיו לחקלאות עשוי לגרום ליבושו אחרי עונות יבשות.
בנסיון להפיס את דעת הסביבתיים טוענים כי: “הסכרים יטו מים למאגרים שישמשו להזרמה לנהר בעונות יבשות” – נו באמת!
לממשלת קניה יש תכניות שחלקן מאושרות לבניית סכרים על נהר המארה (Mara) וסעיפיו, הנהר שמנקז את רכס המאו (Mau) חוצה את שמורת המסאי-מרה בקניה, ממשיך דרך הסרנגטי בטנזניה ונשפך לאגם וויקטוריה.
מי שאמור לממן את מיזם הסכרים הוא הבנק העולמי, אלא שעולה טענה כי מדיניות הבנק שגויה מאחר ויזמי הסכרים טענו כי נהר המרה אינו בין לאומי, טענה שכמובן אינה נכונה ולא מוסרית (כך למשל הזכות למי הנילוס אמורה להיות נתונה בידי כל המדינות באגן הניקוז).
שומרי סביבה רבים מודאגים מהיוזמה שתפגע בשתי השמורות הידועות והחשובות, ובכל המערכות הסביבתיות הטבעיות שמושכות תיירים רבים. לא רק שומרי הסביבה מודאגים, גם שלטונות טנזניה מתנגדים למיזם מחשש שיפגע בתיירות שמהווה מקור הכנסה חשוב.
לכן טנזניה העלתה התנגדות למיזם בפני ארגון מדינות מזרח-אפריקה (EAC). לארגון יש זכות חוקית להביע התנגדות ולהסיר תמיכתו ולשלול מימון המיזם, וכך אולי לעצרו.
כדאי לזכור כי לפני כשנתיים העלתה טנזניה תכנית לכביש מהיר לאגם וויקטוריה, כביש רחב שיחצה את צפון שמורת הסרנגטי ממזרח למערב. בלחץ גופי שימור מכל העולם תוואי הכביש הוזז דרומה מחוץ לשמורה, תוואי שמאריך את הכביש בעשרות ק׳׳מ. גם על סמך שינוי זה טוענים בטנזניה לזכות להיות שותף מלא בהחלטות הנוגעות ל״ניהול״ הנהר שמחיה את צפון הסרנגטי, לדברי הטנזנים במידה ולא תינתן זכות זאת יש לעצור כל מימון.
בד בבד מתכננים בטנזניה סכר על הנהר באזור המערבי של הסרנגטי. הסכרים בקניה יייתרו את הסכר הטנזני ויהפכוהו למיזם מיותר ויבש. על פי התכנית אחד הסכרים יטה מים לאגם נטרון, האגם שמימיו בסיסיים מפורסם כאתר בו מקננים הפלמיגו (הזוטר). ההזרמה תשנה את הרכב המים ותגרום להצפת קיני הפלמינגו. ראוי לזכור כי מיזם להרחבה של מפעל להפקת מינרלים מאגם נטרון מושהה בגלל התנגדות הסביבתיים.
רכס המאו שמהווה את אגן הניקוז של נהר המרה סובל כבר היום מפגיעה ביערות, פגיעה שגורמת לשינויים אקלימיים, לפחות גשם ויותר ימים יבשים. על כך נוספות מאות משאבות ״פירטיות״ , לכן כבר היום הזרימה בנהר פחתה. עד כמה שזה נמשמע קיצוני, סכרים עשויים להמית את הנהר. אחד המומחים לאזור אומר כי למחקר לצורך מימוש המיזם יש לקרוא: ״סרנגטי ימות אם קניה תסכור את המרה״.
גופי שימור סביבה כמו גם סוכנויות תיירות חייבים להתגייס לביטול היזמה, שעשויה לפגוע קשות באחד האזורים בהם עדיין נשמר הטבע בכל הדרו, פגיעה שאינה שקולה מול הרווח הכלכלי שאולי יהיה לקניה, אולי, מאחר וגם שמורת המסאי-מרה בקניה תפגע, שמורה שמהווה מקור משיכה לתיירים שתורמים לכלכלת המדינה.
מנהל הרשות לשמירת הטבע בטנזניה אומר כי: ״הסביבה הטבעית בסרנגטי תקרוס ותהרס בעונות יבשות ללא יכולת התאוששות״, שכן בעונות יבשות תעמוד בפני קניה הברירה הקשה: ״לעצור את הזרמת המים לחקלאות או לנהר״.
מי שמצטרף לקריאה לעצור את המיזמים הפוגעניים הם: אקולוגים וזואלוגים מאונ׳ פרת (אוסטרליה), קבוצת דירקטורים ולוביסטים בקניה, מנהל אגן הניקוז של אגם וויקטוריה ( Lake Victoria Basin Commission) מטעם האיחוד המזרח אפריקאי (EAC) ועוד ועוד גופים ומוסדות שמכירים ומוקירים את הסרנגטי …
בעבר כתבתי על סכרים יתרונם וחסרונם:
הפעם אין ספק כי החסרונות גוברים על היתרונות. לכן ניתן לקוות שההתנגדויות יעשו את שלהם והמיזם יבוטל.
