מי אתה, אשבעל בן בדע? – כתובת נדירה מימי דוד המלך התגלתה בעמק האלה נושאת את שמו של סוחר יינות שנשא שם פרטי זהה לבנו של שאול שמלך במקביל לדוד עד לרציחתו. שם זה היה בשימוש תקופה קצרה מאוד * מדובר בכתובת הרביעית שנחשפה עד כה מממלכת יהודה במאה ה-10 לפנה”ס
כתובת נדירה מימי דוד המלך התגלתה בחורבת קיאפה שבעמק האלה. בחפירות שנערכו במקום על ידי פרופ’ יוסי גרפינקל מהמכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית וסער גנור מרשות העתיקות, התגלה בשנת 2012 קנקן חרס בן כ-3,000 שנה, כשהוא שבור לרסיסים. על כמה שברים ניתן היה לזהות אותיות בכתב כנעני עתיק, דבר שהצית את סקרנותם של החוקרים.
עבודת רפאות מאומצת במעבדות הטיפול בממצאים של רשות העתיקות, במהלכה הודבקו מאות שברי חרס לכדי קנקן שלם, פתרה את החידה – על הקנקן נחרטה הכתובת: אשבעל בן בדע. בצוות החוקרים שפענח את הכתובת היו גם ד”ר מיתקה גולוב וד”ר חגי משגב.
לדברי פרופ’ יוסי גרפינקל מהמכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית וסער גנור מרשות העתיקות, “זו הפעם הראשונה שהשם אשבעל מופיע על כתובת עתיקה בארץ. במקרא מוכר אשבעל בן שאול, שמלך על ישראל במקביל לדוד. אשבעל נרצח בידי מתנקשים, ראשו נכרת והובא לדוד בחברון (שמואל ב’ פרקים ג-ד). מעניין לציין כי השם אשבעל מופיע במקרא, וכעת גם בממצא הארכיאולוגי, רק בימי דוד המלך, במחצית הראשונה של המאה ה-10 לפנה”ס. שם זה לא היה בשימוש בתקופות מאוחרות יותר של ימי הבית הראשון. ההתאמה בין המסורת המקראית והממצא הארכיאולוגי מעידה ששם זה היה מקובל רק בתקופה זו. השם בדע ייחודי, וטרם נתגלה שם כזה בכתובות עתיקות או במסורת המקראית”.
לדברי החוקרים, העובדה ששמו של אשבעל נחרט על קנקן מרמזת על כך שהוא היה אדם חשוב. כנראה הייתה בבעלותו אחוזה חקלאית גדולה, והתוצרת החקלאית שנאספה בה, נארזה ונשלחה בקנקנים שנשאו את שמו. יש כאן עדות לריבוד חברתי וליצירת מעמד כלכלי מבוסס, עם התגבשות ממלכת יהודה.
החוקרים מוסיפים, כי “בספר שמואל ב’ לא אהבו את השם אשבעל, המזכיר את אל הסערה הכנעני בעל, ולכן שינו את השם המקורי לאיש-בשת, אבל בספר דברי הימים השתמר השם המקורי אשבעל. כך, לדוגמה, שונה גם שמו של המצביא גדעון בן יואש מירבעל לירבשת”.
חורבת קיאפה מזוהה עם העיר המקראית שעריים. במספר עונות חפירה שניהלו פרופ’ יוסי גרפינקל וסער גנור במקום, נחשפה בה עיר מבוצרת, שני שערים, ארמון ומבנה מחסנים, מבני מגורים וחדרי פולחן. העיר מתוארכת לימי דוד: סוף המאה ה-11 ותחילת המאה ה-10. באתר התגלו ממצאים ייחודיים שלא היו מוכרים עד כה. כך למשל, בשנת 2008 נחשפה שם הכתובת העברית הקדומה בעולם. עתה מתפרסמת מאתר זה כתובת נוספת, מאותה התקופה.
לדברי פרופ’ גרפינקל וגנור, “עד לפני כחמש שנים לא היו מוכרות בכלל כתובות בממלכת יהודה מהמאה ה-10 לפנה”ס. בשנים האחרונות פורסמו ארבע כתובות: שתיים מחורבת קיאפה, אחת מירושלים ואחת מבית שמש. מצב זה משנה לחלוטין את הבנת תפוצת הכתב בממלכת יהודה, ועתה מסתבר כי הכתב היה יותר נפוץ ממה שחשבו עד כה. נראה כי ארגון הממלכה חייב מערך של פקידים וסופרים, ופעילות זו באה לידי ביטוי גם בהופעת כתובות”.
20 תגובות
כתובת הקנקן מחורבת קיאפה – דעה אחרת
בשנת 2012 התגלה בחפירות ארכיאולוגיות בחורבת קיאפה, קנקן שבור. על השברים נראו אותיות בכתב כנעני, אי לכך, במשך שנתיים לאחר מכן, הודבקו חלקי הקנקן עד השלמתו. על הקנקן נמצאה הכתובת ‘אשבעל בן בדע’, מימין לכתובת נראו שרידי אותיות נוספות. שלא ניתן לזהותם בוודאות. הקנקן הוצמד כרונולוגית לתיארוך האתר, לתקופתו של דוד המלך.
שוב אנו עדים לחיבור, שבין ממצא ארכיאולוגי לבין תקופתו של דוד המלך. צר לי שקבוצת חוקרים שעיסוקה בחורבת קיאפה. ממשיכה לשאת לשווא את שמו של דוד המלך. תוך יצירת קשר בין האתר הארכיאולוגי בקיאפה לבין תקופת דוד המלך, וזאת על-פי תיארוך פחמן 14 של מספר חרצני זיתים, מתוך הרבה חרצנים שנמצאו באתר.
פרופ’ פינקלשטיין ופרופ’ פיסצקי פרסמו מסמך בשם “חורבת קיאפה: כרונולוגיה מוחלטת”. המסמך תוקף את שיטת החישוב הממוצע של תיארוך האתר באמצעות פחמן 14 כפי שעשו חוקרי האתר. “במקרה של חורבת קיאפה, חישוב ממוצע איננו פרוצדורה לגיטימית, חישוב ממוצע מוצדק רק אם יש באתר סימנים לזיהוי התקופה, כגון שרפה. אי לכך בעת תיארוך האתר, יש להתייחס לכל בדיקה בפני עצמה, ללא חישוב ממוצע”. ועל-כן תיארוך האתר מתאים על פי ממצאי פחמן 14 לתקופה שבין 1130 עד 915 לפנה”ס. טווח תאריכים הנע בין דבורה הנביאה לרחבעם מלך יהודה.
בהיסטוריה של האתר קיימת נקודה חשובה ביותר שאיננה מודגשת דיה או איננה מופיעה כלל, בכל המאמרים המתפרסמים על האתר, והיא, נטישתו של האתר. עיר מבוצרת היטב, שתושביה יינטשו אותה בחופזה, ישאירו בבתיהם את רוב החפצים, ולאחר מכן היא תהרס. לא סביר שאירוע מסוג זה, עשוי היה להתרחש בתקופת דוד המלך. ולכן ניתן לומר, שנטישת העיר התרחשה קודם לתקופת דוד המלך. בחורבות העיר נמצאו גם שני דגמי מקדש דמויי ארון. במקדשים אלה חסרים הרכיבים העיקריים, צלמי האלילים. היות והצלמיות לא נמצאו גם בחפירות, סביר להניח שהם נלקחו עם הכבודה בעת עזיבת העיר. ומוסיף על-כך פרופ’ גרפינקל ‘הדוגמה הקרובה ביותר לדגם (המקדש) מחורבת קיאפה … היא פתח תא קבורה בקבר פיניקי מפואר שנתגלה באתר של תמסוס שבקפריסין’ (ראו – מתחם הפולחן ליד השער הדרומי בחורבת קיאפה).
למקרא קיים הסבר לנטישת העיר. לאחר מות שמשון השופט, שש מאות לוחמים משבט דן עם משפחותיהם ביחד עם מקנה וכבודה, עוזבים את מקום מגוריהם ועוברים לליש בצפונה של ארץ כנען (שופטים יח). היות ושבט דן ישב בבית שמש, עדיין לפני כינון ממלכת יהודה, ניתן להניח שהוא ישב גם בישוב בחורבת קיאפה. הנמצא 6 ק”מ דרומה בקו אווירי. פרופ’ פאוסט כותב על הקשר שבין חורבת קיאפה לבית שמש ‘קיים דמיון כרונולוגי בין חורבת קייפא לשכבה 4 בבית שמש’ ושם בהמשך ‘היו (חוקרים) שהצביעו על הדמיון בין הממצאים באתר (קיאפה) לממצאים שתוארכו לשלהי תקופת הברזל א’ באתרים אחרים בשפלה, דוגמת בית שמש’ (ראו – דרום ארץ ישראל במעבר מתקופת הברזל א’ לתקופת הברזל -ב’)
עזיבת שבט דן את המרחב באה בעקבות לחץ של הפלישתים, העיר הפלישתית עזקה נמצאה שני ק”מ ממערב לקיאפה. פינוי שבט דן ככתוב, איפשר את עליית הפלישתים במעלה ההר מזרחה. ועם מלכות דוד, הפלישתים נמצאים בעמק רפאים מדרום לירושלים (וּפְלִשְׁתִּים, בָּאוּ; וַיִּנָּטְשׁוּ, בְּעֵמֶק רְפָאִים. שמואל ב, ה, יח). ונציב פלישתים יושב בבית-לחם (וְדָוִד, אָז בַּמְּצוּדָה; וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים, אָז בֵּית לָחֶם. שמואל ב, כג, יד). ואגב בית-לחם נמצאת 23 ק”מ מזרחה בקו אווירי מחורבת קיאפה. ולסכום הקטע ניתן לומר, שבתקופתו של דוד המלך הישוב בקיאפה כבר היה נטוש והרוס.
הכתובת על הקנקן – ניתן לראות את סגנון כתיבת האותיות. וכפועל יוצא מכך, פחות או יותר, את תקופת הכתב שעל הקנקן. כפי שכתוב באתר דעת – ‘בתיארוך עתיקות שמור מקום חשוב לבדיקת סגנון הכתב (פליאוגרפיה), משום שלכל תקופה סגנון המיוחד לה’ (ראו: התנ”ך והארכיאולוגיה – מסורת מול מדע, מאת – דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין).
מאז הומצא הכתב הכנעני, בתחילת האלף השני לפנה”ס. הוא עבר מספר דורות של התפתחות. האותיות שעל הקנקן אינן תואמות בשום פנים ואופן, לכתב כנעני מן המאה ה-10 לפנה”ס. האות “ש” לדוגמה ניצבת בכתובת בצורה אנכית, כפי שהיא נראית בארבע כתובות אחרות מן המאות ה-13 וה-12 לפנה”ס – עזבת צרטה, הפך מלכיש, בשלשת מלכיש וקובור אל ואלידה. והחל מהמאה ה- 10 לפנה”ס האות חוזרת לצורתה הטבעית, בכתיבה אופקית. האות “ב” בכתובת מופיעה שלוש פעמים הפוכה, אין כדוגמתה בכתובות אחרות. להוציא אחת, כתובת כנענית על ראש חץ מאזור אל-חאדר, האומרת “חץ עבד לא(ל)ת”. הכתובת מתוארכת לסוף המאה ה-12 תחילת המאה ה-11 לפנה”ס. האות “א” בכתובת ניצבת אנכית, ואילו בכתובות מן המאה ה-10 לפנה”ס. האות נכתבת אופקית.
וברור שהכתובת על הקנקן איננה מתאימה למאה ה-10 לפנה”ס, היא קדומה יותר. אני טוען נגד האפיגרפים שפענחו את הכתובת, שלא ציינו בשום מאמר שסגנון כתיבת האותיות, איננו תואם כרונולוגית את תיארוך חרצני הזיתים באמצעות פחמן 14.
אשבעל בן בדע – שמות עם סיומת “בעל” הינם שמות פניקיים מובהקים, כפי שאנו מכירים את מלכי פניקיה: אביבעל, אתבעל, אליבעל, שפטבעל, איתובעל, זכרבעל ואחד מצפון אפריקה, חניבעל. ואם לא הזכרתי מישהו עמו הסליחה.
בעת כתיבת הכתובת על הקנקן, הכתב הכנעני לא עשה עדין שימוש באימות קריאה. ולכן שמו הנכון של ‘אשבעל’ היה למעשה ‘אישבעל’. או יותר נכון ‘איש-בעל’. כפי שאנו רואים בכתובות מאוחרות יותר במאתיים ושלוש מאות שנים. שהמילה ‘איש’ נכתבה עדין כ-‘אש’. כתובת מישע מלך מואב – “ואש גד ישב בארצ עטרת מעלמ” ואיש גד ישב בארץ עטרות מעולם. וכתובת מכונתילת עג’רוד – ” כל אשר ישאל מאש חנן הא ונתן לה יהו כלבבה” כל אשר ישאל מאיש חנן הוא ונתן לו יהו כלבבו.
סביר להניח שאותם אנשים שהסבו את ספר דברי הימים לכתיב מלא. לא רצו לכתוב שלשאול המלך היה בן, הנושא שם כנעני ‘איש-בעל’, ולכן השאירו את שם המקור ‘אשבעל’. השם אשבעל מופיע במקרא פעם אחת בלבד, בפסוק משוכפל, בספר דברי הימים.
השם אשבעל הוא שם כנעני. בעל היה אל כנעני .
בתקופת דוד היתה אוכלוסיה מעורבת של כנענים ויהודאים/ישראלים.
רפאל
אוקיי, הבנתי. אני לא רואה תשובה לכך בדבריו של ד”ר יחיעם שורק שאבי הביא כאן.
פצאר (פחדן צירוף אותיות רנדומלי(כבר אין לי כח לעקוב אחרי כל הכינויים))
כיוון שאתה ממש טוב בלהיות טועה ונהנה מזה כל כך, אני שמח לחלוק איתך שאיני יהודי או עובד אלילים.
רפאל
לא צריך ללכת רחוק. יש כאן לפחות יהודי עובד אלילים אחד שמתכנה wd 🙂
WD השאלה שלי פשוטה – איך הוא הבין שאם מדובר ביהודי אז הוא היה בהכרח עובד אלילים. הרי לצערנו לא יתכן לומר שאין יהודים עובדי אלילים. ידוע שבעוונותינו הרבים היו יהודים שעבדו אלילים באותה תקופה וגם היום לצערנו יש.
רפאל
לא הבנת איך הוא מגיע למסקנה שהוא היה עובד אלילים או שלא הבנת איך הוא יכול להגיד שיש דבר כזה יהודי עובד אלילים?
אני לא הבנתי איך ד”ר יחיעם שורק מגיע למסקנה הזו: “ואם מדובר ביהודי הרי עובד אלילים היה”.
נברא
מתקבל הרושם שממש חורה לך כל אימת שאדם מנסה לפרש ממצאים בצורה שנראית לו הכי תואמת את האמת, בהתאם לראיות. למה?
יחיעם שורק, מתקבל הרושם שממש חורה לך כל אימת שמתגלה ממצא המחזק את הזיקה של העם היהודי לארץ ישראל. למה?
שלושת אלפים שנה של כובשים המשתדלים להכחיד זכר קודמיהם מקשים מאוד על חשיפת העדויות. מדוע אתה מוסיף חטא על פשע ומתייחס לממצאים בליגלוג?
תגובה מד”ר יחיעם שורק: מן הכתבה עולה, לפחות לכאורה, קשר כלשהו בין נשוא הכתובת לבין דויד או שאול, ומתוך כך מבקשים לאושש את ההוכחה לנוכחות בתי המלוכה היהודים ואחר כך הישראלים. הכתובת מצביעה על נוכחות כנענית ואם מדובר ביהודי הרי עובד אלילים היה.
סוגיה זו מזכירה לא במעט את ניסיונות אלע”ד להוכיח את הנוכחות היהודית בירושלים בקדמת דנא כל אימת שנמצא איזשהו פריט זה או אחר בירושלים ובמיוחד במה שמכונה בשם עיר דויד
תודה
איזה שאלה, זה סבא רבא של סבא רבא של מוחמד הבלסטיני
למכלוף היקר, אכן צדקת ותודה על תקון השגיאה.
מפיבושת כמובן לא נרצח בידי רכב ובענה ואף מופיע בהמשך ספר שמואל ב’ ככתוב: (ב ט,ו) ” וַיָּבֹא מְפִיבֹשֶׁת בֶּן-יְהוֹנָתָן בֶּן-שָׁאוּל, אֶל-דָּוִד, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו, וַיִּשְׁתָּחוּ; וַיֹּאמֶר דָּוִד מְפִיבֹשֶׁת, וַיֹּאמֶר הִנֵּה עַבְדֶּךָ.”.
עדין צריך לתקן בכתבה שאיש בשת לא נרצח בהוראה דוד מלך ישראל.
לא הבנתי למה סופרים ספירה של גויים ולא שלנו?
ארנון היקר – אתה צודק בהכל, רק לא בהוספת השם בסוגריים – מפיבושת. מפיבושת לא היה שם נוסף של איש בושת. השם הנוסף של איש בושת היה אשבעל. לעומת זאת, מפיבושת הוא בנו הפיסח של יהונתן בן שאול, קרי – אחיינו של איש בושת. שני אנשים שונים.
ואכן, כפי שציין חיים – אף אחד לא אומר שהשם שנמצא כתוב על הכד הוא איש בושת בן שאול.
הסיבה שהזכירו את אשבעל בן שאול (איש בושת) היא כדי לציין שיש רק מקום אחד במקרא שהשם הפרטי הזה מוזכר – בימי דוד, ויש רק מקור חוץ מקראי אחד בו השם הזה נמצא – הכד מחירבת קיאפה, שגם הוא תוארך לימי דוד. מכאן ההתפעלות. כדי להוכיח מממצא זה את קיום ממלכת יהודה, צריכים עוד כמה הצלבות (לדעתי יש – סגנון מבנה העיר, ממצאי עצמות, סוגי פולחן).
אשבעל הוא כשמו של בן שאול – כמו שבינימין הוא כשמו של ראש הממשלה – אבל לא כל מי ששמו בינימין הוא ראש הממשלה. מה כל כך מסובך? ועוד כתוב אשבעל בן בדע – לא בן שאול. רק אומרים שאותו אשבעל חי בתקופת דויד .
מצטרף למגיבים מעלי. איש בושת (או מפיבושת) נרצח בידי רכב ובענה בני רמון הבארותי, משום שבקשו לרצות דוד המלך. אלא שדוד לא רק שלא שמח על מותו אלא אף התעצב מאד על כי “הָרְגוּ אֶת-אִישׁ-צַדִּיק בְּבֵיתוֹ–עַל-מִשְׁכָּבוֹ” וע”כ צווה נעריו להרוג שני רוצחים אלה ולקצץ אבריהם ולתלותם מעל הבריכה (כלומר שיהיו מאכל לעוף השמיים) לדיראון עולם.
הבן של שאול לא נהרג בהוראת דוד . ההפיך הוא הנכון דוד הצטער על מותו והרג את רוצחיו
שני תיקונים קלים ביחס לתקציר – קודם כל, לא יודעים שהיה סוחר יינות דווקא (גם בכתבה לא מוזכר), ואם כבר מזכירים את אשבעל המקראי, לפי הסיפור הוא חוסל לא בהוראתו של דוד, שאף הוציא להורג את המחסלים