סיקור מקיף

מכון ויצמן – שיאני הפטנטים, שיאני ההכנסות מתמלוגים

מכון ויצמן חושף לאחר 45 שנה את הכנסותיו ממסחור פטנטים – 83 מיליון דולר ב-2003 * הכנסות של מיליארד שקל ממסחור פטנטים מאז 2001

 

45 שנה מנסה הנהלת מכון ויצמן, אחד ממוסדות המחקר הבולטים בישראל ובעולם, לשמור על סוד ההכנסות של המכון מתמלוגים על פטנטים שמוסחרו מהמצאות מדעיות של אנשי הסגל. לא מטעמי בושה, אלא מחשש לקנאת גופים אחרים באקדמיה ובממשל – דווקא המוסד האקדמי הקטן ביותר בישראל, שמקבל את התמיכה הנמוכה ביותר, מצליח באמצעות חברת מסחר הפטנטים שלו, ידע, לרשום את ההכנסות הגבוהות ביותר בישראל ולהיות בין חמשת המוסדות המובילים בעולם במסחור פטנטים.

עכשיו, לראשונה, החליטו ראשי המכון, בראשות הנשיא פרופ' אילן חת, להסיר את מעטה החשאיות ולחשוף את ההכנסות יוצאות הדופן של המכון מהתמלוגים ממחקרים אקדמיים שנהפכו למסחריים – 93 מיליון דולר ב-2003 וכ-72 מיליון דולר ב-2002 (מקום שלישי בעולם מכלל המוסדות האקדמיים). מדובר בהכנסות הגבוהות ממרבית

 

 

החברות המסחריות בישראל ומרוב המוסדות האקדמיים הבולטים בארה"ב, שתקציב המחקר שלהם גבוה פי כמה מזה של מכון ויצמן, ופי שניים מהכנסות האוניברסיטה העברית, שהסגל שלה גדול פי ארבעה.

מאז 2001 רשם מכון ויצמן הכנסות של כמיליארד שקל ממסחור המחקרים שלו, כשחלקם הגיעו מתמלוגים מהכנסות של התרופות המובילות בעולם לטיפול בטרשת נפוצה, קופקסון המיוצרת על ידי טבע (נמכרה ב-2003 ב-720 מיליון דולר) ופרון ורביף, המיוצרת על ידי סרונו (מכירות של 819 מיליון דולר ב-2003) וכן מפתרון הקידוד של NDS להצפנת שידורי לוויינים שפותח על בסיס מחקרי המכון והגיע ב-2001 להכנסות של 200 מיליון דולר. למכון גם אחזקות מיעוט בכ-30 חברות היי-טק פרטיות וציבוריות.

חברת ידע מעבירה 40% מהכנסותיה מתמלוגים לחברי הסגל שמעורבים בגילוי עליו מבוסס הפטנט – כ-100 מיליון דולר מאז 2001. מדובר בחלק הקטן ביותר שניתן לחוקר בישראל, יחד עם האוניברסיטה העברית. "לגבי החלק היחסי לחוקר – יש מוסדות אקדמיים שנותנים אחוזים יותר גבוהים, אבל זה לא מתבטא בכסף כי אין להם הכנסות כמו שלנו מפטנטים" – אומר מנכ"ל ידע ד"ר צחי שריב.

הכנסותיו של המכון באמצעות ידע פטורות ממס, מאחר שהמכון הוא מוסד ציבורי ללא כוונות רווח, ואת הכספים שהוא מקבל הוא מעביר בחזרה למחקר. באמצעות ההכנסות מידע מצליח המכון להגדיל את התקציב המצומצם שהוא מקבל מהמדינה וממענקים למחקר בכ-15% בשנה. תקציב המחקר של המכון הוא כ-50 מיליון דולר בשנה, 37% מתוכם במימון המדינה.

ברשות המכון כ-1500 משפחות פטנטים, המספר הגבוה ביותר של פטנטים בידי גוף בודד בישראל; עלות אחזקתם מגיעה למיליוני דולרים בשנה. לדברי שריב, היחס בין רישום פטנט למסחור מוצלח שלו הוא 1:300, אולם ככל שהזמן עובר, היחס נהפך לטוב יותר. "אחרי 5 שנים מיום הרישום, הסיכוי של פטנט ליהפך למסחרי מגיע ל-45%".

מכון ויצמן הוא כיום מרכז מחקר שבתחומו נערכים כמה מחקרים הנחשבים פורצי דרך בתחומם. המכון עוסק במחקרים במדעי החיים, פיסיקה, כימיה ומחשבים וחוקריו מפרסמים מאות פרסומים מדעיים בכתבי עת מקצועיים. במקביל, מנסה המכון גם למסחר חלק מאותם מחקרים באמצעות עיגונם בפטנטים, וכ-80-70 משפחות פטנטים חדשות נרשמות בשנה ע"י ידע.

"איכות המדע במכון ויצמן היא מהטובות בעולם, וזו המחויבות הראשונה שלנו. אנחנו רואים במסחור ובקשר עם התעשייה גורם חשוב ומחויבים לו, אך הדבר אינו בא על חשבון המחקר המדעי הבסיסי. בכל מצב של ניגוד אינטרסים אפשרי, כמו פרסום או רישום פטנט, יגברו תמיד השיקולים האקדמיים של המוסד. אנחנו לא נדחה באופן סביר אף פעם פרסום מדעי בגלל שיקול מסחרי, ולא פעם הפסדנו הסכמים מסחריים עם חברות והרבה כסף בגלל דרישתם לעיכוב פרסום מדעי. המחקר במכון לא מכוון מלמעלה ולא יעלה על הדעת שנפתח תחום מדעי בגלל שהוא מקור להכנסות", מדגיש פרופ' חיים גרטי, סגן נשיא מכון ויצמן לישומים טכנולוגיים ויו"ר ידע, שמודה "הייתי מעדיף כי חוקר מהמכון יזכה בפרס נובל, במקום עוד פטנט".

לדברי גרטי, המכון בחר במודל של תמלוגים ולא בבעלות על חברות: "זו הדרך הנכונה לדעתנו לאקדמיה. אנחנו לא צריכים לעשות הון ממניות. התפישה היא שאם יש מכירות שמבוססות על המחקר שלנו, זה יכול ליהפך על ידי גוף אחר לכסף ולשוב אלינו ולציבור למחקר נוסף".

ההשוואה למוסדות אקדמיים אחרים בישראל מעמידה את מכון ויצמן בעמדת עליונות ברורה בתחום. בתל אביב, הטכניון, בר-אילן ובן גוריון, הגדולות ממכון ויצמן, מסתכמות ההכנסות במיליוני דולרים בודדים בלבד. בחלק מהמוסדות האלו מאמינים במודלים של שיתוף פעולה עם חממות או הקמת קרנות הון סיכון. שריב וגרטי דוחים מודלים אלה כיוון שאינם מעוניינים שהמכון ישתתף בגוף מתווך, אלא יישאר גורם אקדמי לגמרי.

"צריכים לשאול מדוע מוסדות אחרים בישראל לא מגיעים להכנסות כאלו. לנו יש רק 250 חוקרים", אומר גרטי, שהוא חבר הסגל היחיד בישראל שכל עיסוקו בתחום המסחור. שריב מאמין כי האוניברסיטאות האחרות בישראל בדרך להפוך את המסחור לנושא חשוב יותר: "אם אוניברסיטת בן גוריון לדוגמה תשקיע משאבים מתאימים היא גם יכולה להגיע להכנסות גבוהות מתמלוגים; האוניברסיטאות יוכלו ליהנות מתקציבי מחקר נוספים".
 
 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן