איננו תולעים ירוקות

אצל תולעי הכף הירוקות, החיות על קרקעית הים, הבדלי הגודל בין הזכרים לנקבות הם מהגדולים ביותר המוכרים: הנקבה גדולה פי 200 אלף מהזכר. הוא נמצא כל חייו בתוך איברי המין שלה ומפרה ביציות על ידי פליטת זרע מפיו.

אוליוויה ג'דסון ניו יורק טיימס, הארץ, חדשות וואלה!

היפותזה: אי אפשר להבדיל בין זכרים לנקבות על בסיס התנהגותם וכישוריהם האינטלקטואליים. אין זה נכון לפילים. לנקבות יש “אוצר מלים” גדול והן חיות בעדרים; זכרים נוטים לחיות בבדידות, ואם הם בכלל מדברים – שיחתם מצומצמת. ההיפותזה אינה נכונה גם לפרושים מסוג Zebra Finch, שאצלם הזכרים מזמרים שירים מורכבים, ואילו הנקבות אינן יכולות כלל לשיר.

אצל תולעי הכף הירוקות, החיות על קרקעית הים, הבדלי הגודל בין הזכרים לנקבות הם מהגדולים ביותר המוכרים: הנקבה גדולה פי 200 אלף מהזכר. הוא נמצא כל חייו בתוך איברי המין שלה ומפרה ביציות על ידי פליטת זרע מפיו.

האם מגוחך להניח, שההיפותזה הזאת יכולה להיות שגויה ביחס לבני אדם? לא. אך אין זו הנחה אופנתית, כפי שגילה לורנס סאמרס, נשיא אוניברסיטת הרווארד, כשהעלה באחרונה את הסברה, שהייצוג הגדול יותר של גברים בצמרת המתמטיקה והמדעים עשוי להיות תולדה של יכולת מולדת.

האמונה שגברים מוכשרים יותר מסיבות גנטיות יצרה מערכת של אפליה, והתבררה לבסוף כשטות גמורה. מחקרים הראו, כי לנשים סיכוי רב יותר לקבל מענקים ללימודי מדע, כשהבוחנים אינם יודעים מה מין הפונה. כך גם בבחינות לתזמורות.

בכל זאת, מצער הוא, שאיננו יכולים אפילו להעלות את השאלה. ההבדלים בין המינים הם מרתקים, ואינם דומים להבדלים ביולוגיים אחרים בין מיני בעלי חיים.

ההבדלים המופלאים בין זכרי תולעי הכף הירוקות לנקבות אינם קשורים לגנים השונים שיש להם: כל זחל של תולעת כזאת יכול ליהפך לזכר או לנקבה. מינו ייקבע על פי התשובה לשאלה, אם יפגוש נקבה בשלושת השבועות הראשונים לחייו. אם כן, הוא ייהפך לזכר.

מדוע בכלל מופיעים הבדלי מין? הם מופיעים כשסוד ההצלחה שונה אצל זכרים ונקבות: ככל שהדרכים להצלחה שונות יותר, כך ההבדלים הפיסיולוגיים קיצוניים יותר.

על ידי לימוד ההבדלים ונקודות הדמיון בין גברים לנשים אפשר ללמוד על הכוחות שעיצבו אותנו בעבר; ואני חושבת שהחדשות טובות. איננו דומים לתולעי כף ירוקות, שאצלם זכרים ונקבות כה שונים, עד כי שאיפה לחברה שוויונית היתה מגוחכת. אצלנו, כשקיימים הבדלים אינטלקטואליים הם זעירים.

השאלות המעניינות הן, אם קיים הבדל מולד ממוצע, ועד כמה הווריאציה נרחבת. הייתי שמחה לדעת, אם הממוצעים זהים אך הווריאציה בבסיסם שונה – כשבני מין אחד נוטים להיות יוצאים מן הכלל או גרועים ביותר בסוגי חשיבה מסוימים, ואילו בני המין האחר הם טובים, אך לעתים נדירות יוצאי דופן.

מסקנה כזאת עלולה להתגלות גם לו היו הכוחות המעצבים גברים ונשים זהים. בבעלי חיים מסוימים – בני אדם וזבובי פירות למשל – יש לזכרים כרומוזום X וכרומוזום Y, ואילו לנקבות יש שני כרומוזומים X. אצל הנקבות איפוא ההשפעות הקיצוניות של גנים על כרומוזום X אחד יכולות להתקזז על ידי הגנים בכרומוזום האחר. אבל אצל זכרים אין שום דרך להסתיר את ה-X שלך. אצל פרחים ופרפרים המצב הפוך: לנקבות יש כרומוזום Z וכרומוזום W, ואילו לזכרים שני Z.

המדע של ההבדלים המיניים, אפילו אצל זבובי פירות וקרפדות, הוא נושא מורכב. הוא גם נושא טעון ביותר, לנוכח ההיסטוריה הגרועה שלו. למעשה, לפני זמן לא רב הייתי נרתעת מכל המבצע הזה: הרעיון, שיכולים להיות הבדלים קוגניטיוויים בין גברים לנשים נראה לי מעליב. אבל למדע יש כוח שכנוע רב. התולעים אילצו אותי לשנות את דעתי. עכשיו אני להוטה לדעת מה מבדיל בין גברים לנשים, ואיני מפחדת עוד ממה שאנו עשויים לגלות.

הכותבת היא ביולוגית אבולוציונית ב-Imperial College בלונדון

באדיבות חדשות וואלה