עוד לפני ששמירת טבע הייתה מושג מוכר, ד"ר עוזי פז כבר ראה בשמורות ובנחלים נכסי תרבות שיש להגן עליהם. הוא הקדיש את חייו לטבע והשאיר אחריו מורשת וחזון
 
ד"ר עוזי פז ז"ל (1935–2025) היה ביולוג, זואולוג, חוקר טבע ופעיל סביבה, מהראשונים שפעלו לשמירה על נופי הארץ ובעלי החיים. העיסוק הראשון שלו בשמירה על הטבע היה כבר ב-1957, כשעבר להתגורר באילת ועבד כפקח בשמורת חוף האלמוגים. מדובר בתקופה שבה המושג "שמירת טבע" כמעט שלא היה מוכר לציבור הרחב, והמאבק על כל פיסת נוף נראה לעיתים חסר סיכוי מול תנופת הפיתוח וההתיישבות. עבודתו באילת חידדה עבורו את הצורך במסגרת ממלכתית שתגן על משאבי הטבע לטובת הכלל. "התחלנו בשמורת האלמוגים באילת, שם לא היו חוקים ולא כללים. כל אחד עשה מה שהוא רוצה. זה היה אתגר אמיתי", סיפר פז בהרצאה ב-2022. לדבריו, האתגר היה לא רק מול גורמים כלכליים או מול יוזמות פיתוח, אלא גם מול הציבור שטרם הבין את חשיבות השמירה על הטבע. עם השנים, בזכות מאמצי הסברה והתמדה ציבורית, חל שינוי עמוק בתודעה. "ההצלחה הגדולה הייתה בהבנה הציבורית וההכרה בחשיבות שמירת הטבע", הוא אמר.
ב-1959 ייסד פז את המדור לשמירת הטבע במשרד החקלאות – צעד חסר תקדים שהפך את שמירת הטבע מעניינו של קומץ מתנדבים לאחריות ממלכתית. יחד עם פרופ’ אמוץ זהבי, הוא הוביל את היוזמה להקמת רשות שמורות הטבע (היום רשות הטבע והגנים), ועם הקמתה ב-1964 מונה פז למנהלה הראשון. שנה לאחר מכן הוא העביר את התפקיד לאלוף (מיל') אברהם יפה, ופז עצמו המשיך לשמש כמדען הראשי של הרשות עד 1980. לאחר מכן המשיך לפעול, לייעץ, לכתוב, ללמד ולהשפיע.
"עוזי היה שומר טבע אמיתי", מספר ד"ר יהושע שקדי, המדען הראשי לשעבר ברשות הטבע והגנים, שהיה קולגה ושותף מקצועי של פז במשך השנים. "הוא אדם שבא אל הטבע כדי להגן עליו. בלי פוזה, בלי מניירות ובלי אג'נדה פוליטית", הוא מספר. שקדי סייע לפז בהוצאת ספריו והשניים נפגשו תכופות סביב עניינים מקצועיים. "כשהטלפון ממנו היה מצלצל, הייתי שואל את עצמי 'מה הפעם עשיתי לא מספיק טוב?'", הוא מספר בהומור. "היו לו ביקורות, אבל תמיד ענייניות, מדויקות ונוגעות ללב העניין. הוא לא היה טרחן", אומר שקדי. אחת הסוגיות שאליה התמסר במיוחד הייתה מצוקתם של דקלי הדום בעברונה. פז טען שחובה לעשות כל מאמץ כדי להצילם, גם אם מדובר בסופו הטבעי של מחזור חייהם, משום שראה בהם סמל סביבתי שיש להגן עליו. "אני חלקתי עליו בעניין אבל כשהוא היה מרים טלפון ומעיר או מתעקש, זה תמיד היה ממקום נקי: רצון אמיתי לשפר את ניהול הטבע", מספר שקדי.
עוד בנושא באתר הידען:
