שימוש במי תהום עשוי לגרום לעליית גובה פני הים

כבר היום מומלחות אדמות חקלאיות באזורים נרחבים, בארות מים מתוקים מומלחות, סופות מסיעות מי-ים אל תוך היבשת ומעצימות שטפונות בשפכי נהרות, תושבי איים באוקינוס השקט וההודי מחפשים מפלט מהמים העולים עד כדי כך שיש איים שתושביהם החלו לפנותם

עליית גובה פני הים היא עובדה ידועה. קיימות הערכות שונות לעלית המפלס: בין 60 ועד 160 סנטימטר עד סוף המאה. עליה שגם באומדן הנמוך תגרום להצפות שטחי מחיה, מגורים, חקלאות וישובים ותגרום לפנויים של מליוני תושבים.

כבר היום מומלחות אדמות חקלאיות באזורים נרחבים, בארות מים מתוקים מומלחות, סופות מסיעות מי-ים אל תוך היבשת ומעצימות שטפונות בשפכי נהרות, תושבי איים באוקינוס השקט וההודי מחפשים מפלט מהמים העולים עד כדי כך שיש איים שתושביהם החלו לפנותם.

על פי מדידות של הגוף הבין-לאומי לשינויי אקלים Intergovernmental Panel on Climate Change (IPCC), החל מ-1961 עלו פני הים בממוצע של 1.8 מ”מ כל שנה, עליה שאותה מייחסים להתחממות גופי המים וכתוצאה מכך התפשטותo. כמו גם תוספת מים לאוקינוסים כתוצאה מהמסת קרחונים בגרינלנד ובאנטארקטיקה, אלא שעל פי המדידות ההתחממות והמסת הקרחונים אמורים לגרום לעלית מפלס של 1.1 מ”מ בשנה בלבד.‬ נשאלת השאלה, מהיכן מגיעים עוד 0.7 מ”מ כל שנה?

תשובה נותן צוות חוקרים מאוניברסיטת טוקיו שמפרסם את מסקנותיו ב-Nature Geoscience

הידרולוג מאוניברסיטת טוקיו טוען כי: “42% מעליית המפלס באוקינוסים נגרמים ע”י הזרמת מים לים ע”י האדם” מי אקוות (אקוויפרים) תת-קרקעיים שנשאבים לשימוש בחקלאות, בתעשייה וכמי שתיה מגיעים בסופו של התהליך לים. ניצול מים מתת הקרקע הוכפל בעשרות השנים האחרונות, זאת בעיקר בגלל התפוצצות אוכלוסין, התפוצצות שהעלתה את הדרישה למי שתיה ולהשקית גידולים חקלאיים. המים שנשאבים ממאגרים תת-קרקעיים מגיעים לימים בזרימה ישירה או בהתאדות וירידת גשמים שגורמים לזרימות עיליות לאוקינוסים.

חלק מהמאגרים התת-קרקעיים נוצרו במשך אלפי שנים ואינם מתחדשים, כלומר מים שהיו כלואים בקרקע אינם חוזרים למאגרים אלא זורמים בזרימות עיליות ומעלים את מפלס הימים. היה מי שטען כי מאגרים מלאכותיים (שנוצרים ע”י סכרים על נהרות) מפחיתים את התופעה ואולי אפילו מאזנים אותה. מאגרי-ענק כמו: אגם הובר (בארה”ב), אגם שלושת הערוצים (בסין), אגם אסואן (מצרים), אמורים להפחית את התופעה ולא היא, שכן בסופו של דבר גם המים מהמאגרים מתאדים או זורמים (זרימה עילית) לאוקיאנוסים.

הידרולוג הולנדי מאוניברסיטת אוטרכט שעמד בראש צוות מחקר לזיהוי המקורות לעלית המפלס הגיע למסקנה כי ה”תרומה” של מים מהיבשה אינה כה גבוהה ובכל זאת הוא אומר כי “התרומה היבשתית לעלית מפלס הימים חייבת להילקח בחשבון ע”י קהילות המדענים שעוסקים בנושא”.

ההבדל בין שני המחקרים הוא בשיטת איסוף הנתונים: הצוות ההולנדי הסתמך על נתונים קיימים בעוד שהצוות היפני מדד ואסף את הנתונים בשטח ולכן ניתן להניח כי הוא קרוב יותר לאמת.

כך או כך המסר ברור. כאשר אנשים שואבים מים מתת-הקרקע מתוך מחשבה כי ההשפעה תהיה מקומית בלבד הם טועים, שכן לשאיבת מים יש השפעות מרחיקות לכת ואם אלו לא ילקחו בחשבון לא רק שתיגרם עליה נוספת במפלס האוקינוסים – אלא שבעתיד ייווצר חסר במים. כלומר גם את השימוש במים יש לעשות באופן בר-קיימא.

וכרגיל נוסיף כי הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.