מחקר ארכיאולוגי חדש מגלה סממן של תרבות ייחודית מלפני כ-34,000 שנה

עצמות צבי מעובדות שנמצאו בגליל (במערת היונים) שימשו כסמנים של קבוצה תרבותית ייחודית שהגיעה לארץ מאירופה לזמן קצר לפני עשרות אלפי שנים

כבר בשלבים מוקדמים של הסיפור האנושי התקיימו ישויות תרבותיות נבדלות עם מאפיינים המייחדים אותם ומבדילים ביניהן. המחקר החדש, שתוף פעולה בין ד”ר טז’רו, מצרפת (מוביל המחקר), פרופ’ אנה בלפר כהן וד”ר רבקה רבינוביץ מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, פרופ’ עופר בר-יוסף (אמריטוס מאוניברסיטת הרווארד) וד”ר ויטלי גוטקין ממרכז הננו של האוניברסיטה העברית, עוסק באחת מהישויות התרבותיות שהתקיימה בלבנט (ארץ ישראל, ירדן, לבנון, סוריה). שמה של הישות הוא “האוריניאקית הלבנטינית” והיא התקיימה לפרק זמן קצר יחסית, בין 38,000 עד 35,000 לפני זמננו, באזורינו.

המחקר החדש בחן את כלי העצם של האוריניאקית הלבנטינית במערת היונים בגליל המערבי, וגילה סממן תרבותי חדש של ישות זאת – מדובר בעצמות שכמה של צבי שעובדו באופן מסוים ונחרצו, כשהחריצים מופיעים באזור קבוע על פני העצם. סביר להניח שמדובר בפריט ייחודי לתרבות האוריניאקית המקומית שייתכן והיווה סמן שייכות לקבוצה, תפור לבגד, או כתליון, בכדי לבדל את אנשיה מבני קבוצות אחרות שחיו במקביל באותו המרחב. זאת בניגוד לחפצים אחרים המשמשים לעשייה יומיומית כמו ציד, הכנת מזון או עיבוד עורות.

שרידי התרבות שהשתמרו (כלי אבן, כלי עצם וקרן) דומים מאד לאלו של הישות האוריניאקית באירופה – שהתקיימה במערב ומרכז אירופה לאורך שנים, לפני ואחרי זו הלבנטינית. כלומר, קיימת הנחת עבודה הגורסת שהאוריניאקים הלבנטים הגיעו לכאן מאירופה, החזיקו מעמד זמן קצר יחסית, ואז נעלמו או התמזגו עם הישויות התרבותיות המקומיות.
תפוצתה של ישות זו מוגבלת לאזור האקלים הים-תיכוני, והיא מוכרת במערות כמו מערות אל ואד, כברה בכרמל, מנות בגליל וקסר עקיל על חוף לבנון. היא הופיעה באזורינו תוך שהיא קוטעת בחלק מהאתרים את רצף התרבויות המקומיות שהמשיכו בחלקן להתקיים במקביל, וממשיכיהן תפסו את מקומה עם היעלמותה.

החוקרת, ד”ר רבקה רבינוביץ’ מסבירה: מעניין היה לבדוק בצורה שיטתית את מהות הפריטים הללו שדמו במבט ראשון לפריטים שהם תוצאה של ביתור (חריצים הנוצרים במגע בין הכלי החד, העשוי צור, לעצם בעת ביתור החיה והסרת הבשר), ולהיווכח עד כמה הם שונים. תצפיות מיקרוסקופיות, השוואתיות כמו גם תצפיות בעזרת המיקרוסקופ האלקטרוני הסורק (שהפך לכלי חשוב במחקר הארכיאולוגי) הבהירו את ייחודיות הסימנים. בסופה של כל תצפית כזאת נותרת השאלה למה באמת הם שימשו. זהו החלק המרתק ביותר, הניסיון להבין את ההתנהגות שאינה קשורה בהכרח לשרידות. כמו תמיד כל חוקר תרם מהתמחותו ובעיקר מוביל המחקר ד”ר טז’רו, המתמחה בכלים העשויים מעצם וקרן וגם עובד על מכלולים בו- זמניים באירופה.