מגיפת הקורונה ממחישה את התפקיד שיש למדענים תמיד אבל במיוחד כעת להסביר לציבור כיצד חיים עם אי וודאות
מאת: פרופ’ דארן סאונדרס, אוניברסיטת ניו סאות’ וולס אוסטרליה UNSW. תרגום: רונית מאירי פלד
הצפייה בעולם שמסתגל בימים אלו למציאות חדשה ומחרידה של מגיפת הקורונה, הביאה אותי להרהר בשיעור הרבה יותר חשוב שאולי אנו לומדים יחד כשאנחנו מתמודדים עם המשבר הזה.
כולנו הוצאנו בלית ברירה מאיזור הנוחות שלנו, כשקצב החיים המוכר אליו הורגלנו לפתע הוחלף באי וודאות מוחלטת. כל כך הרבה שאלות ללא תשובות. כל כך הרבה מומחים בעלי דעות שונות. תסכול מהעובדה שדברים לא עובדים כפי שציפינו או חשבנו שיעבדו וראיית המצב כאינסוף גוונים של אפור במקום אותו עולם מנחם ומוכר של שחור ולבן.
נשמע מוכר? ברוכים הבאים למוחו של מדען.
אי הוודאות קשה – אבל אתה יכול ללמוד לחיות איתה. כאשר התחושה הזו “נפלה עלי” לפני שנים רבות, באחת מנסיעות הבוקר התכופות והרבות שלי לקנברה, נסיעות אליהן הורגלתי בזמן לימודי הדוקטורט שלי, זו היתה תחושה כמעט מעוררת חלחלה.
חפירה עמוקה לנבכי הביוכימיה והביולוגיה המולקולרית המסתוריים, רוח הרפאים של החיים עצמם, יכלה לעשות זאת. זו יכולה להיות חוויה מאתגרת להפליא ואפילו מעצבנת.
אבל למדתי לתת לאי הוודאות הזו להשטף מעלי. בדיוק כפי שהגלשן חותך את הגלים בזמן גלישה בים, מכיוון שההתנגדות רק מעייפת אותך ומחמירה את מצבך. אחרי שחיה ממושכת פשוט למדתי לצוף.
אפילו הצלחתי לתפוס גל או שניים. אני תוהה, האם המצב הזה מראה לנו דרך פוטנציאלית לצאת מזה דרך הטראומה הנגיפית הסובבת אותנו?
כולנו מתמודדים עם מידע ועיצות רבות שמשתנות במהירות ומה שהיה נכון לשעה 8 בבוקר, לא בהכרח יהיה נכון לשעה שש בערב.
התפקיד של המדענים בעת הזו
אולי למדענים יש תפקיד נוסף מלבד העבודה הקשה שמתבצעת כיום להבנת וירוס הקורונה החדש הזה, הרדיפה למציאת חיסונים ותרופות חדשות? נוח לנו לשחות באיזור הלא-מוכר ואנחנו יודעים לצוף בים של אי וודאות. אנחנו יודעים שזה בסדר לומר: “אני לא יודע” או: “שאלה טובה”.
יש כאן הזדמנות למדענים להוביל כדוגמה הן בדרך שאנו פועלים והן באופן בו אנו מתקשרים, כדי להראות לנו את הדרך בהתמודדות עם אי וודאות, מידע משתנה ותגובות מתאימות. אבל עלינו להתחיל ממקום של אמפתיה. אנשים חרדים ומפחדים ועלינו להכיר בכך. הם רוצים מידע מהימן ועצות ברורות שמבוססות על הנתונים הזמינים הטובים ביותר ולא הטפות או התנשאות. מדענים צריכים להיות מודעים לעובדה שהעצות עלולות להשתנות במהירות או להשמע שונות במעט מאדם לאדם.
אי וודאות וההודעות לציבור
כחברה, אנו צריכים להיות יותר נינוחים עם הספק וחוסר הוודאות הנמצאים בציבור, בפוליטיקה ובעסקים. אני מקבל בהבנה את העברת ההודעות הציבוריות שמשקפות את המצב הזה. נחנו כל כך רגילים לפוליטיקאים שמחזיקים בקו מחשבה מסויים על נושא זה או אחר, אבל משבר ה- covid-19 הראה שזה לא ממש עובד כשהמצב משתנה ודינמי. אולי נוח לי עם העניין יותר כמדען. פוליטיקאים חייבים בהחלט לקחת זאת בחשבון ובהחלט צריכים לתת מרחב לעמדותיהן להתפתח באמת עם ראיות מוכחות.
אנחנו יכולים להשתנות
העניין הפתאומי שלנו בחומרי חיטוי ורחיצות ידיים גרם לי להרהר בימי הראשונים במעבדת המחקר. ללמוד כיצד לגדל תאים אנושיים מבלי לזהם אותם ע”י חיידקים ושמרים, או העלאת עצמך באש.. דורש קצת למידה.
“אל תיגע בזה!”
“לא! לא ככה!”
“למה עשית את זה?”
לא, תחזיק את זה ככה”..
זה לא אינטואטיבי. זה דורש ריכוז אמיתי. ההרגלים שלנו טבועים בנו עמוק והזכרונות מקובעים. צריך למחוק הכל ולכתוב הכל מחדש. זו עבודה קשה ומתסכלת. זה מרגיש כאילו כל הפלנטה חולקת כעת חוויה דומה, אך ההימור גבוה בהרבה. אנו יכולים ללמוד ולהשתנות עד שמה שהיה פעם קשה ולא נוח יהפוך לטבע שני.
כחברה, הפכנו במהירות להיות הרבה יותר טובים בכל מה שקשור לנטילת ידיים ונימוסי השתעלות וגם מערכת היחסים שלנו עם חוסר הוודאות תצטרך להשתנות.
נשמח לעזרה בתרגומים בהתנדבות. אנא פנו לעורך האתר [email protected]
עוד בנושא באתר הידען:
עתיד האנושות בראי נגיף הקורונה: שלושה תרחישים
נגיף הקורונה: שלושה היבטים שבהם המשבר עשוי לשנות את חיינו באופן קבוע
האם מזג אוויר חם יעצור את התפשטות נגיף הקורונה?
תגובה אחת
עד מתי ייצרו ברזים עם ידית מעל המישטח,
לטפטף וללכלך כדי להצדיק החזקת עבדים
מתוך אוכלוסייה “סוג נכות”.