מה הסיפור של טריטון?

כיצד נראתה מערכת הירחים של נפטון, לפני שהירח הגדול ביותר שלו כיום, טריטון, נכלא בכוח המשיכה שלו, זרע הרס והוציא את המערכת מאיזון

תמונת מונטאג' של צילומי וויאג'ר 2, בה נראה הירח טריטון בחזית, וברקע ענק הקרח נפטון. מקור: NASA/JPL/USGS.
תמונת מונטאג' של צילומי וויאג'ר 2, בה נראה הירח טריטון בחזית, וברקע ענק הקרח נפטון. מקור: NASA/JPL/USGS.

כוכב-הלכת נפטון (רהב בעברית) מסתובב במערכת השמש כשהוא מלווה בפמליה מרתקת של ירחים, שהגדול שבהם הוא טריטון. למעשה, טריטון מתאפיין בתנועה בכיוון הפוך לזה של נפטון, מחוץ למישור קו המשווה של כוכב-הלכת. ירחים אחרים של כוכבי-הלכת הענקים – צדק, שבתאי ואורנוס – נוטים להתנהג "לפי הכללים": הם מסתובבים במסלול היקפי קרוב למישור קו המשווה – ובכיוון סיבובו של כוכב-הלכת.

התופעה הלא רגילה הזאת, הובילה מדענים רבים לסברה שטריטון אינו  שייך במקורו למערכת הלוויינים המקורית של נפטון, אלא הגיע אליה מבחוץ, ותוך כדי כך זרע הרס והוציא את מערכת הלוויינים של נפטון מאיזון.

לפני הרבה ירחים

תלמידת המחקר רלוקה רופו, מקבוצתו של פרופ' עודד אהרונסון מהמחלקה למדעי כדור-הארץ וכוכבי-הלכת במכון ויצמן, רצתה להבין כיצד נראתה מערכת הירחים של נפטון לפני הצטרפותו של טריטון. יחד עם המדענית ד"ר רובין קאנופ, ממכון המחקר SwRI שבקולורדו, ארצות הברית, הן השתמשו במודל ממוחשב והראו שטרם הצטרפותו של הירח ה"פרוע" טריטון, מערכת הירחים של נפטון הייתה "רגועה ומסודרת", בדומה למערכות ירחים של כוכבי-לכת ענקים אחרים, בעלי מאסה דומה לזו של אורנוס.

תלמידת המחקר רלוקה רופו מקבוצתו של פרופ' עודד אהרונסון. בדקה מאות הדמיות של התרחשויות אפשריות. מקור: מגזין מכון ויצמן.
תלמידת המחקר רלוקה רופו מקבוצתו של פרופ' עודד אהרונסון. בדקה מאות הדמיות של התרחשויות אפשריות. מקור: מגזין מכון ויצמן.

המודל, וההדמיות שבוצעו באמצעותו, העלו שאלות חדשות באשר לדרך שבה הצליח טריטון לחדור ולהצטרף למשפחת הירחים של נפטון. לפי הדעה הרווחת כיום, טריטון נמשך פנימה בכוח כבידתו החזק של נפטון, גרם לירחים אחרים להתנגש אלה באלה, דבר שיצר דיסקה של פסולת – שגרמה להאטה במהירות תנועתו של טריטון. אבל ההדמיות שביצעו רלוקה ושותפתה למחקר, הראו שספק אם ההתנגשויות בין הירחים שנעו סביב נפטון באותה עת, היו אנרגטיות מספיק כדי לגרום להיווצרות דיסקת פסולת. ייתכן שטריטון גרם לחלק מהירחים ליפול על כוכב-הלכת, ובחלקם התנגש בעוצמה, וכן "בלע", או צירף אליו אחרים. כתוצאה מכל אלה, נותרו סביב נפטון מעט ירחים.

התנגשויות רבות עוצמה כאלה יכלו לגרום להמסת לוויין שלם, ולמלא מכתשים או כל סימן דומה על-פני הירחים, מה ש"שיבש את הראיות" להתרחשויות אלה. אומרת רופו: "לאחר שבדקנו מאות הדמיות של התרחשויות אפשריות שונות, נראה שמערכת ירחים מקורית בעלת מאסה דומה או קטנה יותר מזו שקיימת כיום במערכת של אורנוס, הייתה יכולה להוביל להתפתחות מערכת דומה מאוד למערכת שקיימת כיום סביב כוכב-הלכת נפטון; בעוד שמערכת בעלת מאסה גדולה יותר, לא הייתה מגיעה למצב הנוכחי".

ראו עוד בנושא באתר הידען:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.