סיקור מקיף

זיכרון לטווח ארוך

כולנו רוצים לזכור יותר ממה שאנחנו זוכרים. מתברר שיש כמה שיטות לאמֵן את המוח לזכּור יותר. אילוסטרציה: pixabay.

כשאחד גדול משניים

"אוף איך שכחתי?!" מַכּירים? כולנו רוצים לזכור יותר ממה שאנחנו זוכרים – אם זה את החומר למבחן; אם אלה קוד או סִסמה; ואם אנחנו רואים

חותמת זמן של אירועים הנצרבים במוח. איור: מכון ויצמן

חוויה של פעם בחיים

מדעני המכון תיעדו את פעילות המוח בעכברים, וגילו "חותמות זמן" בדפוסי הפעילות של קבוצות גדולות של תאי עצב 

מימין: אורי ליבנה, עודד קלויר וד"ר רוני פז. חיזוק מלא. צילום: מכון ויצמן

לזכור ולשכוח

זיכרונות טראומתיים הם עקשניים. הם שבים וחוזרים גם שנים לאחר האירוע שחולל אותם, ואינם נענים לניסיונות להכחידם. מרבית האנשים מצליחים, בעזרת עבודה קשה, להשתלט על

חתך דרך רשתית העין. פרט לשכבות האפורות הבולעות בתחתית, כל החלקים שקופים ונצבעו כאן לשם הדגמה בלבד. תאי העצב ממלאים את הנפח הכחול, וגרעיני התאים בצבעים ורוד, חום ואדום. האור מגיע מאישון העין (למעלה) ונלכד במשפכים של תאי הגליה (ירוקים) שם הוא מתרכז עד לתאים הרגישים לצבע (מדוכים) המסומנים בסגול. שאריות האור המפוזר מגיעות לתאי הקנים שאינם רגישים לצבע (בכתום). העובי של הרשתית הוא כרבע עד חצי מילימטר.

רשע וחשוך לו

מחקרים מגלים כי היזכרות במעשה רע שעשינו תשפיע עלינו ותגרום לנו לתפוש את החדר כחשוך, ולהיפך. ההסברים בכתבה

זקנים. מתוך ויקיפדיה

בשליפה טובה

לאחר גיל 70 מתגבר הקושי לשלוף מילים. אין זה סימן לתחילתה של מחלת האלצהיימר, אלא תופעה תקינה של הזדקנות. מדוע זה קורה ומה עושים מרצים

פרופ' ידין דודאי מכון ויצמן. צילום יח"צ, מכון ויצמן

מכונת הזיכרון

מדעני מכון ויצמן למדע השתמשו בטכניקות של ריפוי גנטי והצליחו לחזק זיכרונות בחולדות

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן