זרקור – למה ללא מודע יש זיכרון של פיל? / דורית פרנס

מחקרים מראים שזיכרון לא מודע אינו נפגע עם הגיל, ונשאר תקין באופן יחסי אפילו בחולי אלצהיימר. זיכרונות לא מודעים ותהליכים לא מודעים אחרים עשויים להשפיע על כל פעולה שאנחנו עושים

פרופסור דייוויד מיטשל מאוניברסיטת קנסו בג'ורג'יה, חוקר כבר שנים רבות את הזיכרון הלא מודע ומגלה ממצאים מפתיעים. צילום באדיבותו
פרופסור דייוויד מיטשל מאוניברסיטת קנסו בג'ורג'יה, חוקר כבר שנים רבות את הזיכרון הלא מודע ומגלה ממצאים מפתיעים. צילום באדיבותו

כל מי שלמד לרכוב על אופניים כילד מכיר את התופעה: אפשר להפסיק לרכוב על אופניים במשך שנים, אבל המוח והגוף אינם שוכחים. זוהי דוגמה מוכרת לזיכרון לא מודע לטווח ארוך: כשאנחנו עולים שוב על האופניים, אנחנו יכולים להתחיל לרכוב בלי להשקיע בזה מחשבה כלל. איננו צריכים לחשוב באופן מודע על כל תנועה לחוד. דוגמה נוספת, שבו אל מול המחשב והקלידו את שמכם או את כתובת האי-מייל שלכם. סביר להניח שרוב האנשים בעלי יכולת הקלדה סבירה יבצעו זאת ללא כל קושי, משום שמשימה זו מסתמכת על זיכרון לא מודע. עכשיו, בלי להביט במקלדת, כתבו על דף מהן עשר האותיות המצויות בשורה העליונה של המקלדת. זו כבר משימה קשה הרבה יותר, שדורשת שימוש בזיכרון מודע (אקספליציטי) ובתשומת לב, ולכן רובנו לא נוכל לציין יותר מאות אחת או שתיים (אם בכלל) המצויות בשורה העליונה של המקלדת.

פרופסור דייוויד מיטשל מאוניברסיטת קנסו בג'ורג'יה, חוקר כבר שנים רבות את הזיכרון הלא מודע ומגלה ממצאים מפתיעים, כמו למשל העובדה שהזיכרון הלא מודע אינו נפגע אצל חולי אלצהיימר עד לשלב מתקדם מאוד של המחלה.

שישיית בירות

כיצד חוקרים זיכרון לא מודע? אחת הדרכים המקובלות היא לבדוק הטרמה (priming), כלומר תהליך שבו נבדקים נחשפים לגירוי שאמור להשפיע על התגובה שלהם לגירוי הניתן בשלב מאוחר יותר. ההטרמה שפיתח מיטשל בודקת עד כמה נבדקים מסוגלים לזהות תמונה מסוימת על פי מקטעי קווים מאותה תמונה (ראו איור). בשלב ההטרמה, נבדקים נחשפים לסדרה של 100 צמדי תמונות. בכל צמד הנבדקים רואים תחילה רק מקטעים מתוך התמונה המלאה, ומנסים לנחש מהי, ולאחר מכן רואים את התמונה כולה. לאחר שבוע, הנבדקים נחשפים לסדרה של 200 מקטעי תמונות, (חציין תמונות חדשות), ומתברר שיכולת הזיהוי של מקטעי תמונות שעברו הטרמה גבוהה פי שניים מזו של מקטעים חדשים. בפעם הראשונה שערכו את הניסוי, התערב מיטשל עם עמית שהנסיינים אכן ינחשו יותר תמונות לאחר שבוע. בעקבות ההתערבות הוא זכה בשישיית בירות.

אבל מתברר שמיטשל היה יכול להתערב על פרס גבוה הרבה יותר. ניסויי ההמשך שערך מראים שהשפעת ההטרמה לא פגה לאחר שבוע. גם לא לאחר שישה שבועות. ולאחרונה הראה מיטשל שהיא אינה פגה גם לאחר 17 שנים, גם אם השפעתה דועכת. אנשים מסוגלים לזהות מקטעי תמונות מוטרמים ביתר קלות. מקצת הסטודנטים שהשתתפו בניסוי לאחר 17 שנה אפילו לא זכרו שהשתתפו בניסוי הראשון, אבל הזיכרון הלא מודע שלהם אפשר להם לזהות את מקטעי התמונות ביתר קלות.

מדוע המוח זוכר זוטות לכאורה כאלה? אילו יתרונות יש לדבר? ברור שיש תועלת ביכולת שלנו לבצע באופן אוטומטי פעולות שגרתיות החוזרות על עצמן, כמו הליכה, הכנת כריך או רכיבה על אופניים בלי לחשוב על כל פרט. יש גם תועלת ברורה ביכולת שלנו לזהות עצמים או אנשים על סמך מידע חלקי. פעולות כאלו אכן נסמכות על זיכרון לא מודע, אבל מה התועלת בכך שהמוח זוכר מקטעי תמונות במשך שנים? מיטשל אינו יודע להסביר זאת, אבל הוא משוכנע שטמון פה יתרון אבולוציוני כלשהו.

   הטרמה חזותית. נבדקים שצפו בצמדים של מקטעי תמונות ותמונות מלאות מיטיבים לזהות את מקטעי התמונות גם 17 שנים לאחר ההטרמה.
הטרמה חזותית. נבדקים שצפו בצמדים של מקטעי תמונות ותמונות מלאות מיטיבים לזהות את מקטעי התמונות גם 17 שנים לאחר ההטרמה.
   הטרמה חזותית. נבדקים שצפו בצמדים של מקטעי תמונות ותמונות מלאות מיטיבים לזהות את מקטעי התמונות גם 17 שנים לאחר ההטרמה.
הטרמה חזותית. נבדקים שצפו בצמדים של מקטעי תמונות ותמונות מלאות מיטיבים לזהות את מקטעי התמונות גם 17 שנים לאחר ההטרמה.

הזיכרון שאינו מושפע מאובדן זיכרון

סטודנט של אחד העמיתים של מיטשל עבד עם חולים שסבלו מפגיעה בזיכרון. הסטודנט, שאהב לספר בדיחות, סבר שיוכל לנצל את ההזדמנות הנדירה שנפלה בחיקו ולספר אותה בדיחה שוב ושוב. ואכן, בפעם הראשונה שסיפר את הבדיחה לאחד החולים, החולה צחק בהנאה. אך כשסיפר לאותו חולה את הבדיחה בפעם השנייה, החולה לא צחק. הוא לא ידע מדוע אינו צוחק, אבל הבדיחה כבר לא הצחיקה אותו. הזיכרון הבלתי מודע שלו עבר הטרמה וזכר את מה שהזיכרון המודע שכח.
מיטשל בדק את השפעת הגיל ומצבים כמו אלצהיימר על היכולת לעבור הטרמה חזותית של מקטעי תמונות. אינספור מחקרים מראים שעם הגיל חלה ירידה בזיכרון המודע, אולם מה קורה לזיכרון הלא מודע? מיטשל מראה שההטרמה אינה נפגעת אצל אנשים הסובלים מאמנזיה או מדעיכה קוגניטיבית תלוית גיל, לפחות לפרק זמן של שבוע. אפילו אצל חולי אלצהיימר קלים עד בינוניים יש הטרמה תקינה למשך שלושה ימים. לממצאים כאלה יכולה להיות השפעה על דרך הטיפול בחולי אלצהיימר.

זיכרון מודע מושפע מן התת-מודע
כמה מחקרים הראו כבר שהטרמה לא זו בלבד שהיא משפיעה על זיכרון לא מודע, אלא אף על התנהגות. למשל, מחקרים של ג'ון בארג, פסיכולוג מאוניברסיטת ייל, הראו שכשחושפים אנשים צעירים לרשימת מילים המאפיינות אנשים זקנים (למשל, אפור, חלש), ילכו הנבדקים לאט יותר מאשר נבדקים שלא נחשפו לרשימה. באופן דומה, אם נותנים לנבדקים להחזיק כוס משקה חם, הם יניחו שהאדם מולם הוא בעל אישיות חמה, ואילו נבדקים שאחזו כוס משקה קר, סברו שהעומד מולם הוא בעל אישיות קרה.
במהלך ביקורו של פרופסור מיטשל בארץ, הוא וד"ר יעקב הופמן וד"ר אפרים גרוסמן, שניהם מן החוג המשולב למדעי החברה באוניברסיטת בר אילן, הראו שהטרמה משפיעה לא רק על זיכרון לא מודע, אלא גם על זיכרון מודע (אקספליסיטי). באחד המחקרים שלהם, הם מראים לנבדקים רשימה של חמש מילים, המוצגות בסדר אקראי, שאפשר להרכיב מהן משפט. אחת המילים ברשימה מתאימה לסטריאוטיפ של אדם מבוגר (למשל: אפור, פרישה, סבתא) או לחלופין של אדם צעיר (למשל: ספורט, אופנה, מהיר). לאחר מכן הנבדקים נבחנים על יכולתם לזכור רשימת מילים ניטרליות. מתברר שהנבדקים שנחשפו למילים ה"זקנות" ביצעו את מבחן הזיכרון פחות טוב מעמיתיהם.

לפני כמה שנים התפרסם מחקר פרובוקטיבי שהראה שהמוח הלא מודע שלנו מקבל החלטות עד 10 שניות לפני שאנחנו מקבלים את ההחלטה באופן מודע. במחקר, ג'ון-דילן היינס ועמיתיו ממכון מקס פלנק למדעי הקוגניציה האנושית והמוח בלייפציג, ביקשו מן נבדקים לקבל החלטה פשוטה: האם ללחוץ על כפתור ביד שמאל או ביד ימין, על פי רצונם החופשי. במקביל, הנבדקים צפו ברצף אותיות שהוקרנו על מסך, וההנחיה היחידה שקיבלו הייתה לשים לב איזו אות מוקרנת על המסך בזמן שהם מקבלים את ההחלטה ללחוץ על הכפתור. בה בעת, עקבו החוקרים אחר פעילותם המוחית של הנבדקים בעזרת הדמיה תפקודית בתהודה מגנטית. כשניתחו את התוצאות, ראו החוקרים שהם יכולים לחזות באיזו יד ילחצו הנבדקים על הכפתור 7 שניות לפני שהנבדקים היו מודעים להחלטה של עצמם. מכיוון שיש השהיה מסוימת בהדמיה, פירוש הדבר הוא שהמוח קיבל החלטה עד 10 שניות לפני שהגיעה אל המודעות.
מחקרים כאלה ומחקרים מן הסוג שעורכים מיטשל ועמיתיו מחדדים את השאלה מהו רצון חופשי, והאם הוא בכלל קיים במשמעות הנפוצה כיום. דווקא הצד האפל יותר של התחום מספק קצת נחמה. ב-1957, ג'יימס ויקארי, שביצע מחקרי שוּק באופן עצמאי, טען שהוא הקרין במהלך סרטים פרסומות תת-מודעות שהבליחו על המסך במשך שברירי שנייה והורו לקהל לשתות קוקה קולה ולאכול פופקורן. במשך שנים איש לא שחזר את ממצאיו של ויקארי ונראה שהם היו בגדר מתיחה. ואולם, בשנים האחרונות מדענים החלו לבדוק את הנושא בדיקה מבוקרת, והם מראים שאכן אפשר להשפיע על בחירת מותג המשקה של נבדקים, אבל רק אם היו צמאים מלכתחילה. אם כך, ייתכן שהתת-מודע שולט בנו, אבל רק אם אנחנו צמאים…

 

 

פרופסור דייוויד מיטשל (Mitchell) הוא עמית תכנית פולברייט היוקרתית, המקדמת שיתוף פעולה אקדמי- מדעי בין ארה"ב וישראל ותומכת בחוקרים ותלמידי מחקר מצטיינים. תכנית פולברייט מנוהלת על ידי קרן חינוך ארה"ב-ישראל והיא התכנית הבין-ממשלתית הראשונה שהופעלה לקידום הקשרים המדעיים בין ישראל לארה"ב. תכנית פולברייט הטביעה את חותמתה על המחקר האקדמי בארץ ועל תחומים מרכזיים נוספים. עם בוגרי התכנית נמנים זוכי פרס נובל (http://www.fulbright.org.il). פרופסור דייוויד מיטשל התארח באוניברסיטת בר אילן.
עוד בנושא
Short- and Long-Term Implicit Memory in Aging and Alzheimer’s Disease, David B. Mitchell And Frederick A. Schmitt, in Aging, Neuropsychology, and Cognition, vol 13, pages 611-635, 2006
Age Differences in Implicit Memory: Conceptual, Perceptual, or Methodological? David B. Mitchell and Peter J. Bruss in Psychology and Aging, Vol. 18, No. 4, pages 807-822, 2003

 

הכתבה התפרסמה באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן