הטיגריסים בהודו בסכנת הכחדה לא רק בגלל מספרם הנמוך אלא גם בגלל הירידה במגוון הגנטי

העור והעצמות של טיגריסים שמתו מזמן, בימי הראג’ הבריטי בהודו סייעו לחוקרים מהודו ובריטניה לחשוף כיצד האיום הנוכחי למינים הנמצאים בסכנת הכחדה הוא ה-DNA שלהם

חוקרים נטלו דגימות DNA מגופות של טיגריסים שנהרגו בציד ספורטיבי ונשמרו חנוטות במוזיאון להסטוריה של הטבע בלונדון והמוזיאון הלאומי הסקוטי, והשוו אותם עם דגימות DNA של טיגריסים החיים כיום. הם מצאו כי המגוון הגנטי בקרב הטיגריסים ההודיים הנותרים עשוי להיות נמוך דיו כדי למנוע את שרידת האוכלוסיה.

אוכלוסיית הטיגריסים ההודית ירדה בתלילות מכ-40,000 בשנת 1850 לפחות מ-2,000 כיום, מאחר ומספרם הצטמצם כך יש להם כיום בחירה פחותה יותר של שותפי הזדווגות. הממצאים הביאו מהלומה לממשלה ההודית, שמשקיעה בשימור ומאמינה כי כבר כמה שנים מספר הטיגריסים בעליה והמין נשמר מפני הכחדה.

המחקר, שנערך על ידי סאמראט מונדול ואומה ראמאקרישנאן מהמרכז הלאומי למדעי הביולוגיה בבנגלור ופרופ’ מייקל ברופורד מאוניברסיטת קרדיף, פורסם בכתב העת של החברה המלכותית הבריטית ביום חמישי האחרון.

לדברי בופורד “התוצאות היו מדהימות. מצאנו 93% מהווריאנטים הגנטיים ב-DNA שמצאנו בטיגריסים ההיסטוריים לא נמצאים בנמרים מודרניים. זוהי נפילה גדולה הרבה יותר ממה שציפינו “.

עבור רוב מיני היונקים, אוכלוסייה של יותר מ-1,000 פרטים היא בת קיימא. אבל בופורד הסביר שמתאים יותר לחשוב עליהם לא כאל אוכוסיה אחת אלא כאל כיסים של אוכלוסיות קטנות בהרבה המפוזרים בדלילות ברחבי תת היבשת. החוקרים חילקו את טיגריסים לשני גנוטיפים כלליים, אלה שגרים באיזור הרמות של נפאל, טיבט וצפון הודו, ואלה שגרים במישורים הנמוכים השופעים של הדרום.

“כשבוחנים את הטיגריסים המודרניים עכשיו, היית מניח שהם שרידים של שני גנוטיפים עיקריים. אבל כאשר השווינו את הגנים שלהם עם אוכלוסיות היסטוריות, הבנו שזה שלא היה המקרה בכלל – הסיבה להפרדה היא כי כל אוכלוסיות הביניים כבר הושמדו “, הסביר ברופורד.
“לא רק שהטיגריסים איבדו כמות עצומה של שונות גנטית מאז ימי הראג’, הם גם מחולקים למחיצות. ואינם יכולים להתפזר סביב בית הגידול שלהם כפי שהם היו עושים בדרך כלל, ולכן הם מאבדים את יכולת הקיום הגנטית שלהם כאוכלוסייה אפילו מהר יותר.”

ציד על ידי הבריטים וההודים וכן ע”י הנסיכים המוגולים לצד אובדן מהיר של בתי גידול לצרכי חקלאות ובשל העיור הם האשמים בירידת מספרם של הטיגריסים. זאת בנוסף לכך שהטיגריסים הגדולים ביותר הושמדו על ידי ציידי משחק ונשמרו כגביעים, דבר שגרם להסרת ה-DNA דווקא של אלו שיכלו להיות הזוכים האבולוציוניים מהמאגר הגנטי.

לדברי בופורד, בטווח הקצרהאיום שמציבים ציידים עדיין משפיע יותר, אבל הירידה באיכות הגנים של הטיגריסים מהווה בעיה לטווח ארוך. “זה לא ייפתר עד שיוקצו שמרחבי פרא מנוהלים באופן עקבי, עם מסדרונות שיאפשרו לחבור בתי גידול,” הוא אמר. “כאשר הממשלה ההודית מודדת את הצלחתה, השיח צריך להסתמך על יותר מאשר רק מספרים.

לידיעה באתר אוניברסיטת קרדיף