הרהורים על חידוש המקדש

רשימת המשך לרשימה "כמה פעמים ניסו היהודים להקים את בית המקדש השלישי" על הנסיון להקים בית מקדש בחסות קיסרי רומא, שכידוע לא צלח ובעקבות זאת פרץ מרד בן כוסבה (בר כוכבא)

מטבע מתקופת בר כוכבא - בחזית: המקדש. מתוך ויקיפדיה
מטבע מתקופת בר כוכבא – בחזית: המקדש. מתוך ויקיפדיה

 

רשימתי הלפני אחרונה, זו שעסקה במנורת המקדש, הביאה אותי לחלץ מ"פתקי" מחקרי לשעבר את נושא קימום בית המקדש לאחר חורבן הבית השני.

הניסיון הראשון, אם כי מדובר, בתקופה המקבית/חשמונאית, שנים רבות קודם חורבן הבית, היה משל חוניו הרביעי, הכוהן הגדול, שביקש, ואולי אף הגשים, להקים במצרים מקדש הזהה לזה שבירושלים, בעקבות גזירות אנטיוכוס מזה והדחה מהפכנית של בית צדוק הכוהני מזה על ידי בית חשמונאי (משמר יהויריב) (ועל כך פרסמתי מאמר ב"הידען").

די דומה לפרשה זו, ואף כאן בהקשר לפגיעה במקדש הירושלמי, מסתמן ניסיון ברומא, בימי נשיאותו הארצישראלית של רבן גמליאל, בתקופת כהונתו של תודוס איש רומא, הארכיסינאגוגוס (ראש הקהילה היהודית), לבנות מין מקדש ליהודים ברומא מכל מיני סיבות, ועיקרן חורבן הבית ותוצאותיו, פיחות במעמדו של רבן גמליאל והאווירה באימפריה הרומית קודם להתפרצותו של מרד התפוצות היהודיות בימי הקיסר טריאנוס (115/114 לספ'), ואולי-אולי היה גם ניסיון דומה, אף הוא בימי רבן גמליאל הנשיא, לגבש מין מרכז פולחני ליהודי בבל, שלשם נשלח, במצוות הנשיא גמליאל, רבי עקיבא, על מנת לעבר שם את השנה.

והנה בעיצומו, או שמא בשלפי מרד התפוצות (118/117), מעידים מקורות חז"ל על אודות סיפור מעניין ותעלומתי כדלקמן: "בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות שייבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליינוס טרפיזין מעכו ועד אנטוכיא והיו מספיקים לעולי גולה" (בראשית רבה סד, ח).

לפנינו מקור די בעייתי, ולא רק מפני שהוא מאוחר ומדרשי, אלא שמחד ניתן לתלות אותו בימים של ערב מרד בן כוסבה (גזירות הקיסר הדריאנוס של שנת 132 לספ'), או בימים של שלהי מרד התפוצות בימי טריאנוס (118-117 לספ').
איזכורם של האחים פפוס ולוליינוס הן במגילת תענית (יב) והן בתלמוד הבבלי, (תענית יח עמ' ב') בהקשר ברור למרד התפוצות, והמתתם בדין מרידה על ידי הרומאים, מעניק משקל כבד יותר לייחוס הסיפור בבראשית רבה למרד התפוצות.

אז במה מדובר? במרד בעייתי ביותר ואפוף תעלומה של מרידה כוללת של יהודי התפוצות (115 לספ' ואילך), שמוקדיו באלכסנדריה המצרית ובקיריני – הפרובינקיה הרומית שממערב לה, וספיחיו בקפריסין, בבבל ואולי-אולי אף ביהודה.

ומה מספר איפוא המדרש? על העשור השני של המאה השניה לספ', לאחר פטירתו של רבן גמליאל, כשהדמות הדומיננטית ביהודה היה, כך דומה, רבי יהושע, האנטגוניסט ה"סדרתי" מול הנשיא לשעבר, מאפשרת הקיסרות הרומית לחדש את בניית המקדש, או שמא גוזרת על בנייתו, קימומו מחדש, ואולי מדובר על תכנון ראשוני של הקיסר הדריאנוס, יורשו של טריאנוס, להקים את איליה קפיטולינה בירושלים, שקרם עור וגידים ערב מרד בן כוסבה.

אז מדוע מאפשרת/גוזרת רומא לקומם את המקדש?

אם מדובר בתקופתו של הקיסר טריאנוס, שגילה עמדה סובלנית כלפי הנתינים שברחבי האימפריה, ואולי אף ערב המרידה, כשהוא מאמין ששיקום המקדש ירגיע את הציבור היהודי, מה עוד שבימי קודמו, הקיסר נרווה, התבצעו צעדי פיוס משמעותיים בין רומא ליהודה, ובכלל זאת, ביטול החרפה של "מס היהודים" על המטבעות הרומיים, כעונש בזמנו עם ביום המרד הגדול, אז יש לצעד הרומי הסבר כלשהו. והמינוח המאלץ משהו בנוסח של "גזרה מלכות" יכול להתפרש כדקרט רשמי קיסרי מחד, או נשען על המשך התיעוד התלמודי מאידך.

זאת ועוד, אם בימי הדריאנוס עסקינן, הרי משקף הדבר את מדיניותו המשקמת לאחר מרד התפוצות, והביטוי "גזרה מלכות" מתיישב עם גזירותיו המאוחרות.

הרמת הפרוייקט האדיר הזה חייבה מהלכים תקציביים אדירים, ועליהם היו מופקדים שני האחים הנ"ל (פפוס ולוליינוס), שקיימו רשת דינמית של שיגור כספי התרומות הן מיהודי הפרובינקיה הסורית ואולי אף מקהילות בבל. וזאת, אגב, מתאים להפליא לביטול אותו "מס היהודים", שעד המרד הגדול היו היהודים מעבירים את מחצית השקל לבית המקדש בירושלים, והנה ביטולו של המס, שללא ספק, פער חור אדיר בכלכלה הרומית, איפשר ליהודים לחדש את התרומות לקראת הקמת המקדש בירושלים. שני האחים סייעו גם לקווי העליה לרגל.

התוכנית להקמת המקדש התאפשרה גם בעידן שבו "אין מלך בישראל", היינו לאחר פטירת הנשיא רבן גמליאל והעדר יורש בגיר (בנו היה זאטוט רך בשנים), כשאז ניתן היה לממש תוכנית שנתפסה הן בימי רבן יוחנן בן זכאי והן בימי רבן גמליאל כהזויה לחלוטין.

המשך המדרש הנ"ל עושה שימוש בקטעים מספר עזרא, כשהשומרונים בקשו לשכנע את המלוכה הפרסית (לקראת שלהי המאה הששית לפנה"ס) לא להקים את בית המקדש השני בתירוצים מתירוצים שונים ובהצעות מרושעות כגון לשנות את מיקום האתר המקדש, או להגביהו או להנמיכו כדי שהיהודים ימשכו ידם ממילא מהפרוייקט הנ"ל. קטע זה בא כנראה להציג התנגדות פנימית לפרוייקט של התקופה הרומית.
ובשעה שהגיעו הפקידים הרומיים כדי לממש את השינויים הנ"ל בקשו היהודים למרוד ברומא, ומי שעצר את ה"צונמי" המרדני היה לא אחר מאשר רבי יהושע, ובכינויו – ה"אסכולסטיקא דאורייתא" (הפילוסוף-ההוגה של כתבי הקודש/התורה), שהמשיל לציבור את המשל הקלסי של האריה שנתקעה עצם בגרונו, ומשחילצה אותו החסידה בעלת המקור הארוך ובקשה גמול, ענה לה האריה – גמולך הוא חייך, שניתנו לך במתנה, שהרי נכנסת ללוע הארי בשלום ויצאת ממנו בשלום. "כך דיינו" – שידל רבי יהושע את הציבור – "שנכנסנו לאומה זו (רומא) בשלום (כלומר בקשנו למרוד) ויצאנו (מתכנית הזויה זו) בשלום".

נכון שהמקור הוא בעייתי במובן זה שהוא יכול לשרת בעת ובעונה אחת את ימי טריאנוס הקיסר ובה בעת – את הדריאנוס, שהורה לבנות את איליה קפיטולינה, מה ששימש אחד הגורמים לפרוץ מרד בן כוסבה. כמו כן הגלישה לספר עזרא בתוך הטקסט המדרשי מעוררת תמיהות היסטוריוגרפיות וכן יכולתו של רבי יהושע להרגיע את הציבור על ידי נשיאת משל.
ולמרות זאת אין להתעלם מן האווירה של מרד התפוצות בימי הקיסר טריאנוס, שהוטבע, במידה מסויימת, בתווית של מלחמת דת, מה עוד שהנשיא (רבן גמליאל) נפטר ומימי ריב"ז ואילך נישאו תפילות לזכר החורבן מזה ולציפיה לקימום המקדש החרב.

לנתונים אלה יש לצרף אירוע דרמטי וטרגי בדמות חורבנו של בית הכנסת היהודי באלכסנדריה, הגדול והמהולל, במהלך העימותים בין היהודים לאוכלוסיה ההלניסטית ואחר-כך גם עם הצבא הרומי, כשקשה להתעלם מעמדת חז"ל בנידון בבחינת רמז לשמחה לאיד (כחלק אינטגרלי מהביקורת כלפי המרד עצמו) ומעין אנחת רווחה שהמרכז באלכסנדריה כבר אינו יכול להתחרות במרכז הארצישראלי.

מלאחר פטירתו של הנשיא רבן גמליאל (115 לספ' כמשוער) ואילך לא נותר מנהיג, לא נותר יורש (מאחר שבנו היה עדיין בחיתוליו) וההנהגה התפצלה, גיאוגרפית, בין כמה וכמה חכמי סנהדרין, וזו, אגב, היתה הסיבה לתנופת פריצתו של מרד בן כוסבה, בבחינת "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה", ולא בכדי שהלה, בן כוסבה, מעבר להעברת אבוקת ההנהגה לשטחו, מתכנן את שיקומו של המקדש, ועל כך יעיד טיבוע חזית המקדש על אחת ממטבעותיו והכיתוב המטבעי "אלעזר הכהן" (שעל זיהויו חלוקים החוקרים.

על אחת ממטבעות המרד מוטבע שער המקדש, וחוקרים חלוקים ביניהם – האם מדובר בפריצת כוחות המורדים לירושלים מתוך אמונה וכוונה לקומם את המקדש החרב, או שמא מדובר במעין קריאת עידוד וחיזוק המוראל בקרב לוחמי בן כוסבה לפרוץ לירושלים ולקומם את המקדש החרב.

כך או כך סבירות גבוהה היא שמנהיג המרידה אכן תכנן לקומם את המקדש, בשעה שהאטמוספירה הסביבתית אפשרה זאת לדעתו. ואגב, לא בכדי מעידה אחת הפיסקאות בספרות חז"ל כי בן כוסבה הוצא להורג על ידי החכמים ובאשמת התחזות משיחית.
מעניין!

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

20 תגובות

  1. בית המקדש יבנה בביאת המשיח ,כך חזל אומרים הפרושים והקנאים ואלה שלא רצו שלטון הדת בידי כהנים ,והיום האם רבנים ירצו לותר על רכושם?
    מי שמסכים ,שיקום.

  2. ל.ד. בסופו של סיפור ,היהודים לא רצו לחדש את המוסד הזה.ומי שכן רצה נחשב למשחי.טוקבק או לא זה ,ענין אקטואלי.לאן אנו רוצים להגיע בלי קשר לאלימות המוסלמית.

  3. מאמר בלתי ברור לחלוטין. מלא סימני שאלה ואינו מוביל לשום מסקנה חוץ מ"כנראה היה שם משהו, באיזה שהוא זמן".
    נראה שעצם הפרסום בא לתת פלטפורמה לטוקבקים שאינם מתייחסים אליו כלל אלא מתנצחים באקטואליה.

  4. למקדש אין לדעתי כיהודי מסורתי מקום כעת. אין לחזור לטקסי הקרבת הקורבנות.
    אין גם להניח שאם ישנו אלוהים הוא נמצא במקום אחד יותר מאשר בשני.
    גם נביאי החורבן רמזו לדעתי שקורבנות פסולים בעיניהם. הם רק היו במיעוט דעת יחיד ולכן ניתבו ל "הלוא זה יום צום אבחרהו".
    אחרי שהתעדנו המנהגים הקדומים של הקרבת קורבנות לאל רגל, אין מה לחזור אליהם. בימי המישנה והתלמוד היה ויכוח בין הכוהנים לבין הרבנים מי הסמכות. למנהלי הטקסים של הקרבת קורבנות או למחנכים. אז בגלל אבדן העצמאות והמדינה הרבנים ניצחו. ניראה לי שזה נכון להשאר במצב זה.

  5. ראד סאלח הוא לא מוסלמי ,אלה נאצי.שמשפיל את פני המוסלמים.כך לא מדבר איש דת.אבל הוא מספיק טיפש כדי להרוס את התדמית של האיסלאם.

  6. שוב יש להדגיש כי כיפת הסלע היא מעין מקדש שבנה החליף עומר עבור עם ישראל .עומר פעל בעצת היועץ שלו המומר כעב (=עקיבא ) אל אחבר.עומר ובוסתנאי היהודי ,ראש הגלות בבבל היו חברים ונשאו שניהם את בנות המלך הפרסי.
    בהכניסנו מנורה לכיפת הסלע מתקדש מבנה המקדש מחדש !!

  7. נוסטרדמוס
    אני מסכים איתך בקשר לאיום הגדול מצד האיסלם. האם יש לך פתרון כלשהו? לדעתי, הפתרון היחיד, היא הפסקה גורפת של אמונה לא מבוססת. צריך לחנך אנשים לחשוב לבד ולדעת להפריד בין האמת לבין שטויות כמו ביגפוט, הומיאופטיה ואלוהים.
    ככה, ורק ככה, כל בני האדם יהפכו להיות שווים.

  8. כל הלאומנים הישראלים הם לא באמת פטריוטים.לדוגמה,מרי רגב טירפדה קידום של דיור ציבורי.ליברמן,אלקין,ואדלשטיין מתנגדים לרפורמת גרמן בבריאות.ובכך מעדיפים קשר עם כסף ורווח אישי,על פני הבריאות של ישראלים."החדשות הטובות" הם שגם בצד השני של המפה בוגדים באזרחי ישראל.כי כשנחמן שי מפיל כל אלימות של מוסלמים על הר הבית,הוא רק מעודד טרור.

  9. באופן פרדוקסלי,יסוד מוסד דתי יהודי בהר הבית יכל לקדם הפרדה בין דת למדינה.הכנסת היא זרוע שלטונית ,והר הבית הוא זרוע דתית,מעיין " ותיקן" יהודי.לדעתי אין לשחזר אחד לאחד את בית המקדש.אך צריך בית כנסת לאומי.

  10. נניח שאתה צודק, ערבי שיכנס ליישוב יהודי יוצא 99.99% בשלום, יהודי שנכנס ליישוב ערבי יצא בשלום?
    זה משנה לאותו יהודי מי פגע בו וכמה אחוזים הם מהיישוב?

  11. נוסטרדמוס
    לא כל המוסלמים קיצוניים (אני מניח שיש רק מיעוט קיצוני). מצד שני – יש יהודים מאד קיצוניים, כולל שרים בממשלת ישראל.

  12. אינני רואה ביהדות כקיצונית. אני בעד הצדק,ציונות,יהדות, איחוד העם, קיבוץ גלויותשיבת ציון ,מדע, וקדמה. דבר מזה לא סותר אחד את השני.

  13. אני גם רואה סכנה נוראית באיסלם, ובדתות בכלל. ברגע שמישהו שם אמונה במשהו לא קיים מעל לערך חיי אדם – זו סכנה. האיסלם היא פשוט הדת "המוצלחת" יותר.

  14. ניסים

    נראה לי שלא עקבת אחרי התגובות של נוסטרדמוס כראוי, הוא בהחלט לא נגד קיצוניות, כל עוד זה קיצוניות שמוצאת חן בעיניו.

  15. יש שאלה חשובה לא פחות מדוע המוסלמים בנו מסגד בדיוק במקום בו עמד המקדש
    האם המוסלמים מאמינים בקדושת המקום ולפיכך מקבלים עליהם את הדת היהודית
    או שהמסגד הוקם על ההר הקדוש ליהודים מתוך סוג של גסות רוח אופייני לאיסלאם
    או אולי זוהי אמונה טפלה שאם יקימו מסגד על מקום הקדוש לדת אחרת האם האסלם יזכה להנות ממציצת האנרגיה הקדושה של היהדות
    בכל אופן ברור שהמסגד אינו שייך להר הבית לא מבחינה ארכיטקטורית ולא מבחינת האמונה
    ואם כך הדבר מדוע הפלסטינים מייחסים לאל אקצה חשיבות יתר שהרי אין לו קדושה יתרה מעל אף מסגד אחר ויש מסגדים יפים ומפוארים ממנו.
    התשובה לכל השאלות היא שהאיסלם הוא בסך הכל קרדום בו חופרים הפוליטיקאים הערבים כלי עבודה עבודה ולא כלי קדושה הקשר בינו לבין האמת הוא מקרי לחלוטין והסיבה היחידה לקיומו של האיסלם שהוא כלי שליטה של השליטים בהמונים לא שונה יותר משוט מעדר או נעל
    אז שכמה שיותר אנשים יתעוררו לאמת

  16. לפי גישת חבד,למנורה זרעות ישרות.ולא כמו בסמל המדינה,זהו שריד למנורה החשמונאית ,שהיתה ארעית ונבנתה משיפודים.

  17. הר האופל(יש להאפיל אליו). היה מוסד שלטוני.יש ניתוק בין ההנהגה לעם( גם היום). יש פטרנליזים של המערכת הפיננסית שמוסר התשלומים של הציבור הרחב גבוהה משל דנקנר." שלא היו לכם נכסים,ותמשיכו לשלם שכרות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן