מישורי פארן הם הנוף העתיק ביותר שהשתמר

חוקרים מהאוניברסיטה העברית מצאו כי צורות הנוף בנגב השתמרו 1.8 מיליון שנים והיו לעתיקות בעולם

שינוי מתמיד בפני השטח מתרחש עקב חשיפה לתנועות של מים ואוויר, תהליכי קפיאה והפשרה כמו גם שינויים בטווח הארוך הנגרמים על ידי פעילות וולקנית ותנועת הלוחות (פעילות טקטונית). השינוי המתמיד של פני כדור הארץ מתרחש במהירות רבה יותר בהרים ובאִטיות רבה יותר במדבריות, במיוחד באלו שרמת הפעילות הטקטונית בהן כמעט לא קיימת.

מחקר – בראשותם של ד”ר ארי מטמון מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית וד”ר רבקה עמית מהמכון הגיאולוגי הישראלי – שנעשה במישורי פארן שבמרכז הנגב מצא כי אזור נרחב השתמר כמות שהוא זה 1.8 מיליון שנים. המשמעות היא כי פני השטח כיום הם אותם פני השטח שעליהם הלכו התושבים הקדמונים של האיזור. המחקר נעשה במסגרת עבודת מוסמך של אורי שמחאי מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית.

ריצוף מדברי הוא מארג של חלוקי אבן טבעיים המשולבים בצפיפות ומכסים פני שטח נרחבים באזורים מדבריים. החוקרים תיארכו את גיל הריצוף המדברי במישורי פארן על ידי מדידת ריכוז של איזוטופים נדירים הנוצרים מאינטראקציה בין קרינה קוסמית לפני השטח. אחד האיזוטופים 10Be נוצר רק בשכבה העליונה של פני השטח וממדידת ריכוזו אפשר להסיק על זמן החשיפה של פני השטח לשמים.

“השטח שתיארכנו מייצג קרוב לוודאי שטחים נרחבים של מדבריות ערב וסהרה”, אמר ד”ר ארי מטמון. “אנו מקווים שנוכל לאסוף דוגמאות מאזורים אחרים בסהרה ולהסיק מסקנות בקנה מידה גלובלי בנוגע למשטחים עתיקים אלה”, הוסיף.

תיארוך הריצוף המדברי במישורי פארן מראה כי חלקים נרחבים מהנוף לא התבלו כמעט שני מיליון שנים. חלקי נוף אלו הם מצורות הנוף העתיקות ביותר שתוארכו על פני כדור הארץ.

לדברי ד”ר מטמון, “אמנם זמני חשיפה ארוכים יותר נמדדו על דוגמאות בודדות במקומות אחרים בעולם אך אין בהן להעיד על גיל הנוף שבתוכו הן נמצאות. לעומתן הדוגמאות ממישור פארן מעידות על גיל כלל הנוף שסביבן. מאחר שקיים מתאם הדוק בין גיל הריצוף המדברי לגיל השטח, הרי שתיארכנו את גיל השטח, ולא בחרנו את האבנים יוצאות הדופן הפזורות על פני השטח”.

“התוצאות מראות כי באזורים שטוחים וצחיחים היכן שרמת הפעילות הטקטונית נמוכה יותר והסלעים עמידים לבליה, פני השטח יכולים להשתמר מיליוני שנים. זו השערה שלא היינו בטוחים לגביה עד כה”, סיכם ד”ר מטמון.

המחקר התפרסם במהדורה האחרונה של העיתון Geological Society of America Bulletin.