סיקור מקיף

מה יהיה הסוף?

אנו יודעים איך ומתי התחילו היקום, מערכת השמש, כדור הארץ, החיים על כדור הארץ והאדם. מה שמעניין אותנו בעצם הוא מה יהיה הסוף שלנו

השמדה עצמית
השמדה עצמית

אנו יודעים איך ומתי התחילו היקום, מערכת השמש, כדור הארץ, החיים על כדור הארץ והאדם. מה שמעניין אותנו בעצם הוא מה יהיה הסוף שלנו – לא כפרט אלא כמין וסוף זה עלול להתרחש כתוצאה מאירועים רבים שהפיזיקה יודעת להצביע עליהם. אלא שאירועים אלה הינם כה רחוקים במושגי סקלות הזמן שלנו, שאין הדבר צריך להדאיג אותנו או את צאצאינו בדורות הקרובים.

קו הזמן

וכדי שנדע באלו סקלות זמן אנו עוסקים, נציין שהיקום התחיל לפני כ- 15 מיליארד שנים, השמש נוצרה לפני כחמישה מיליארד שנים, כדור הארץ התגבש לפני כ- 4.5 מיליארד שנים, תחילת החיים (ברמה של וירוסים, חיידקים, אצות חד-תאיות וכו') לפני כארבעה מיליארד שנים, תחילת בעלי החיים הרב תאיים והמורכבים יותר – לפני כ- 550 מיליון שנים, הכחדת הדינוזאורים לפני כ- 65 מיליון שנים, האב הקדמון המשותף לנו ולשימפנזים חי לפני כשישה מיליון שנים, גזעי האדם הקדמון התקיימו לפני כמיליון שנים, תחילת האדם הנבון לפני כ- 200 אלף שנים והאדם הניאדרתלי התקיים לצידו עד לפני כשלושים אלף שנים.

קטסטרופות כאלה או אחרות מוכרות לנו מספרי מדע בדיוני רבים והם ממוקמות בדרך כלל בעתיד הלא רחוק כל כך. אנו נתאר כאן בקצרה ולפי הסדר, את הסופים השונים מנקודת מבט מדעית, שרובם יתרחשו בעתיד הרחוק מאוד. יש לציין שהסופים ברובם אינם תלויים אחד בשני כלומר יהיה יותר מסוף אחד – אסטרואיד יפגע בנו, אחרי כן השמש תשרוף את כדור הארץ ובסוף היקום כולו יגווע או יקרוס. אנו נוכל לקדם פני שואות המתרגשות עלינו, בכך שנהגר למקומות אחרים מחוץ לכדור הארץ – אך זה כבר סיפור אחר.

אסטרואיד

פגיעת אסטרואיד בכדור הארץ. איור: נאס"א
פגיעת אסטרואיד בכדור הארץ. איור: נאס"א

מפעם לפעם נופל על כדור הארץ אסטרואיד גדול. מקרה כזה יכול לקרות בכל זמן שהוא – אפילו תוך עשרות שנים מהיום והדבר עלול לגרום לקטסטרופה די רצינית – עד כדי השמדת רוב צורות החיים בכדור הארץ. אנו נוכל לזהות אסטרואיד כזה שמתקרב אלינו וככל שיתקרב כך נוכל לדעת אם רק יעבור קרוב אלינו, או שמא יפגע בנו. אם נגלה שהוא עומד לפגוע בנו, נוכל להיערך ולפוצץ אותו בעודו רחוק. אפשר אם כך לנשום בינתיים לרווחה ולהתעודד מהתסריטים שראינו במספר סרטים שתיארו אירוע כזה.

השמדה עצמית

רשומות המאובנים מראות לנו ששום מין של יונק לא התקיים על פני כדור הארץ למעלה מעשרה מיליון שנים. אך אנו, בגלל התודעה העצמית המפותחת והטכנולוגיה, שונים משאר בעלי החיים, כך שנוכל אולי להינצל מגורל זה. מאידך, דווקא בגלל הטכנולוגיה, אנו עלולים להכחיד את עצמנו (השחתת הסביבה, מלחמות, שואה גרעינית…). אחד ההסברים האפשריים לכך שאין אנו פוגשים בחיזרים, הוא שכל תרבות טכנולוגית שמגיעה לשלב אליו הגענו אנחנו, משמידה את עצמה תוך זמן קצר – כלומר עוד לפני שהיא מתחילה במסעות בינכוכביים רציניים.

אפשר לחשוב גם על אפשרות לפיה יתפתח מין אחר שיירש את מקומנו, אף כי הדבר אינו סביר על פי הבנתנו את חוקי האבולוציה.

השמדת המין האנושי כתוצאה מתהליכים מקומיים בכדור הארץ אינה מרנינת לב; אם ומתי דברים כאלה יקרו – לעתיד פתרונים.

נמסיס

בהמשך לסיפור פגיעת אסטרואיד שיכול להתרחש בכל זמן שהוא, ייתכן וצפויה לנו מכת אסטרואידים בעוד כ- 26 מיליון שנים.

בחקירת השכבות הגיאולוגיות הוברר שאחת ל- 26 מיליון שנים פוקדת את כדור הארץ קטסטרופה שבעטיה מושמדים רבים מהחיים על כדור הארץ. לפרסום הרב ביותר זכתה השמדת הדינוזאורים שאירעה לפני 65 מיליון שנים. חישוב קל יראה לנו שאנו נמצאים כעת בדיוק באמצע המחזור, כלומר השואה הבאה תתרחש בעוד כ- 13 מיליון שנים. היום ידוע ששואת הדינוזאורים התרחשה כתוצאה מפגיעת גוף מסיבי בכדור הארץ והשפעות הלוואי של פגיעה זו. השערה המסבירה את המחזוריות של פגיעות אלה, נקראת השערת נמסיס (ראו ספרו של אסימוב בשם זה). נמסיס – אלת הנקם המיתולוגית, הינה בת לוויה משוערת לשמש שלנו המהווה יחד איתה מערכת של כוכב כפול (כמו רבות מהשמשות האחרות בגלקסיה וביקום). הואיל ונמסיס נמצאת היום במרחקה המירבי מאיתנו וכנראה היא קטנה ולא בהירה, אין אנו יכולים להבחין בה או בהשפעותיה. אך כאשר היא מתקרבת אלינו, היא טורדת ממסילותיהם כוכבי שביט המקובצים בענן המצוי אי שם הרחק בשולי מערכת השמש ואי אלו אסטרואידים. אחד שניים או שלושה מהם פוגעים בכדור הארץ בתקופה של מיליון עד שתי מיליון שנים. השפעתה המיידית של התנגשות כזו עולה בעוצמתה על כל אמצעי ההרס הידועים לנו וכתוצאה מכך מוסתרים גם פני השמש לתקופה ממושכת בכל העולם, עם כל התופעות הידועות של חורף גרעיני. אין ספק שהתרבות והטכנולוגיה – אם יהיו אז ואם יישארו על פני כדור הארץ – יושמדו.

ענק אדום

השמש שלנו נמצאת היום במחצית חייה, אך בעוד 5 מיליארד שנים, בתהליך בו יאזל הדלק הגרעיני שלה, ליבתה תקרוס ותתכווץ, אך שוליה יתנפחו. היא תהפוך אז למה שנקרא באסטרונומיה – ענק אדום. היא תתפשט, תשרוף ותבלע את כל כוכבי הלכת שבקרבתה, כולל כדור הארץ. על גיהינום לוהט כזה אין מה להרחיב את הדיבור, אבל סביר להניח שאנו כבר לא נהיה כאן ממילא.

הסוף של המפץ הגדול

היקום נמצא כידוע בתהליך התפשטות. הגלקסיות מתרחקות אחת מהשנייה; השאלה היא עד מתי. הדבר תלוי בכמות המסה ביקום. רוב המסה ביקום היא בבחינת מסה אפלה המורכבת מענני גז, חורים שחורים ודברים נוספים שאין אנו יכולים להבחין בהם. אם סך כל כבידת המסה ביקום אינה מתגברת על פוטנציאל ההתפשטות – היקום ימשיך ויתפשט לעד; אם המסה גדולה במעט – התפשטות היקום מואטת ואז יום אחד היא תיפסק ותחל התכווצות. סיומה של התכווצות כזו הוא בנקודה סינגולרית שלפניה תהפוך כל מסת היקום לחלקיקים ולאנרגיה – ההיפך מהמפץ הגדול. גם האפשרות הראשונה – התפשטות לנצח, אינה מבשרת טובות לקיום חיים ביקום, אם יהיו עד אז כאלה. כל הכוכבים יהפכו בסוף לקרים ואפלים ולא תהיה ביקום אף שמש שתוכל לקיים חיים כפי שמוכרים לנו כיום. אין אנו יודעים מתי תקרה אחת משתי אפשרויות אלה, מאותה הסיבה שאין אנו יודעים איזו מהן תקרה. בכל מקרה מדובר בעוד הרבה מיליארדים של שנים.

סוף האטומים

אם היקום שלנו ימשיך להתקיים במופע הנוכחי שלו, אז לפי תיאוריה מסוימת – בעוד כעשר בחזקת 31 שנים, גרעיני כל האטומים ביקום יתפרקו ולא יהיה קיום לחומר. כמו שיש ליסודות מסוימים זמן קיום, עד שהם הופכים ליסוד אחר (ליתר דיוק – זמן מחצית חיים), כך גם החומר יפסיק להתקיים בצורה של אטומים ואז כמובן לא יהיו חומרים, לא כוכבים ולא חיים… אבל לזה אנחנו באמת כבר לא צריכים לדאוג כי הזמן הזה גדול פי יותר ממאה מיליארד מיליארדים מזמן קיום היקום עד כה.

מהו הלקח שאנו צריכים להפיק מכך? האם פירוש הדבר שאפשר להפסיק הכל כי ממילא הכל ייגמר? נראה שלא. כל אחד מאיתנו צריך להמשיך במעשיו ובתוכניותיו, אך כל אחד מאיתנו צריך לעשות גם את המירב, כך שהמין שלנו ימשיך להתקיים לפחות במאה, באלף, או בעשרת אלפים השנים הקרובות.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. מבחינתי אפשר לסיים הכל מחר, אבל אני שמח שקראתי את המאמר הזה. מדויק ומהנה לקריאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן