סיקור מקיף

מיוחד לאתר הידען: החולד הארצישראלי העיוור – החיה שניצחה את הסרטן אך מתקשה מול הממסד המדעי

צוות מחקר בראשות פרופ' אהרן אביבי, ד"ר עימאד שמס וד"ר אירנה מנוב מהמכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה גילה כי החולד הארצישראלי העיוור מחוסן מסרטן ומשאר מחלות 'העולם המערבי' כדוגמת מחלות לב ואירועים מוחיים. ואולם הם מתקשים למצוא מימון למחקר המשך כי הקרנות מעדיפות לחקור עכברים * לאחרונה התפרסם מאמר של הקבוצה בכתב עת BMC Biologt, המסביר כיצד תאים בריאים של חולד הורגים תאים סרטניים אנושיים

חולד ארצישראלי עיוור מתוך מחקר במחלקה לאבולוציה באוניברסיטת חיפה. תצלום באדיבות פרופ' אהרן אביבי
חולד ארצישראלי עיוור מתוך מחקר במחלקה לאבולוציה באוניברסיטת חיפה. תצלום באדיבות פרופ' אהרן אביבי

צוות מחקר בראשות פרופ' למחקר אהרן אביבי, בשיתוף עם חבריו למחקר דר' עימאד שמס ודר' אירנה מנוב מהמכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה, החוקרים את החולד הארצישראלי העיוור, פרסמו החודש (אוגוסט 2013) בעיתון BMC BIOLOGY מחקר פורץ דרך בחקר הסרטן.

החולד הוא יונק-מכרסם החי מתחת לקרקע כל חייו, ומוכר לרובנו רק בזכות תלוליות האדמה שאנו רואים בגינה או בטיולים, בעיקר לאחר הגשם, הנוצרים מהאדמה שהוא דוחף כשהוא מחדש את התעלות התת-קרקעיות שמהוות את 'ביתו' (לצורך התרשמות מהכוח שיש לחיה הזו, בעיקר בשריר העורף, היא שוקלת 100-200 גרם ומשקל כל תלולית כ-3-4 ק"ג. כלומר הוא יכול לדחוף עד פי 40 ממשקל גופו !!!). החיה זו, קרובה-רחוקה של החולדה, היא חייה מזיקה לחקלאות אבל בור-סוד למחקר ביו-רפואי. היות והיא חיה מתחת לאדמה היא הסתגלה, בין היתר, לחיים במחסור של חמצן (היפוקסיה, בלשוננו). היפוקסיה היא תופעה הקשורה במישרין לאותן מחלות 'שהורגות את העולם המערבי': מחלות לב, אירועים מוחיים, מחלות ריאות ומעל הכול סרטן – האויב מספר אחד של האנושות. החולד לא סובל מאף אחת מהן.

במשך 40 השנים שהחיה נחקרת במכון לאבולוציה, עברו בבית החיות של המכון אלפי חיות (אי אפשר להרבות את החולד בשבי. צריך לתפוס אותו בשדה), מעולם לא אובחן גידול סרטני באף אחת מהחיות. לא אלו שזה עתה נתפסו בטבע, ולא כאלה שחיו בבית החיות 20 שנים ויותר. (החולד חי פי 5 מאשר חולדה, וזה כשלעצמו הופך אותו למודל מעניין בעידן שבו תוחלת החיים מתארכת, אך לאו דווקא איכות החיים.)

מבנה הקן של החולד הארצישראלי העיוור. באדיבות פרופ' אהרן אביבי, המחלקה לאבולוציה, אוניברסיטת חיפה
מבנה המאורה של החולד הארצישראלי העיוור. באדיבות פרופ' אהרן אביבי, המחלקה לאבולוציה, אוניברסיטת חיפה

בשנים האחרונות נעשו מחקרים כדי להבין את העמידות לסרטן של החולד הארצישראלי, ושל קרוב רחוק שלו, החולד הערום. בניסויים אלו נעשה ניסיון לבחון את הקשר בין מנגנונים מולקולאריים הידועים כקשורים בגרימה והתפתחות או עיכוב של סרטן לבין האפשרות לגרום להתמרה סרטנית של תאים בריאים משני מיני החולדים הללו. אולם אף אחד מהם לא נעשה על החיה עצמה, השלמה, כשהיא בחיים, וגם לא נבדקה האינטראקציה בין תאים נורמאליים, בריאים, של החולד לבין תאים סרטניים של בני אדם.

פרופ' למחקר אהרן אביבי בצוותא עם דר' עימאד שמס ודר' אירנה מנוב ניסו להשרות סרטן בחולדים חיים, צעירים וזקנים (כידוע ככל שאנחנו מזדקנים אנחנו פגיעים יותר) בעזרת חומרים מסרטנים. אלה גרמו לגידול הצפוי ב 100%- מעכברים וחולדות, אך לא השרו סרטן בחולדים. כלומר, לא רק שהחולד עמיד בצורה יוצאת דופן להתפרצות ספונטאנית של סרטן, גם קשה מאוד להשרות בו גידולים סרטניים. והדובדבן שעל הקצפת במחקר הזה: נמצא שתאים של חולד, ואך ורק של חולד ולא של מינים אחרים, מעכבים את הגידול הסרטני ובסופו של דבר הורגים תאים סרטניים שמוצאם בחיות שונות, הן חיות מעבדה והן מכרסמים מהטבע, וגם של בני אדם; גידולים סרטניים שמוצאם ברקמות שונות בניהם סוג אלים וגרורתי של סרטן השד. היכולת הזו ייחודית לתאים סרטניים. והם אינם פוגעים בתאים בריאים. ממצאים אלה הם בגדר של 'רעידת אדמה' מדעית.

לדברי פרופ' אביבי, המחקר הוא מקורי וחלוצי. מדענים מובילים בחקר הסרטן התרשמו ממנו וצופים שיש לו פוטנציאל ממשי לפריצת דרך בחקר הסרטן לרווחת בני אדם ( פרופ' שלזינגר, בי"ס לרפואה, אוני' ייל, ארה"ב; פרופ' ולודבסקי, בי"ס לרפואה, הטכניון,חיפה; פרופ' רוברט וינברג, MIT, ארה"ב; פרופ' עפר לביא, ראש המחלקה לאונקולוגיה, מרכז רפואי כרמל, חיפה)

משמאל לימין: פרופ' אהרן אביבי, ד"ר עימאד שמס וד"ר אירנה מנוב מהמכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה. תצלום באדיבותם
משמאל לימין: פרופ' אהרן אביבי, ד"ר עימאד שמס וד"ר אירנה מנוב מהמכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה. תצלום באדיבותם

מחקר הסרטן נעשה מאז ראשיתו על עכברים. הרבה מאוד נלמד על השריית סרטן, התפתחותו ועיכובו ממחקר על עכברים. זו תהיה פזיזות לפסול את העכבר ומה שנלמד ממנו על הסף, אבל, מזה שנים שגדולי חוקרי הסרטן שעבדו על עכברים והניחו את היסודות לחקר הסרטן, טוענים שהוא כשל כמודל בבעיה המרכזית – הוא לא קידם את ריפוי המחלה בבני אדם . חוקרי הסרטן משוכנעים שמה שחסר להתקדמות בריפוי הסרטן אצל בני אדם הוא חיית מודל מתאימה: ."אי אפשר לנבא מה יקרה בבני אדם ממחקרים הנעשים על עכברים. המחסור בחיית מודל מתאימה היא שמעכבת את ההתקדמות לקראת מציאת תרופה למחלת הסרטן בבני אדם (פרופ' רוברט ויינברג, MIT ואחרים)".

עושה רושם שהחולד הוא-הוא החיה אשר החוקרים מחפשים אחריה, ואשר תקדם פתרונות לריפוי הסרטן בבני אדם. מנגנון הגנה שפותח לאורך עשרות מיליוני שנות אבולוציה הוא הוא המפתח לפתרון המחלה. לכן יש חשיבות גדולה לחקור את החולד.

אלא שבין חוקרי הסרטן לבין הקרנות שמעניקות מענקיי מחקר, כמו גם העורכים של עיתונים מקצועיים במדעי החיים, פעורה תהום. אלה עדיין שבויים בפרדיגמה השמרנית של 'העכבר', ודוחים מענקי מחקר ופרסומים מדעיים העושים שימוש בחיות מודל שאינה "החיה הקלאסית", משום ”שלכל שאלה יש בוודאי תשובה שניתן לחפשה ולמוצאה בחיית מודל מבוסס היטב (קרי – עכבר).
התופעה הזו מוכרת בעולם מדעי החיים ונתונה לביקורת קשה (ראו לדוגמה בנייצ'ר).

כתוצאה מהמדיניות הזו קבוצת המחקר של פרופ' אביבי נמצאת על דרך ללא מוצא. בבחינת "את הארץ תראה ואליה לא תבוא". לפיכך, מעבר לעניין שיש בהצגת המחקר לקהל הרחב, מטרת הפרסום הזה היא לעורר עניין אצל תורמים, פילנתרופים, בעלי לב נכון ויד נדיבה כדי שישקלו בחיוב לעזור להם לממן לפחות את השלב הבא במחקר: העבודה הסיזיפית, האפורה וחסרת התהילה, אך המאוד יקרה, והיא למצוא את "המחט שבערימת השחת": לבודד, לאפיין ולנקות את החומר/ים שמפרישים רק תאי החולד ואשר הורגים אך ורק תאי סרטן, אך לא תאים בריאים; למצוא עם איזה חומר/ים בתאי סרטן הם עוברים אינטראקציה; להגדיר את המסלול המולקולארי-ביוכימי של האינטראקציה הזו, בניסיון להגיע למבחן קליני. החוקרים מאמינים שכאשר יצליחו לעשות את זה, זו עשויה להיות פריצת דרך יוצאת דופן ומרשימה בניסיון לרפא סרטן בבני אדם בשלבים המוקדמים להתפתחותו.

לקריאת המאמר המלא

תאי חולד בריאים הורגים תאי סרטן אנושיים. איור באדיבות פרופ' אהרן אביבי ושותפיו מהמכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה
תאי חולד בריאים הורגים תאי סרטן אנושיים. איור באדיבות פרופ' אהרן אביבי ושותפיו מהמכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה

א

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

11 תגובות

  1. על פניו נראה שהתנאים בהם החולד חיי,,גורמים לאותן מחלות שצוינו, ואם אכן גופו של החולד עמיד בפניהן, סביר להניח, שאותם שני סוגי החולד, עברו תהליך אבולוציוני יעיל, שבמהלכו נשארו רק פרטים עמידים..

  2. ספקן, אתה קשקשן. למה לא תקרא את הכתבה: כתוב שעבדו על חולדים צעירים וזקנים. אולי תנסה לקרוא את המאמר. חולד זו חיית מעבדה? מאיפה אתה מסיק שחיות מעבדה לא סובלות מסרטן? נהפוך הוא היות ובן כה וכה חציין תמותנה מסרטן גם ללא כל ניסוי, זו הסיבה הראשונה שהשתמשו בהן. כי קל להשרות בהן גידולים… ואחרי זה לנסות ללמוד עליהם… ואחרי זה לגלות שלמדו המון רק זה לא שווה לבני אדם.

    משתמש אנונימי, אתה מדבר כאלה שטויות שפשוט אי אפשר להתייחס אליהן בכלל בצורה מובנית ולכן חבל על האנרגיה לנסות להסביר לך כמה אתה בור.

  3. 60% אחוז מכלבים גדולים שחיים עד גיל 15 מקבלים סרטן
    ואילו רק אחוזים בודדים מבני האדם מקבלים סרטן עד גיל 15
    מה זה אומר: כלום
    מערכת גנטית שונה עם הדגשים יותר על שונות ופחות על סרטן ואורך החיים בכלבים
    לא תיהיה לנו אפשרות גם לא בעוד 20 שנה להעביר לכלבים את אורך החיים של בני אדם.

  4. kadur

    שאלת נכונה. כנראה הניסוח מטעה.

    יש להניח שהחולד הנ" ל מת גם כן ממחלות צנרת כלי דם כמו כל החיות, אלא לא מהתקפים ( אירועים פתאומיים) אלא מהליכים הדרגתיים ( כגון מחלת לב איזכמית, שבצים זעירים במוח וכדומה).

    לגבי סרטן. יתכן שמדובר פה בעמידות לסרטן בגילאים צעירים של החולד. סביר שכאשא החולד מזדקן העמידות בפני סרטן יורדת והוא ימות גם כן מסרטן, כמו רוב החיות או כולן. חיות לניסויי מעבדה הן כנראה ברובן צעירות, לכן לא הייתי מסיק שהן לא סובלות מסרטן בזקנתן.

  5. אני יודע שזו שאלת תם , אבל אם החולד לא מת מסרטן, משבץ, ומהתקף לב ,איך בדיוק הוא מסיים את חייו ?

  6. צב, המאמר ב-NATURE כמו גם המאמרים הקודמים של גורבונובה, ב-PNAS, מחוררים כמו גבינה שווצרית ומלאים בסתירות פנימיות שלא ברור איך אף אחד לא עלה עליהם. איך המאמרים שלה התקבלו ל-PNAS ברור: חבר אקדמיה למדעים, ישיש, פנסיונר של המכון לאבולוציה שאיש לא מוכן לשתף איתו פעולה, כי הוא חסר מוסר ודיקטטור, שנבחר לאקדמיה בהליך פוליטי, המשמש 'חפרפרת' וגיס חמישי לקולגות שלו במכון לאבולוציה, הכניס אותם לעיתון במסגרת האמון המוחלט שיש למערכת העיתון בחברי האקדמיה, שלמעשה משוחררים מכל הליך שיפוט ובדיקה החלים על מי שאינם כאלה ומנסים לשלוח מאמר ל-PNAS. אנשים כמוהו גורמים לכך שערכו של העיתון, ההשפעה שלו בקרב המדענים בעולם הולכת ומדרדרת באופן רציף כבר כמה שנים. לגבי המאמר ב-NATURE , כל מי שחוקר בשטח מופתע איך לשם גורבונבה הצליחה לדחוף את ערימת הברברת שלה.
    אני לא יודע אם קראת את המאמר של הקבוצה הזו, עושה רושם שאפילו את הכתבה כאן לא קראת (לפחות בעיון) – אבל כדאי שלפחות תקרא את הדיון. יש שם התיחסות רחבה ויסודית למאמרים של גורבנובה.

  7. צב, אתה כנראה לא רק 'לא מהתחום', יש לך בעיות קשות, בסיסיות, בקריאה או בהבנתה.
    הדובדבן שעל הקצפת במחקר הזה: נמצא שתאים של חולד, ואך ורק של חולד ולא של מינים אחרים, מעכבים את הגידול הסרטני ובסופו של דבר הורגים תאים סרטניים שמוצאם בחיות שונות, הן חיות מעבדה והן מכרסמים מהטבע, וגם של בני אדם; גידולים סרטניים שמוצאם ברקמות שונות בניהם סוג אלים וגרורתי של סרטן השד. היכולת הזו ייחודית לתאים סרטניים. והם אינם פוגעים בתאים בריאים.

  8. אה, לפני כחודשיים התפרסם בנייצ׳ר (גם שער) מאמר יפה על מנגנון שמעורב בעמידות החולד העיוור לסרטן.

  9. הנתונים האלו חסרי משמעות כל זמן שלא מופיעה לידם הביקורת המתאימה. במקרה הזה לפחות השוואה להשפעת תאי חולד על תאי אדם לא סרטניים. יכול להיות שנדרשות עוד ביקורות אבל קשה לי, בתור מי שלא מהתחום, לציין אותן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן