מיוחד לאתר הידען: החולד הארצישראלי העיוור – החיה שניצחה את הסרטן אך מתקשה מול הממסד המדעי

צוות מחקר בראשות פרופ’ אהרן אביבי, ד”ר עימאד שמס וד”ר אירנה מנוב מהמכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה גילה כי החולד הארצישראלי העיוור מחוסן מסרטן ומשאר מחלות ‘העולם המערבי’ כדוגמת מחלות לב ואירועים מוחיים. ואולם הם מתקשים למצוא מימון למחקר המשך כי הקרנות מעדיפות לחקור עכברים * לאחרונה התפרסם מאמר של הקבוצה בכתב עת BMC Biologt, המסביר כיצד תאים בריאים של חולד הורגים תאים סרטניים אנושיים

צוות מחקר בראשות פרופ’ למחקר אהרן אביבי, בשיתוף עם חבריו למחקר דר’ עימאד שמס ודר’ אירנה מנוב מהמכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה, החוקרים את החולד הארצישראלי העיוור, פרסמו החודש (אוגוסט 2013) בעיתון BMC BIOLOGY מחקר פורץ דרך בחקר הסרטן.

החולד הוא יונק-מכרסם החי מתחת לקרקע כל חייו, ומוכר לרובנו רק בזכות תלוליות האדמה שאנו רואים בגינה או בטיולים, בעיקר לאחר הגשם, הנוצרים מהאדמה שהוא דוחף כשהוא מחדש את התעלות התת-קרקעיות שמהוות את ‘ביתו’ (לצורך התרשמות מהכוח שיש לחיה הזו, בעיקר בשריר העורף, היא שוקלת 100-200 גרם ומשקל כל תלולית כ-3-4 ק”ג. כלומר הוא יכול לדחוף עד פי 40 ממשקל גופו !!!). החיה זו, קרובה-רחוקה של החולדה, היא חייה מזיקה לחקלאות אבל בור-סוד למחקר ביו-רפואי. היות והיא חיה מתחת לאדמה היא הסתגלה, בין היתר, לחיים במחסור של חמצן (היפוקסיה, בלשוננו). היפוקסיה היא תופעה הקשורה במישרין לאותן מחלות ‘שהורגות את העולם המערבי’: מחלות לב, אירועים מוחיים, מחלות ריאות ומעל הכול סרטן – האויב מספר אחד של האנושות. החולד לא סובל מאף אחת מהן.

במשך 40 השנים שהחיה נחקרת במכון לאבולוציה, עברו בבית החיות של המכון אלפי חיות (אי אפשר להרבות את החולד בשבי. צריך לתפוס אותו בשדה), מעולם לא אובחן גידול סרטני באף אחת מהחיות. לא אלו שזה עתה נתפסו בטבע, ולא כאלה שחיו בבית החיות 20 שנים ויותר. (החולד חי פי 5 מאשר חולדה, וזה כשלעצמו הופך אותו למודל מעניין בעידן שבו תוחלת החיים מתארכת, אך לאו דווקא איכות החיים.)

בשנים האחרונות נעשו מחקרים כדי להבין את העמידות לסרטן של החולד הארצישראלי, ושל קרוב רחוק שלו, החולד הערום. בניסויים אלו נעשה ניסיון לבחון את הקשר בין מנגנונים מולקולאריים הידועים כקשורים בגרימה והתפתחות או עיכוב של סרטן לבין האפשרות לגרום להתמרה סרטנית של תאים בריאים משני מיני החולדים הללו. אולם אף אחד מהם לא נעשה על החיה עצמה, השלמה, כשהיא בחיים, וגם לא נבדקה האינטראקציה בין תאים נורמאליים, בריאים, של החולד לבין תאים סרטניים של בני אדם.

פרופ’ למחקר אהרן אביבי בצוותא עם דר’ עימאד שמס ודר’ אירנה מנוב ניסו להשרות סרטן בחולדים חיים, צעירים וזקנים (כידוע ככל שאנחנו מזדקנים אנחנו פגיעים יותר) בעזרת חומרים מסרטנים. אלה גרמו לגידול הצפוי ב 100%- מעכברים וחולדות, אך לא השרו סרטן בחולדים. כלומר, לא רק שהחולד עמיד בצורה יוצאת דופן להתפרצות ספונטאנית של סרטן, גם קשה מאוד להשרות בו גידולים סרטניים. והדובדבן שעל הקצפת במחקר הזה: נמצא שתאים של חולד, ואך ורק של חולד ולא של מינים אחרים, מעכבים את הגידול הסרטני ובסופו של דבר הורגים תאים סרטניים שמוצאם בחיות שונות, הן חיות מעבדה והן מכרסמים מהטבע, וגם של בני אדם; גידולים סרטניים שמוצאם ברקמות שונות בניהם סוג אלים וגרורתי של סרטן השד. היכולת הזו ייחודית לתאים סרטניים. והם אינם פוגעים בתאים בריאים. ממצאים אלה הם בגדר של ‘רעידת אדמה’ מדעית.

לדברי פרופ’ אביבי, המחקר הוא מקורי וחלוצי. מדענים מובילים בחקר הסרטן התרשמו ממנו וצופים שיש לו פוטנציאל ממשי לפריצת דרך בחקר הסרטן לרווחת בני אדם ( פרופ’ שלזינגר, בי”ס לרפואה, אוני’ ייל, ארה”ב; פרופ’ ולודבסקי, בי”ס לרפואה, הטכניון,חיפה; פרופ’ רוברט וינברג, MIT, ארה”ב; פרופ’ עפר לביא, ראש המחלקה לאונקולוגיה, מרכז רפואי כרמל, חיפה)

מחקר הסרטן נעשה מאז ראשיתו על עכברים. הרבה מאוד נלמד על השריית סרטן, התפתחותו ועיכובו ממחקר על עכברים. זו תהיה פזיזות לפסול את העכבר ומה שנלמד ממנו על הסף, אבל, מזה שנים שגדולי חוקרי הסרטן שעבדו על עכברים והניחו את היסודות לחקר הסרטן, טוענים שהוא כשל כמודל בבעיה המרכזית – הוא לא קידם את ריפוי המחלה בבני אדם . חוקרי הסרטן משוכנעים שמה שחסר להתקדמות בריפוי הסרטן אצל בני אדם הוא חיית מודל מתאימה: .”אי אפשר לנבא מה יקרה בבני אדם ממחקרים הנעשים על עכברים. המחסור בחיית מודל מתאימה היא שמעכבת את ההתקדמות לקראת מציאת תרופה למחלת הסרטן בבני אדם (פרופ’ רוברט ויינברג, MIT ואחרים)”.

עושה רושם שהחולד הוא-הוא החיה אשר החוקרים מחפשים אחריה, ואשר תקדם פתרונות לריפוי הסרטן בבני אדם. מנגנון הגנה שפותח לאורך עשרות מיליוני שנות אבולוציה הוא הוא המפתח לפתרון המחלה. לכן יש חשיבות גדולה לחקור את החולד.

אלא שבין חוקרי הסרטן לבין הקרנות שמעניקות מענקיי מחקר, כמו גם העורכים של עיתונים מקצועיים במדעי החיים, פעורה תהום. אלה עדיין שבויים בפרדיגמה השמרנית של ‘העכבר’, ודוחים מענקי מחקר ופרסומים מדעיים העושים שימוש בחיות מודל שאינה “החיה הקלאסית”, משום ”שלכל שאלה יש בוודאי תשובה שניתן לחפשה ולמוצאה בחיית מודל מבוסס היטב (קרי – עכבר).
התופעה הזו מוכרת בעולם מדעי החיים ונתונה לביקורת קשה (ראו לדוגמה בנייצ’ר).

כתוצאה מהמדיניות הזו קבוצת המחקר של פרופ’ אביבי נמצאת על דרך ללא מוצא. בבחינת “את הארץ תראה ואליה לא תבוא”. לפיכך, מעבר לעניין שיש בהצגת המחקר לקהל הרחב, מטרת הפרסום הזה היא לעורר עניין אצל תורמים, פילנתרופים, בעלי לב נכון ויד נדיבה כדי שישקלו בחיוב לעזור להם לממן לפחות את השלב הבא במחקר: העבודה הסיזיפית, האפורה וחסרת התהילה, אך המאוד יקרה, והיא למצוא את “המחט שבערימת השחת”: לבודד, לאפיין ולנקות את החומר/ים שמפרישים רק תאי החולד ואשר הורגים אך ורק תאי סרטן, אך לא תאים בריאים; למצוא עם איזה חומר/ים בתאי סרטן הם עוברים אינטראקציה; להגדיר את המסלול המולקולארי-ביוכימי של האינטראקציה הזו, בניסיון להגיע למבחן קליני. החוקרים מאמינים שכאשר יצליחו לעשות את זה, זו עשויה להיות פריצת דרך יוצאת דופן ומרשימה בניסיון לרפא סרטן בבני אדם בשלבים המוקדמים להתפתחותו.

לקריאת המאמר המלא

א