האירוס הנצרתי נמצא בסכנת הכחדה באיזור נצרת. כך העלו חוקרי הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון
בתמונה: האירוס הנצרתי, פרח יפהפה השייך לקבוצת אירוסי ההיכל, מהפרחים הגדולים בישראל. בקבוצת אירוסי ההיכל מצטיין הנצרתי בניגוד צבעים יפהפה בין חלקו העליון הלבן לבין חלקו התחתון השחור.
“האירוס הנצרתי, פרח יפהפה וייחודי, נמצא בריכוזים קטנים בגליל העליון והתחתון, עמק החולה והחרמון”, אומרת בשמת סגל, שחקרה את הצמח בעבודת המאסטר שלה, בהנחייתו של ד”ר יוחאי כרמל. “השמורה בנצרת קטנה מאוד, כ-130 דונם, ודווקא שם נמצאת אוכלוסיית האירוסים בירידה”.
הסיבות שמצאה בשמת סגל לירידה זו, הן שכונות חדשות שנבנו בסמוך וכבישים המחברים ביניהן, היוצרים “כתמי אירוסים” שאינם יכולים לנהל קשרים גנטיים, בגלל הכבישים והבתים, ובסופו של תהליך עלולה אוכלוסיית האירוסים להגיע לצוואר בקבוק גנטי ולהצטמצם עד סכנת הכחדה. סיבה נוספת היא הסירה הקוצנית. צמח זה מתפשט ועוצר את גידול האירוסים. הסתבר לחוקרי הטכניון כי דווקא הפסקת החקלאות המסורתית שנועדה לשמר את האירוס בשמורת האירוסים השוכנת ליד בית הקברות של נצרת, גרמה לסירה הקוצנית להתפשט על חשבונם של האירוסים. גם נטיעות הקרן הקיימת מזיקות לאירוס, שאינו טולרנטי לצל.
לצורך מחקרה סימנה בשמת סגל 24 חלקות, 5X5 מטרים כל אחת. בארבע חלקות היא שרפה את הסירה הקוצנית, בארבע חלקות רק גזמה אותה ובארבע חלקות לא נגעה כלל. בחלקות אחרות היא התייחסה לעשבי בר ולא מצאה כי הם משפיעים על האירוס. בחלקות בהן שרפה או גזמה את הסירה הקוצנית – הייתה עלייה בפריחת האירוס הנצרתי ובמספרי הצמחים.
לכן מציעה בשמת סגל לשרוף או לגזום את הסירה הקוצנית בשמורת האירוסים בנצרת, כדי להציל אותם, שהרי את הבניה כבר לא ניתן לעצור.
