אי-ספיקת לב סופנית הינה מחלה “ממארת” עם פרוגנוזה גרועה יותר ממרבית סוגי הסרטן
אי-ספיקת לב סופנית הינה מחלה “ממארת” עם פרוגנוזה גרועה יותר ממרבית סוגי הסרטן. בגלל יכולתם המוגבלת של תאי שריר לב בוגר להתחדש לאחר פגיעה בשריר הלב, אובדנם מרקמת הלב מהווה נזק בלתי הפיך. באזור האוטם נוצרת צלקת בלתי מתכווצת. עם הזמן מתרחש תהליך עיצוב מחדש של החדר השמאלי שתוצאתו התרחבות החדר וירידה בתפקוד הלב. כיום, השתלת לב הנה הפתרון הקליני היעיל ביותר לטיפול בחולים עם אי-ספיקת לב סופנית. אולם, החסר ההולך וגדל בתורמים הופך שיטה זו למוגבלת במאוד.
מטרתנו היא לפתח שיטה לניצול תאי גזע מדם חבל טבור אשר יתרמו לריפוי, יחליפו את רקמת שריר הלב הפגועה, וישפרו את תפקוד הלב. הפיתוח מתבסס על השתלת תאי גזע מדם חבל טבור. לתאים אלו מספר יתרונות משמעותיים בהשוואה לתאי גזע ממקורות אחרים והם זמינים תמיד. במחקר משתתפות 3 קבוצות מחקר מתחומים שונים: קרדיולוגיה והנדסת רקמות (יונתן ליאור), המטולוגיה, השתלת מח עצם, ותאי גזע מדם חבל טבור (ארנון נגלר), ציטוגנטיקה הומנית ותאי דם חבל טבור (אסתר גויטע).
עד כה פיתחנו שיטות להשגת תאי גזע אנושיים מדם חבל טבור (א.נ.) ומודל להשתלת התאים בחולדות עם אוטם שריר לב (י.ל. א.ג.). בסדרת ניסויים אלו הראנו נדידה וקליטה של תאי גזע ברקמת אוטם שריר הלב. הממצאים הראשוניים מניסויי ההשתלה מלמדים שיש יתרון בהזרקת התאים לוריד, בדומה להשתלות מח עצם. לתאים המוזרקים יכולת ל”התביית” ולנדוד לאזור הצלקת שם הם משתתפים ברפוי ויצירת כלי דם-חדשים. במקביל אנו עורכים ניסיונות על-מנת לברר האם התאים המושתלים משפרים תפקוד וחיוניות הלב לאחר אוטם והאם ביכולתם להתמיין גם לתאי שריר.
משמעות: אנו בטוחים שהצלחת גישה זו היא בעלת משמעות חברתית וכלכלית. ראשית היא תפתור (לפחות חלקית) את בעיית החסר בתורמי לב ותציל חי חולים רבים. כמוכן, בגלל חדשנות המחקר (הנדסת רקמות ותאי גזע אנושיים) לפירות המחקר יש פוטנציאל להוביל לתעשייה ביו טכנולוגית מתקדמת שתציב את ישראל בחזית המחקר והתעשייה.
פרופסור יהונתן ליאור, המכון לחקר הלב ע”ש נויפלד, אוניברסיטת תל-אביב, המרכז הרפואי שיבא, תל-השומר
