צוות מדענים בראשות חוקר מהאוניברסיטה העברית זיהה אזור במוח העוסק בעיבוד מרחבי של צלילי רקע
המוח מגלה צפונותיו – ריכוז מאמרים על נושא המוח
בעוד שאזורים במוח העוסקים במידע ראִייתי נחקרו לעומק, אזורים חשובים רבים לעיבוד שמיעה נותרו 'ארץ לא נודעת'. עתה מדענים מהאוניברסיטה העברית בירושלים וממוסדות מחקר אחרים זיהו אזור במוח העוסק באופן שוטף בניתוח המרחב השמיעתי גם כאשר המאזין אינו מתרכז בצלילים.
המדענים, בראשות ד”ר לִיאוֹן דְּעוּאֵל מהחוג לפסיכולוגיה ומהמרכז לחישוביות עצבית מהאוניברסיטה העברית, פרסמו היום את ממצאיהם בגיליון 20 בספטמבר של העיתון המדעי Neuron. עוד השתתפו בפרויקט המחקר: אהרן הלר מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי; פרופ' רפאל מלאך ממכון ויצמן למדע; פרופ' מרק ד'אספוסיטו ופרופ' רוברט נייט מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי.
חוקרים אחרים הראו במחקריהם כי אזור הנמצא בחלקה העליון של האונה הרקתית ומכונה Planum temporale (רמת הצדע) היה פעיל, כאשר נבדקים התבקשו להאזין לצלילים ולעקוב בתוך כך אחר מיקומם במרחב. אולם אותם חוקרים האמינו שהאזור אחראי רק לניתוח מכוּון של מידע מרחבי. למעשה, מחקרים אלו לא הצליחו להראות שהאזור עוסק ברציפות בפענוח של קולות וצלילי רקע, גם בהיעדר תשומת לב, כלומר, שהוא אחראי לייצוג אוטומטי ולא מכוּון, מעין ברֵרת מחדל, של המרחב השמיעתי.
מחקר קודם שערכו ד”ר דעואל ואחרים הראה שחולים עם פגיעה מוחית במחצית (המיספֵרה) הימנית אינם מקדדים אוטומטית מיקומים מרחביים. הנזק אצל חולים אלו איננו דווקא באזור רמת הצדע אך אפשר שהוא גורם להפרעה לתקשורת של אזור זה עם אזורים אחרים. ההבנה כיצד מאורגן המנגנון הנורמלי במוח בתפקוד זה עשויה ללמד כיצד הוא נפגע ואיך יש לתקנו.
במחקרם, השתמשו ד”ר דעואל ועמיתיו במערך ניסויִי משופר שאִפשר רגישות גבוהה יותר לפעילות במרחב השמיעתי. החוקרים יצרו מרחב שמיעתי וירטואלי במכשיר MRI שהותאם אישית לכל נבדק.
בזמן הניסוי נסרק מוחם של הנבדקים במכשיר MRI. בטכניקה זו, באמצעות שדות מגנטיים וגלי רדיו שאינם מזיקים, אפשר לראות את המבנה המדויק של המוח וכן את השינויים בזרימת הדם לאזורים שונים בו. השינויים משקפים שינויים בפעילות העצבית במוח.
הנבדקים חוו פרצי רעש דרך אוזניות והתבקשו להתעלם מרעשי הרקע. תחת זאת היה עליהם להתמקד בסרט עלילתי או להגיב לגירויים ראייתיים בלחיצה על כפתור.
כאשר פרצי הרעש שינו את מקומם במרחב, נרשמה תגובה ברורה ופעילות ברמת הצדע במוחם של הנבדקים. זאת ועוד, ככל שגברו השינויים במיקום הרעש במהלך הניסוי, כן גברה הפעילות ברמת הצדע.
החוקרים הסיקו שתאי העָצב באזור זה מייצגים את המרחב השמיעתי באורח אוטומטי ולא מכוּון.
