מבקר המדינה חושף את מחדלי ים המלח

אזור ים המלח הוא נכס תיירותי ותעשייתי ייחודי. בשלושים וחמש השנים האחרונות השקיעו משרד התיירות ומרכז ההשקעות מאות מיליוני ש"ח בקידום התעשייה ובפיתוח התיירות באזור. כבר משנת 1971 ידעו משרדי הממשלה הנוגעים בדבר על העלייה המתמדת במפלס המים בבריכה 5 ועל הסכנה

מבקר המדינה, דוח 56 ב' לשנת 2006

תצלום אווירי של ים המלח
תצלום אווירי של ים המלח

התיירות בעין בוקק ובחמי זוהר (להלן – אזורי התיירות) שוכנים לחופה של אחת מבריכות האידוי המשמשות להפקת מחצבים מים המלח (להלן – בריכה 5). בשל שקיעת מלח בתחתית הבריכה, מפלס המים בבריכה עולה בכ-20 ס"מ בשנה, ועקב כך עולה גם מפלס מי התהום. העלייה במפלס הבריכה עלולה לגרום להצפת החוף והמבנים שעליו, והעלייה במי התהום עלולה לסכן את יסודות בתי המלון השוכנים על החוף. בדוח ביקורת בנושא זה, שפרסם משרד מבקר המדינה בשנת 2003, צוין שאף שכל הגופים הקשורים לפיתוח אזורי התיירות האמורים ידעו כבר בשנת 1971 שעליית מפלס הבריכה עלולה לגרום בעתיד להצפת החוף, הם עודדו את פיתוח האזורים האלה בלי לתת פתרון של קבע לבעיה, ועקב כך נדרש כיום להשקיע בפתרונה עשרות רבות של מיליוני דולרים. בחודשים פברואר-יוני 2005 בדק משרד מבקר המדינה מה נעשה לפתרון הבעיה האמורה מאז ספטמבר 2002, מועד סיום הביקורת הקודמת (להלן – המעקב).

המעקב העלה כי בפברואר 2004 הסתיימה בדיקה של ארבע חלופות לפתרון קבע שעשה יועץ חיצוני מטעם משרד התיירות, והוא המליץ על אחת מהן. ביולי אותה שנה נדון הנושא בקבינט החברתי-כלכלי, והוחלט לאשר בדיקת היתכנות הנדסית של החלופה המומלצת. כמו כן הוטל על מנכ"ל משרד התיירות לבדוק, בסיוע גורמי חוץ, את העלות המשוערת של יישום כל אחת מארבע החלופות לפתרון הקבע. עוד נקבע בהחלטה כי "שר התיירות יגיש הצעת החלטה לממשלה עד ליום 1 בינואר 2005 לבחירת פתרון הקבע להגנת חוף ים המלח". ואולם עד מועד סיום המעקב, יוני 2005 – כחצי שנה לאחר המועד שנקבע בהחלטה – לא הגיש שר התיירות את ההצעה. יתרה מזו, משרד התיירות אף לא התקשר עם חברה הנדסית לשם ביצוע בדיקת ההיתכנות ההנדסית, ולא נעשה החישוב של עלות יישום החלופות. יצוין כי במועד סיום המעקב מנה משרד מבקר המדינה עשרה גופים שבזמן כלשהו היו אחראים לטיפול בנושא פתרון הקבע.

בהיעדר פתרון של קבע שימנע את הצפת החוף ניתנו פתרונות זמניים בלבד לבעיה. הפתרון הזמני הראשון, שביצועו הושלם בשנת 1995, היה הקמת סוללת מגן בעין בוקק ובניית מערכות תת-קרקעיות לניקוז מי התהום ולשאיבתם באמצעות שלוש תחנות שאיבה והזרמתם לבריכה 5, כדי שלא יפגעו ביסודות של בתי המלון והמבנים המסחריים באזור. הערך העתידי של עלות העבודות נאמד בכ-80 מיליון ש"ח. בשל תאונת עבודה קשה שקרתה בשנת 1997 בעת פעולות תחזוקה באחת מתחנות השאיבה, הופסקו פעולות התחזוקה בתחנות, ובמשך חמש שנים הן הופעלו רק באופן חלקי. המעקב העלה כי ביולי 2004 קבעה ועדת ההיגוי שאמצעי ההגנה שהוקמו בשנת 1995 באזור התיירות בעין בוקק נכשלו, והחליטה לפתור זמנית את בעיית ההצפה בשיטה חדשה להשפלת מי התהום – קדיחת עשרות בארות באזור והתקנת משאבה בכל באר, ושאיבת מי התהום והעברתם מהבארות לבריכה 5. באפריל 2005 הוערכה העלות הכוללת של תכנונם והקמתם של אמצעי ההגנה החדשים בכ-61 מיליון ש"ח.

בין הממשלה לבין המועצה האזורית תמר, שאזורי התיירות נמצאים בתחומה, ובתי המלון באזורים אלה יש מחלוקות באשר לדרך שבה יחולקו ביניהם העלויות הנוספות הכרוכות בהגנת החוף, והדבר מעכב את ביצוע הפעולות להשפלת מי התהום בשיטה החדשה.

את הטיפול בפתרון הקבע לבעיית ההצפה של חוף ים המלח הטיל משרד התיירות לראשונה על המינהלה לפיתוח התיירות בנגב (להלן – המינהלה) – עמותה שהוקמה בשנת 1989 ביוזמת המשרד. המינהלה יזמה בדיקה הנדסית-כלכלית של פתרונות קבע אפשריים ונעזרה לשם כך בחברה זרה העוסקת בתכנון סכרים (להלן – חברה זרה א'), ובשנת 1991 הגישה למשרד הצעה לארבע חלופות אפשריות לטיפול בבעיה והמליצה על הקמת אחת מהן – לגונה סגורה באזורי התיירות, בכפוף לבדיקה של עמידת הסכרים שאמורים להקיף אותה ברעידת אדמה.

בשנת 1991, לאחר קבלת ההצעה האמורה, דנו משרד האוצר והגופים שהשתתפו בהזמנת הבדיקה בעניין החלופה הרצויה, אך לא קיבלו החלטה בעניין זה. בפברואר 1997 הוציא מנכ"ל משרד התיירות כתב מינוי לוועדת היגוי לגיבוש פתרון הקבע (להלן – ועדת ההיגוי). לראש הוועדה מונה הסמנכ"ל לתכנון ולפיתוח במשרד, וחבריה היו נציגים מהמינהלה, ממי"ה, מהחברה הממשלתית לתיירות[44], מממ"י, ממשרד האוצר ומהמועצה האזורית. ועדת ההיגוי קיימה דיונים מספר בשנים 1997-1999, אך לא נעשה דבר לקידום פתרון הקבע. לדוגמה, לא נעשו קידוחים לבחינת השפעתן של רעידות אדמה על הסכרים שאמורים להקיף את הלגונה הסגורה – מידע שהוא תנאי מוקדם להקמתה. בינואר 1998 העביר משרד התיירות את האחריות לטיפול בנושא פתרון הקבע מהמינהלה לחברה הממשלתית לתיירות, אך בספטמבר אותה שנה החליטה הממשלה להעביר את הטיפול בנושא לשר האוצר (ראו להלן).

2. בנובמבר 1999[45] מינה שר התיירות ועדת היגוי חדשה. בראש הוועדה עמד מנכ"ל משרד התיירות, וחבריה היו נציגים של הגופים שהיו בוועדת ההיגוי הקודמת ונציג של משרד התשתיות הלאומיות (להלן – משרד התשתיות). תפקידי הוועדה שנקבעו בכתב המינוי שלה דומים לתפקידי הוועדה הקודמת, ונקבע שעליה לגבש את המלצותיה עד 15.1.00. עד סוף שנת 2001 קיימה הוועדה דיונים מספר, אך בסופו של דבר גם היא לא קידמה את פתרון הקבע. בספטמבר 2001 העבירה הממשלה את האחריות לטיפול בנושא ממשרד האוצר למשרד התשתיות.

3. במאי 2002 הוקמה ועדת מנכ"לים בראשות מנכ"ל משרד התשתיות, (במקום ועדת ההיגוי בראשות מנכ"ל משרד התיירות שהוקמה בשנת 1999) והיא החליטה להקים צוות מקצועי (להלן – הצוות המקצועי) שיגיש לה המלצות לפעולה. באוגוסט אותה שנה מינה יו"ר הוועדה את "הצוות המקצועי לבחינת חלופות הנדסיות וכלכליות לפתרון עליית מפלס המים", ועל הצוות הוטל להגיש דוח סופי בתוך שנה.

המעקב העלה כי לאחר כשנה וחצי, בפברואר 2004, הגיש הצוות המקצועי למשרד התשתיות דוח סופי, ובו המלצה לחלק את בריכה 5 לשתי בריכות נפרדות שגבולה המזרחי של אחת מהן (הלגונה) יגיע לכדי 300 מ' מקו החוף, מול בתי המלון, ולקצור את המלח שיצטבר בלגונה כדי לשמור בה על מפלס מים קבוע. עוד הומלץ ליצור בה פתח לתעלה שתוביל לבריכה נוספת, שאליה יוזרמו מי

הלגונה אם מסיבה כלשהי יפרצו אליה מים מבריכה 5 ויאיימו להציף את אזורי התיירות (להלן – חלופת הלגונה הפתוחה); ביתרת בריכה 5 תמשיך מי"ה להעלות את מפלס המים בכ-6 מטרים נוספים עד שנת 2030, מועד תום הזיכיון שלה; ביצוע חלופה זו יהיה כפוף לבדיקות היתכנות הנדסית. עלות חלופת הלגונה הפתוחה נאמדה ב-86 עד 106 מיליון דולר, לפי שיעור ההיוון שבו נעשה החישוב[46]. החלופות האחרות שנבדקו היו: קצירת המלח בכל שטח בריכה 5 כדי לשמור בה על מפלס מים קבוע; נטישת 1,500 חדרי מלון הקרובים לחוף ומתן אפשרות להצפת השטח (להלן – חלופת ההצפה); המשך "הגנה ישירה" על החוף באמצעות הגבהת סוללת המגן בכ-6 מטרים נוספים; יצירת לגונה סגורה (כפי שהמליצה המינהלה בשנת 1991). בדיקת השלמה באגף הכספים במשרד התשתיות העלתה כי עלות הכנתו של דוח הצוות המקצועי הסתכמה בכ-2.64 מיליון ש"ח: 0.63 מיליון ש"ח שולמו לחברת ייעוץ של ראש הצוות וכ-2.01 מיליון ש"ח לחברה זרה א'.

גם בהמלצת הצוות האמור לא נעשה שימוש לקידום פתרון הקבע. במרס 2004 הגישו שר התשתיות ושר התיירות דאז למזכירות הממשלה הצעת החלטה, ולפיה הממשלה תחליט על אחת משתי חלופות שמידת בטיחותן מספקת: חלופת הלגונה הפתוחה וחלופת ההצפה. השרים ציינו כי בהתחשב בזמן הדרוש לתכנון סטטוטורי והנדסי של החלופה שתיבחר ולביצועה, שעקב העלייה המתמדת של מפלס המים בבריכה 5 חייב להסתיים עד סוף שנת 2007, נדרשת החלטה מידית של הממשלה בנושא.

ואולם רק בסוף יולי 2004 הגיע הנושא לדיון בממשלה. הנושא נדון בקבינט החברתי-כלכלי, והוחלט לאשר בדיקת היתכנות הנדסית בעלות של עד 10 מיליון ש"ח לחלופת הלגונה הפתוחה ולהטיל על מנכ"ל משרד התיירות להתקשר עם חברת הנדסה לשם ביצוע הבדיקה. כמו כן הוטל על המנכ"ל לבדוק בסיוע גורמי חוץ ובעלות של עד 2 מיליון ש"ח את העלות המשוערת של יישום כל אחת מן החלופות שהוצעו לפתרון הקבע, ובלבד שלא תתקיים זיקה בין גורמי החוץ האמורים לבין הגורמים הפועלים באזור. עוד נקבע בהחלטה כי "שר התיירות יגיש הצעת החלטה לממשלה עד ליום 1 בינואר 2005 לבחירת פתרון הקבע להגנת חוף ים המלח". ואולם במועד סיום המעקב, יוני 2005 – כחצי שנה לאחר המועד שנקבע בהחלטה – טרם הגיש שר התיירות את ההצעה, ומשרד התיירות אף לא התקשר עם חברה הנדסית לביצוע בדיקת ההיתכנות ההנדסית של חלופת הלגונה הפתוחה.

יצוין כי במועד סיום המעקב מנה משרד מבקר המדינה עשרה גופים שבזמן כלשהו היו אחראים לטיפול בנושא פתרון הקבע עוד הועלה כי בשל ריבוי הגופים המטפלים בנושא פתרון הקבע, התחלפותם התדירה וחוסר התיאום ביניהם, יש שגוף אחד פעל בניגוד להנחיות האחר. לדוגמה, ביולי 2002 ביקש מנכ"ל משרד התשתיות, שבאותו מועד היה משרדו האחראי לטיפול בנושא פתרון הקבע, ממנכ"לי ממ"י ומשרד התיירות להימנע מטעויות העבר ולעצור כל שיווק מתוכנן של קרקעות שהמפלס שלהן נמוך מהמפלס המרבי הצפוי של המים בבריכה 5, עד למציאת פתרון ראוי לבעיית ההגנה על החוף. ואולם ממ"י התעלם מבקשה זו, ולמרות המשך עליית מפלס המים בבריכה וחוסר הוודאות באשר לעתידם של אזורי התיירות פרסם ארבע פעמים בתקופה יולי 2003-מרס 2005 מכרז לרכישת שני מגרשים סמוכים לשפת הבריכה שיועדו לבניית בית מלון. בפברואר 2005 הסב משרד התיירות את תשומת לבו של מנכ"ל ממ"י לבקשה להקפיא את ההתקשרויות באזורי התיירות, ובעקבות זאת בוטל המכרז האחרון. יצוין שאף כי ממ"י הוא הבעלים של הקרקעות באזורים אלה, ולכן גם בעל עניין מרכזי בפתרון הקבע, נציגיו נעדרו מ-13 ישיבות מתוך 14 שהתקיימו בתקופה אוקטובר 2002-מרס 2005 בוועדת המנכ"לים או בוועדת ההיגוי האחרונה.

בשנת 2003 החל מפלס מי התהום לעלות בד בבד עם עליית מפלס המים בבריכה 5, ועקב כך נוצרה רטיבות על החוף. מאחר שבתחנות השאיבה נפלטו גזים רעילים שהקשו על הטיפול במשאבות, הוחלפו המשאבות בתחנות במשאבות שתחזוקתן קלה יותר. המשאבות החדשות הופעלו בצפון אזור עין בוקק במלוא ההספק ופינו כמויות מים גדולות פי שבעה מאלה שהיו אמורות לפנות על פי התכנון, אולם למרות זאת לא ירדו מי התהום לרמה הנדרשת.

בישיבת ועדת ההיגוי האחרונה ביולי 2004 אמר יו"ר הוועדה כי ברור לוועדה ולמשרד התיירות שאמצעי ההגנה שהוקמו בשלב א/1 נכשלו, וחלק מקיר השיגומים אינו מתפקד. הדבר בא לידי ביטוי בכמויות המים הגדולות שמסולקות מתחת לחלק הצפוני של אזור בתי המלון ובסכנה הנשקפת עקב כך לבתי המלון ולתשתיות באזורי התיירות. נמצא, כי הגופים הציבוריים שטיפלו בביצוע שלב א/1 – משרד התיירות ומשרד האוצר – לא בדקו את הגורמים לכישלון אמצעי ההגנה שהוקמו בו ולא הפיקו את הלקחים הנדרשים. יצוין שעלות הביצוע של שלב א/1 מהוון ליוני 2005, נאמד בכ-80 מיליון ש"ח, במחירי יוני 2005. בתשובת משרד התיירות למשרד מבקר המדינה מספטמבר 2005 נאמר כי המשרד ביקש "מחברת הייעוץ המועסקת על ידי החמ"ת [החברה הממשלתית לתיירות] לבחון העסקת יועץ משפטי שבין היתר יבחן את הסוגיה".

לדעת משרד מבקר המדינה, אין די בבדיקה של יועץ משפטי בנושא, ויש להפיק לקחים גם בכל הנוגע לעבודת המטה שקדמה לביצוע שלב א/1, לתיאום בין הגופים שטיפלו בביצוע הפרויקט ולתכנון ולביצוע ההנדסי שלו. להפקת הלקחים בעניין הנדון יש משנה חשיבות נוכח הצורך לבצע בעתיד עבודות נוספות להגנת אזורי התיירות מפני הצפה ולמצוא פתרון קבע לבעיית ההצפה.

דבריהם של יו"ר הוועדה המקצועית והיועץ ההנדסי החיצוני של משרד התיירות מלמדים שטרם גובשה תכנית מקיפה להגנת החוף מפני הצפה, המגדירה את היקף האזור המוגן ואת תקופת ההגנה. לדעת משרד מבקר המדינה, החלטות בנושאים אלה הן תנאי הכרחי להמשך תהליך קבלת ההחלטות על קידום פתרון הקבע. בלעדיהן לא יהיה ניתן להשוות בין החלופות השונות לפתרון הקבע, לבחור את החלופה המתאימה ולהקצות את התקציבים הדרושים לביצועה.

אזור ים המלח הוא נכס תיירותי ותעשייתי ייחודי. בשלושים וחמש השנים האחרונות השקיעו משרד התיירות ומרכז ההשקעות מאות מיליוני ש"ח בקידום התעשייה ובפיתוח התיירות באזור. כבר משנת 1971 ידעו משרדי הממשלה הנוגעים בדבר על העלייה המתמדת במפלס המים בבריכה 5 ועל הסכנה הנשקפת מכך לבתי מלון השוכנים על שפת הבריכה, ולמרות זאת המשיכו לקדם בניית בתי מלון בחוף הים.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן