אינדונזיה / הסחר הלא חוקי בעץ משגשג והיער הטרופי הולך ונכחד
כל משלחת חוקרים כמעט שיוצאת ליערות אינדונזיה, חוזרת כשבאמתחתה גילויים על מינים חדשים. שטח היערות הטרופיים במדינה, שאוכלוסייתה היא הרביעית בגודלה בעולם, הוא השלישי בגודלו בעולם, אחרי ברזיל והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. אף ששטח אינדונזיה הוא רק %1.3 משטח כדור הארץ, המגוון הביולוגי בה עשיר ביותר וכולל %11 ממיני הצמחים בעולם,%10 ממיני היונקים ו-%16 ממיני העופות, רובם נמצאים ביערות.
ואולם, מחקרים מראים כי היער האינדונזי, שלו ערך מסחרי רב, נעלם בקצב גובר והולך, חרף מאמציה של הממשלה לפקח על כריתת עצים ועל יצוא העץ. אחד הסיבות לכך היא כריתה פרועה בלתי חוקית והברחה של עצים לארצות אחרות, שבהן מעורבים בסחר בעץ גורמים בכירים ומושחתים במשטרה, בצבא וברשויות האזרחיות.
הצמיחה המהירה של תעשיית הנייר האינדונזית בעשור האחרון, יצרה דרישה גוברת לסיבי עץ שאותה כבר אי אפשר לספק באמצעות נטיעת עצים. נוסף על כך, בעלי מטעים גדולים של עצי דקל, גומי וגידולים אחרים, אימצו את השימוש באש כשיטה זולה וקלה לבירוא יערות כדי לפנות מקום למטעים. גם בירוא של שטחים קטנים בידי חקלאים תורם את חלקו להכחדת היערות.
התהליך כולו מתרחש על רקע הצמיחה הכלכלית המקרטעת של אינדונזיה, העוני והמצוקה שהמדינה יודעת מאז המשבר הכלכלי במזרח אסיה ב-,1997 ובעידוד תוכנית אזורית-מחוזית שהביאה להתרחבות התופעה של כריתת עצים וניצול מופרז של אוצרות טבע אחרים.
עד שנת 1977 נעשה מרבית בירוא היערות בפיקוחם של בני משפחתו, ידידיו ושותפיו לעסקים של נשיא אינדונזיה לשעבר, קמוזו סוהארטו. לאחר הדחתו מהשלטון, ב-,1998 גדל היקף הכריתה הבלתי מבוקרת, כאשר ברוני-עץ רבי עוצמה באזור, הקשורים לרשתות הברחה במדינות שכנות ורחוקות, ניצלו את קריסת מערך הפיקוח המרכזי.
בעקבות זאת, קצב בירוא היערות באינדונזיה הוא היום מהמהירים בעולם. כך עולה מנתונים עדכניים של ארגון ,Global Forest Watch שלו גם סניף באינדונזיה. הדו”ח קובע כי %40 מהיערות שהיו קיימים ב-1950 נעלמו עד שנת .2000 בתקופה זו הצטמצם השטח המכוסה בעצים מ-1,620 מיליון דונם ל-980 מיליון. תופעת בירוא היערות ממשיכה להתרחב והיקפה הגיע עד ל-20 מיליון דונם בשנה, כפול מהקצב שנרשם בשנות השמונים. יותר מ-200 מיליון דונם של יערות נכרתו מאז ,1985 רובם לשימושי תעשיית העץ וכדי לפנות מקום לגידולי שדה, אבל מרבית הקרקע אינה מנוצלת ונותרת בשיממונה.
היערות הטרופיים של אינדונזיה באזור השפלה – העשירים ביותר בעצים המתאימים לתעשייה ובמגוון ביולוגי – הם גם אלה שהגישה אליהם קלה ועל כן הם פגיעים במיוחד. הבנק העולמי קובע שהיערות הללו כמעט הוכחדו בסולאווסי שבמזרח אינדונזיה ואם הבירוא יימשך בקצב זה, עד 2005 הם ייעלמו גם בסומטרה ובקלימנטאן.
על פי ,Environmental Investigation Agency ארגון לא ממשלתי שיש לו בסיסים בלונדון ובוואשינגטון, היקף כריתת העצים השנתית באינדונזיה מגיע ל-78 מיליון מטרים מעוקבים, פי שלושה יותר מהמותר על פי החוק. הארגון מעריך שהכריתה הבלתי חוקית בפארקים הלאומיים ובאזורים אחרים מספקת %70 מתוצרת בולי העץ באינדונזיה.
כמחצית היערות הנותרים באינדונזיה שסועים בכבישים, בדרכי גישה ובגידולים חקלאיים. אנשי ארגונים לשימור הסביבה טוענים שמה שקורה באינדונזיה הוא חלק מבעיה כלל עולמית גדולה. “אנו מתקדמים במהירות לעבר עולם שבו יערות-עד ייוותרו בעיקר באיים ובשמורות”, אומר דירק בריאנט, מייסד ארגון Global Forest Watch ואחד ממנהליו. “מצבם של היערות בכדור הארץ תלוי באמצעים שננקוט לשימור והגנת היערות שעוד נותרו”.
אינדונזיה הטילה איסור זמני על יצוא בולי עץ מתחומה, כדי להגן על היערות ולעודד עיבוד מקומי של עץ. גורמים רשמיים אומרים, שהממשלה מתכוונת להטיל איסור קבוע על יצוא בולי עץ. ואולם לדברי השר לאיכות הסביבה, נביאל מקארים, קשה למגר את התופעה משום שהרשויות המקומיות אינן אוכפות את החוקים. יתר על כן, הוא אומר, השלטון המרכזי בג’קארטה מתקשה להילחם בתופעה של כריתת עצים בלתי חוקית, משום שהשווקים בעולם ממשיכים לקלוט את העץ הגנוב.
לדברי פעילים מארגונים לשימור הסביבה, מרבית העץ שמוצא מאינדונזיה באורח לא חוקי מוברח דרך מלזיה וסינגפור לחלקי אסיה האחרים – בעיקר לסין וליפאן – וכן לאירופה ולצפון אמריקה. בניסיון לבלום את התופעה, הטילה מלזיה ביוני איסור כולל לייבא עץ מאינדונזיה.
ארגון Environmental Investigation Agency מעריך ששלושה מיליון מטרים מעוקבים של בולי עץ, בשווי 500 מיליון דולרים, מוברחים מאינדונזיה למלזיה בכל שנה. מנהל הארגון, דייב קרי, בירך על האיסור המלזי ואמר
שהוא עשוי לתרום רבות לצמצום התופעה של כריתת עצים לא חוקית באינדונזיה. “זהו צעד חשוב לקראת שיתוף פעולה אזורי, אבל הדרך עדיין ארוכה”, אמר.
טוגו מנורונג, העומד בראש ארגון ,Forest Watch Indonesia אומר שגם אם הרפורמה המתוכננת של הממשלה תצליח, עלולה אינדונזיה להפוך ממדינה עתירת יערות למדינה דלה ביערות, כפי שקרה בפיליפינים ובתאילנד.
לדבריו, אינדונזיה נמצאת על פרשת דרכים. חלק ניכר מאוצרות הטבע שלה אמנם נהרסו או נשחקו, אבל חלק גדול מהם עדיין קיים. פיתוח קרקע לנטיעת עצים לצורך אספקת בולי עץ, וכן לשם גידולים חקלאיים חשובים, הוא מרכיב חיוני במדיניות היצוא של המדינה, מסכם מנורונג.
מאת מייקל ריצ’רדסון הרלד טריביון (אתר הידען היה באותה תקופה חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ. מאמר זה פורסם בעיתון הארץ)
