אלף גנים לריח

חוקרים במכון ויצמן טוענים: חוש הריח דרוש לאדם ממש כמו לכלבים

חוש ריח מתוחכם חיוני, ממש הכרחי לאדם – בדיוק כמו לכלבים או עכברים. כך טוענים מדעני מכון ויצמן, העוסקים בחקר הגנום (כלל הגנים האנושיים). עד כה היה מקובל לחשוב שחוש הריח משמש את האדם ביום-יום, הרבה פחות מאשר את בעלי-החיים.

פרופ’ דורון לנצט וצוותו מצאו, שבגנום האדם כ-1000 גנים לקולטני הריח – החלבונים המזהים את הריחות במערות האף. אלא שרק כ-400 מהם פעילים והיתר “מתים”.

בדיווח לכתב העת המדעי “נייצ’ר ג’נטיקס”, שבו פורטו המימצאים בדבר ההרכב הגנטי של הקולטנים, ציינו החוקרים הישראלים: “זוהי משפחת הגנים הגדולה ביותר בגנום האדם. אחוז ניכר בגנום – הכולל כנראה רק 60 אלף גנים ולא 100 אלף כפי שסברו – מוקדש לריח”.

בראיון ל”מעריב מדע” ציין פרופ’ לנצט: “כלב, למשל, מבחין באמצעות חוש הריח, בין שני אנשים ועכבר מסוגל לכך לאחר אימון מתאים. אדם איננו יכול להגיע לביצועים שכאלה”. הסיבה: חלק ניכר מקולטניו עברו שינויים, מוטאציות, והמוח האנושי מקדיש פחות יכולת עיבוד-נתונים לריחות, לעומת מוח כלב. הדבר ניכר במימדי אזור המוח שמעבד ומזהה אותות עצביים מקולטני הריח שבאף. “בולבוס ההרחה”, המ נקז ערוצי תקשורת מחוש הריח, תופס אצל האדם נפח של פחות מאלפית המוח. בכלב הוא כמה אחוזים מנפח המוח.

פרופ’ לנצט: “אפילו בתולעת מאד פרימיטיבית, נמאטודה, שאורכה 1 מ”מ ועוביה כשערת אדם, המשמשת מודל למחקרים גנטיים, יש 600 קולטני ריח – הוכחה עד כמה מערכת זאת הכרחית. מערכת הריח משמשת ברוב בעלי-החיים לזיהוי בני-מינם, להתמצאות וניווט בשטח, להימנעות מסכנות, מרעלים ומזון מקולקל. במחקרנו נתגלה שגם אצל האדם חוש הריח ממשיך לעבור תהליכי ברירה טבעית והוספת-יכולות. כך נשמרת גמישות המערכת, כולל יכולתה להבחין בריחות של בשמים חדשים.

“למרות שאיבדנו חלק ניכר מקולטני-הריח, אנו מסוגלים לבצע מטלות מורכבות למדי באיבחון ריחות. עיקר הנאתנו ממזון איננה בגלל טעמו, אלא מהניחוח שלו. כשהאף סתום מנזלת, קשה להבחין בין טעם תפוח-עץ לטעם תפוח-אדמה לא-מבושל. המחקר רלוונטי לכן לא רק לתעשיית הבשמים – גם לתעשיית המזון והמשקאות”.

יתר על כן: המחקר גם כוון לפיתוח אמצעים להוספת ריח לתקשורת האלקטרונית: בעקבות
חושי הראייה והשמיעה אפשר יהיה לשגר בעתיד גם ריחות דרך מחשב. אב טיפוס של מערכת כזאת נבנה באחרונה בחברת SenseIT מהרצליה, שהוקמה בידי פרופ’ לנצט ועמיתו פרופ’ דוד הראל (דיקן הפקולטה למתימטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן), יחד עם איש העסקים אלי פיש. המכשיר שנבנה מסוגל לשגר באותות אלקטרוניים-דיגיטליים 50 מיני ריחות בשליטת מחשב. זוהי מעין מדפסת ריחות.

פרופ’ לנצט מעריך שבתוך חמש שנים “נקנה מחשבים שיכללו מערכת לזיהוי, שיגור ויצירה-מחדש של ריחות, כפי שקונים היום מחשב ובו מיקרופון ורמקולים, סורק תמונות ומדפסת הזרקת-דיו”. אפשר יהיה אז לשגר מתכון בישול דרך האינטרנט שיכלול גם דגימת הניחוחות המבוקשים”.

לפני כחודשיים התאחדה “סנס-איט” עם החברה האמריקנית שתיחרה בה, DigiScents בעיסקת החלפת-מניות; סנס-איט הישראלית היתה למרכז המו”פ העולמי של החברה המאוחדת (שוויה נאמד עתה בכ-150 מיליון דולר). היעד המשותף: לפתח תוכנת מחשב ל”תירגומי ריח” מאף אלקטרוני, לאף טבעי. המערכת תיכלל בעתיד במשחקי מחשב, סרטים ומולטימדיה – תקליט ותשדר ריחות.

צוות המחקר של פרופ’ לנצט כולל את יואב גלעד, דניאל סגרה ודרור שרון (פוסט-דוקטור בהרווארד); ושותפים: פרופ’ קרל סקורצקי מהפקולטה לרפואה בטכניון ופרופ’ מייקל נחמן מאוניברסיטת אריזונה.