לפי הלמ״ס, שיעור הפסולת שהועברה למיחזור ירד מ־25.6% ל־24.4% בשנת 2024, וכמות הפסולת שהוטמנה עלתה ל־4.82 מיליון טונות. דוחות מבקר המדינה ותחקירים עיתונאיים מצביעים על פער בין ההבטחות הממשלתיות לבין ההגנה על הסביבה ובריאות הציבור.
חלק ראשון מתוך שלושה בסדרת אתר הידען על תפקוד משרדי הממשלה הרלוונטיים לקוראיו. הסדרה בוחנת אם המשרדים קידמו את המטרות שלשמן הוקמו — או אם מדיניותם וביצועיהם הרחיקו את הציבור מהן. בחלק הראשון: המשרד להגנת הסביבה בתקופת השרה עידית סילמן.
הצלחה של המשרד או תועלת לציבור?
כיצד מודדים הצלחה של משרד ממשלתי? אפשר לספור החלטות ממשלה, חוקים שהתקבלו, תוכניות שהוכרזו ותקציבים שאושרו. אלה מדדים לפעילות, אך אינם מעידים בהכרח על תוצאותיה.
במשרד להגנת הסביבה ההבחנה חשובה במיוחד. הצלחה אינה נמדדת רק במספר ההיתרים שהונפקו או בחוקים שהתקבלו, אלא בשאלה אם פחתו הפליטות המזהמות, אם הצטמצמה כמות הפסולת המוטמנת, אם גברה ההגנה על מערכות אקולוגיות ואם ישראל ערוכה טוב יותר לגלי חום, להצפות ולשריפות.
זוהי גם נקודת המוצא לבחינת תפקוד המשרד בתקופת כהונתה של השרה עידית סילמן, שהחלה בינואר 2023.
משבר האקלים: החלטות רבות, התקדמות מועטה
ביוני 2026 פרסם מבקר המדינה ביקורת מעקב שלישית בתוך שש שנים על היערכות ישראל למשבר האקלים. מסקנתו הייתה חריפה: פעילות הממשלה עדיין מדשדשת, והחלטותיה אינן מתורגמות לשינוי מערכתי מספק.
האחריות לכך אינה מוטלת על המשרד להגנת הסביבה לבדו. היערכות לאקלים מחייבת פעולה משותפת של משרדי האוצר, האנרגיה, התחבורה, הבריאות והפנים, לצד הרשויות המקומיות. אבל למשרד להגנת הסביבה יש תפקיד מרכזי בהובלת המדיניות ובתיאומה.
הפער בין החלטות לבין ביצוע מטריד במיוחד לנוכח העובדה ששינויי האקלים כבר משפיעים על ישראל. גלי חום, סכנת שריפות, הצפות ועליית מפלס הים אינם תרחישים תיאורטיים. הם מחייבים תכנון, השקעה בתשתיות והיערכות מבוססת מדע.
פסולת: שיעור המיחזור ירד וההטמנה גדלה
בתחום הפסולת אפשר לראות היטב את ההבדל בין התקדמות חקיקתית לתוצאה סביבתית.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור הפסולת שהועברה למיחזור ירד מ־25.6% בשנת 2023 ל־24.4% בשנת 2024 — ירידה של 1.2 נקודות אחוז. הנתון מתייחס לפסולת ביתית, מסחרית וגזם. יש להבחין בין ירידה בשיעור המיחזור לבין ירידה בכמות המוחלטת: בפרסום הלמ״ס הכמות שהועברה למיחזור בשתי השנים מוצגת בעיגול לכ־1.6 מיליון טונות.
לפי ניתוח נתוני הלמ״ס שפרסם ״שקוף״, בשנת 2024 הוטמנו בישראל כ־4.82 מיליון טונות פסולת ביתית ומסחרית — עלייה של כ־3.2% לעומת השנה הקודמת. הנתונים אינם כוללים את כל סוגי הפסולת, אך הם מצביעים על כך שהיקף ההטמנה לא הצטמצם בתקופה שנבדקה.
קידום ההסדרה של פסולת בניין נועד ליצור מעקב אחר הפסולת, לחייב שימוש במובילים ובאתרים מורשים ולצמצם השלכה בלתי חוקית. במאגר החקיקה של הכנסת מופיע חוק שמירת הניקיון (תיקון מס׳ 27 והוראת שעה), התשפ״ו־2026, העוסק בתחום זה.
התקדמות חקיקתית עדיין אין פירושה שהבעיה נפתרה. הצלחת ההסדרה תיבחן במספר אתרי הפסולת הבלתי חוקיים שייסגרו, בכמות הפסולת שתגיע לטיפול מוסדר ובמידת הירידה בזיהום ובשריפות.
גם רפורמה המייעלת את עבודתם של גופים מפוקחים יכולה להיות מועילה. אולם חיסכון בעלויות הרגולציה אינו שקול כשלעצמו לשיפור בהגנה על הסביבה.
זיהום האוויר: המחיר הבריאותי נותר גבוה
הצורך לבחון תוצאות בולט במיוחד בתחום זיהום האוויר.
מחקר של משרדי הבריאות והגנת הסביבה העריך כי בשנת 2023 נקשרו החשיפות לזיהום אוויר בישראל לכ־5,510 מקרי מוות מוקדם. זהו אומדן אפידמיולוגי, ולא ספירה של מקרי מוות שאפשר לזהות באופן פרטני.
הנתון ממחיש את ההשלכות הבריאותיות של הזיהום, אך אין לייחס את כולו למדיניות ממשלה אחת או למשרד אחד. מקורות הזיהום כוללים תחבורה, תעשייה, ייצור אנרגיה וגורמים נוספים.
השאלה הרלוונטית לבחינת תפקוד המשרד היא אם מערכי הפיקוח והאכיפה הצליחו לצמצם את החשיפה של התושבים למזהמים, ואם אפשר לזהות שיפור עקבי במדדים בריאותיים וסביבתיים.
כשהמידע הסביבתי עצמו אינו זמין
בעיה נוספת נוגעת ליכולתו של הציבור לעקוב אחר מצב הסביבה.
בתחקירים שפרסמה העיתונאית יעל געתון ב״שקוף״ נחשף כי מידע על היתרי פליטה של מפעלים הוסר מאתר המשרד במהלך המלחמה עם איראן. המשרד הסביר שההסרה נעשתה מטעמים ביטחוניים, ובהמשך דיווח על החזרת המידע לאחר בדיקה.
אולם לפי תחקיר נוסף מ־8 באוקטובר 2026, המשרד עדיין לא מסר הסבר מלא ומתועד על תהליך קבלת ההחלטה, על אף בקשות חופש מידע.
בספטמבר דיווח ״שקוף״ גם על כוונת המשרד להפסיק לפרסם את מדד ההשפעה הסביבתית, ששימש להשוואת הביצועים וההפרות הסביבתיות של מפעלים, ולעבור לפרסום נתונים גולמיים.
פרסום נתונים גולמיים עשוי לתרום לשקיפות, אך הוא אינו בהכרח תחליף למידע נגיש ומנותח. תושב החושש מהשפעת מפעל סמוך אינו אמור להזדקק לידע מקצועי מתקדם כדי להבין מהם המזהמים הנפלטים ממנו ומה מצב העמידה בתנאי הרישיון.
מבחן התוצאה
בפרויקט ״מיניסטרמטר״ שביצע ״שקוף״ נבדקה עמידת המשרד ביעדים שהציבה השרה. לפי הבדיקה, מבין שבעה יעדים מרכזיים הושלם אחד בלבד — רפורמת הרישוי הסביבתי המשולב. גם לגבי הרפורמה עצמה קיימת מחלוקת על השלכותיה.
זהו ממצא משמעותי, אך חשוב להבחין בין עמידה ביעדים שהוצהרו לבין תועלתם לציבור. גם השלמת יעד ממשלתי אינה מבטיחה שהסביבה מוגנת יותר.
המשרד להגנת הסביבה אינו יכול לפתור לבדו את כל הבעיות הסביבתיות של ישראל. חלקן מחייבות שינוי עמוק במשק האנרגיה, בתחבורה, בתכנון ובמדיניות הכלכלית. עם זאת, דווקא בשל מורכבות המשימות, נדרשים מנהיגות מקצועית, שקיפות, פיקוח ומדדים ברורים להצלחה.
במבחן הציבורי, השאלה אינה כמה רפורמות הושלמו וכמה הצהרות פורסמו, אלא אם האוויר נעשה נקי יותר, הפסולת מטופלת טוב יותר והמדינה מגינה על תושביה מפני הסיכונים הסביבתיים העתידיים.
תגובת המשרד: אתר הידען פנה ב־11 באוקטובר 2026 לדוברות המשרד להגנת הסביבה וביקש נתונים ותגובה בנושאי אקלים, תקציב, אכיפה ויישום מדיניות. עד למועד הכנת הכתבה לא התקבלה תגובה.
מקורות עיקריים
- הלמ״ס — מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי 2024
- מבקר המדינה — היערכות הממשלה למשבר האקלים, יוני 2026
- שקוף — בחינת שבעת יעדי המשרד
- שקוף — נתוני ההטמנה
- הכנסת — חוק שמירת הניקיון (תיקון מס׳ 27 והוראת שעה), התשפ״ו־2026
- שקוף — היתרי הפליטה והעיכוב במסירת המידע
- שקוף — ביטול מדד ההשפעה הסביבתית
