דעה, האם ניתן לקיים רוחניות חילונית?

ניר להב החליט לחקור את הנושא, כדי לענות לכל הטוענים החיפוש אחר משמעות בחיים, אך מוצאים אותה אצל סוחרי הדתות והכתות

תפיסת אמן של דיסקה המקיפה כוכב ענק צעיר. האסטרונומים הצליחו לראשונה להביט בבהירות על דיסקת אבק המקיפה מקרוב כוכב ענק צעיר. תגלית זו מספקת עדות ישירה לכך שכוכבים מאסיביים נוצרים באותה דרך בה נוצרים אחיהם הקטנים יותר ובכך היא סוגרת ויכוח סוער. תפיסת האמן מראה כיצד עשויה דיסקה מאסיבית כזו להיראות. צילום: ESO/L. Calçada
לתפוס את יפי הטבע. תפיסת אמן של דיסקה המקיפה כוכב ענק צעיר. צילום: ESO/L. Calçada

חוסר משמעות ושטחיות הן מהבעיות הגדולות של תקופתנו. איבדנו משהו שיהיה גדול מאיתנו, שיתן לנו פרספקטיבה. איבדנו את התמונה הגדולה ונשארנו תקועים בחיי היום יום הקטנים שלנו. האם בשביל משמעות ומוסר חייבים את אלוהים? לדעתי לא, התשובה נמצאת מתחת לאף שלנו.

http://www.youtube.com/watch?v=VJ5RIOuM3aE
כתבה על הסרט the unbelievers

לקראת תיקון שבועות חילוני-מדעי שארגנתי בערב שבועות בסינמטק תל אביב החלטתי להקדיש מאמר לאחת הבעיות הגדולות ביותר שלנו כיום, חוסר המשמעות שרובינו מרגישים בחייהם. הריקנות הזו משפיעה לא רק על חיינו האישיים אלא גם על עיצוב החברה כולה, כאן בישראל ובעולם המערבי כולו. למין האנושי יש תכונה ייחודית ומופלאה, המודעות העצמית. אנחנו יודעים שאנחנו קיימים, אתה יודע ואת יודעת שיש `אני` שהוא נפרד ומיוחד משאר הגופים מסביבך. המודעות העצמית נותנת לנו את האפשרות לחוות ולדעת שנולדנו, שיש עולם מסביבנו ושיום אחד נמות. התכונה הזו נותנת לנו כוח רב לחקור ולהבין את עצמנו ואת העולם ומעניקה לנו את האפשרות להיות חופשיים ולהחליט החלטות לפי ראות עינינו. בזכות היכולת הזו אנחנו שואפים למצוא משמעות לעצמנו, לחיינו ולעולם סביבנו. אבל היא יוצרת גם בעיה. אני אוהב לקרוא לבעיה הזו פרדוקס גוף ונפש (למי שמכיר את הביטוי הפילוסופי, הכוונה כאן אינה לבעיית גוף ונפש הידועה בפילוסופיה). מצד אחד אנחנו מרגישים מאד חזקים, מודעים לעצמנו ולסביבה, יוכלים לדמיין דברים שכלל לא קיימים, יוצרים עולמות שלמים במחשבותינו ובחלומותינו ומרגישים כמו מרכז הבריאה, בעלי פוטנציאל בלתי מוגבל. מצד שני, אנחנו תקועים בגוף ארעי. ברגע שמשהו משתבש בגופינו או ברגע שנגיע לסביבה קצת יותר קיצונית אנחנו יכולים למות בקלות. לא דרוש הרבה כדי לפצוע ולהרוג אותנו. אנחנו מודעים למוות שמחכה לנו בפינה ומודעים לשבריריות הגדולה של גופינו ושל חיינו. לא משנה עד כמה חזק נרצה ונדמיין, לא נוכל למנוע את השבריריות ואת המוות של עצמנו. זהו מצב פרדוקסלי כמעט בו מצד אחד אנחנו מרגישים בעלי נפש כל יכולה ומצד שני בעלי גוף שברירי שצועד לעבר סופו ואיתו סוף הנפש שלנו. אז מה אני? אינסופי או סופי? מה מנצח, הרגשת היכולת האדירה שיש בנו וההרגשה שאנחנו לא אמורים למות או תחושת הסופיות והשבריריות המעיקה?

"

 

הבן אדם אינו אלא חתיכת בוץ מתוחכם.
כיצד, מהו בוץ?
– עפר ספוג רטיבות.
כך גם הבן-אדם.. רק מה, מתוחכם… " – מאיר אריאל, הבן אדם אינו אלא

מה עושים עם הפרדוקס הזה? איך מתמודדים איתו? אני חושד שרוב המעשים בהיסטוריה האנושית נעשו במטרה לענות על הפרדוקס הזה והוא הסיבה לכך שאנחנו מחפשים משמעות בחיינו מלחתחילה (גם אם אנחנו לא מודעים לקיום הבעיה ולא יודעים לתת לה שם, אנחנו מרגישים אותה ברמה החווייתית).

הדתות ניסו לענות על הפרדוקס הזה, יש לך תכלית ויש כוונה בעולם. יש אלים או אל יחיד שברא אותך, אוהב אותך וישאיר אותך חי לנצח בעולם הבא או בגלגול נשמות כלשהו. הסבר זה מדגיש את הנפש ומבטל את המוות כסוף פסוק. הוא גם אומר לך שאתה לא צריך לעשות הרבה בשביל לקבל משמעות. המשמעות כבר שם כי יש מי שברא אותך ואוהב אותך. יש לך תכלית והיא נותנת לך משמעות. בתמורה כדאי לך מאד לבצע מעשים מסויימים (בד"כ כדי לזכות באותם חיי נצח נעימים בעולמות ובגלגולים הבאים).

אבל הפתרון הזה בעייתי. הוא נראה ילדותי מעט. כמו ילד קטן שמפחד מהחושך וצריך ניחומים מהוריו, כך גם האנושות היתה צריכה למצוא הורים שינחמו אותה. המודעות העצמית המציאה לעצמה תכלית והמציאה לעצמה בורא אכפתי שיצר את העולם כולו מתוך כוונה, כדי לברוח מהפרדוקס ומהרגשת הפחד, הבדידות וחוסר המשמעות. הפתרון הדתי אולי התאים לימי העבר הרחוקים בהם המין האנושי היה עוד צעיר, ללא ידיעות רבות. אך ככל שעברו השנים, ובמיוחד אחרי המהפכה המדעית שהביאה איתה ידע רב על העולם ושיטות לחקירת המציאות, הפתרון הדתי נראה יותר ויותר מיושן ופחות ופחות רלוונטי למציאות. אנחנו יודעים היום להראות בצורה די טובה כיצד התפתחו הרעיונות הדתיים השונים ברחבי העולם, מתי והיכן הופיע והתפתח רעיון האלים ורעיון האל המונוטואיסטי ומתי נכתבו כתבי הקודש השונים (כמו התורה, קוראן, הוודות ההודיות וכדומה). אנחנו גם יודעים להסביר תופעות טבע שונות שבימי קדם נראו כמו מעשי האלים (כמו ברקים, אש, סופות, תזוזת הכוכבים וכדומה). ככל שהמין האנושי מתבגר הרעיון הדתי מאבד מעוצמתו ונראה שייך לימי העבר בהם חיפשנו הורה מגונן. הורה שאומנם נותן בטחון, אך במחיר של איבוד החופש (כי ההורה יודע יותר טוב מהילד מה הוא צריך לעשות).

הדתות השונות שלטו באופן דומיננטי במשך 3000 שנה לפחות, אך במאתיים השנה האחרונות התפתחות הרעיונות של המין האנושי (או לפחות תרבות המערב..) הבשילה לנקודה בה מרכז הכובד עבר מהדת אל החילוניות. רק בסוף המאה ה-19 הפילוסוף פרידריך ניטשה העז להגיד, בפעם הראשונה, שלא רק שאין אלוהים אלא שהרגנו את אלוהים. ניטשה הבין שאלוהים הוא עוד רעיון של התודעה האנושית וכעת הגענו לנקודה בה הבנו שזהו רק רעיון ולא יישות אמיתית וקיימת. הוא גם הבין את הבעיות הרבות שיעמדו מעכשיו מול המין האנושי. אחרי שנים כה רבות בהם התרבות האמינה שהמוסר והמשמעות חייבים לבוא מאלוהים, מה נעשה עכשיו ללא אלוהים? מאיפה תבוא המשמעות ולמה צריך להתנהג באופן מוסרי?

הניתוח של ניטשה היה מדוייק והצליח לחזות את העתיד. תחילת המאה ה-20 התאפיינה בחיפוש אחרי תחליפי אלוהים, משהו אחר שיהיה גדול מאיתנו ויכתיב לנו מה לעשות. אלו הן האידיאולוגיות, כל אידיאולוגיה והרעיון שלה. התנועות הפאשיסטיות לדוגמה ניסו להגיד שהדבר הגדול והחשוב ביותר הוא המדינה והיא אמורה להכתיב לנתינים איך להתנהג. האידיאולוגיות קרסו זו אחר זו עד שהבנו שאין יותר צורך בתחליפי אלוהים שיכתיבו לאדם כיצד להתנהג. כמו נערה מתבגרת, המין האנושי נמצא כיום במצב בו הוא מרד בסמכות והלך לקיצוניות שמנגד בה הכל מותר. אין שום ערכים חשובים ואין גם שום משמעות. הכל מותר והכל טפל ותפל. מה המשמעות שנשארה לנו? אלוהים והדת כבר לא רלוונטים, המדינה גם כן לא נותנת משמעות רבה, הרי תחושת העוצמה באה מתוכנו, לא מתוך המצאה דמיונית בשם עם או מדינה. כמו רעיון האלוהים גם עם ומדינה הם רק רעיונות שהתודעה המציאה לעצמה. נשארנו עם ריקנות. נראה שאין שום דבר אמיתי ויציב שיהיה גדול מאיתנו וייתן לנו משמעות.

אז מה נעשה? מה ייתן לנו משמעות? טלויזיה, קניות וצרכנות ריקה מתוכן? חייב להיות משהו מעבר לזה. חייבת להיות משמעות אי שם בחוץ!

"בוץ שמתיבש, מתפורר..

וגם בן אדם שמתייבש מתפורר –

רק מה, מתוחכם…

עטוף ומעוטף, או תחום ומתוחם בתוך ארון" מאיר אריאל, הבן אדם אינו אלא

דבר ראשון שצריך לשים לב אליו, הוא השאלה למה אנחנו בטוחים שבשביל משמעות צריך משהו גדול מעצמנו? התשובה היא אותו פרדוקס גוף ונפש. אומנם יש לנו תחושה שיש לנו יכולות אדירות, אבל כשמסתכלים מסביבנו אנחנו מגלים גוף חלש ושברירי ועולם יום יומי ואפור, רחוק שנות אור מהאינסופיות שאנחנו מרגישים שיש בנו. אנחנו מחפשים משהו אחר, גדול מאיתנו וגדול מהעולם הפשוט והיום יומי שאנו רואים סביבנו, שם האינסופיות שאנחנו מרגישים תהיה בהתאמה עם המציאות ותוכל להתממש כך שנהיה אינסופיים ולא נמות לעולם. בדיוק מאותה הסיבה אנחנו אוהבים לצפות בקוסמים. בעזרת מעשה שנראה קסום ולא הגיוני אנחנו חווים לרגע שיש משהו מפתיע, מסעיר וגדול מאיתנו. הקסם משקף את הרגשת האינסופיות שאנו מרגישים וכך המציאות מתאימה לרגע לתחושתינו הפנימית.

יש שתי אפשרויות התמודדות עם הפרדוקס, או לחפש משהו גדול מאיתנו שיהיה אינסופי וכך יתאים להרגשת הנפש האינסופית שלנו, או לוותר על הרגשה זו ולומר שהגוף והעולם האפרורי הוא כל מה שיש. הדתות השונות ניסו להציע את רעיון האלוהים כדי שיהיה דבר מה גדול מאיתנו ואינסופי, אך רעיון זה לא מצליח להראות רציני ככל שמתרבות ידיעותינו ואנו מבינים את התפתחות הרעיונות של התרבות האנושית. כתנועת אנטי לדת, תרבות המערב בימינו בחרה באפשרות השניה, אין משהו אדיר וגדול. כל מה שיש הוא חיי העולם הזה וגוף שברירי שאנו מנסים לחזק בעזרת המדע והרפואה. אין משמעות מעבר להנאות רגעיות, צבירת נכסים, אהבה וחברים טובים. אך זו לא תשובה מספיק טובה. אי אפשר להתעלם מהתחושות שלנו של עצילות הנפש ושל האפשרויות האדירות שגלומות במודעות העצמית שלנו.

כתוצאה מנסיון ההתעלמות הזה הפכנו לזומבים, יצורים אנושיים שחיים בהכחשה, חיים אבל לא באמת. מסתירים את רגשותיהם, מנסים להתעלם מהפרדוקס, הסבל והפחדים, כאילו שכך הם יעלמו. אך הם לא נעלמים, רק צוברים כוח ויוצאים מבלי שאפשר לשלוט בהם בצורות שונות ומשונות. חיפוש המשמעות שלנו מופנה לכיוונים טפלים. משמעות שנקבעת לפי צריכת המוצרים החדישים ביותר שאפשר לקנות, לפי העבודה שעוסקים בה ולפי מה שאחרים חושבים עליך. כל הדוגמאות הללו מאד רגעיות וחד מימדיות. הרגעיות שלהם יוצרת רדיפה אחרי הזנב במעגל קסמים שלא יכול לתת סיפוק אמיתי ויציב. כמו ילדים בגן שבטוחים שהדבר החשוב ביותר בעולם הוא העובדה שהם איבדו את המספריים שלהם בחצר הגן ולכן יפרצו בבכי מר וקורע לב, כך גם אנחנו בתרבות הנוכחית איבדנו פרספקטיבה ובטוחים שהנעליים שיש לנו, הסלולרי שקנינו ודעות השכנים עלינו הם הדבר החשוב ביותר בעולם. אנחנו צריכים משהו גדול יותר מאיתנו שייתן לנו פרספקטיבה ותמונה כוללת על חיינו ומעשנו. מצד אחד לא יכול להיות שחיי היום יום זה כל מה שיש ומצד שני לא יכול להיות שאלוהים תהיה התשובה היחידה לדבר הגדול יותר שאנו מחפשים.

גם אם לא חשבנו על הדברים ולא נתנו להם שם, וגם אם אנחנו מנסים להדחיק, תחושת הפרדוקס עדיין קיימת בנו. להקת כנסיית השכל נותנים ביטוי לתחושת הזומביות של ימינו בשיר "איך זה מרגיש?"

"איך זה מרגיש,
אין עתיד באופק
אין מקום שיש סיבה טובה להיות בו.
איך זה מרגיש,
להיות תמיד בצד
אף פעם לא באמצע
אף פעם לא קרוב מספיק
לא לקחת חלק.
איך זה מרגיש?
ואין לי חלום
אין לי געגוע שט לי בזמן
שממשיך לנוע
אין לי חלום" כנסיית השכל, "איך זה מרגיש"

בגלל הבחירה הנוכחית של תרבות המערב בחוסר משמעות אפשר לראות בשנים האחרונות נהירה של רבים אחרי תורות ניו אייג` שונות ומשונות שייספקו להם משמעות מעבר לעולם הזה. הניו אייג`, בדומה לדתות המסורתיות, מציע טבע בעל כוונה ותכלית לאדם. בין אם מדובר על אל אוניברסלי שלא מבחין בין דתות, או יצורים ממימדים שמעבר, או קארמה, או יצורי טבע (פיות, שדונים וכדומה), או ישויות אור בעלות תדירות אנרגתית אסטרלית, האדם הוא יצור מיוחד ויש לו את הכוח לדבר עם הגורמים הנעלים הללו. כל דבר בטבע נעשה במחשבה תחילה ולאדם יש תפקיד קבוע מראש בעולם. כמו בדת, גם כאן האדם לא צריך לעשות הרבה כדי לזכות במשמעות, יש לו ולטבע שמסביבו תכלית. משהו ברא את המציאות באהבה וחשב כבר על כל הפרטים. הנפש, כמובן, היא נצחית והמוות הוא רק נקודת מעבר. התכלית של הנפש קבועה מראש בתוכנית היוצר והיא להתפתח בגלגולי החיים השונים. כך, מי שמאמין בתורת ניו אייג` כלשהי מקבל משמעות ופרספקטיבה לחייו מתוך הבריאה מלאת האהבה והכוונה שיש בטבע. יש משהו גדול יותר שאוהב ודואג לך ויש לך תכלית להתפתח ללא כל חשש מהמוות.

"יש מטורף על אם הדרך
שמשחק באבנים
מסתובב במסדרון הרוח
מדבר עם אלוהים..
הוא נמצא קדימה
הוא נמצא קרוב
הנה יה מגיע
הנה יה יבוא" -שוטי הנבואה, "אינסופי"

אך גם זו לא תשובה מספקת. זוהי הליכה אחורנית אל עבר הדת. שוב התודעה האנושית יצרה לה דמויות הוריות אוהבות ודואגות שיעזרו לילד הקטן להתמודד עם פחדיו. יש כאן נסיון לקחת את התשובות הקלות והרגשת הבטחון שהדת נתנה אך לדחות את החוקים הנוקשים של הדתות המסורתיות. מעין דת לייט ליברלית יותר. זוהי תגובה מאד רגשית לחוסר המשמעות שנוצר. אך כמו הדתות המסורתיות גם פתרון זה מרגיש כפתרון ילדותי שמנסה לתת מענה מהיר לפחדים שלנו, במקום להתמודד איתם התמודדות רצינית ומעמיקה. יש אומנם משהו חיובי בנהירה לתורות ניו אייג`, אנשים אלו מבינים שמשהו חסר בחייהם ומחפשים לכך פתרון. הם לא שקועים בהכחשה ואפטיות למצבם, אלא מתעמתים עם הפחד ומחפשים לו פתרון. רבות מהתורות הללו גם מדגישות ערכים חשובים כמו אהבה, אחדות וחמלה, אך מצד שני מקומם לראות כיצד תורות הניו אייג` השונות מתעלמות מהעובדות הנסיוניות שמראות בכל פעם מחדש שאין בבסיס הניו אייג` שום דבר אמיתי (אנחנו כמובן צריכים לשמור על ראש פתוח ולהמשיך ולבדוק ע"י עוד ועוד ניסויים מבוקרים, אך מהתוצאות הרבות שיש בידנו עד היום אני לא אופטימי.. לפרטים ראו את הבלוג חשיבה חדה). הניו אייג` מאד אוהב להשמע מדוייק ואמיתי ולכן משתמש במונחים מדעיים כמו אנרגיה ותדרים, אך המונחים הללו שונים לחלוטין ממשמעותם המדעית וכשבודקים אותם לעומק הם נותרים תלושים באויר, ריקים ללא שום בסיס עובדתי או לוגי. נראה שמרוב בעתה מחוסר המשמעות וחוסר התכלית של ימינו אנשים רבים מוכנים לשים בצד את העובדות וללכת עוורים אחרי הרגשת ביטחון מזוייפת. אני רואה את הבעיה הזו פעמים רבות, נוצר מצב בו מי שלא מוכן לחיות כזומבי, אלא נותן מקום להרגשת חוסר המשמעות והפחד שלו, מחפש תשובה אך לא יכול למצוא פתרון בתרבות הנוכחית ולכן בהרבה מקרים נופל אחורנית אל עבר הדת או אל עבר תורות ניו אייג`.

שוב הגענו למבוי סתום. האם זה כל מה שיש? האם בשביל משמעות חייבים ליפול לעבר חיבוק הדב של הדת או של הניו אייג`?

חייבים לחיות כמו זומבי? האם אין שום דבר כה גדול, כה מרשים ומעורר יראה סביבנו שיכול להוות פתרון?

"זה נכון ואין לי שום פתרון
אני עכשיו לבד
אני פוחד מהמוות..
אשרי האיש שיש בו אלוהים
כי את שלי אני מזמן כבר לא מוצא
הו אני מחכה כאן
איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא..
ובתוך מקדש בלי אור מתפלל
למעלה ת`שחור אני שואל
איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא
ואיך תמיד נהיה שחור כשאני בוכה
אני בוכה
אני פוחד" -היהודים, "מחפש תשובה"

בודאי שיש, ואפילו מתחת לאף שלנו, כאן סביבנו. ולא רק פתרון אחד אלא שניים!

פתרון אחד הוא מה שהתחיל את כל הדיון הזה, המודעות העצמית. ראינו שהיא באמת פותחת בפנינו יכולות אדירות. כפי שאנו יכולים להבין שאנחנו קיימים ונפרדים מעצמים אחרים שסביבנו וכפי שנתנו לזה שם `אני`, כך אנחנו יכולים לתת שמות, להמציא, להכליל ולהבין מושגים רבים ותופעות רבות. אנחנו מצליחים להסביר בתודעתנו את היווצרות היקום כולו, את מבנה האטום ואפילו להבין תכונות של האינסוף. אנחנו מסוגלים לדמיין מושגים שלא קיימים ולממש אותם במציאות. הצלחנו אפילו להמציא את אלוהים ולהרוג אותו בתודעתנו! נראה שהיכולות של המודעות שלנו הן כה אדירות עד שלא בטוח שיש להם גבול כלשהו, וככל שנבין יותר, נוכל לממש יותר מהיכולות ולפתח יכולות חדשות שלא היו קודם. הנה כך הגענו להתפתחות התודעה המוחית (או התפתחות הנפש אם תרצו, אך לא נפש נפרדת המנותקת מהמוח אלא נפש שנוצרת וקיימת ע"י המוח). התפתחות התודעה לא מתוך קיום של אלוהים ולא מתוך כוונה או תכלית טבעית קבועה מראש אלא מתוך עצמנו, מתוך ההבנה שאומנם אנחנו לבד, אין אלוהים, אין כוונה ואין תכלית ידועה מראש, אך יש לנו יכולות אדירות שיכולות לצמוח עם הזמן. זוהי רוחניות חילונית. ההתפתחות שלנו באה מתוכינו, מתוך האפשרות שלנו לבחור לפתח את יכולות המודעות שלנו ואת יכולות המימוש שלנו. ככל שנפתח יותר יכולות ונרגיש שאנחנו מצליחים לממש אותן, כך נרגיש בעלי משמעות רבה יותר. כך, אם נבחר, נוכל לצאת לאורך חיינו למסע של התפתחות רוחנית שאינה קשורה כלל לקיום אלוהים או ישויות מיסטיות אחרות שמעבר לאדם. התפתחות רוחנית שמתחילה באדם ונגמרת באדם, מסע אישי בלתי נגמר של פיתוח המודעות שלנו ומימושה לאורך כל ימי חיינו. בכל שלב נוכל להביט אחורנית אל עבר השלבים שכבר עברנו ולחוות את התקדמותינו הרבה. אם נצליח לחוות שיש לתודעתנו יכולות אינסופיות פרדוקס גוף ונפש יפתר. ניתן לצד של הנפש כל כך הרבה עוצמה, עד שהצד של הגוף השברירי יהיה זניח. נכון, עדיין נהיה בתוך גוף שברירי שצועד למותו, אך עובדה זו לא תפריע לנו כל כך בגלל שאנו מודעים לחלוטין לכוחנו הרב ברגע הזה. החוויה הזו תמלא אותנו עד שחוויית הפחד מהמוות תראה קטנה וזניחה.

אפשר לתאר את התודעה שלנו כאוקיינוס רחב ידיים, ללא גבולות. אלו האפשרויות הבלתי נגמרות שיש לנו בזכות המודעות העצמית שלנו. כל מחשבה, כל רגש וכל יצירה הן כמו גלים על פני האוקיינוס, עוד מימוש של אחת האפשרויות הגלומות בתודעתנו. אם נצליח לחוות את עצמנו כך, כתודעה בעלת יכולות ואפשרויות עצומות, הדבר ימלא אותנו משמעות, אנחנו נהפוך לדבר האינסופי שחיפשנו מחוצה לנו. חוויה כזו גם תיתן לחיינו פרספקטיבה, מה משנה מה חושבים עלינו, זהו רק עוד גל מסויים שנוצר בתודעה שלנו, וכמו שנוצר כך גם ידעך במהרה. כחלק מהיכולות המרהיבות של המודעות העצמית שלנו, יש לנו את היכולת לבחור איזה אפשרות אנחנו רוצים לחזק ואיזה להחליש. מישהי, לדוגמה, יכולה להחליט לחזק את המחשבות שלה שקשורות בסיפור אותו היא כותבת והלחליש מחשבות טורדניות על מה חושבים עליה אחרים. זהו כלי נהדר וכמו כל כלי אחר צריך לפתח אותו. ככל שנתאמן בשימוש כלי המודעות שלנו, כך נכיר יותר בעוצמות האדירות שיש בנו. ניטשה ציין שאנחנו היוצרים של עצמנו והחיים שלנו הם היצירה שאנחנו מפתחים לאורך מסע חיינו. צריך, מן הסתם, ללמוד כיצד להיות היוצרים של חיינו וכיצד לפתח את השימוש בתודעה העצמית שלנו. זוהי אינה משמעות קלה, צריך לפתח אותה, אך זוהי משמעות אמיתית שיכולה להוביל להרגשה יציבה של אושר (חקר המוח רק מתחיל לגרד נושאים אלו. כרגע כדי ללמוד זאת כדאי לפנות אל הפילוסופיה. מי שניסו לחקור את פיתוח כלי המודעות בדרך יותר ישירה וחווייתית היו הפילוסופים הבודהיסטים והם פיתחו כלים מרשימים כיצד ניתן לפתח את השימוש בתודעה בעזרת מדיטציות).

אין משמעות מחוצה לנו. אין תכלית שמתבטאת בתוכנית אב מסודרת. לא נוצרנו בעלי נפש כדי שנתפתח. אין כוונה בטבע. אבל העובדה שאין תכלית וכוונה ושאין אלוהים לא אומרת שאין משמעות. המשמעות באה מתוכנו. אין הורה, יש לנו חופש מוחלט, אך עם החופש באה גם עבודה יותר קשה ואחריות. אין יותר פתרון קל שנותן משמעות אינסטנט, זו אחריותנו למצוא לעצמנו משמעות ולצאת למסע התפתחות. האחריות שלנו חלה גם על המוסר. יש לנו חופש לבחור להיות רעים או טובים ולבחור את הערכים על פיהם אנו רוצים לחיות (לפי ערכים אלו יקבע מהו טוב ומהו רע). אם אנו מבינים שהתודעה היא הכלי העקרי שלנו והיא זו שמאפשרת לנו יכולות אדירות, המוסר שלנו אמור להיגזר גם הוא מתוך ההבנה הזו. לא כחוק טבע מוחלט אלא כהחלטה שבחרנו לעצמנו. לדוגמה, בעקבות ההבנה שלכל יצור בעל מודעות עצמית יש יכולות אדירות, כדי לנו להבין שמגיע להם את אותם הזכויות, החינוך והחופש כדי שגם הם יוכלו לפתח את היכולות הללו ולממש אותם כראות עיניהם (שימו לב שמה שחשוב כאן זה לא התוצרים, לא המימוש אלא הפוטנציאל. לכל מי שיש מודעות עצמית יש יכולת ומתוך היכולת מובטחים לו מה שאנו קוראים "זכויות האדם"). אנחנו גם יכולים להבין שלכל אדם יש אותו פרדוקס גוף ונפש כמונו. כל אדם נקרע, גם אם הוא מודע לזה וגם אם רק ברמה הלא מודעת, בין ההרגשה שיש בו יכולות אינסופיות וההרגשה שהוא סופי וצועד אל מותו. כולנו סובלים ולכן כולנו רוצים לקבל אהבה. עובדה זו יכולה לאחד אותנו ולהדגיש את החשיבות בבחירת מוסר שמרומם את ערכי האהבה, הקבלה, האכפתיות והחמלה.

מפתיע לגלות עד כמה המוסיקה משקפת את ההלך הפילוסופי של התקופה. רוב השירים בימינו עוסקים בשבר ואין שירים שמציעים פתרון חדש וממשי. הלכתי אחורה עד לתקופת סוף שנות השישים כדי למצוא שיר שמדבר על היכולות האינסופיות שבאדם. באמת באותה התקופה, תקופת תרבות הנגד, ההלך הפילוסופי של החברה היה סביב העוצמה והיכולת הגדולה של האנושות והרצון שלה לחופש. זהו שיר של להקת המודי בלוז שנקרא "הדרך הטובה ביותר לטייל" בו הם מציעים שהדרך הטובה ביותר והמהירה ביותר לטייל ברחבי היקום היא בעזרת המחשבה.

"ואתה יכול לעוף,
גבוה כמו עפיפון, אם תרצה
להאיץ לתוך היקום,
המחשבה היא הדרך הטובה ביותר לטייל" – להקת המודי בלוז, "הדרך הטובה ביותר לטייל"

יכול להיות שיהיו מי שלא ישתכנעו מהפתרון הזה. אומנם אנחנו אוקינוס של יכולות ויש בנו עוצמות אדירות שאפשר לפתח ולממש, אבל עדיין מסביבנו העולם אפרורי ואינו מספק. כמו אדם בוגר, מלא פוטנציאל שמוצא עצמו תקוע במגרש משחקים לפעוטות, כך גם אנחנו יכולים להרגיש. מלאי יכולות ועוצמה שניתן אומנם לממש, אך מה עושים עם כל היכולות והמימוש הזה? למה זה טוב אם הכל סביבך קטן ולא הולם את יכולותיך האדירות?

אבל יש משהו אדיר מסביבנו, משהו שנראה אינסופי ויכול בהחלט להתאים ליכולות האדירות שבנו. זהו הפתרון השני. יש מסביבנו מסתורין גדול מאד ומעורר יראה – הטבע ומי שחוקר את המיסתורין הזה בעזרת המדע, הפיסיקה, הפילוסופיה והאומנות, מגלה מאד מהר שחיי היום יום שלנו אינם מייצגים כלל את המציאות האמיתית. חוקי הטבע היסודיים שונים לחלוטין ממה שאנו רגילים לו. חיי היום יום הם טיפה בים לעומת המציאות האמיתית. ניתן לומר שכמו בסרט המטריקס גם אנחנו חיים בסוג של אשליה, אשליית חיי היום יום. שאלנו, האם זה כל מה שיש? והתשובה היא שלא, זוהי רק אשליה. אשליה נוחה אומנם, כי כשמסתכלים בסביבתנו המיידית קשה לראות שיש משהו מעבר לה, אך כשמתעמקים מגלים את האמת. כשמנסים להבין את חוקי הטבע, החוקים הבסיסיים ביותר שיצרו את היקום ואותנו, מגלים שבטבע יש מעין שכבות. השכבה היום יומית הגלויה, ומתחתיה שכבה נסתרת, ומתחתיה שכבה עוד יותר עמוקה ונסתרת, וכך הלאה שוב ושוב. כדי להבין את המציאות שסביבנו וכך להבין את עצמנו צריך לחפור ולהעמיק, לגרד את השכבות ולפענח את צפונות הטבע.

יש ציטוט יפיפה של הביולוג וחוקר המוח רוברט ספולסקי על מדע ופליאה ועל הפחד של חלק מהאנשים מכך שהמדע מוציא את הפליאה והמשמעות מחיינו:

"אני לא מודאג מהאפשרות שהמדענים יסבירו הכל יום אחד, ומסיבה מאוד פשוטה: אפשר להסתכל על אנטילופה שרצה בסוואנה כבעיה בביומכניקה, ואפשר לחשוב על באך כתרגיל בהרמוניות, אבל ההסתכלות הזו לא גורעת מאום מהפליאה שאנו חשים כשאנו רואים דילוג של אנטילופה או שומעים יצירה של באך. אנו רק גדלים ולומדים עם כל תגלית על המבנה המורכב לאין שיעור שנמצא בבסיס הדברים הפשוטים שמביאים אותנו לכדי פליאה. אבל יש גם סיבה חזקה יותר מדוע אינני חושש שהמדענים יצליחו להסביר את הכל – זה לעולם לא יקרה. ייתכן שישנם תחומים שבהם המדע יצליח להסביר את כל הפרטים, אבל המדע לעולם לא יצליח להסביר את הכל. בתהליך המדעי, על כל שאלה שנמצאה לה תשובה צצות מיד תריסר שאלות חדשות, והן בדרך כלל יותר מורכבות ומאתגרות מכל השאלות שקדמו להן. כפי שתיאר זאת גנטיקאי בשם הלדן (Haldane) בתחילת המאה ה20: "החיים לא רק מוזרים מהדימיון, הם מוזרים יותר מכל מה שנוכל אי פעם לדמיין". הידע שנצבור לעולם לא יצליח לחנוק את להבות הסקרנות שלנו – רדיפת הידע של המדע לא נועדה לרפא אותנו מהפליאה והמסתורין שאנו מרגישים, אלא לכלכל ולהצית אותם כל פעם מחדש."

ככל שאנחנו חוקרים ויודעים יותר אודות המציאות, כך אנחנו מבינים וחווים עד כמה היא אינסופית. החקירה והידיעה לא רק שלא מקטינות את הפליאה והמסתורין אלא רק מגבירות אותם. אני יכול לספר שכאשר למדתי את תורת הקבוצות במתמטיקה, התוודעתי לכך שאנחנו מסוגלים לחקור אפילו את האינסוף ולהבין תכונות שלו. וככל שלמדתי על האינסוף יותר, ככל שנחשפתי לסודותיו הכמוסים, כך נמלאתי יותר פליאה ויראת כבוד אליו. הידע הוסיף לי הבנה עד כמה האינסוף מוזר, וההבנה הזו עם ההבנה שבכל זאת ניתן לחקור אותו ולהבין אותו מילאו אותי משמעות אדירה, חוויה דתית כמעט.

בשביל לצאת מהאשליה שהיום יום הוא כל מה שיש אנחנו צריכים להתמקד ולחקור תופעות שנראות לא הגיוניות, אך בכל זאת אמיתיות (השיטה הטובה ביותר שפיתחנו בינתיים בשביל לקבוע מה אמיתי ומה לא נקראת השיטה המדעית). תופעות כאלו שעדיין לא מוסברות ונראות כסותרות את כל מה שאנחנו יודעים הן בדיוק תופעות שמקשרות בין השכבה שידועה לנו בטבע לשכבה מעמיקה יותר שמחכה להתגלות. המדע מלא בתופעות כאלה ומי שלא מפחד מהן יובטח לו שיצא למסע קסום ומסתורי לעבר הבנת המציאות כמות שהיא. כל גילוי של שכבה חדשה מעורר יותר השתאות ויותר סקרנות. כמו אשה קדמונית שיוצאת בפעם הראשונה מהמערה בה היא חייה כל חיה. בכל צעד וצעד היא תגלה דברים חדשים שכמותם היא אף פעם לא ראתה. כך גם אנחנו מגלים שכבות של חוקי טבע מוזרים יותר ויותר שקוראים תיגר על כל מה שהאמנו עד עתה. אנחנו חיים בארץ פלאות אמיתית, וככל שנחפור יותר נחווה את האינסוף יותר.

"כולנו נסיכים ונסיכות שמבלים את הימים
בתקווה לקבל את היופי באין סופי" -שוטי הנבואה, "אינסופי"

כבר היום אנחנו יודעים תובנות מרתקות אודות המציאות האמיתית ועד כמה היא שונה מהשכל הישר וחיי היום יום שלנו. על כך שהחלקיקים שמרכיבים את האטומים שלנו יכולים להיות במספר מקומות בו זמנית, הזמן אינו מתקתק אלא הוא עוד מימד בדומה לאורך, רוחב וגובה, הדבר הבסיסי ביותר בטבע אינו חומר ואינו כוח אלא מושג פיסיקלי בשם שדה ועוד ועוד. אין פלא שהתורות הפיסיקליות שלנו, שמנסות להסביר את חוקי הטבע בצורה יותר ויותר טובה ומדוייקת, הופכות להיות מוזרות ככל שהשנים חולפות. מהמכניקה של ניוטון, דרך תורת היחסות ותורת הקוונטים ועד לתורת השדות הקוונטים, ניתן לראות כיצד העולם היום יומי שלנו הוא רק קליפה קטנה במציאות המופלאה שאנו חיים בה. החוויה שמתקבלת היא שהצעידה שלנו אל מחוץ למערה היא אינסופית. אם חוויה זו נכונה, אז נצפה שגם בעתיד כל תורה פיסיקלית שנגלה תהיה יותר מוזרה מקודמתה. הנה שוב הגענו למסע התפתחות של התודעה שלנו, רק שהפעם המסע הוא בכדי להבין את המציאות בה אנו חיים שמתוכה המודעות נוצרה. כך ניחשף לאורך המסע לשכבות מציאות עמוקות יותר ויותר ונבין גם את עצמנו ומקומנו בתוך מארג המציאות. גם במקרה זה המסע יהיה אינסופי ובכל שלב נגלה תובנות מדהימות ומפתיעות שימלאו אותנו משמעות. האין זו מטרה נעלה לצעוד אל מחוץ למערה, לחקור היכן אנו חיים, מהי המציאות האמיתית ומה מקומנו בה? איזה מסתורין ענק מחכה לנו מעבר לפינה שנחקור אותו ואיזה משמעות אדירה החקירה עצמה ותוצאות החקירה יתנו לנו. מרגש אותי לחשוב מה עוד נבין ונוכיח בהמשך לגבי המציאות שסביבנו!

האינסופיות של הטבע מביאה לענווה ופרספקטיבה. אין לנו מושג מה נגלה לאורך המסע, השכבות עמוקות מדי בכדי שנוכל אפילו לדמיין אותן כרגע. המסע שלנו להבנת המציאות יהיה כנראה אינסופי, מורכב מגילויים חדשים ותובנות חדשות שחושפות עוד ועוד שכבות של האינסוף וכך בכל שכבה חדשה נפתח כלים חדשים בעזרתם נצליח לחפור לשכבה הבאה בתור. אנחנו מפתחים כלים כל הזמן. כשמתעמקים בפיסיקה ובמתמטיקה רואים לאיזה מחוזות מופלאים ולאיזה תובנות הצלחנו להגיע עד היום (ואפילו להראות בניסויים שהתובנות נכונות מעל לספק הסביר) וזאת למרות שיש לנו מגבלות ביולוגיות. כך למשל בעזרת המתמטיקה הצלחנו להבין שאנחנו חיים בארבעה מימדים למרות שאנו רואים רק שלושה מימדים ובתחום אחר של המתמטיקה הצלחנו להבין תכונות ייחודיות שיש לאינסוף למרות שאנו סופיים. במקרים רבים אנחנו מצליחים לצאת מהמגבלות שלנו בעזרת שפת המתמטיקה שתודעתנו הצליחה לפתח. שוב ושוב אפשר לראות את אוקיינוס היכולות המדהים שיש למודעות העצמית. הנה הצלחנו למצוא מקור חיצוני לנו כה אדיר שיתאים להרגשה הפנימית שלנו שאנו כה אדירים. עברנו מלהיות בחורה בוגרת בגן פעוטות לבחורה בוגרת בחנות קסמים אינסופית. העוצמה של הטבע יכולה להיות כל כך חזקה עד שלפעמים היא תפחיד אותנו (לא סתם נוצר צמד המילים "פחד ויראה") ואנחנו נשכח שיש בנו את היכולת העצומה להבין אותו. לכן כל כך חשוב לחוות את אוקיינוס רחב הידיים של תודעתנו, להרגיש את העוצמה שלנו ולהחליש את גלי הפחד שצצים לעיתים באוקיינוס.

כמו תינוק שנהנה ללמוד את כל הדברים החדשים שמונחים לפניו, כך מי שבוחר לצאת למסע התפתחותי זה הוא כמו תינוק של הטבע שנדהם נוכח המסתורין הענק של הטבע ומתמסר למחקר ולתובנות החדשות שממלאות אותו אושר ומשמעות. אך גם מי שבוחר לממש את יכולותיו האדירות בדרך אחרת ולא לצאת למסע להבנת המציאות יהנה מפירותיו. כמו אדם דתי שבחר שלא להתעמק בדת, אך עדיין מכיר ומאמין בעומק הדת שלו, כך גם מי שלא בחר להתעמק בחקר המציאות יכול להכיר בכך שיש מסתורין ענק ועומק בלתי נדלה במציאות סביבו. עצם ההבנה הזו מספיקה כדי לקבל פרספקטיבה על החיים, לא לקחת כל דבר ברצינות תהומית ולהרגיש שיש משהו גדול יותר מאיתנו.

מצאנו שני פתרונות לחיפוש אחר משהו אדיר ואינסופי. התודעה שלנו והמציאות מסביבנו. כל אחד מהם לחוד יכול לספק לנו משמעות עצומה, סיפוק ואושר. אך ביחד העוצמה שלהם אף יותר גדולה. לא רק שיש בנו תודעה עצמית בעלת אוקיינוס אינסופי של אפשרויות, גם המציאות שסביבנו כוללת מה שנראה כעומק אינסופי של עוד עוד שכבות אותן ניתן לחקור בעזרת היכולות המדהימות שלנו. יש התאמה בין האוקיינוס האינסופי שיש בנו לבין כמות השכבות האינסופית שיש במציאות מחוצה לנו. אפשר לצאת למסע יציאה החוצא מהמערה של חיי היום יום אל עבר המציאות כמות שהיא, מסע עוצמתי שיהדהד עם הרגשת היכולות האדירות שלנו. כך שוב ושוב נוכל להגביר את חוויית הנפש העוצמתית שלנו עד שחוויית הפחד מסופיות הגוף תהפוך לזניחה ולא מאיימת. אנחנו יכולים לבחור לצאת למסע חיינו. במסע זה נפתח את יכולות המודעות שלנו ואת יכולות מימוש האפשרויות שלנו ובו נממש את יכולתנו לחקור את האינסוף ולהבין את המציאות שסביבנו. במהלך המסע נרגיש כיצד אנחנו מתקדמים, שלב אחרי שלב ונרגיש את מימוש הפוטנציאל שלנו. כך עם כל תובנה חדשה נגע לרגע בתחושת האינסוף ונמשיך הלאה במסע.

תארנו את התפתחות התרבות האנושית כמו התפתחות של אדם. מילדות בה צריך הורה מגונן, דרך מרד נעורים חסר ערכים. כעת הגיע הזמן לבגרות בה אנחנו מבינים שגם אם אין הורה ואין תכלית או כוונה בטבע, עדיין מחובתנו לבחור לעצמנו דרך וליצור לעצמנו משמעות, ערכים ומוסר לפיהם ננסה לבנות את מסע חיינו ואת החברה סביבנו. יש דברים גדולים מספיק כדי שיתנו לנו פרספקטיבה ויוציאו אותנו מחיי היום יום האפרוריים אל עבר משמעות אמיתית. אנחנו רק צריכים לבחור בהם.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

617 תגובות

  1. ישנה חכמה אחת, עזוקה היא באלף עזקאות, איננה מקובלת היא לא על אנשי הדת ולא על החילוניים.
    אלו טוענים שיש ללמוד אותה רק אחרי גיל 40 ואחורי שמילא כרסו בש"ס ופוסקים, ואלו טוענים כי דברי פילוסופיה המה וכי אין זו תאוריה מדעית העומדת תחת אבני הבוחן של מחקר מדעי.
    וכך מונחת לה החכמה בדד, רוצה היא להראות דבר חדש שלא נודע על ידי חכמי המדע, להראות את הפרדיגמה החדשה שעליה נכתשו משך דורות טובי המוחות, רוצה היא להראות למתנגדיה הן הדתיים והן החילוניים כי אותו הבירור שבין המאמינים לאלו החילוניים יכול להגיע לפיתרון שיהיה מקובל על שני הצדדים.
    לאמת שלמרות שאינה ניתנת להשגה בחושים הקיימים, ניתן לבנותה בתוך תבניות חדשות שהיו ידועות בעבר רק ליחידים
    אך ההתנגדות לה עזה.
    התנגדות שנובעת מהרגלים קודמים, חשיבה קיימת וסכמות מקובלות שאינן נותנים לה לפרוץ קדימה.
    ועל זה כתבו הרק קוק ובעל הסולם:
    השאלות הרוחניות הגדולות, שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו בהדרגות שונות לכלל העם. ולהוריד דברים נישאים ונשגבים ממרום עוזם עד עומק הדיוטא הרגילה ההמונית, צריך לזה עושר רוח גדול ואדיר, ועסקנות קבועה ומורגלת, שרק אז תתרחב הדעה ותברר השפה, עד כדי להביע הדברים היותר עמוקים בסגנון קל ופופולרי, להשיב נפשות צמאות.
    הראי"ה קוק, עקבי הצאן, נ"ד

    זה זמן רב, אשר מוסר כליותיי ירדפני יום יום, לצאת מגדרי ולחבר איזה חיבור יסודי בדבר נשמת היהדות והדת, ובידיעת מקוריות חכמת הקבלה, ולהפיצו בקרב העם, באופן שישיגו מתוכו היכרות והבנה בכלל הדברים העומדים ברומו של עולם, כראוי, באופיים וצביונם האמיתי.
    בעל הסולם, גילוי טפח וכיסוי טפחיים

    למה התכוונו שני מקובלים אלו?
    מדוע אין שומעים להם?
    מדוע עדיין החילוני מסרב להישיר מבטו לעבר חכמה זו, ומדוע הדתי חושש לפתוח דף קבלה אחד בעודו מוכן לשבת שעות מול הגמרא?

    ואלו הבירורים שיתבררו במשך שיתא אלפי שני.
    חג שמח הידען 🙂

  2. שרון חיים מדר
    אני מסכים איתך. יש גישה, די קיצונית, בפילוסופיה שנקראת actualism. הרעיון הבסיסי הוא שאם משהו אפשרי הוא קורה. אין כזה דבר "אפשרי". אם משהו לא קרה אז הוא לא אפשרי. יש כל מיני סיבות, אבל תמיד יש סיבות. זה מובן קיצוני של דטרמיניזם.

  3. לניר להב! אני חולק על דעתך שיש לנו נפש אין סופית..אתה כנראה נשואי עם ילדים וגם הצלחת בקרירה ומזה באה ההשקפה שלך.מה היה קורה אם למשל לא היית מצליח בקרירה שלך ?,לא משיג בחורה שאתה רוצה ?
    ולא היה לך ילדים? גם אז היית אומר שיש לנו יכולת אין סופית?
    יש אנשים שלמרות כל המאמצים שלהם לא השיגו בחיים כלום.לא הצליחו בעבודה לא בעסקים ולא בחברה.
    או במציאת בת זוג או בן זוג.גם אם היתי רוצה להיות מדען עכשו שחוקר דברים זה לא היה מתאפשר לי ,אין כסף ועוד סיבות.
    הקישקוש הוא שיש לנו בחירה חופשית,זה לא נכון. אנחנו נולדים עם גנים מסוימים, עם הורים מסוימים ,וחוקי חברה מסוימים.אנחנו בהרבה מיקרים לא אחראים לתוצאות הדברים.{לדוגמא אתה יכול לפתוח עסק לנהל אותו נכון ובכל זאת לא יהיה לך מספיק לקוחות עד שתאלץ לסגור אותו.}

  4. 1) מאמר יפה. מאוד נהניתי לקרוא אותו.

    2) אני לא מאמין שהמחשבה האנושית היא אינסופית. היא בסך הכל אנושית. חייתית ורובוטית ומובנית בעצם.
    אפשר להתקדם. בעצם זה כמעט בלתי נמנע שנתקדם. אי אפשר לחזור אחורה. אתה יכול לשכוח.
    וזה גם בלתי נמנע.
    האנושות תיכחד, ותישכח.
    אחד אחד, ואז כולם ביחד.

    3) הנקודה החשובה שהמאמר העלה בי את הניסוח המילולי אליה היא שזה מטופש לחיות באשליות ואמונות.
    אני יכול לחיות כל חיי כמאמין, ולהאמין באמונה שלמה כלשהי, תהיה אשר תהיה. אבל בעצם אין לי שליטה מלאה על האמונות שלי. גילוי מדעי מקרי שקראת עליו במאמר, או תאונ דרכים או שיחה עם חבר יכולים לערער את כל האמונה שלך ולשנות אותך. ומכאן שאין טעם להתייחס לאמונות שלך בכלל, כי הן לא באמת שלך ובשליטתך ותלויות בך.

    4) אני חושב שלא שצריך לקפוץ מעל הפופיק.
    יש דברים שאי אפשר להבין\לתפוס\לגלות על האינסוף, מעבר לכך שזה נראה שזה נהיה יותר ויותר קשה להתקדם עם הזמן שעובר. עדיף לוותר, הדחף החייתי לחיות מספיק חזק גם ככה כדי שתמצא מה לעשות עם החיים שלך. ואם חשוב לך שהם יהיו מעניינים אז תדאג לכך ואם לא אז יש מלא תוכניות טלוויזיה בשביל זה.

    5) אם אתה רוצה שלא כולם יראו טלויזיה כמו זומבים אז עדיף לשנות את תוכניות הטלויזיה מאשר לכתוב מאמרים באינטרנט זה משפיע יותר לדעתי.

    * נקודה אחת שטיפה הפריעה לי, היא ההתייחסות לשירה (שירים מאוד יפים אגב) ולמוסיקה כאילו הדברים הם ברי החלפה.
    אם אתה מדבר על מילים ולא על לחן\צליל אל תקרא להן מוסיקה.
    תן כבוד לכל אחד מהם בנפרד ותכבד את השילוב המופלא ביניהם.

  5. איציק:
    אני מקווה ששמת לב לכך שלא ענית על דבר מדברי.
    למשל – לא נתת הגדרה לרצון החופשי בעולם המחשבה.
    למשל – לא הסברת מדוע נחוץ רצון חופשי כדי להכריע אם יש רצון חופשי.
    למשל – התעלמת מהצלחתה של הברירה הטבעית.
    למשל (כמקרה פרטי לנ"ל) התעלמת מן העובדה שאנשים שחושיהם מוגבלים חשופים לסכנות שמתממשות (תיכף תספר לי שגם המוות הוא "רק תופעה נתפסת על ידי החושים הזייפנים ולא תופעה אמיתית").
    אתה מתעלם גם מן העובדה שקלט החושים שלנו עקבי ומשום מה כשאנו "חשים" בכאב הנגרם על ידי מכה שחטפנו אנחנו גם רואים את הפצע שגרמה ומשום מה כשאנחנו שומעים את יוסי מדבר אלינו מאחרי הגב אנחנו גם רואים אותו כשאנחנו מסתובבים.
    כדי לחשוב שכל זה אקראי צריך ממש להיפטר מהמוח.
    עקביות דבריך גם היא לא מטרידה אותך. לטענתך איננו יכולים לבחון את קיום ההיגיון באמצעות ההיגיון אבל לבדיקת קיומו של הרצון החופשי אנחנו דווקא מוכרחים רצון חופשי. הזוי לחלוטין.
    קראתי את דברי סם האריס ולדעתי דברי הרבה יותר מעמיקים משלו אבל לא הבחנתי בסימנים לכך שתוכל להבין זאת ולכן אפסיק כאן את הדיון.
    עוד אציין לגבי הדת – עבורך ועבור ספקן – שזו אינה סתם אמנה חברתית – זו אמנה חברתית המושתתת על אמונה שמבטלת את ההיגיון.
    השווית את אמונתי בנכונות קלט החושים שכאמור מקבלים אישושים אין ספור לאמונה הדתית שדווקא מקבלת הפרכות אין ספור – אם בדמותה של ארנבת שמעלה גירה, אם בדמותה של טענה שהפרט והחידקל יוצאים ממקור משותף, אם בחוסר עקביותם של סיפורי הבריאה או של סיפורי המבול ואם בהפרכת מרבית טענותיה ההיסטוריות על ידי הממצאים.
    מעבר לכך שהדת מנטרלת את ההיגיון – היא גם נאבקת מרות בתחושת המוסר הטבעית שלנו וגורמת סבל רב הן לאנשים שנאלצים לאמץ את חוקי ה"מוסר" שלה והן לקורבנותיהם.
    היא גם עומדת מאחרי רוב מכריע של המלחמות.
    וואחד אמנה חברתית!

  6. איציק היימן.

    שמעת פעם על הסימן התחבירי שנקרא נקודה ? סימן גרפי קטנטן כזה ששמים בסוף משפט כדי לדעת היכן הוא מסתיים. דבריך מעניינים, אבל קצת הקפדה בניסוח, למען השם (או למען המטריקס).

    דעתי לגבי הדת הוא שאין להפריז במשמעותה, משום שהיא אינה העניין המרכזי אלא אחד המופעים האופציונליים הטנטטיביים של מה שאני קורא לו "אמנה חברתית". פירטתי זאת במקצת בערך לאחר 50 התגובות הראשונות.

    בקיצור. מטרת כל אמנה חברתית הוא לשמור על הלכידת של קהילת בני אדם על ידי יצירת סט של כללים חברתים שהם מחוייבים לו, וכן אותו סט כללים גם משרת צורכי חוויה חברתית משותפת (מדורת השבט, חגים, משחקי חברה, משחקי ספורט, וכדומה).

    כאשר הנסיבות משתנות — האמנה החברתית משתנה כדי לענות טוב יותר על צורכי הנסיבות החדשות. דת היא אחת האופציות של אמנה חברתית, על כן טנטטיבית באופיה. מכיוון שכל אמנה חברתית כפויה (פחות או יותר) על על החברים בקהילה הרי יש לגייס גורמי אכיפה שיאכפו אותה. במקרה של הדת בני האדם המציאו גורמי אכיפה דמיוניים שקראו להם אלים. כדי לתת לאלים כוח אכיפה טענו שיש בידם כוחות על-אנושיים שבעזרתם הם מזהים חוטאים ומענישים אותם .

    אין הכרח באמנה חברתית אחת, ניתן לקיים בו זמנית מספר אמנות חברתיות שמשלימות זו את זו (או קצת מתנגשות זו בזו). מדוע "מספר אמנות" ? מכיוון שכל פרט יכול להשתייך למספר תת-קהילות הכלולות בקהילה גדולה יותר.

  7. איך אתה בוחן תקפות של תאוריה מדעית? באמצעות כלים מאותה דיסציפלינה מדעית!
    אני מכיר גם את ההרצאה הזו, זה בדיוק הענין שאני אומר – יש לנו *מודלים*, ומגבלות השימוש בהם הן *תאורטיות ממש*, כלומר בלתי פתירות, כאמור אפילו מודלים בתחומים פשוטים בהרבה מוכרים ככאוטיים ולכן לא מאפשרים חיזוי מעבר לסף מוגבל. במקרה המח – פעולות פשוטות באופן מיידי, לא יותר. כיוון שהמגבלה אינה לינארית, זה לא ענין של זמן עד שנמצא לה פתרון, השיפור שאתה מתאר אינו לינארי.
    לגבי הרצון החופשי: נחזור לשאלה כיצד יכול להכריע שהמציאות אכן קיימת ואינו "מח בצנצנת". אתה טוען ש"אתה מאמין שחושיך מייצגים את המציאות כיוון שיש לך המון מידע המאשש זאת", אבל המידע הזה עצמו הוא פרי החושים כלומר אתה מניח שהוא נכון. "אלה שחושיהם לא פועלים כהלכה נמצאים בסכנה" – שוב, זהו שיפוט שלך, בפרט למשל אתה מניח ש"סכנה" מוגדרת אובייקטיבית, ואומר אף יותר מזה, הערכתנו אנשים מסוימים כ"לא שפויים" אינה אובייקטיבית, אנחנו *קבענו* מדדים *ערכיים* לשפיות, והראיה שבעולם הפסיכיאטריה אין מדדים אובייקטיביים כאלו (אתה מוזמן לבדוק את המקרה המעניין של ההומוסקסואליות – בתגובה לתביעה לבטל את הגדרת ההומוסקסואליות כהפרעה, היא בוטלה ללא שום נימוק נוסף, מחקרי, אלא רק בגלל לחץ פוליטי! האם זה אומר שהיא הפרעה או שאינה הפרעה? אומר שהגדרת הפרעה נפשית נתונה להחלטה, והיא ערכית ולא אובייקטיבית).
    ד"א אם כבר נסיון לדיון אובייקטיבי בשאלות של מוסר ומשמעות, אני בהחלט ממליץ (וכאן אתה ודאי תגיד שאתה מכיר) על סם האריס שלטעמי מעט יותר מעניין מהדוגמאות שהבאת עד כה והרבה יותר מאתגר עבורי והעמדות שאני מייצג (ואיני דוחה את עמדותיו כלל, להיפך, אנחנו חלוקים רק בנקודות מסוימות).

  8. אין לביטוי "רצון חופשי" משמעות גם בעולם המחשבה הרציונאלית והסברתי זאת.
    האם אתה מוכן להגדיר (בעולם המחשבה) מה פירוש הביטוי "רצון חופשי"?
    אחד ועוד אחד הם באמת שתיים. זה אכן עניין של הגדרה אבל כך זה מוגדר. חיבור מודולו אינו חיבור רגיל – זו פעולה אחרת שמוגדרת אחרת.
    אם אינך רוצה משהו שקשור בהגדרה אתה מוזמן להסביר לי איך אדם יכול באמצעות הרצון החופשי להכריע בלילה שעכשיו יום או להכריע שגפרור המחוכך במכסה קופסת הגפרורים לא נדלק.
    אני חוזר ואומר – אמנם אין בנמצא הגדרה עקבית של רצון חופשי אבל גם לו הייתה לא היה איש כולל בה את היכולת לבחור את התשובה לשאלות עובדתיות.
    את זה שחושיך מעבירים לך מידע אמין על המציאות אינך "מקבל רק בגלל שאין מידע סותר".
    אין לך מידע סותר גם לטענה שיש קנקן תה מעופף במסלול סביב כדור הארץ אבל אני מרשה לעצמי להאמין (ולא רק כי אין לי מידע סותר) שאינך מאמין בקיומו של כזה קנקן תה.
    אתה מאמין שחושיך מייצגים את המציאות כיוון שיש לך המון מידע המאשש זאת (בין השאר כתוצאה מן העובדה שאלה שחושיהם לא פועלים כהלכה נמצאים בסכנה שלא פעם גם מתגשמת. זה מקרה פרטי של טענתי על האבולוציה כאישוש לקיומם של חוקים במציאות).
    כנ"ל לגבי ההיגיון וכנ"ל לגבי כל האמונות הרציונאליות וכל זה לא עושה אותן לדת אלא דווקא מפריד אותן הפרדה מובהקת מן האמונות הדתיות.
    כיוון שכבר אמרתי שאינני טוען שהתיאוריות שלנו מייצגות באופן מלא את המציאות אני רואה את עצמי פטור מלהגן עליהן נגד מתקפתך עליהן שמבחינתי אינה אלא התפרצות לדלת פתוחה.
    כנראה שאינך יודע שמוח האדם דווקא כן ניתן לחיזוי. לא לטווח רחוק, מחוסר נתונים (ואולי גם בגלל אפקטים קוונטים) אבל הוא בהחלט ניתן הן לחיזוי והן להשפעה.
    אתה מוזמן להאזין למשל לשיחה הזאת (דווקא עם אדם דתי "שלא פלא שאינו מקבל את הגישה הזאת"):
    http://www.youtube.com/watch?v=d35nFvb1Wh4&feature=channel_page
    אם אתה רוצה לשמוע יותר אתה מוזמן להאזין להרצאה של אותו אדם:
    http://www.youtube.com/watch?v=pfKRuhHXcDk
    גם יכולתנו לחזות את מזג האוויר הולכת ומשתפרת וראה זה פלא – זה קורה באמצעות המדע ובאמצעות איסופם של יותר נתונים.
    ובקשר לפיינמן אני חוזר ומזכיר לך את הבדיחה על זה שמחליט בכל הנושאים החשובים כאשר מי שקובע מה חשוב היא אשתו.

  9. אני חוזר לדברי פיינמן, הציפיה מהמדע לתת תשובות לשאלות של משמעות, או בכלל לשאלות שחורגות מהקשרו (כל דיסציפלינה והקשרה), צפויה לאכזב, ואין כל פלא שאנשים דתיים לא מקבלים את הגישה הזו, וזה לא בהכרח מטעמי עיוורון כפי שאתה מתאר.

  10. הקישור שהבאת מעניין אך קצת שטחי. השאלה "האם באמת קיימים אלקטרונים" לא מזהה את הריאליסט מהאינסטרומנטליסט, ואין זה נכון שהאינסטרומנטליסט *מתעלם* מהשאלה הזו, הוא רק אומר שאין לו דרך לדעת יותר ממה שיש לו ביד. שים לב, שתאוריות מדעיות נמדדות ונבחנות בעולם המושגים שהוגדר עבורן, הן תלויות הקשר ולא מוחלטות – מישהו אי פעם קבע מהי אנרגיה ואיך מודדים אותה, *הגדיר*, ומושגים דומים בהתאמה, בתוך עולם המושגים הזה חיות התאוריות הפיזיקליות. נסה להשתמש באותו עולם מושגים על מנת לנתח אישיות של בן אדם או לחזות התנהגות של אדם או קבוצת אנשים – אין לזה משמעות כלל, אין מודל פיזיקלי כזה, אבל יתרה מזו, ידוע היטב שאין לנו היכולת *התאורטית* להגיע לחיזוי על סמך מודלים אפילו במקרים בהם כל המידע עומד לרשותנו לכאורה (מזג האויר, שאלה פיזיקלית פשוטה ביותר בהשוואה למערכות ביולוגיות, שלא לדבר על מח האדם, לא ניתן לחיזוי מעבר לימים ספורים ולא משנה כמה מידע תאסוף, כי המודלים עצמם כאוטיים).

  11. אין לה משמעות מחוץ לעולם המחשבה, במציאות אין לה.
    ודאי שלא קראתי את כולם, אני אמנם קורא מהר אבל גם עושה דברים אחרים…

    אחד ועוד אחד אינם *באמת* שתים, אלו מושגים בעולם המחשבה בלבד, תלויי הגדרה – אין פחות טבעי מהמספרים ה"טבעיים", פעולת המניה דורשת מתבונן שיזהה את האובייקטים שהוא מונה כשיכים לקבוצה אחת אותה הוא מונה, בלעדיו אין להם קיום. הנה, המספרים הם חסרי משמעות *במציאות* בדיוק כמו הבחירה החופשית, אלו מושגים בתודעה בלבד.

    הדוגמא הטריוויאלית ממש היא 2+2=1, כאשר מחשבים מודולו 3.

    שאלת "מח בצנצנת" גם אינה חדשה, בגרסתה המודרנית היא נקראת "מטריקס" (אותו רעיון) – למה אני "מאמין" שהמידע שחושיי מעבירים לי (כבר "מעבירים" מרמז על אמונה שאכן יש מציאות חיצונית לי ויש חושים שמעבירים מידע מהמציאות הזו) אכן מייצג בדרך כלשהי את המציאות? רק מפני שאין לי מידע סותר, אין זה מבטיח שזו אמת אלא רק שאין לי דרך לבחון את הטענה הזו כי כל המידע שיש לי הוא זה.

  12. איציק:
    אתה מנסה לוליינות מילולית כדי להתחמק אבל אינך משיג דבר.
    נזרום אתך: נגיד שאתה באמת לא מאמין בהיגיון אלא רק בכך שהוא הכלי העומד לרשותך בבואך לנסות להבין את המציאות. נניח, אבל גם במשפט הנ"ל לא הצלחת לחמוק מכך שאתה מאמין במשהו. זו אמונה דתית?
    ברבים מהמאמרים יש דברים שלא תמצא בשום מקום. לא רק בעניין הבחירה החופשית ומה שאתה אומר בעניין הבחירה החופשית אינו מקובל עלי כלל וכלל. האם צריך בחירה חופשית כדי לגלות אם הבחירה חופשית או לא? מה מיחד שאלה זו לעומת השאלה האם אחד ועוד אחד הם באמת שתיים – האם גם כדי להכריע בה צריך בחירה חופשית? בחירה חופשית אינה מתיימרת לאפשר לנו להשיב תשובות שגויות לשאלות עובדתיות.
    אני באמת טוען, בין השאר, שלשאלה אין משמעות אמיתית ושזה נובע מכך שלמונח בחירה חופשית אין משמעות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן