תיאוריית התכנון התבוני, הקוראת תיגר על האבולוציה, זוכה באחרונה לפופולריות מסוימת בארה”ב וייתכן שתתחיל להילמד בקרוב בבתי ספר במדינת אוהיו. איך מנסים תומכיה להפריך את האבולוציה, ומה משיבים להם הדרוויניסטים
בשבועות הקרובים אמורה מועצת החינוך של מדינת אוהיו להכריע בנוגע לשילובם של תכנים חלופיים ללימודי האבולוציה בבתי הספר במדינה. הדיון הוא שלב חדש באחד המאבקים המדעיים-החברתיים הוותיקים והיצריים ביותר.
בשנת 1987 פסק בית המשפט העליון של ארה”ב כי לא יילמדו לימודי בריאה בבתי ספר ממלכתיים, וזאת על פי עקרון ההפרדה בין דת למדינה. דומה היה שבכך הובסו סופית הקבוצות הדתיות המתנגדות ללימודי אבולוציה ושואפות להחלפתם בלימודי סיפור הבריאה. אך למרות הפסיקה החד-משמעית חזר באחרונה הוויכוח לכותרות.
התחדשות הדיון התאפשרה בעקבות ניסוחה של תפישה חדשה המכונה “תיאוריית התכנון התבוני” (Design Theory Intelligent). על פי תפישה זו, את היווצרותו של האדם ואת מוצא המינים יש להסביר בהתערבותו של כוח תבוני כלשהו. התיאוריה אינה מצביעה ישירות על האל כפי שהוא מתואר בדתות, היא אינה מניחה כי העולם נוצר לפני מספר אלפי שנים (כפי שנובע מכתבי הקודש) והיא אף מקבלת כי מינים מסוימים יכולים להופיע כצאצאיהם של מינים אחרים. אך היא פוסלת לחלוטין את עקרון האקראיות שבאבולוציה. על פי תיאוריית התכנון התבוני קיימת בהכרח יד מכוונת האחראית למורכבות בעולם החי וליצירת האדם.
תיאוריית התכנון התבוני אינה מוצגת כעמדה דתית אלא נוקטת טרמינולוגיה מדעית. מסיבה זו היא אינה פסולה על פי פסיקת בית המשפט העליון ובאמצעותה נפתחה מחדש הדלת לדיון בהרכב תוכנית הלימודים. עם תומכי התכנון התבוני נמנים אנשי אקדמיה ופוליטיקאים. הללו עושים כמיטב יכולתם כדי להשפיע על החלטת המועצה. בממסד המדעי חוששים כי אם אכן תשונה תוכנית הלימודים באוהיו, יהיה עליהם לשוב ולהגן על האבולוציה בכל מדינה, מחוז ועיר.
תיאוריית התכנון התבוני התהוותה מתוך גוף של מאמרים וספרים שראו אור בשנים אחרונות. בפרסומים הללו ניכר מבנה דומה: רוב תוכנם מוקדש לניסיונות לסתור את האבולוציה, ולאחר מהלך זה הם מציעים כתחליף את התכנון התבוני. הצגת תיאוריית התכנון התבוני אינה מפורטת, והיא מסתכמת בדרך כלל בקביעה כי קיימת ישות כלשהי האחראית להתפתחות המינים והאדם.
אחד מהספרים הבולטים העוסקים בנושא הוא “הקופסה השחורה של דארווין”.
מחברו הוא מיכאל בהי, פרופסור לביוכימיה מאוניברסיטת ליהיי בארה”ב. בספרו מציג בהי טיעון המכונה “מורכבות בלתי ניתנת לצמצום” (Irreducible Complexity). בהי טוען כי חקירת התהליכים הביוכימיים בתאי האדם מראה כי התא לא יכול היה להתפתח על ידי אבולוציה. התהליכים הללו פועלים מתוך שילוב של מרכיבים רבים וברצף פעולות מדויק, והם מפסיקים לפעול בהעדר המרכיב הקטן ביותר. בהי מציג דוגמאות של תהליכים ביוכימיים (למשל קרישת הדם) הכוללים כמה עשרות תרכובות שונות שחייבות להגיב, כל אחת בתורה. על פי התפישה האבולוציונית, כל מערכת מתפתחת ממערכת קודמת הנופלת ממנה ביכולותיה. אך התהליכים התוך-תאיים, טוען בהי, אינם ניתנים לצמצום – השינוי הקטן ביותר ימנע את השלמת פעולתם.
לכן לא ייתכן תהליך קודם הכולל רק חלק מהמרכיבים. ואם לא ייתכן תהליך הקודם לזה שנצפה, הרי שלא התרחשה כאן אבולוציה; התהליכים הופיעו בשלמותם – “מתכנן תבוני” חייב היה ליצור אותם.
התגובה לטענותיו של בהי היא, שהוא בעצם שיכלל טיעון ותיק הנוגע למבנים מורכבים בבעלי חיים. דארווין עצמו נדרש להתנגדות הגורסת כי “מבנה מורכב כמו העין האנושית, לא ייתכן שנוצר באקראי”. בתשובה הציג דארווין מנגנונים בבעלי חיים שונים המשמשים לתכלית דומה: מהתאים הרגישים לאור בדו-חיים מסוימים, דרך האיבר הפשוט הרגיש לאור במינים מפותחים יותר, ועד לעיניים המורכבות של יונקים. הרצף הנצפה של איברי חישת האור מציג את תהליך התפתחותו של איבר מורכב כמו העין. בתגובה לבהי מוצגות מערכות ביוכימיות פשוטות יותר, בבעלי חיים אחרים, המתפקדות בדומה למערכות שאותן הגדיר “בלתי ניתנות לצמצום”. הביולוג קנט מילר מאוניברסיטת בראון הראה, למשל, כיצד מנגנוני קרישת דם בבעלי חיים יכולים לשמש אבני דרך בהיווצרות התהליך בבני אדם.
דמות דומיננטית נוספת בקבוצת התכנון התבוני הוא המתמטיקאי ויליאם דמבסקי. דמבסקי ניסח את “חוק שימור המידע” – ניסוח מחודש, במונחים של תורת האינפורמציה, לטיעון המוכר כ”טיעון הסטיסטי”. על פי טיעון זה, כדי להרכיב באופן אבולוציוני, כלומר אקראי, את המולקולות הגדולות שמהן בנויים בעלי חיים (חלבונים או ד-נ-א) יידרשו כל כך הרבה שנים עד שגם גילו של היקום אינו מספיק לשם כך; לפיכך, לא ייתכן, באופן סטטיסטי, שהחיים נוצרו בעקבות רצף התפתחות אקראי. תרגיל מחשבה מפורסם הוצע כדי לתאר בעיה זו: מיליון קופים ניצבים מול מכונות כתיבה ומקישים באקראי אות אחת בכל שנייה. מטרתם היא להקליד את “המלט” של שקספיר – יצירה שבאורכה מסמלת מולקולה מורכבת. חישוב הזמן הנדרש נותן, כצפוי, מספר אסטרונומי. הנמשל: אבולוציה אקראית אינה אפשרית.
בתשובה לתרגיל מחשבה זה נאמר כי הוא אינו מייצג נאמנה את התהליך האבולוציוני משום שנעדר ממנו מנגנון הברירה הטבעית. בשנות השמונים הראה המתמטיקאי ריצ’רד הארדיסון כי ניתן לקצר מאוד את הזמן אם משמרים כל אות “נכונה” שהוקשה על מכונות הכתיבה וממשיכים מנקודה זו ואילך. שימור האותיות הנכונות מייצג את שימורו של מבנה מולקולרי יעיל על ידי רבייה בתהליך ברירה טבעית.
מדענים אחרים מוכנים אפילו להתעלם ממנגנון הברירה הטבעית ולהתמודד עם השאלה בלעדיו. אכן, הם אומרים, הסיכוי להיווצרות מולקולות מורכבות באקראי הוא נמוך, אך יש להניח שכדור הארץ הוא רק אחד מכוכבי לכת רבים שבהם ייתכנו תנאים דומים. אם נביא בחשבון את המספר העצום של המקומות שבהם יכולות להלכה להיווצר מולקולות מורכבות (מיליוני מיליונים של כוכבי לכת ביקום, לפי ההשערה המקובלת), הרי שהסבירות שבמקום אחד הן אכן ייווצרו גדלה פלאים. הדבר דומה להגרלת לוטו: סיכוייו של היחיד לזכות בהגרלה הם אפסיים, אבל אם נצפה באוכלוסייה כולה – בסופו של דבר מישהו זוכה.
טענה אחרת, שאותה מבטא פיליפ ג’ונסון, פרופסור למשפטים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, היא שאת תיאוריית האבולוציה אי אפשר לבדוק בניסוי ולפיכך היא אינה מדע אלא סיפור. עקרון ההפרכה בניסוי כאומדן למדעיותה של תיאוריה נקבע על ידי הפילוסוף קרל פופר, ולפיו כל תיאוריה מדעית חייבת לעמוד במבחן הניסוי ולצאת ממנו מחוזקת או מופרכת.
האם אפשר לבצע ניסויים באבולוציה? ניסויי מעבדה במיקרו-אבולוציה מראים כיצד חיידקים משתנים מדור לדור באמצעות מוטציות. זמן מחזור החיים הקצר במינים פשוטים מאפשר לבצע ניסויים שבהם דורות רבים נצפים בזמן סביר. מעבר לרמה המיקרוסקופית, הניסויים המבוצעים באבולוציה דומים לענפי מדע אחרים שבהם אורכי הזמן אינם מאפשרים בחינה מעבדתית – למשל אסטרונומיה. כאשר לא ניתן להכניס את מושאי המחקר למעבדה, מבצעים ניסויים באמצעות בדיקת תחזיות אל מול מבחן התצפית. לדוגמה: התיאוריה האבולוציונית מניחה כי האדם המודרני התפתח ממינים דמויי אדם במשך חמשת מיליוני השנים האחרונות לערך. חיפושים אחרי מאובני עצמות אדם אמורים להעלות שרידים של יצורים דמויי אדם, בדרגות התפתחות שונות, בתקופה זו. מציאת שרידי אדם מתקופה שבה היו קיימים רק מינים פשוטים (למשל לפני שני מיליארד שנים) היתה מעמידה בספק את האבולוציה.
תיאוריית התכנון התבוני מצביעה על כוח חיצוני לטבע, ובכך מתייצבת נגד תפישת העולם הנטורליסטית שהיא בסיסו של המדע המודרני. המדע מחפש הסברים במסגרת העולם שאותו אפשר לחוש ולמדוד. מצדדי התכנון התבוני קוראים בעצם לשינוי הגדרת המדע. מדענים עונים כי חבל להתווכח עם הצלחה מוכחת. דווקא השיטה המדעית, המחפשת סיבות בטבע ואינה מתפשרת ומכנה “נס” את מה שהיא עדיין אינה מבינה, היא שהובילה את האנושות להישגים עצומים.
