אמרנו לכם – ד"ר אסף רוזנטל חוזר שוב לים המלח לאחר כתבתו מהשבוע ודוח המבקר מאתמו

רק לפני שלושה ימים עסקתי במדור זה בחטאי מפעלי ים המלח, והנה קלעתי לדעת גדולים – דוח מבקר המדינה חשף את הבורות באשר לאסון הסביבתי בים המלח בקרב מקבלי ההחלטות

בולען בים המלח. צולם בידי אליעזר שוורץ, ירושלים. מתוך: ויקיפדיה
בולען בים המלח. צולם בידי אליעזר שוורץ, ירושלים. מתוך: ויקיפדיה

בעקבות תגובות לרשימתי על נאות-הככר וללא תאום, פרסומו של מבקר המדינה על ים-המלח מחד ועל מדיניות המים מאידך, איני עומד בפיתוי להביא דברים בצורה בהירה ומסודרת.

מבקר המדינה פירסם ממצאים קשים על ים-המלח, ממצאים שלכל הקרובים לנושא היו ידועים שנים רבות מחד ומאידך בגוף הפירסום ניתן לראות עד כמה רבה הבורות, בורות שפושה בין כל הגורמים הרישמיים/ממלכתיים, בורות הנובעת מתוך צורת המינויים של בעלי תפקידים מחד ובהתאם חוסר-האונים של מוסדות וראשיהם שאמורים לדעת את הנושאים להם הם אחראיים ולטפל בהם.

שני מישרדים ממשלתיים היו אמורים לחזות ולמנוע את מותו של ים-המלח, מישרד התיירות מתוקף חובתו לתמוך ולקדם את הפעילות התיירותית בים-המלח, המשרד לאיכות הסביבה מתוקף מחויבותו לשמור על הטבע. הצרה היא – שלא כמו במדינות מתוקנות בהן אלו משרדים חשובים שמתקשרים ומשתפים פעולה -, אצלנו אלו הם שני משרדים הנחשבים פחותים ובהתאם ניתנים בידי חסרי-אונים (אימפוטנטים) שבמקום לפעול בשיתוף פעולה בונה, רבים זה אם זה על….. .כלום ? והתוצאה מונחת לפנינו בדמות ים המלח הגווע !

למען הדיוק והאמת יש שני אשמים, שאשמתם ברורה ומוכחת למצבו הנוכחי של הים ולנזקים הנוראיים הנגרמים בסביבתו. כדי להבין את המצב לאשורו צריך להתיחס לעובדה ידועה ומוכרת ים המלח מחולק לשני אגנים, כאשר האגן הצפוני עמוק ואילו האגן הדרומי רדוד. הגבול ביניהם – מול הקצה הצפוני של הלשון.

עוסקים ועושקים

ב 1964 הושלמה בניית סכר ענק שקטע את דרום-מערב ים המלח מחלקו הצפוני, השטח שנקטע חולק ע'י סכרי משנה לשלוש בריכות אידוי – הצפונית בהן היא בריכה 5 המפורסמת, מפורסמת בגלל בתי המלון שמצאו עצמם לחופה, חשוב להבהיר כי מס' בתי-מלון ניבנו במקום לפני בנית הסכר. מספר שנים אחרי כך הושלם סכר דומה בצד הירדני, ובכך הופרד אגנו הדרומי של הים מאגנו הצפוני. חשוב להבהיר כי לפעילות בצד הירדני אין השפעה ישירה על הקורה בצד הישראלי של אגן ים-המלח הדרומי.

חב' "מפעלי-ים-המלח" (להלן המפעלים) שואבת מים לבריכות האידוי, המישקע הראשון בבריכה הראשונה 5- – הוא מלח שולחן. המלח יוצר שכבה שאם כל מחזור גובהת וכך עולה מיפלס המים בבריכות, על הרס נאות-הככר כתבתי, על הפגיעה בבתי המלון כתב המבקר, נשאר להזכיר את כביש 90 בין המיפעלים לצומת זוהר שנמצא בסכנת הצפה תמידית, את קטע הכביש שהמשיך לבתי המלון סגרו בגלל בולענים. עד כאן תקציר הנזקים באגנו הדרומי של ים- המלח ואין צורך בחוקר מדופלם כדי לקבוע מי האשם / מי אשם בהצפת בתי המלון, בסכנת ההצפה לכביש, בפגיעה בנאות-הככר.

לעניות דעתי את הנזק באגן הדרומי ניתן לעצור כמעט מידית -ראה בהמשך – ולכן נפנה צפונה. באגן הצפוני של ים-המלח המצב רע /גרוע יותר על פי המדידות ירד מיפלס המים באגן הצפוני בארבעה מטר מאז שנות השישים והתחזית היא לירידה של כמטר כל שנה, אז שוב, קודם כל ניראה מה הנזק ומי אשם,

ברור שהאידוי המוגבר בבריכות גורע כמות מים גדולה יותר מאשר אילו לא היו בריכות אידוי אבל ההבדל מיזערי.

עיקר הבעיה היא הפסקת ה"מילוי-מחדש" של האגן הצפוני, בצד הירדני זורמים מספר נחלים לים וחלקם הגדול מנוצלים חלקית לחקלאות ולשתיה כך שכמות המים המגיעה לים פחותה, אבל החסרון העיקרי נובע מהירדן. עד להזרמתו ב"מוביל הארצי" הוביל הירדן כל שנה, כ מיליארד קוב מים לים-המלח וזו הכמות החסרה לים מדי שנה

כך שכאשר מחפשים אשם השם ברור – " מקורות", כאן יקפצו הקופצים ויאמרו : אבל אלו מים לשימוש חיוני – רגע מיד נגיע לכך. קודם כל הנזקים, הירידה במיפלס המים גורמת למס' תופעות וכאן רק אציין אותן ללא ניסיון להסבירן שכן ההסברים מצויים בחומר רב שנכתב על הנושא.

פגיעה בתיירות ומיתקני תיירות בגלל "בריחת" קוו החוף, פגיעה בחקלאות בגלל הופעת הבולענים. הבולענים מהווים סיכון ממשי – שוב פגיעה בתיירות הבולענים מסכנים את כביש 90 במקומות בהם הכביש עובר באזורים מועדים להופעתם. שיטפונות זורמים בערוצים עמוקים יותר וגורמים נזקים לכביש. בהמשך תיתכן ירידה בספיקה של מעינות שיכבה. עכשיו אחרי שהבהרתי בתמציתיות את הבעיות ואת גורמיהן כלומר מי אשם, נבדוק מה ניתן לעשות.

נתחיל בצפון כאן הבעיות קשות בעיקר מאחר ולא ניתן לתקן הנזק תוך זמן סביר, גם אם מחר נתחיל לספק לים את מיליארד הקוב החסרים יעברו שנים רבות בטרם יתקרבו המים לקו החוף הישן ויעברו שנים רבות יותר בטרם תיפתר בעיית הבולענים. ובכל זאת פיתרון אוטופי כמו הובלת מים ממיפרץ אילת יערוך זמן רב ומי יודע היום -ללא סקר סביבתי – לאיזה בעיות יגרום לכן הפתרון הוא להחזיר מצב לקדמותו, פשוט לתת לירדן לזרום לים-המלח, כך רצה הטבע, ועד היום התברר כי תמיד הטבע חכם מאיתנו.

כדי לכסות את החסר במים במוביל הארצי ניתן: להקים מפעלי התפלה למי שתייה ולטובת כל הצדדים המעוניינים למחזר מי שופכין. מה שטוב לשוויצרים יכול להתאים גם לנו. ניתן לספק מים מותפלים ולמחזר מי ביוב בשלבים

שני מקורות אלה יהיו מהירים בהרבה מכל מפעל מגלומני שאיש אינו יודע את השלכותיו איני כלכלן אבל עד היום הוכח כי שמירת הסביבה והטבע (במקרה שלנו "שיחזור") כלכלית יותר מפגיעה וככל שיקדימו מי שצריך לעשות – לעשות ולא לברבר הרי זה טוב.

הבעיות באגן הדרומי של ים-המלח קלות (לדעתי) בהרבה, מאחר ואת האשם קבענו ומאחר ובכל חברה מתוקנת

האשם חייב בעלות תיקון הנזק שגרם. ומאחר ובמקרה שלנו אין צורך ב"יום-סרט" לטובת המפעלים הרי, כמו שכתבתי בתגובתי (ראה שם) על מפעלי ים המלח להוריד מיד את מפלס המים בבריכה 5 בשישה מטר

ולשמר מפלס קבוע, כלומר בריכה 5 תהפוך לקו הספקת מים ליתר הבריכות, למעט לגונה שתיבנה עבור בתי המלון,

במקביל יש להוריד את מיפלס המים ביתר הבריכות לרמה שלא תסכן את כביש 90 ולשמר רמה קבועה ע'י "קציר" המלח בקרקעית הבריכות. יקר ? יתכן, קשה לביצוע ? כלל לא! המזהם מנקה, המקלקל מתקן, לא הציבור צריך לתת הדין על מעשיהם של עוסקים שעושקים!

אז יועילו השרים הרשויות הממונים והאחראים ינענעו ישבנם בכיוון הנכון יעזרו את מעט האון שבמותניהם ואולי נציל את ים -המלח ממוות.

דוח מבקר המדינה על ים המלח, מאי 2006

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן