דלקת הריאות של העולם

יערות העד באמזונס שכונו פעם הריאות של העולם נהרסים בידי יזמים אטומים ופוליטיקאים מושחתים. ההשפעה של ההרס והשריפות תורגש במקומות מרוחקים מאוד

שריפה ביערות הגשם של האמזונס
שריפה ביערות הגשם של האמזונס

האם יער האמזונס הוא המסנן הגדול למזהמים באטמוספירה האם היער קולט גאזי-חממה ? האם הוא ממזג את אקלים סביבתו? האם יערות-עד בכלל והאמזונס בפרט מהווים את ה … ריאות של העולם.

בשנות השמונים החלה הפעילות הציבורית להצלת יערות העד , כאשר ידוענים רבים מופיעים למען שימור ומניעת פגיעה במה שנקרא אז "הריאות של העולם" , את מידת הצדק בכינוי היומרני צריך לבדוק לאור המצב היום.
שריפות ענק בוערות ביער האמזונס חדשים רבים בכל שנה , השריפות מוצתות ע'י איכרים המנסים "לכבוש" שטחי עיבוד חדשים , לפניהם פרצו דרכים וכרתו את העצים הגדולים חברות שמספקות את הדרישה העולמית לעץ , רוב החברות הפעילות בשטח חורגות מתחומי הרשיון שיש להן או פשוט פועלות ללא רשיון בחיפוי של מדינאים משוחדים ע'י אירגוני פשע. זה מכבר הצליחו אירגוני סביבה להביא בעלי חברה גדולה להפסקת עבודה, לא לפני שאלה פעלו בשטח כ-15 שנים, הפיקו רווחים שמסתכמים במאות מיליוני דולרים והרסו אלפי קמ"ר של יער.
אחרי פריצת הדרכים וכריתת העצים קל ופשוט לאיכרים להגיע לאזורים שהיו קודם מרוחקים ובלתי נגישים. האיכרים מציתים את שרידי היער והשריפות מתפשטות על פני אלפי קמ"ר ובוערות עד שהגשמים העונתיים מכבים את האש בוקרים שורפים שטחים כדי להאיץ צימוח עשב טרי, וחוואים מכשירים שטחי ענק לגידול ה"כוכב" החדש בברזיל … הסויה. אחרי שתים – שלש עונות גידול מתברר לחקלאים כי הקרקע ענייה והם נעים הלאה , מציתים חלקות נוספות וכך ממשיך ההרס.

אמרנו "ריאות-העולם" ולא היא השריפות המתמשכות מהוות את אחד ממוקדי הזיהום הגדולים , אלפי טונות של פחמן-דו-חמצני נפלטים לאטמוספרה בכל יום. ברזיל נחשבת כאחת המזהמות הגדולות בעולם כאשר שליש מהזיהום מגיע מיער האמזונס… ריאת-העולם. יער האמזונס צורך חמצן לבעירה יותר מאשר הוא מיצר , הבעירה מייצרת יותר פחמן-דו-חמצני מאשר היער קולט.
מדענים מתיחסים ליער האמזונס כ אל "גוף שממזג את האקלים" והשפעתו המקררת בדרום-אמריקה מגיעה עד אירופה. היער מכיל כ 30% ממיני החיות והצמחים בעולם ומהווה אגן ניקוז ל 20% מהמים המתוקים בעולם. חשיבותו לשמירה על מיגוון המינים עצומה ואינה ניתנת למדידה. על פי מדידות , מזה שלושים שנה מושמדים כל שנה כ 20אלף קמ'ר יער , כלומר בשלושים השנים האחרונות הושמדו 600 אלף קמ"ר יער , בערך שטחה של ספרד.

עונת השריפות היא העונה היבשה כלומר בין יולי לינואר. ב 2004 הראו תצלומי לווין יותר מ 150 אלף שריפות. האש בוערת בטמפ' שמגיעה ל 2500 מעלות. להבות בגובה עשרות מטרים משלחות לאטמוספרה. כ 200 מיליון טון עשן כל שנה … שהופך לכמות משולשת לפחמן-דו-חמצני. השימוש בדלק פוסילי בברזיל גורם לפליטת מזהמים בכמות שהיא כמחצית הכמות הנ"ל

בתקופת השריפות מכוסה היער כולו ב"ענני" עשן ופיח, הימים הופכים ללילה הנשימה קשה לאדם ולחיות כך שהפגיעה לטווח-ארוך מתעצמת. תאונות דרכים בגלל העשן הם ענין יומי, התחבורה האווירית משותקת תושבים באזורים מרוחקים מנותקים ממקורות אספקה למשך שבועות ארוכים הניתוק גורם לחוסר מזון והתושבים יוצאים לציד וכך מוסיפים לפגיעה בטבע.

פליטת המזהמים בברזיל כולל הפליטה שנגרמת בעקבות שריפת היער מעמידה אותה במקום (הלא מכובד) השישי בעולם. פליטה זו עדיין מהווה כמות מזערית לאומת 6 מיליארד הטונות של מזהמים שפולטת ארה"ב אבל ארה"ב היא מקרה אחר שראוי להתייחסות נפרדת וקיצונית בהרבה.

אמנת קיוטו אינה מחייבת את ברזיל בהפחתת מזהמים בגלל היותה "ארץ עניה" , כמו כן אין תמריצים בין לאומיים לפיקוח וצימצום הרס היער המשווני. כדי לפקח ולצמצם את ההרס יש לתת לברזיל תמריץ בצורת פצוי על עובדן ההכנסה … מאחר ו כ"ארץ עניה" אין היא יכולה לעמוד פיקוח מחד ואובדן הכנסה מאידך.

בלחץ גופים בין-לאומיים , ממשלות ואירגונים מחפש הממשל הברזילאי הפדרלי דרכים לפיצוי ה"מדינות" שישמרו על היער אבל עד כה דבר לא נעשה. אם בחירתו של הנשיא החדש (לולה-דה-סילווה) ב 2002 היתה תיקווה כי הממשל החדש בראשותו יעצור את הרס היער אבל מסתבר כי הנשיא מעדיף פיתוח של חוות סויה ענקיות על פני שמירת היער, החוות נותנות דחיפה לכלכלת המדינה ומעצימות את סיכויו להיבחר שוב.

התפישה שהיתה מקובלת כי היער הוא "יצרן חמצן ענק" מתבררת כמוטעית גם ללא השריפות , היער אכן מייצר כמות חמצן גדולה בתהליך ההטמעה אבל צורך כמעט אותה כמות בתהליך הפירוק של החומר האורגני הרב שנוצר. חוקרים בודקים את תפקידו של היער בשמירה על אקלים לח וקריר יחסית , אקלים ממנו נהנים החקלאים.

היום ידוע כי : הלחות ביער מהווה גורם להיווצרות גשמים באותה מידה כמו האוקינוס! גשמים שיורדים באגן נהר האמזונס ובדרום ברזיל , איזור בו נימצאים רוב שיטחי החקלאות כלומר במו ידם גורמים חוואים , חקלאים ובוקרים לעצירת גשמים, גשמים בהם תלויה מחייתם ופרנסתם. חוקרים טוענים כי אם יפגע יער האמזונס תרד כמות הגשמים בברזיל לחצי ! והסכנה ברורה.

מתצפיות ומחקרים מסתבר כי שינוי אקלימי בברזיל לא רק שיפגע באיכרים הברזילאים אלא יגרום לשינויים באקלים העולמי, שינויי אקלים צפויים באנטארקטיקה , במזרח ארה"ב ועד למערב אירופה, לכן היום כאשר אקולוגים דואגים ליער-הגשם באמזונס ובאיזורים אחרים.
אין הדאגה העיקרית ממוקדת ב"הספקת אוויר נקי לעולם " אין הדאגה ליער הגשם כ "ריאות העולם" שכן יער אמזונס אינו הריאות של העולם ומעולם גם לא היה , הדאגה העיקרית היא להשפעה הקיצונית שתהיה על האקלים העולמי.

מסתבר שיערות גם פוגעים בסביבה

יערות הגשם של האמזונס. לא העצים הם שמווסתים את זרימת הנהרות (צילום: רויטרס)שני מחקרים חדשים טוענים שיערות יכולים להשפיע לרעה על משק המים, ופולטים פחמן דו חמצני לסביבה מהר יותר ממה שנהוג לחשוב

הדעה המקובלת היא שעצים מביאים ברכה לסביבה. הם סופחים פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה, אוגרים את הפחמן ופולטים את החמצן – תהליך שהעניק ליערות את הכינוי "הריאות של כדור הארץ". בנוסף, שורשי העצים לוכדים משקעים המצטברים בקרקעית הנהרות ובכך מאפשרים למים לזרום בחופשיות. לזכותם של העצים נהוג גם לזקוף את ויסות זרימתם של הנהרות בעונות גשומות או יבשות, דבר המונע בצורות או שיטפונות. אבל האם היערות אכן עושים את כל הדברים הללו? איוולת גמורה, טוענים שני מחקרים בנושא שהתפרסמו בשבוע שעבר.

המחקר הראשון, שנעשה על ידי חוקרים מאוניברסיטת ניוקאסל בבריטניה ומהאוניברסיטה החופשית באמסטרדם ונמשך ארבע שנים, מערער על כמה קביעות מושרשות בדבר השפעת היערות על מקורות מים. כך למשל, הוא גילה כי באזורים צחיחים וצחיחים-למחצה עצים צורכים הרבה יותר מים משהם אוגרים, ולא העצים הם שמעכבים את משקעי הקרקעית וחומרי ההזנה ומווסתים את קצב זרימתם של הנהרות, אלא העובדה שהקרקע אינה דחוסה.

הוועדה העולמית לענייני מים מעריכה שבשלושים השנה הבאות יגדל הביקוש למים בכ-50%. יתרה מכך, כארבעה מיליארד בני אדם, מחצית מאוכלוסיית העולם, יידעו עד 2025 מצוקת מים קשה, כלומר, לא תהיה להם כמות מספקת של מי שתייה ורחצה להבטחת בריאותם.

ממשלת דרום אפריקה אימצה מדיניות מחמירה בסוגיית העצים מאז שהיתה ב-1998 למדינה הראשונה שמכירה בזכותו של האדם למים כזכות יסודית. כמות המים הנפלטת מעצים בתהליך של דיות (טרנספירציה) – איוד מים על ידי הצמח – גדולה פי שניים מהכמות הנפלטת מכרי עשב או מערבות השיחים הייחודיים של המדינה. ביוזמה שזכתה לשבחים מפי הידרולוגים מטילה המדינה קנסות על חברות ייעור, וזאת משום שהן מקטינות את כמות המים המגיעה לנהרות ולאקוויפרים תת-קרקעיים.

דו"ח שכותרתו "מההר עד הברז: כיצד שימוש נכון בקרקע וטיפול יעיל במים עשויים לשפר את מצבם של אזורים כפריים עניים", שפורסם על ידי מחלקת הפיתוח הבינלאומי של ממשלת בריטניה, מסכם שאין ראיות מדעיות לכך שיערות מגבירים או מווסתים את זרימת המים באזורים צחיחים או צחיחים-למחצה. הוא גם ממליץ לממשלות להטיל מגבלות על נטיעת יערות כאשר מתעוררת בעיה של מחסור במים.

במחקר אחר, שנעשה על ידי חוקרים אמריקאים וברזילאים ופורסם בשבוע שעבר בכתב העת "Nature", בדקו המדענים במשך כמה זמן אוגרים יערות באמזונס פחמן. עצים הנמצאים בתהליך צמיחה צורכים פחמן דו-חמצני, והדעה המקובלת היתה שהפחמן מוחזר לאטמוספירה רק עם מותו של העץ, כעבור כמה מאות שנים. מתברר שלא כך הדבר. החוקרים קובעים כי הפחמן מתחיל להיפלט בהדרגה מהעצים כבר אחרי חמש שנים.

ואולם, לפני שמניפים את הגרזן מוטב להביא בחשבון את סגולותיהם של יערות הגשם הטרופיים. "יערות העננים" של קוסטה ריקה, השרויים בערפל כל השנה, אוגרים מים ופולטים כמות מזערית בלבד בתהליך דיות. הנחלים היוצאים מהיערות הגבוהים האלה מזינים מפעלים הידרואלקטריים, המספקים כשליש מצורכי האנרגיה של קוסטה ריקה, משמשים להשקיית שדות חקלאיים ומתנקזים לאזור בצות שבו מתרכזות ציפורים נודדות. האזור נהפך ליעד מועדף בעבור חובבי תיירות אקולוגית, ענף שהוא המקור הגדול ביותר של קוסטה ריקה להכנסות במטבע חוץ.

מחאה מקורית בברזיל כנגד כריתת היערות
<img src="http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P110805/b.0.1108.110.1.9.jpg" alt="מחאה נגד כריתת יערות באמזונס" width="200" align="left" />
במחאה על כריתת היערות הנרחבת באגן האמזונס בברזיל "כתבו" אנשי ארגון גרינפיס באותיות ענק את המלה "פשע" בחלקת יער מבוראת במדינת מאטו-גראסו. בשנה שעברה נכרת באזור האמזונס יער בשטח כולל של כ-26,000 קמ"ר, ומומחים מעריכים כי כ-20% משטח הג'ונגל באמזונס כבר נכרת. ארגונים סביבתיים קוראים זה זמן רב לממשלתו של הנשיא לואיש אינסיו דה סילווה (לולה) להתמקד בשימור אגן האמזונס – בית הגידול של כ-30% ממיני בעלי החיים והצמחים בעולם – וטוענים כי מדיניות הממשלה, שמטרתה המוצהרת היא לשפר את מצבן הכלכלי של הקהילות המתפוררות של האינדיאנים באמזונס, מביאה למעשה לחורבן האזור.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן