אלטרנטיבה לויאגרה: תרופה החדשה ABT-724 הפועלת ישירות על תאי המוח ולא על כלי הדם בפין. ייתכן להתרופה תהיה אפקטיבית גם לטפול בתפקוד מיני לקוי של נשים אך בינתיים הנהנים היחידים הם חולדות המעבדה
מיכאל רוזנברג
(פורסם ב”גלובס” בתאריך 31 במאי –1 ביוני ומפורסם באתר הידען באישור הכותב)
בשורה לסובלים מתופעות הלוואי של התרופה הכחולה המפורסמת, מעבדות “אבוט” (Abbott) באילינוי פיתחו תרופה חדשה לסובלים מאימפוטנציה. תוצאות המחקר שבוצע בחולדות מעבדה פורסמו לאחרונה בכתב העת הבריטי “ניו-סאיינטיסט”. התרופה החדשה ABT-724 , גרמה לזקפה מהירה בקרב החולדות שטופלו בה, היא פועלת ישירות על תאי המוח שלא כמו הסילדלפיל (או בשמה המסחרי – ויאגרה) המכווונת אל עורקי הדם שבאבר המין הזכרי. התרופה החדשה מכוונת אל תאי עצב ספציפיים במוח המעוררים הזרמת דם אל אבר המין הזכרי. לעובדה זו השלכה מרתקת שכן יתכן והתרופה תהיה אפקטיבית גם לגבי בעיות בתפקוד המיני של נשים. תפקוד מיני לקוי בקרב נשים הוא תחום מורכב למדי והמחקר בנושא נמצא עדיין בחיתוליו, בשנים האחרונות חלה התעוררות, והמחקר בתחום מתרחב.
סקרים הראו שכמחצית מהגברים בגילאי 40 ומעלה סובלים מבעיות זקפה, אולם רק ב-15 השנים האחרונות מתחילים להתחוור למחקר המדעי התהליכים הגופניים הקשורים לנושא. ניתן לחלק את בעיות הזקפה לשני סוגים: בעיות אורגניות במחזור הדם כמו אלה הנגרמות ממחלת הסוכרת, ובעיות פסיכולוגיות. הבדיקה האפקטיבית ביותר לאבחון בעיות זקפה היא “זקפת השינה” המופיעה אצל כל גבר בריא בזמן “שינת החלום” (REM). שינת החלום היא השלב האחרון של כל מחזור שינה המתרחש כשלוש עד חמש פעמים בלילה. שינת החלום האחרונה מתרחשת סמוך ליקיצה, זו הסיבה ל”זקפת הבוקר”, אם לא מתרחשת זקפה בזמן שינת החלום, ניתן להסיק שהבעיה אורגנית ולא פסיכולוגית.
חלוץ חקר תהליך הזקפה היה לא אחר מלאונרדו דה-וינצ'י, בן הרנסאנס שעסק בין השאר בפתולוגיה (נתיחת גופות) לצורך יצירתו האומנותית. דה-וינצ'י היה המדען המערבי הראשון שאיבחן את הזקפה כתהליך של הזרמה והצטברות דם בפין. בשל תופעות בהם הבחין כמו זקפת השינה וזקפת החנק (שגילה בקרב מנותחים שהוצאו להורג בתלייה), הוא הגיע למסקנה כי “לפאלוס רצון משלו ואין הוא נשמע לקול אדונו”. המחקר העדכני בנושא מצביע שאף אם לפאלוס אין “אישיות” משל עצמו, הרי שתהליך הזקפה מורכב ביותר ולוקחים בו חלק מספר מערכות עצביות עצמאיות ומנגנונים רצוניים לצד מנגנונים בלתי רצוניים.
במערכת העצבים שלנו קיימות שתי מערכות אוטונומיות המפעילות בגוף פעולות בלתי רצוניות: המערכת הסימפתטית והמערכת הפארה-סימפתטית. התגלה שהמערכת העצבית שמפעילה את הזקפה היא הפארה-סימפטתית, זו האחראית דווקא על הפעולות הבלתי רצוניות במצבי רגיעה כמו הפעלת מערכת העיכול. לצורך זקפה יש צורך בהרגעת והרפיית הגוף, זו הסיבה שהתרגשות יתר או מצבי לחץ (stress) מונעים זקפה. כך קורה שאימפוטנציה היא לא פעם תופעה שמחזקת עצמה – הלחץ שמא לא תתרחש זקפה מונע את התרחשותה. הקשר בין המערכת הפארה-סימפטתית לזקפה הפתיע את החוקרים, שכן נהוג היה לראות בזקפה תהליך אקטיבי של כיבוש ושליטה ולא דווקא של אדישות ורגיעה. המערכת הסימפטתית האחראית על פעולות בלתי רצוניות במצבים הדורשים עוררות, נכנסת לפעולה רק בשלב האחרון של הזקפה, היא זו שמפעילה את האורגזמה הגברית והשפיכה באמצעות התכווצויות האשכים והפין שגורמות להתזת הזירמה.
בשנת 1987 התפרסם בכתב העת “נייצ'ר” מאמר קצר שבישר על תגלית מהפכנית – חומר גזי רעיל ובלתי יציב בשם חנקן חד-חמצני (NO), משמש כשליח עצבי (נוירוטרנסמיטור) המעודד ייצור חומר שמרפה שרירים לא רצוניים כמו אלה הנמצאים בדפנות עורקי הדם. גילוי זה הוביל לאחר כעשר שנות מחקר לפיתוח ה”ויאגרה”, שכן הרפיית עורקי דם המובילים לפין היא התנאי להזרמת הדם המוגברת של תהליך הזקפה. הויאגרה הופצה לראשונה ב-1998, פעולתה מעכבת את פירוק החומר שמרפה את עורקי הדם בפין וכך על ידי הרחבתם מאפשרת את הזקפה. פעולת הויאגרה מכווונת נקודתית אל עורקי הדם בפין אך משפיעה גם על עורקי דם נוספים, שינויים בקוטרם של כלי הדם במוח גורמים לעתים לתופעות לוואי כמו כאבי ראש וטשטוש הראייה. בנוסף – שימוש בויאגרה לצד תרופות אחרות המשחררות חנקן חד-חמצני כמו ניטרוגליצירין (לטיפול במחלת לב כלילית) עשוי להיות קטלני.
לפיכך פנה המחקר לפיתוח תרופה שתפעל על המערכת הפארה-סימפטתית במוח. למעשה כבר במקביל לפיתוח הויאגרה, פותחה תרופה נוספת בשם אפומורפין שכוונה ישירות אל המרכזים המוחיים המפעילים את הזקפה. פעולת האפומורפין מחקה שליח עצבי בשם דופמין שבין שאר השפעותיו מעורר זקפה. מאחר והאפומורפין הפעיל מספר רב של קולטני דופמין, הטיפול בו לווה בתופעות לוואי כמו בחילות והקאות ולכן הוא לא אושר לשימוש על ידי ה-FDA (המנהל האמריקני למזון ותרופות) ונעשה בו שימוש מוגבל באירופה. ה-ABT-724 הוא גרסה סלקטיווית של אפומורפין שמעוררת את הזרמת הדם לפין ללא תופעות הלוואי. “ניתן להסיק מניסויים בחיות לגבי תופעת ההקאות אך לא לגבי הבחילות והסחרחורות, כולנו מחכים בדריכות לתוצאות המחקר הקליני בבני-אדם שהם התנאי לאישור התרופה לשיווק” הגיב ד”ר עפר שנפלד מהמחלקה לאורולוגיה בהדסה עין-כרם. החוקרים מניחים ששילוב של התרופה החדשה עם מינון נמוך של ויאגרה עשוי להיות אפקטיבי במיוחד. השלב הבא לטיפול בבעיה העומד בפני פיתוח הוא שימוש בטכניקות הנדסה גנטית להשתלת גנים בתאי הפין המזדקן המעודדים חזרת תכונות “צעירות” לרקמת הפין.
