שורה של תגליות חשפה סוגים חדשים של אר-אן-אי אשר ממלאים תפקיד מפתח בבקרת תהליכים תוך-תאיים בהתפתחותו של האורגניזם
הסליל הכפול של הדי-אן-אי מייצג בשבילנו את מולקולת החיים, הכוללת את כל המידע הגנטי ואת ההוראות לבניית אורגניזם חי. עד לאחרונה שלטה בביולוגיה תפיסה, כי יצירת החלבונים מתחילה כאשר מידע גנטי המקודד בדי-אן-אי הופך, בתהליך של שיעתוק, למולקולות של אר-אן-אי, בן-הדוד החד-גדילי של הדי-אן-אי. לכן, אין זה פלא שהאר-אן-אי, שנחשב לבלדר צנוע של מסרים ומידע על בניית חלבונים, חי זמן רב כל כך בצילו של בן-הדוד הזוהר, “הדבר האמיתי”, הדי-אן-אי. אך לאחר כמעט 50 שנה, תגליות חדשות שינו לחלוטין את הבנתנו לגבי תהליכי בקרת הגנים, והיפנו זרקורים אל האר-אן-אי.
מה שמכונה “מהפכת האר-אן-אי” בביולוגיה מולקולרית נבע משורה של תגליות על סוגים חדשים של אר-אן-אי אשר אינם שליחים בלבד, אלא בעלי תפקיד מפתח בבקרת תהליכים תוך-תאיים ובהתפתחותו של האורגניזם. משפחה אחת כזאת של מולקולות אר-אן-אי נקראת מיקרו-אר-אן-אי (microRNA). אלה הן מולקולות קטנות, שתפקידן העיקרי הוא בקרה של התבטאות גנים. איך הן עושות זאת? הן נקשרות למולקולות של אר-אן-אי שליח, ואינן מאפשרות להן להעביר את המידע הנחוץ לבניית החלבונים. התהליך הזה קרוי “הפרעה באמצעות אר-אן-אי”, והוא מהווה אמצעי יעיל לשליטה על הייצור של חלבונים שונים ולוויסותו. ד”ר ערן הורנשטיין, מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע, חוקר את תפקידם של גנים המקודדים למיקרו-אר-אן-אי בבקרה של התבטאות גנים, במסגרת ההתפתחות של בעלי-חיים ובני-אדם, במצבים רגילים ובעת מחלה. ד”ר הורנשטיין: “אנחנו יודעים שכאשר גנים מסוימים צוברים מוטציות, התוצאה היא מחלה. אך אנחנו לא יודעים מה קורה כאשר גן המקודד למיקרו-אר-אן-אי צובר מוטציות.
האם יכול מיקרו-אר-אן-אי פגום לגרום למחלה? האם השוני במנגנון הבקרה יוביל למחלה שונה? אם מיקרו-אר-אן-אי אכן מעורב במחלות גנטיות, ייתכן שאפשר יהיה לפתח טיפולים חדשים אשר יתמקדו בגנים של המיקרו-אר-אן-אי שהתגלו באחרונה”.
במחקריו הוא מתמקד בתפקידו של המיקרו-אר-אן-אי בהתפתחות הלבלב, העצם והסחוס. הוא בוחן כיצד פגמים גנטיים ברקמות אלה עלולים להוביל למחלות נפוצות, כגון סוכרת, שסע החך ודלדול העצם. “גם סרטן נגרם כתוצאה משיבושים גנטיים”, הוא אומר, “ולכן חקר המשמעויות של שיבושים בתפקוד המיקרו-אר-אן-אי יכול לספק תובנות חדשות ביחס לתפקידיהן של מולקולות קטנות של אר-אן-אי במחלות סרטניות”.
כדי לגלות אילו מקטעים של מיקרו-אר-אן-אי מעורבים בתהליכים שונים, ומה התוצאה של מעורבות זו, משתמשים חברי קבוצת המחקר של ד”ר הורנשטיין בעכברים שהמטען הגנטי שלהם חסר את הגנים המקודדים מקטעים מסוימים של מיקרו-אר-אן-אי. בדרך זו עלה בידיהם לגלות, שאם משביתים את פעילות המיקרו אר-אן-אי בתאי ביתא של הלבלב (אשר אחראים להפקת אינסולין, המבקר את רמות הסוכר בדם) – העכברים מגלים סימנים של סוכרת. כעת מאפיינים המדענים את המנגנונים המולקולריים השולטים בתהליך מורכב זה.
במחקר אחר בוחנים חברי הקבוצה את תרומת המיקרו-אר-אן-אי להתפתחות רקמות השלד. לדוגמא, אם מוציאים את המיקרו-אר-אן-אי מרקמות אלה בשיטות גנטיות, עלולות להיווצר בתהליך התפתחות העובר תופעות חמורות כגון היעדר גולגולת, גמדות או שסע החך. ד”ר הורנשטיין וחברי קבוצת המחקר שהוא עומד בראשה עוסקים כיום בפיענוח המסלולים הגנטיים שמשתבשים במקרים אלה, ובזיהוי המולקולות המסוימות של מיקרו-אר-אן-אי המשתתפות בתהליך.
ד”ר הורנשטיין: “המדענים רק מתחילים להבין את השפעותיהם האמיתיות של גנים ממשפחת המיקרו-אר-אן-אי, גם בהתפתחות הרגילה של האורגניזם וגם בעת מחלה. ידע חדש בתחום זה עשוי להוביל לפיתוח טיפולים חדשים שיתמקדו במנגנונים אשר בעבר לא היו ידועים. כך, מדענים ברחבי העולם כבר פיתחו גירסאות סינתטיות של מיקרו-אר-אן-אי אשר משמשות לטיפולים רפואיים מתקדמים”.
ערן הורנשטיין נולד בירושלים בשנת 1971. לאחר שירות צבאי של חמש שנים התקבל לבית-הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה. “הלכתי ללמוד בבית-הספר לרפואה במטרה להיות רופא, אך התעניינתי גם במדע והחלטתי לעסוק במחקר בסיסי במקביל. כך הגעתי למעבדתו של פרופ' עודד מיוחס בחוג לביוכימיה של האוניברסיטה העברית”, הוא אומר. לימודי הרפואה היו מלהיבים, אבל הורנשטיין נמשך יותר למחקר בסיסי, ולאחר שסיים את ההתמחות הרפואית, ביצע מחקר בתר-דוקטוריאלי בהנחיית פרופ' קליף טבין (Cliff Tabin) בבית-הספר לרפואה של הרווארד (Harvard Medical School), שם התמקד בביולוגיה התפתחותית.
“אני מרגיש שהרקע שלי ולימודי הרפואה משפיעים על עולם האסוציאציות שלי ועל נטייתי לחקור מנגנונים מולקולריים וגנטיים בסיסיים המעורבים במחלות. חשוב לי לבצע מחקרים שיש להם השפעה על בריאות בני-אדם”. בשנת 2006 הצטרף ד”ר הורנשטיין, כחוקר בכיר, למכון ויצמן למדע. קבוצת המחקר שלו כוללת שבעה תלמידי מחקר ושלושה חוקרים בתר-דוקטוריאליים.
באותו הנושא באתר הידען:
2 תגובות
עמי:
המאמרדווקא מציג את העובדה שדבר קיומו של RNAI כבר נתגלה בעבר.
לא בעבר המאד רחוק אבל בכל זאת בעבר.
בהצלחה לחוקר ולמחקריו המעניינים.
יש מעט בעייתיות בניסוח כי מתקבל הרושם ש RNAi הוא משהו חדש ולא מוכר למדע.
אנחנו מכירים את התופעה כבר לא מעט זמן, אם כי עדין המחקר בחיתוליו וכאמור בכתבה יש עוד הרבה מה ללמוד מתופעות של הפרעה של RNA על פזיולוגיה.