סיקור מקיף

האם אתם אוהבי סיכון או שונאי סיכון? הכל תלוי בגֵנים

כלכלנים מתחבטים כבר שנים בשאלה מדוע אנשים לא חוששים מסיכון כאשר הסיכוי לזכות נמוך אבל סכום הזכייה גבוה, כמו למשל בהימור בלוטו, אבל מעדיפים לא לקחת את הסיכון כשמדובר בהפסדים משמעותיים ולכן מבטחים את הבית ואת הרכב

מכוניות שנפגעו מנפילת עץ בברוקלין, ניו יורק. צילום: משתמש Macronin47, אתר flickr
מכוניות שנפגעו מנפילת עץ בברוקלין, ניו יורק. צילום: משתמש Macronin47, אתר flickr

האם אתם מוכנים לקחת על עצמכם סיכונים גבוהים במטרה לזכות בתמורות גבוהות? או שמא אתם מעדיפים להפחית סיכונים ולרכוש ביטוח? כך או כך, צוות של גנטיקאים מולקולריים מהאוניברסיטה העברית ושני כלכלנים מאוניברסיטאות באסיה טוענים כי המקור ליחס שלנו כלפי סיכון טמון בגֵנים.

כלכלנים מתחבטים כבר שנים בשאלה מדוע אנשים לא חוששים מסיכון כאשר הסיכוי לזכות נמוך אבל סכום הזכייה גבוה, כמו למשל בהימור בלוטו, אבל מעדיפים לא לקחת את הסיכון כשמדובר בהפסדים משמעותיים ולכן מבטחים את הבית ואת הרכב.

“כלכלנים רבים ניסו להתמודד עם פרדוקס זה” אומר עורך המחקר פרופ' ריצ'ארד אבשטיין מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, “חתן פרס נובל, איש האוניברסיטה העברית לשעבר, פרופ' דניאל כהנמן ושותפו פרופ' עמוס טברסקי הציעו לפרדוקס זה הסברים פסיכולוגיים ב-'תורת הערך' שחיברו, אולם המנגנון הנוירוביולוגי והגנטי שעומד בבסיס ההתנהגות לא היה ברור” מציין אבשטיין.

במחקר, שהתפרסם בכתב העת PLoS ONE, עשו החוקרים שימוש בכלים של כלכלה ניסויית ובכלים של גנטיקה מולקולרית בתנאי מעבדה כדי לבחון את התפקיד של הגן “מונואמין אוקסידאז” (בקיצור MAOA) בניבוי הסיכוי לקנות לוטו או ביטוח (או את שניהם).

בניסוי השתתפו 350 איש מסין שקיבלו שתי משימות המייצגות את הנטייה לרכוש כרטיסי הגרלה וביטוח, תוך שימוש בתמריצים כספיים אמיתיים. במשימה הראשונה ניתנה למשתתפים אפשרות לשמור על סכום קטן של מזומנים ללא סיכון או להמר על סכום גדול יותר עם סיכוי קלוש לזכות בו חזרה. במשימה השנייה נשאלו המשתתפים אם הם מעדיפים לבטח הפסד בטוח אבל לא משמעותי, או לרכוש ביטוח בסכום גדול שהסיכון בו נמוך. במקביל, נלקחה מכל משתתף דגימת דם כדי לאפיין את הגן MAOA.

מניתוח התוצאות עולה כי משתתפים עם וריאנט פעיל במיוחד של הגן נטו בבירור להעדיף הימור שבצידו סיכוי קלוש לזכייה ופחות נטו לרכוש ביטוח, ואילו המשתתפים עם וריאנט פחות פעיל של אותו גן נטו להימנע מלקיחת סיכונים גדולים.

“זהו המחקר הראשון מסוגו המראה קשר ברור בין נטיות התנהגותיות כלפי סיכון לבין גן ספציפי והוא משלים ממצאים אחרים שפורסמו באחרונה על הבסיס הנוירוביולוגי של לקיחת סיכון כלכלי” אומר פרופ' אבשטיין ומוסיף כי “בזמן שהעולם מתאושש מהמשבר הכלכלי כדאי לקחת בחשבון שהנטיות המולדות שלנו יכולות להוות גורם משמעותי בהמרצת אנשים לקחת סיכונים, דבר שעשוי להשפיע על השווקים הפיננסיים”.

9 תגובות

  1. לורנס,

    אתה יכול לומר זאת על כך מחקר מציע הסבר כלשהו להתנהגות. נניח שהמחקר היה אומר שאנשים שגדלו בעיר נוטים יותר לסיכונים מאנשיפ שגדלו בכפר. גם אז לאנשים היה תירוץ+דחף. האם היית מתנגד גם למחקר הזה?

  2. דווקא לא
    ברגע שיש לו תירוץ+דחף שום דבר לא ימנע ממנו להתנהג בטיפשות
    כמובן שזה רק חלק מהמקרים אבל עדיין

  3. היום אנחנו יודעים שלא רק שלא הכל בגנים אלא שיש שכבה ענקית של מידע אפיגנטי שיקח למדע למפות משהו כמו עוד 30 שנה שיכול להשפיע על ההתנהגות לא פחות מ-DNA אם לא יותר.

  4. ללורנס
    ניתן לפרש את משמעות המחקר גם באופן שונה מכפי שאתה עשית.
    למשל, אם אדם יודע כי הוא מועד להתנהגות מסוכנת, "ריסקית", עקב סיבות גנטיות=פסיכו-ביולוגיות, הוא יכול, עקב מודעותו לסיכון היתר, להיזהר זהירות יתר. דווקא המידע המחקרי, מאפשר לפרט הבודד לקחת יותר אחריות על החלטותיו ומעשיו. ……הלא כן ?

  5. לרמי יושביוב.
    כנראה התכוונת למשפחתך הקרובה ולא הרקובה.
    הרקובה זו משפחה אחרת .

  6. אה באמת?
    המחקר הפסיכולוגי לא היה ברור והביולוגי כן?
    מה זה הקשקוש הזה, זה בגלל שהוא עוסק בביולוגיה אז קל יותר להבין כך.
    עצוב לראות את צרות הדעה שלכם לפעמים, כל אחד חושב שהמקצוע שלא מסביר את הכל
    [למשהו יש הסבר מתמטי?]
    עכשיו מי אמר שרצף האירועים בחיים של אנשים אלו שבנה את האישיות שלהם [ואת המעשים שלהם]
    לא גרם לכך שגן כזה וכזה יפעל בצורה כזו
    זה בהרבה יותר סביר מ”נולד ככה”
    יופי לכם, אתם עושים המון מאמץ [ובצדק] לקחת את האחריות מאלוהים באומרכם שאין אחד.
    [וזה טוב כי גם אם יש אין לא אחריות למה שקורה כאן עכשיו]
    ובמקום לתת לאנשים את האחריות אתם אומרים להם: זה בסדר בן אנוש,”נולדת ככה”

    תוצאות המחקר היו צריכות להיות: יש גם גורם ביולוגי
    ולא “it’s all about genes”

  7. לא בדיוק הבנתי מה הקשר של הגן שצויין, זה יותר השוואה של מדעי ההתנהגות.

    ובנימה אישי, משפחתי (הרקובה והמורחבת) אולטרה שמרנית, ואני מנגד אוהב סיכון. לדעתי זה עניין של גיל, ככה שאדם מתבגר נטייתו לסיכונים פוחתת והוא מחפש יותר ביטחון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.