ד"ר אסף רוזנטל מציע לבנות סכר מול /ממזרח לבתי המלון במרחק של כ-200 עד 300 מטר ולקצור את המלח בלגונה שתשרת את בתי המלון
ים המלח גוסס, האגן הצפוני הולך ומתיבש ועל כך ועל הצורך והאופן להפסיק את העלמותו כבר נכתב רבות, למשל כאן וגם כאן
כתבתי גם על הבעיות שנוצרו בעקבות עלית המפלס באגן הדרומי, אגן שכולו בריכות אידוי להפקת מינרלים, לאחרונה התעוררו גורמים מס' – משרד התיירות, המועצה האיזורית תמר, התאחדות בתי המלון,משרד התשתיות, ואחרים, התעוררות שזיהתה את הסכנה לבתי מלון ותשתיות אחרות שממוקמות לחופי בריכת האידוי הצפונית.
מאחר ובבריכה שוקע מלח ומאחר וכל מחזור מזרימים "מפעלי ים המלח" (להלן המפעלים) כמות זהה של מים לבריכה, עולה מפלס הבריכה, עליה שתגרום להצפת החוף.
מציעי הפתרונות מתחלקים לשניים : המפעלים שמעונינים להמשיך ב"עסקים כרגיל" מציעים (בלי להתבלבל) להזיז את כל מה שנמצא לחוף הבריכה גבוה יותר, כלומר להרוס את הקיים (שהוקם במשך חמישים שנים) ולבנות מחדש במרחק (וגבוה) מהחוף הקיים.
לעומתם מציעים/דורשים בעלי בתי המלון והמתקנים האחרים "לקצור" את המלח מקרקעית הבריכה, להעמיקה וכך למנוע את עלית המפלס. משמעות הצעת המפעלים: הפיכת איזור תיירות פעיל ומיוחד ל…אתר בניה ענק.
מתקיים ויכוח בין המפעלים למלונות איזה מהפתרונות פחות יקר, כאשר לכל בר-בי-רב ברור כי הפיכת האיזור לאתר בניה תחסל את הענף.
רוב הקיים בחופי ים המלח נמצא בשטח הזכיון של המפעלים, כלומר נבנה באישור או לפחות בחוסר התנגדות של "בעלי החוף". חלק מהתשתיות הוקמו לפני 1964 כלומר לפני השלמת הסכר הגדול שהפך חוף טבעי … לחופה של בריכת אידוי.
כלומר כל האחריות והאשמה למתרחש מונחת על כתפי המפעלים. בהתחשב בכל האמור מתבקש שהפתרון יהיה על חשבון מי שגורם לבעיה על חשבון המפעלים (שבעליהם אינם נזקקים או זקוקים ל"יום סרט").
איני מומחה בעלויות אבל בהתחשב בעובדה ש"הזזת" הקיים הוא מעשה הזוי ואווילי ובהתחשב בכך שקציר המלח בכל הבריכה הענקית יהיה יקר בכל קנה מידה, אני מציע: לבנות סכר מול /ממזרח לבתי המלון במרחק של כ-200 עד 300 מטר, חשוב שהמרחק לא יהיה אחיד כדי לשוות מראה קרוב ככל האפשר לטבעי. מבנה הסכר צריך להשתלב בהרי מואב שברקע.
במקביל לבנית הסכר יתחילו המפעלים בקציר המלח ב"לגונה" שתווצר מול בתי המלון, הקציר יהיה בשטח זעיר לעומת הבריכה הצפונית כולה כלומר העלות תהיה נמוכה בהרבה. את הבריכה הצפונית, כל השטח שממזרח לסכר החדש יש ליבש. בתקווה שברבות הימים כאשר המפלס בצפון ישוב ויעלה ניתן יהיה לחברה לאגן הצפוני ולהחזיר לים-המלח חלק מיחודו הקדום. הלגונה שתווצר מול בתי המלון תאפשר את המשך הפעילות התיירותית ותהווה מוביל מים לבריכות האידוי הדרומיות. קציר המלח בלגונה יבוצע בקביעות כדי לשמור על מפלס המים.
ברור שיבוש הבריכה הצפונית יפחית את הכנסות המפעלים (רחמנא לצלן). אחרי שוד משאבים והרס סביבתי שנמשך עשרות שנים הגיע הזמן ש "המזהם ישלם", כך נהוג, נכון ומקובל בעולם כולו. לכן על המפעלים לשאת בעלות המיזם כמו גם ב"הפסדים".
ברור גם שמשמעות הר"מ – שאיבת פחות מים מהאגן הצפוני כלומר תחילת אישושו של האגן הצפוני. מאחר והפעילות להצלת האגן הצפוני משותפת גם לירדן יש לבקש/לדרוש מהירדנים לצמצם את שטחי האידוי ולשאוב פחות.
למרות שהשאיבה מהווה רק חלק קטן מהגורמים להתיבשות האגן הצפוני תהיה זו התחלה שאולי תסמן את העשיה למען הפתרון.
10 Responses
here
ניתן להציל את ים המלח ע"י הזרמת מים מותפלים מים התיכון לירדן דרומית לכינרת ,תוך יצור חשמל הידרואלקטרי ע"י ניצול הפרשי הגובה שיממן את הפרויקט
תגובה יפה (5) אסף
למי שמכיר … ? מכיר מה ?
להכרות טובה יותר אני ממליץ לקרוא קטעים מרשימות רבות שהתפרסמו ב"הידען"
ושנוגעות ומסבירות את התהליכים וההתרחשויות בים המלח (החל משנות החמישים) .
מתקני תיירות ובתי מלון היו קיימים בשפך זוהר כבר באמצע שנות החמישים !
– הסכר שסגר את הבריכה הצפונית הושלם ב 1964 !
– מפעלי ים המלח כורים עפר בסביבה באופן מתמיד ושוטף כדי להגביהה את הסכרים !
האם למישהו (גם שאינו מבין בכלכלה ) יש ספק מה הזולה בין שלושת האפשרויות :
1 – הזזת בתי המלון ומתקני התיירות ,
2 – קציר המלח בכל הבריכה הצפונית ,
3 – ההצעה הר'מ !
אילו מהאפשרויות זולה למדינה ולסביבה ואפילו למי שבמשך שנים מפיק מליארדים
תוך פגיעה מתמשכת בסביבה ובתשתיות , למרות השלט הירוק בכניסה למפעלים ,
למרות שמהארובות יוצאים (רק) אדי מים , למרות הארנונה הגבוהה שהמפעלים משלמים ,
למרות שהמפעלים מספקים תעסוקה למאות עובדים (חלקם עובדי קבלן !)
מותר, נכון, רצוי, חוקי, הגיוני , הגון וצודק,
להשית הוצאות תיקון עוולות סביבתיות (ואחרות) על מי שגרם לעוולות !
כדאי לבדוק את העובדות לפני שמחליטים מי אשם ומי אינו.
בתי המלון הוקמו בשנות ה 70 על שפת הבריכה התעשייתית
כל בתי המלון[ למעט אולי אחד] חתמו שהם יודעים שהם לחופי בריכה ובאחריותם להתמודד עם בעיית המפלס. הוצגו מכתבים כאלו בדיונים בבתי המשפט ובכנסת והם לא הוכחשו.
לכן די ברור שהאחריות להמצאות בתי המלון היא על מי שבנה אותם – הבעלים – ועל מי שאישר הקמתם – המדינה.
אינני יודע מה עדיף – אבל גם הקמת לגונה מחייבת כריית עפר באזור ושפיכתו לים ולכן יגרם נזק סביבתי. צריך לבדוק כלכלית מה הכי זול ולדון ברצינות מי משלם את המחיר.
לזרוק כל האחריות על מפעלי ים המלח זה קל ופופולרי אבל לא תמי, ולא כאן, נכון.
יש הרבה סוגיות פתוחות מול מפעלי ים המלח. יש מנופים להביא שהם יגרמו לעצירת התרוממות המפלס . צריך לעבוד בשכל, אבל גם בהגינות.
לכל המעונינים :
את הר'מ הפצתי לכל מי שלדעתי קשור לנושא , משרדי התיירות , התשתיות, הסביבה והאוצר.
איחוד בתי המלון , המועצה האזורית תמר וכמובן מפעלי ים המלח.
אני מניח/מקווה ש"אחרי החגים" תהינה תגובות …. ?
האנשים שמריצים שם את העסקים הם גם אלו שמקבלים החלטות.
צריך משהו בסגנון המהפיכה הצרפתית כדי לחולל שינוי במדינה הזו ובמיוחד בכל מה שקשור לניהול משאבי הטבע (חופים, ים המלח, שטחים ירוקים פתוחים וכו')
תענוג לקרוא, כמו תמיד.