סיקור מקיף

ברוך רפפורט, האיש שהקים וממשיך לתמוך בפקולטה לרפואה בטכניון מדבר לראשונה בתקשורת

רות וברוך רפפורט מבטיחים לתרום שליש מהונם למטרות קידום הרפואה * ברוך רפפורט: "אהפוך את הפקולטה למאיו קליניק של המזרח התיכון לקידום השלום"

על קיר חדר הכניסה למשרדו של ברוך רפפורט בג'נבה תלויה כרזה טקסטואלית ובה הזמנה לאירוע שבו הוצג בפני הקהילה המדעית, מחקר על היובקוויטין. האירוע שבו מדובר התקיים בטכניון בשנת 1984 ובין מארגני האירוע היו פרופ' אברהם הרשקו ופרופ' אהרן צ'חנובר. לא, הוא או אנשיו לא הוציאו את הפוסטר מהארכיון לרגל הזכיה בפרס נובל. הוא היה שם תמיד כדי להזכיר לרות וברוך רפפורט מה המשמעות של תרומתם לפקולטה לרפואה בטכניון.
"בתכריכים אין כיסים ולכן אף אחד לא לוקח איתו כלום לעולם הבא, עדיף לתת את הכסף בידיים חמות, לכן החלטנו לתרום לפחות שליש מרכושנו למטרות קידום הרפואה ולמטרות רווחה". כך אמרו לנו בגילוי לב רות וברוך רפפורט. בקומת הפנטהאוז של הבנק שבבעולות משפחת רפפורט על גדת אגם ג'נבה, סמוך לגשר המון בלאן המפורסם. רות רפפורט גם ידעה לספר כי בעת הנחת אבן הפינה למבנה שבו שוכנת הפקולטה לרפואה על שם רות וברוך רפפורט ומכון רפפורט למחקר, אמר ברוך: "תראו יום אחד נקבל פרס נובל". ואכן אין חולקים על כך שכאשר יצעדו הרשקו וצ'חנובר על מדרגות האולם המפואר בשטוקהולם, יהיה זוג אחד שירגיש חלק בלתי נפרד מהמעמד, כמעט כמו החוקרים עצמם. אלו רות וברוך רפפורט שתרמו עד היום עשרות רבות של מיליוני דולרים לבניית הפקולטה ולהמשך עריכת המחקרים בה.

ביניים: גשר לשלום

הצלחנו להוציא מברוך רפפורט סקופ אחד: הוא מבקש להפוך את הפקולטה לרפואה ומרכז המחקר על שם רפפורט בטכניון למרכז לימודי רפואה ותמיכה אזורית לכל ארצות המזרח התיכון, בין אם מדינות ערביות שיש לישראל יחסים דיפלומטיים איתם ואפילו הוא מוכן לנדב את הקשרים שלו עם מדינות שעדיין לא מכירות בישראל. המכון יכשיר רופאים מארצות ערב, יביא חולים לריפוי בחיפה מכל המזרח התיכון ויקים צוות מתוך סגל הפקולטה לרפואה בטכניון להדרכת רופאים מארצות ערב להקמת מרכזי מחקר דומים למכון המחקר על שם רפפורט בארצותיהם. הוא מצטט מדבריו של ראש הממשלה לשעבר, וידידו שמעון פרס שאמר לו שמחלות אינן יודעות גבולות ולכן רפואה יכולה להוות גשר לשלום.

"אילו היו מבקשים ממני ממדינות ערב להקים מכון כזה, הייתי תורם ברצון." אומר רפפורט.

את ההודעה על הענקת פרס נובל לשני החוקרים מהפקולטה לרפואה קיבלו רות וברוך רפפורט במכוניתם בכביש החוף בין ביתם לקיסריה למרכז הארץ מבתם ורד, המתגוררת בארץ, אך במקרה שהתה במילנו ששמעה על כך מגיסה, ד"ר פרופ' בני דרנגר, מנהל מחלקת הרדמה ברמב"ם.

רפפורט סירב עד כה להתראיין לעיתונות בכלל ולעיתונות הישראלית בפרט. אחת הסיבות לכך היתה עסקיו עם מדינות ערב המספקות נפט לשני בתי הזיקוק הגדולים שבבעלותו – בבלגיה ובאיים הקאריביים . אבל לאחר קבלת פרס נובל בידי שני חוקרים בכירים מהפקולטה בת טיפוחיו אליה תרם עד היום עשרות רבות של מיליוני דולרים, הוא רוצה שיכתבו על התרומה הזו רק מסיבה אחת – לעודד תורמים אחרים ברחבי העולם לעשות כמוהו. את המילה "ונתנו" אומר רפפרוט, ניתן לקרוא הן מימין לשמאל והן משמאל לימין. "מי שנותן, אלוהים מחזיר לו."

ג'רלד ביצ'ונסקי, מנהל ההשקעות הראשי של ברוך רפפורט, אף הוא דובר עברית, התלווה לביקור שערכנו במשרדו של רפפורט, על שפת אגם ג'נבה. הוא אמר שקבלת פרס נובל היא התשואה הערכית שקיבל ברוך רפפורט על תרומתו לטכניון. ואכן התשואה היתה הגדולה ביותר שיכול פילנטרופ כלשהו לקבל על השקעות. צריך לזכור שמדובר בפקולטה צעירה לרפואה, והישג שהושג עוד בימיה הראשונים.
הטכניון התנגד בהתחלה להקמת פקולטה לרפואה, "מה יש לנו לעשות עם זה" אומר רפפורט מפי בכירי הטכניון של שנות השבעים. בית הספר לרפואה עצמו הוקם כמוסד עצמאי בשנת 1969, ואולם ראשיו הבינו שכדי להתקדם הם צריכים חסות של מוסד אקדמי. אוניברסיטאות תל אביב וירושלים התנגדו להקמתו של מוסד נוסף וטענו שהם מסוגלים לספק את כל הצורך ברופאים. אוגוסט 1969 התכנסה וועדת ברנזון שכללה את השופט ברנזון, ח"כ רוזן, פרופ' שיבא, פרופ' דה-פריז, ופרופ' דוד ארליק (הדיקן הראשון של הפקולטה) דחתה בתחילה את הבקשה אך לאחר מכן הסכימה לאשר לבית הספר לקבל תלמידים לשנה הרביעית בתאום עם אוניברסיטאות ת"א וירושלים, וכן הורה שר הבריאות דאז לבדוק הביקוש לרופאים. באותה שנה החלה הפקולטה את פעולתה במנזר שבחצר בית החולים רמב"ם. לאחר מכן, היא הפכה לסניף אקדמי של הטכניון לאחר פגישה באוגוסט 69 עם נשיא הטכניון סשה גולדברג שהכריע לטובת שיתוף פעולה ללא אחריות כספית. בדצמבר 69 החליט הועד הפועל של הקורטוריון הקמת סנויף אקדמי.

בשנת 1972 יוצר עו"ד טוניק (מי שהיה לימים מבקר המדינה) את הקשר שבין מנהיגי הפקולטה וברוך רפפורט.

מר רפפורט : "כיצד מתכוננים אנו לגייס סכום זה של 2.5 מיליון דולר?"

פרופ' דוד ארליק : מסביר את הצרכים והתכניות.

מר רפפורט : "אתה רופא מנתח נכון? למה לא תעסוק בכירורגיה ותפסיק לבזבז זמנך על גיוס סכומים קטנים. אני תורם לך את החסר- 2.5 מיליון דולר, ותפסיק להתרוצץ".

ביוני 1974 מונחת אבן הפינה (ראו מסגרת). עקב מצב כלכלי קשה בעקבות המלחמה, מוציאה הממשלה צו הקפאת בניה לכל מוסדות הציבור הבניה התחדשה רק ב- 1975.

קיץ 1977 – רות רפפורט: "ראיתי את התקדמות הבניה, אולם זו נראית איטית מדי בעיני ברוך, הוא אינו מרוצה ואינו רוצה לראות אף לא אחד מכם".

ברוך רפפורט : "אני אשלים את הסכום הזה, אבל גימרו סוף סוף את הבניין"!

כיום מטרת המכון היא לעודד מצוינות וחדשנות במחקר הביו-רפואי ברמה בינלאומית בפקולטה לרפואה ע"ש ברוך ורות רפפורט למען קדום בריאות האדם; מרכז לביולוגיה של גדולים וכלי-דם; מרכז המחקר בתאי גזע לרפואה המכוונת ליצירה מחדש (רגנרציה) של רקמות בשתוף עם הטכניון ומרכז רפואי רמב"ם, ועוד מכונים נוספים.

רות רפפורט: "לפני שבע-שמונה שנים ארונצ'יק הזמין אותנו למעבדתו, הראה לנו מבחנות ואמר לנו – זה המחקר שאני עורך למציאת תרופה לסרטן. אמר שדרושים לו 350 אלף דולרים. נתנו לו. אחרי שנה, ברוך שאל אותו איך ההתקדמות. ארונצ'יק צחק ואמר לו: זה לא מחקר שאפשר לראות את ההתקדמות שלו במשך שנה. צריך לפחות עשר שנים."

ברוך רפפורט נולד בחיפה בשנת 1922 למשפחה שעלתה מאוקראינה רק שנים ספורות קודם לכן. אביב יששכר היה ממקימי מפעל המלט נשר ולימים עבד שם גם אחיו יעקב. אחיו יצחק הקים את הדואר בחיפה ואחותו רבקה הקימה את מד"א חיפה. בדרך היתה גם האחות רחל וברוך היה בן הזקונים. בצבא הוא הקים את המשטרה הצבאית וכמשפטן הקים גם את הפרקליטות הצבאית ואף שימש כשופט צבאי.

בנאום שנשא לפני שנים אחדות, בעת שהוענק לו תואר יקיר העיר חיפה בידי ראש העירייה דאז, עמרם מצנע, אמר רפפורט: "עם פרוץ המלחמה יצאתי לאפריקה, ואחר כך למפרץ הפרסי (מטעם הצבא הבריטי א.ב.) ובשנת 1945 נישאתי לאשתי היקרה רות בקפה ורנר ברחוב החלוץ. מפקד גולני היה אז משה מונטג ממרחביה. המשכנו זמן מה בביצורים בגליל העליון וקשרתי עם הפיקוד של הכלניות (6th Air Born Division), ואז נקראתי עם שלושה חברים להקים את שירות ואחר כך חיל של משטרה צבאית. כיהנתי כרס"ן וקצין מינהלה ארצי והועברתי להקים בקריה את בית הדין הצבאי העליון הראשון לערעורים".

הוא מתעקש על שמו העברי ואומר כי קראו לו ברוס בצבא הבריטי. רפפורט הוסמך כעו"ד בשנת 1953, לאחר שירות צבאי בצבא הבריטי ובצה"ל. בשנת 1957 הגיע לשוויץ ובנה עסקים חובקי עולם בתחום הבנקאות, הספנות והנפט. במהלך השנים מימן ובנה רפפורט 74 ספינות גדולות ובהן מכלי דלק וספינות מכולות ענקיות. בבעלותו שני בתי זיקוק גדולים – באנטוורפן שבבלגיה ובמדינת האיים אנטיגואה וברבודה שבאיי בהאמה. בארץ הוא החזיק בעבר את חברת קידוחי הנפט הלאומית לפידות, אך מכר אותה לפני שנים אחדות.

פעילותו ההתנדבותית כוללת את קרן אינטר-מאריטיים המתמקדת בתמיכה מתמשכת בתחומי החינוך, הבריאות ויוזמות מדעיות ברחבי העולם. מכון המחקר הרפואי על שם משפחת רפפורט והפקולטה לרפואה על שם רות וברוך רפפורט בטכניון בחיפה, ובמאיו קליניק ברוצ'סטר מבטאות את המחויבות ארוכת הטווח של מר רפפורט למחקרים רפואיים.

שאלתי את ברוך רפפורט כיצד הוא יסד את האימפריה שלו בתחומי הספנות הבנקאות והנפט, שמאפשרת לו ולאשתו לתרום למספר פקולטות לרפואה ברחבי העולם ולעשרות פרויקטים התנדבותיים.

"באתי לכאן בשנת 1957 במטרה להתחיל בקריירת בנקאות, כאשר צים פנתה אלי וביקשה ממני להשיג לה מימון לרכישת ספינות חדשות. ופגשתי במקרה בנציג בנק ברן יוניון בשוויץ. הוא הסכים לממן עבור צים מיליון ליש"ט לרכישת ספינות ואפילו קישר אותי עם החברה הממשלתית לביטוחי סחר חוץ של ממשלת בריטניה (Export Credit Guarentee Department). קיבלתי עמלה של 150 אלף דולר, בשטר לתשלום כעבור ששה חודשים.

מכיוון שנזקקתי לכסף קודם לכן, כדי להתבסס ולהביא את אשתי והילדים, ניסיתי לפדות אותו. בתחילה פניתי לבנקאי יהודי, שהיה בעלים של בנק בשם סוויס-ישראל (למרות שממשלת ישראל כלל לא היתה שותפה בו). הוא טען שצים אינה חברה חזקה והציע לי את הכסף כעבור 3 חודשים בריבית של תשעה אחוזים. דווקא בעל הבית במשרד בן חדר אחד ששכרתי ברו דה מון בלאן 16 הציל אותי כאשר הכיר אותו לחברו לכיתה שניהל אז את יוניון בנק סוויס. החבר ההוא דווקא התרשם שצים היא חברה טובה ונתן לו את הכסף מייד ובניכוי של 4.25 אחוזים בלבד. "נתתי את הכסף לצים ואחר כך החלטתי להקים פה חברה בינלאומית לאספקה לאוניות."

וכך התחילו העסקים. כאן, בג'נבה, הכרתי יהודי מרומניה בשם זלמנוביץ, שניהל חברה לשירותי בדיקת איכות המוצרים שהגיעו בספינות. הוא עשה זאת לאחר שיצואנים ברומניה טענו שהקניינים באיזור הרוהר (גרמניה) שבצרפת, טוענים שהסחורה הגיעה פגומה וכך נמנעים מלשלם עליה. אז עוד לא היה מקובל לשלם במכתב אשראי. לחברה של זלמניבוץ קראו SGS – Societe Generale de Surveillance מטה החברה היה לא רחוק מכאן, בג'נבה. הצעתי לו שותפות בחברה שתספק שירותי אספקה ושירותי העמסה, שתסייע לבעלי הספינות להלחם בתופעת השוחד שקפטיינים היו דורשים מבעלי מטענים ומספקים כדי להעדיף אותם על פני אחרים.

"קראנו לחברה IMS – ראשי תיבות של Ineternational Maritime Supplies ומאוחר יותר Ineternational Maritime Services אבל האמת, שהכוונה בראשי התיבות היא לביטוי I Must Succeed (אני חייב להצליח).

כיום מאכלס בנק INTER MARITIME (שמו המלא הוא בנק אוף ניו יורק – אינטרמריטיים בנק, ג'נבה) שני בניינים ברחוב Queai deu Mont Blanc בצמוד לגשר המפורסם, שווי שני הבניינים הללו 100 מיליון דולרים, אומר רפפורט ופותח את דלת המרפסת שבמשרדו בקומה השישית. המרפסת צופה אל אגם ג'נבה ואל ביתו שבשכונה יוקרתית מעבר לאגם. ברקע המזרקה שהפכה לאחד מסמליה של ג'נבה, ואולם כאשר ביקר אותו בכיר ממדינה ערבית לצורך עסקים הוא העיר לו "בוא הנה, התפוצץ לכם פה צינור מים גדול". אחד הג'נבאים הותיקים אמר לו:'לנו הותיקים יש את הגדה הימנית או הגדה השמאלית של הנהר והאגם. לך יש את שניהם.' התרגזתי, מה זה עניינו, עשיתי הכל לפי החוק ואין לי חובות. "כיליד הארץ עשיתי הרבה דברים בשביל הארץ, ואת הוני עשיתי ביושר. אם מישהו ימצא פגם כלשהו במעשי, אתן פרס של 100 אלף דולר למטרה הכי טובה של צדקה לפי בחירתו."

כאמור כעת הוא מבקש להרחיב את התרומה לבית הספר לרפואה בחיפה כדי שישרת את כל המזרח התיכון, וכיום, לאחר הזכייה בפרס נובל, הוא מקווה שיהיה מי שישמע לו. "אולי שמעון פרס צדק. צריך אמצעי לקידום השלום, לעזור למדינות ערב השכנות, לרפא אותם, לשלוח אליהם רופאים, להביא קנדידטים טובים ללמוד רפואה אצלנו. זה דורש הרבה כסף. בכל זה אפשר להשתמש כדי להביא אותם להתקרב יותר אלינו, ולהבין שהם זקוקים לנו יותר מאשר אנחנו להם ואז יהיה לך שלום אמיתי כמעט בכל המזרח התיכון. ראשית כל צריך לקבוע ועדה של אנשים בלי השפעה פוליטית יהיו המייעצים הנכונים להחליט על תקציב ואיך להשתמש בו, אבל במגמה שזה לא יהיה רק לישראל אלא גם סכום מסוים לארצות ערב הידידותיות, שיבינו שאם יבואו לעזור להם ברפואה, הם יגיבו בחיוב ויחזירו לך ולא רק ייקחו." רפפורט מבטיח גם לעזור בקשרים הטובים שיש לו גם עם מדינות ערביות שאין להם קשרים דיפלומטיים עם ישראל.

"אני שמחה במיוחד על כך שהשגנו את רחובות", אמרה רות רפפורט בהקשר של התחרות בין מכון ויצמן והטכניון – מי יהיה מכון המחקר שיביא ראשון פרס נובל במדעים לישראל. "אשתי ואנוכי הקימונו את הקרן שלנו שעשתה רבות בהרבה חלקי העולם, אבל הריכוז הוא במדינה. בשנת 1979 פתחנו עם ראש הממשלה דאז מנחם בגין המנוח את "מכון רפפורט" למחקר רפואי ובית הספר לרפואה שמאז ועד היום עושה חיל. אני זוכר שבפתיחה אמרתי שאני מקווה שהמכון יעזור לשים את העיר חיפה כ-"העיר" על מפת הארץ בפרט, ובעולם כולו בכלל, ועוד ידינו נטויה". כאמור רות רפפורט זכרה גם שאמר שהמכון הזה גם יביא נובל.

עבור רפפורט, שתי הפעילויות הגדולות בחייו קשורות בשם משפחתו – הוא הצליח להימנע מדרישת צה"ל בימי המדינה הראשונים לעברת את השם משום שטען שמדובר בשם עברי שמשמעותו רופא הנמל. אז לפחות חלק מההון שעשה מהאוניות הוא תרם לקידום הרפואה. "אתה רואה, איך סברה כמוני, העיז והצליח?" הוא מסכם.


לגרסת YNET

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן