נפש וגוף ביד הגנום

המסע הארוך לפענוח צפונות הנפש – שבמסגרתו התגלה באחרונה גן החרדה –  משתלב במאמץ לזיהוי הגורמים הגנטיים למחלות התורשתיות. אם יצלח, הואיביא לעידן חדש בתחום הפסיכיאטריה

  
אחרונה התגלו גנים להרפתקנות ולחרדה, בעקבות מחקרים שתרמו להם רבות מדענים בישראל. תכונות נפש אלה, כך מתברר, עשויות להיקבע, ולו גם חלקית, על ידי החומר התורשתי של האדם – הדנ”א. הדעת מתקשה לתפוש שאותו מכלול גנטי הקובע את צבע העיניים, את הגובה ואת צורת האף עשוי גם לשלוט בתכונותינו הכמוסות ביותר – מאפייני האישיות שלנו או האופן שבו מתעוררים בנו רגשות.

מעטים יכחישו את הרעיון שלהתנהגות האדם יש בסיס ביולוגי-תורשתי. הכל מכירים את הראיות האנקדוטליות בעניין הדמיון המפתיע בתכונות אופי בין ילד להוריו או בין אח לאחותו. במחקרים אף הוכח מעל לכל ספק, שתאומים זהים, גם אם גודלו בנפרד, נוטים לחלוק תכונות נפש כגון אינטליגנציה, מופנמות והעדפה מינית, וזאת במידה העולה בהרבה על המתגלה בקרב תאומים לא-זהים ואחים רגילים. המסקנה המתבקשת – הזהות של רצף הדנ”א אצל התאומים הזהים היא העושה אותם דומים גם בתחום הרגש. ברור שהסביבה משפיעה גם היא באופן מהותי על ההתנהגות, שהרי גם בתאומים זהים מבחינים בהבדלי אישיות ניכרים. ההתנהגות נקבעת איפוא על ידי שילוב של גנטיקה וסביבה. בעוד שאת השפעת הסביבה קשה לחקור במדויק, הכלים המודרניים של חקר הגנום מאפשרים לפענח את המרכיבים התורשתיים של ההתנהגות והרגש. לגילויים אלה חשיבות עצומה בפענוחן של מחלות נפש ובהבנת תפקודו של המוח.

רבים מתנגדים אינסטינקטיווית לרעיון שהנפש, אותו מכלול ערטילאי של תכונות “בלתי-חומריות”, היא פועל יוצא של איבר חומרי בהחלט – המוח. בימי קדם האמינו, ואמונה זו לא פסה עד היום, שלנפש קיום נפרד מן הגוף. ביטויים כגון “יצאה נשמתו” מעידים על כך, ודואליות נפש-גוף נחשבת גם כיום נושא לגיטימי בתחום הפילוסופיה. אך המדע המודרני מציע אלטרנטיווה ברורה: המוח, מערך תאי עצב שסיבוכו עולה על כל דמיון, הוא המייצר את כל תכונות הרגש –
אהבה ושנאה, הנאה משירה וממוסיקה, חרדה ויצר הרפתקנות.

למעשה, אין הכרח להיזקק לפלאי הגנטיקה המודרנית כדי להשתכנע בסבירותה של תפישה זו. כבר שנים רבות ידוע, שהתקשורת בין תאי המוח היא כימית בעיקרה, וה”פרוטוקולים” של תקשורת זו נחקרו לפרטיהם. התגלה, כי כל אחד ממיליון מיליוני התאים במוח “משדר” בעזרת שליח כימי מוגדר, נוירוטרנסמיטר, ושתשדורת זו נקלטת בתאי המטרה בעזרת קולטנים ייחודיים. התרופות שרושמים פסיכיאטרים לטיפול במחלות נפש, וכן סמים ממכרים כגון הרואין ואל-אס-די, הם בעצם חיקויי-מנגנון ביוכימיים לשליחי התקשורת שבמוח. וכיוון שידוע שלחומרי-חיקוי כאלה יש השפעה אדירה על רגשות ותחושות, הדעת נותנת שרגש הוא פועל יוצא של תהליך כימי. הגנטיקה המולקולרית המודרנית מאפשרת לצעוד צעד משמעותי נוסף בדרך להבנת הבסיס החומרי של ההתנהגות. הגנום, המכלול התורשתי של האדם, כולל כמאה אלף יחידות – הלא הם הגנים. כל גן צופן חלבון – יחידת הביצוע של עולם החי. עתה אפשר לשאול, איזו יחידת מבנה ממכלול ענקי זה אחראית לתכונת נפש מסוימת, כגון נטייה לחרדה, לדיכאון או לאלכוהוליזם. התמונה המתקבלת אינה פשוטה: מתברר שתכונות הנפש נקבעות על ידי קומבינציה מסובכת, שבה כמה גנים תורמים יחדיו לתוצאה הסופית. זאת בניגוד לתכונות שאותן קובע גן יחיד, כגון צבע עיניים, או היכולת לחוש בטעמו של החומר PTC  (שיש החשים בטעמו המר ויש שלא). גם את כל אחת מחמשת אלפי המחלות התורשתיות, מסוג המופיליה וטאי-זקס, גורם פגם בגן אחד,  דבר המקל במידת מה על הבנתן. לעומת זאת, המחלות הנפוצות, כגון יתר לחץ דם, סוכרת ואלצהיימר, דומות לתכונות הנפש בכך שהן תוצאה של שילוב פגמים בגנים רבים ושונים, דבר המקשה על פענוחן.

כיצד איפוא אפשר לברר את תרומתו של גן יחיד לתכונת נפש זו או אחרת?
בעזרת כלים סטטיסטיים מתוחכמים. קיומו של גן המשפיע על נטייה לחרדה הוכח באחרונה במחקרם של הד”ר יונתן בנימין מאוניברסיטת בן גוריון ועמיתיו בגרמניה ובארה”ב. החוקרים השוו במדוקדק תכונות אישיות, המתבררות משאלונים, עם נוכחות גרסאות באורכים שונים של גן מסוים. מתברר שלבעלי הגן הקצר יש נטייה לחרדה העולה במידת מה על זו של בעלי הגן הארוך. הבדל זה אפשר לגלות רק בניתוח מתמטי של תוצאות המתקבלות משתי קבוצות גדולות של אנשים.

מה שחיזק במידה ניכרת את מסקנות המחקר היה טיבו של הגן שבו מדובר. זהו גן לחלבון הקרוי סרוטונין טרנספורטר. תפקידו הוא לאחזר את השליח הכימי סרוטונין ולסלקו מן המרווחים (סינפסות) שבין תאי העצב באזורי מוח מסוימים. והנה, ידוע כבר שנים שתרופות המעכבות חלבון זה, ועל כן מגדילות את כמות הסרוטונין במרווחים הבין-עצביים, מונעות בהצלחה מצבי חרדה ודיכאון. כך נסגר מעגל המחקר: שונות טבעית בגן הצופן, ותרופה הנקשרת לחלבון הנצפן על ידו, משפיעות במקביל על אותה תכונת נפש. אך ברור שיש גנים נוספים המעורבים במצב הנפשי, ורק אם יתגלו כולם אפשר יהיה לחזות במדויק את נטייתו של אדם לדיכאון ולחרדה. המסע הארוך אל פענוח צפונות הנפש משתלב במאמץ הבינלאומי לזיהוי הגורמים הגנטיים למחלות ה”רב-גניות”. סביב מטרה זו מתלכדים חוקרי הגנום בעולם כולו, יחד עם חברות מובילות לייצור תרופות ועם המערך הרפואי והביוטכנולוגי. אם תצלח, תביא יוזמה זו לעידן חדש בתחום הפסיכיאטריה והרפואה כולה. בעולם-עתיד זה יהיו ידועים שילובי הגנים הגורמים מחלות גוף וגם מחלות נפש. הכרת הגנים הצופנים תאפשר את פענוח מבניהם של החלבונים הנצפנים. ידע זה, בשילוב טכנולוגיות מחשב של האלף הבא, יאפשר תכנון מתוחכם של תרופות חדשות, אשר יקלו על מצבים נפשיים ללא תופעות לוואי. במקרים מיוחדים אף תתאפשר אסטרטגיה עתידנית של ריפוי גני – החלפת גנים פגומים בתקינים. אך החשוב מכל – הידע שיתקבל מחקר הגנום יאפשר לאדם להבין את עצמו טוב יותר. ואז, תוך כדי הקפדה מחמירה על כללי האתיקה, יהיה אפשר אולי למנוע את יכולתם של גנים קובעי-אישיות להביא הרס ומכאוב לעולם.