חוק שהעביר ח"כ עדי קול ב-2014 מאפשר לתובעים בתיקי נזקי גוף להישאר אנונימיים – ומוביל לעלייה של 17% בפיצויים מחברות הביטוח. מחקר חדש חושף: פרטיות משפיעה על נכונות לגשת לבית המשפט ולדרוש צדק
בספרות המחקרית ישנו מושג בשם “פרדוקס הפרטיות”: רבים מצהירים שהפרטיות חשובה להם, אבל בפועל הם אינם מוכנים לשלם כדי להגן עליה. אז כמה באמת שווה לנו הפרטיות? מחקר חדש שופך אור על התעלומה. את המחקר הרב-תחומי הובילו ד”ר שרית וייסבורד, פרופ’ אילן קרמר ורו”ח גיא לקן מבית הספר למנהל עסקים, ופרופ’ אהוד גוטל מהפקולטה למשפטים, באוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף עם פרופ’ לירן עינב מאוניברסיטת סטנפורד.
“בסקרים כולם אומרים שהפרטיות חשובה להם, אבל רגע אחרי הסקר הם מקליקים על כל אפליקציה בלי לחשוב פעמיים”, מסבירה ד”ר וייסבורד. “זה מעורר כמה שאלות. אולי אנשים לא אומרים אמת בסקרים? אולי הם אומרים שאכפת להם מפרטיות כי זו מוסכמה חברתית, אבל לא באמת אכפת להם? ואולי באמת אכפת להם, אבל הם לא מבינים את ההשלכות של מעשיהם – ולכן המחוקק צריך להגן עליהם? אידאלית, היינו רוצים לבדוק את השאלות הללו במציאות, ולא בתנאי מעבדה – כי בתנאי מעבדה אנשים ערים לכך שהם נמצאים בניסוי, ומתנהגים בהתאם לציפיות מהם. למרבה המזל, שינוי חוק ב-2015 נתן לנו הזדמנות נדירה לבדוק בדיוק כמה שווה הפרטיות בעולם האמיתי”.
עקרון פומביות הדיון
“אחד העקרונות הבסיסיים של המשפט בכל העולם הוא עיקרון פומביות הדיון”, מספר פרופ’ גוטל. “למעט קטינים וחוסים, השמות של הצדדים גלויים. אי אפשר לבוא ולהגיד ‘זה יביך אותי’, בטח כשאתה התובע, כלומר הצד שניגש לבית המשפט. בתי המשפט מוכנים לכתוב ‘פלוני’ או ‘פלונית’ כשמדובר בפגיעות באיברי מין ובפגיעות נפשיות קשות מאוד, אבל רוב הבקשות לאנונימיות נדחות. היום אפילו לא צריך ללכת לבית המשפט ולבקש את התיק, כל אחד יכול להיכנס לאתרים דוגמת ‘פסקדין’ או ‘נבו’, לשלם כמה שקלים ומייד לקרוא פסקי דין על כל מי שהוא רוצה. ח”כ עדי קול חשבה שזה אכזרי בתביעות של נזקי גוף – גם אם הפגיעה אינה אינטימית – ושהפגיעה בפרטיות הפכה להיות כלי בידי חברות הביטוח. כולם ידעו שחברות הביטוח מציעות הצעות נמוכות, וכשהנפגע מסרב ורוצה ללכת לבית המשפט – מזהירים אותו שכל הפרטים שלו ייחשפו. ב-2014 עברה הצעת החוק של קול, וענף עצום במשפט עבר משמי לאנונימי. זה ניסוי שלא יאומן”.
הליכים נזיקיים הם השכיחים ביותר בתביעות אזרחיות. בתוך נזקי גוף הקטגוריה הגדולה ביותר, 84%, היא תאונות דרכים, כאשר הנתבעות הן בדרך כלל חברות הביטוח. לתביעות אלה גם יש קבוצת בקרה: למעט פגיעות בהולכי רגל, גם כלי הרכב נפגע – כך שיש גם תביעת רכוש נפרדת. בתביעות רכוש השם של התובע ממשיך להתפרסם, כאשר בנזקי גוף התיקים עברו בהדרגה ל”פלוני”. בשיתוף פעולה עם רשות שוק ההון החוקרים קיבלו את סכומי הפיצוי שחברות הביטוח שילמו לנפגעי תאונות דרכים (גוף ורכוש) מ-2011 עד 2020, ובסך הכול נתוני עתק של מעל ל-400,000 מקרים.
“בהשוואה לתביעות הרכוש, ראינו עלייה דרמטית של 17% בסכומים שחברות הביטוח שילמו לנפגעי נזקי גוף עם כניסת החוק לתוקף”, אומרת ד”ר וייסבורד. “נפגעים שבלית ברירה היו מתפשרים קודם לכן כדי להגן על פרטיותם, החלו לדרוש סכומים גבוהים יותר כי הם לא פחדו לגשת לבית המשפט – וקיבלו אותם מחברות הביטוח. צריך להבין שבתביעות נזקי גוף נחשפים שני פרטים אישיים מאוד: התיק הרפואי, כי צריך להציג את הפגיעה הפיזית, ויכולת ההשתכרות – כי השופט צריך להחליט בכמה לפצות את הנפגע בגין הירידה בכושר ההשתכרות.
עד שהחוק נכנס לתוקף, אנשים לא רצו לחשוף את הפרטים האלה, והעדיפו להתפשר על סכום נמוך יותר. כדי לבדוק אם זה אכן ההסבר לזינוק בסכום הפיצויים, בדקנו פנסיונרים בתביעות גוף – ושם לא ראינו אפקט דומה של החוק. למה? כי פנסיונר כבר לא צריך להרשים בן או בת זוג פוטנציאליים, הוא כבר מסודר. וגם מבחינת העבודה הוא מסודר, או שהוא כבר בפנסיה. לכן לא ראינו עלייה דומה אצל פנסיונרים –הם לא חששו לגשת לבית המשפט גם לפני החוק. עוד דבר מעניין: בספרות המחקרית מקובל שפרטיות חשובה במיוחד לאנשים משכילים עם הרבה כסף. אנחנו אומנם לא יודעים כמה כסף התובעים מרוויחים, אבל אנחנו יודעים איפה הם גרים. הצלבנו עם נתוני הלמ”ס כדי להבין אם התובע מתגורר באזור חרדי, ערבי, עשיר, עני וכולי, ומצאנו שפרטיות חשובה לכולם. לא מצאנו הבדל מובהק בין אזורים עם הכנסה גבוהה לנמוכה. עם זאת – וכאן אני מסייגת, כי הדברים לא מובהקים סטטיסטית – ראינו הפרשים משמעותיים במיוחד אצל ערבים וחרדים, אולי משום שמדובר בקהילות מסורתיות, שבהן חשוב עוד יותר לשמור על הפרטיות – למשל לפני נישואין”.
עוד בנושא באתר הידען:
