קרחון ענקי חוסם את גישתם למזון
שריד של הקרחון הגדול ביותר שתועד אי פעם חוסם את מצר מק'מורדו באנטארקטיקה, מעמיד רבבות גוזלי פינגווינים בסכנת גוויעה ברעב וקוטע נתיב אספקה לשלוש תחנות מחקר.
לדברי לו סנסון, מנכ”ל סוכנות המדע הממשלתית “אנטארקטיקה ניו זילנד”, שטח הקרחון, המכונה B15A, כ-3,000 קמ”ר. סנסון כינה את הקרחון “הדבר הצף הגדול ביותר בכדור הארץ כרגע” ואמר שחוקרים אמריקאים מעריכים שיש בו די מים למלא את אגן הניקוז של נהר הנילוס כולו, במשך 80 שנה.
הקרחון כה גדול שהוא חוסם זרמי אוויר ומים שבדרך כלל מפרקים גושי קרח צפים במצר מק'מורדו בתקופת הקיץ האנטארקטי, שמתחיל בסוף דצמבר. תחנת מק'מורדו האמריקאית ובסיס סקוט הניו-זילנדי ממוקמים על חופי המצר. בסיס טרה-נובה האיטלקי נמצא בסמוך.
הקרחון ניצב בדרכן של ארבע ספינות שצפויות להגיע לאנטארקטיקה בתוך חודש עם דלק ומזון לשלוש התחנות. מדענים מחפשים כעת פתרונות למצב, ובכללם חציבת נתיב באורך 130 ק”מ דרך הקרח. המצב אמנם מעורר דאגה, אך אין כרגע סכנה שהאספקה בתחנות תאזל אמר סנסון.
ואולם קשה להביע את אותה אופטימיות ביחס לגוזלי הפינגווינים מזן אדל. אלה עלולים לגווע ברבבותיהם בשבועות הקרובים, משום שהתגבשות הקרח במצר קטעה את דרכי הגישה של הוריהם לאזורי הדיג שלהם.
פינגווינים חשובים למדע כסמנים לשינויים סביבתיים, כגון התחממות כדור הארץ. הקרחון מאיים על שתיים מארבע מושבות באזור, הנחקר על ידי מדענים זה 25 שנה. אחת המושבות מקננת בכף רוידס וכוללת כ-3,000 זוגות פוריים של פינגוויני אדל. אלה ניצבים כעת בפני מסע בן 180 ק”מ, אם ברצונם להביא מזון לגוזליהם שבאתרי הקינון. אולם ההורים אינם יכולים לעמוד במסע כה ארוך בלי לאכול חלק גדול מהמזון שליקטו לגוזלים, אמר סנסון.
פינגווינים נושאים את מזון גוזליהם בתוך שקיק בצווארם, ואם הם רעבים דיים, הם יאכלו את המזון בעצמם. “חוקרי פינגווינים מנבאים שהדגירה השנתית צפויה להיכשל, במידה רבה של ודאות”, אמר סנסון. כלומר, מרבית הגוזלים ימותו.
בכף בירד הסמוך מקננים כ-50 אלף זוגות פוריים של פינגוויני אדל. המדענים חוששים כי גם הם צפויים לגורל דומה, וכי רק כ-10% מהם יצליחו לגדל גוזל בעונה הקרובה. פינגווינים בוגרים בכף ייאלצו לצאת למסע של 100 ק”מ על הקרח, כדי להגיע לים פתוח ולמזון.
פיטר וילסון, ראש הפרויקט של ניו זילנד לחקר ארבע מושבות פינגוויני אדל באזור, אמר שחסימת הקרח “היא אירוע חמור מאוד בשביל המושבות הללו”. פינגווינים מגיעים לבגרות ולרבייה הראשונה בגיל שלוש שנים. וילסון צפה שגוזלי כף רוידס יבקעו מביציהם אך ימותו ברעב, ושמרבית גוזלי כף בירד ימותו. עם זאת, הוא סבור שהמושבות ישרדו, אף כי אוכלוסייתן עשויה להצטמצם ביותר מ-70%.
גם באנטארקטיקה האדמה רעדה
רעידת אדמה בעוצמה של 8.1 בסולם ריכטר זיעזעה ביום שישי שעבר קבוצת איים בקוטב הדרומי, שבהם חיים 850 אלף פינגווינים. מוקד הרעש היה בעומק של כ-10 ק”מ מתחת לפני הים וכ-400 ק”מ מאיי מק'וורי, והוא לא גרם לגלי צונאמי. אוכלוסיית הפינגווינים לא נפגעה. הרעש הורגש גם בטסמניה, המרוחקת כ-1,000 ק”מ מקבוצת האיים. רעידת האדמה האחרונה בעוצמה דומה שהתרחשה באזור איי מק'וורי היתה ב-1924.
