מחקר השוואתי על פעולת גנים במוחות בני אדם, שימפנזות וקופי אדם נוספים מגלה כמה הבדלים מעניינים בדרך הביטוי של גנים מסוימים * החלק המעניין הוא מתי הקוד הגננטי שלנו ושל השימפנזות נפרד?
פרופ' סוונט פאבו (משמאל) ואחד ממושאי מחקרו
שוואה של קטעי גנום של שימפנזה וגנום אנושי שופכת אור חדש על השאלה מדוע שני המינים הללו כה שונים למרות שיש להם קוד גנטי דומה מאוד. המדענים דנו זה זמן רב בשאלה מה עושה את בני האדם כה שונים משארי הבשר הקרובים ביותר אליהם – קופי האדם.
אחד המדענים המובילים בפרויקט אומר כי התשובה נמצאת בתהליך המתזמר את הגנים כאשר השימפזה התפתחה. הגנום האנושי וזה של השימפנזה שונים ב-1.2 אחוז בקירוב בקוד הגנטי.
פרופ' סוונט פאבו Paabo ממכון מאקס פלאנק בלייפציג, גרמניה, חוקר אילו גנים נמצאים ואת הדרך שבה הם באים לידי ביטוי.
CHIMP DNA – PAN TROGLODYTES
הגנום של השימפנזה – עובדות
ישנם 3.1 מיליארד זוגות בסיסיים (זוגות המכילים שניים מתוך ארבעת האנזימים אדנין, תימין, ציטוזין וגואנין, הנמצאים ב-25 קבוצות ניתנות לזיהוי – כרומוזומים. ככל הנראה בכתב ה-DNA הזה חבויים 25-30 אלף גנים שתאי השימפנזה משתמשים בהם כבסיס ליצירת חלבונים. מולקולות מתוכחמות אלו משמשות לבניה ולתחזוקה של גוף בעל החיים.
בפרט, הוא סבור כי המפתח נמצא בדרגה שבה הגנים הללו מתבטאים בכל מין של בעל חיים. "בהפשטה ניתן לומר אילו גנים מודלקים, והיכן הם באים לידי ביטוי במוח".
"אנחנו בדקנו באופן סיסטמטי את פעילות הגנים במוחות של שימפנזות, בני אדם, אורנג-אוטנים וקופי מקוק והשווינו אותם. הממצא המפתיע הוא שמצאנו הבדלים די גדולים. בכל חלק נתון של המוח, כ-10 אחוזים מפעילות המוח שלנו שונה מזו של השימפנזות", אמר ד"ר פאבו.
המפתח להבדל בין שני המינים עשוי להיות בחשיבות התפקוד של רמות שונות של הבעות גנים. באמצעות מודל מתמטי, שבו יומחש השינוי בהבעת הגנים בין כל שני מינים, מקווה פאבו לזהות את הגנים הללו שעשויים היו לקבל עדיפות בתהליך הברירה הטבעית באופן חזק יותר מזה של אחרים.
ישנם הבדלים קטנים אך חשובים בין גנים אינדיבידואלים. עד כה מצאו ד"ר פאבו ואנשי צוותו שני הבדלים זעירים אך חשובים בגן FoxP2 שסבורים כי הוא האחראי על כישורי הדיבור והשפה.
לשימפנזות יש גם חוש ריח מפותח יותר מזה שלנו, ולפיכך באופן לא מפתיע, יש הבדלים גם בגנים הקשורים להרחה. "הגנים הקשורים לחוש הריח שלנו מקודדים לקולטנים באף שלנו, ואנחנו מצאנו כי בתהליך האבולוציה איבדנו חלק גדול מהם והפכנו לגרועים מאוד בהרחה, אמר פאבו.
"לפיכך נראה שככל שיכולת השפה שלנו השתפרה, חוש הריח שלנו התדרדר. הגנים האחרים הם אלו שנבחרו באופן חיובי לנושא השפה והדיבור והם הצטרפו ב-200 אלף השנים האחרונות לערך.
יתכן שיימצאו עוד הבדלים כאלה כאשר קבוצות מדענים ברחבי העולם מתחילים לבצע השוואה ישירה. בפרט מדובר בקבוצת הגנום האנושי במכון סאנגר בקיימברידג' התוהה מדוע השימפנזות מחוסנות מפני מחלות אנושיות רבות, כמו מלריה ואיידס. אומר ד"ר תים הובארד Hubbard.
באמצעות חקר מקרוב של ההבדלים במחלות גנטיות בין שימפנזות ובני אדם נוכל להשיג הבנה טובה יותר על תהליך המחלה שעשוי בתורו להוביל לפיתוח תרופות טובות יותר.
