על פילים ופלפלים

סיפורם המופלא של הפילים בבוצואנה, שבניגוד לאחיהם בשאר העולם משגשגים ומתרבים, עד כדי כך שחקלאים מקומיים נאלצים לשתול פלפל חריף כדי להרחיק אותם משדותיהם

רחלי ווקס, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

בבוצואנה חיים כ-130 אלף פילים – יותר מאשר בכל מדינה אחרת בעולם. צילום: Sofia Zubiria, Unsplash
בבוצואנה חיים כ-130 אלף פילים – יותר מאשר בכל מדינה אחרת בעולם. צילום: Sofia Zubiria, Unsplash

ב-3 במרץ בכל שנה מצוין בעולם יום חיות הבר הבינלאומי, שמטרתו להעלות את המודעות לבעלי החיים שבטבע ולעודד את שימורם. בחיי היומיום שלנו אנחנו כמעט ולא נתקלים בבעלי חיים לא מבויתים (ולא, חתולי הרחוב לא נחשבים), וברחבי העולם חיות הבר הולכות ומתמעטות ככל שהשפעתו של האדם מתרחבת.

עם זאת, באזורים מסוימים מצבן של חיות הבר טוב יותר מבאחרים. בוצואנה שבאפריקה מתייחדת בכך שבמדינה זו כמות הפילים (שנמצאים בסיכון בשאר העולם) נמצאת דווקא בעלייה, וזאת בזכות מדיניות השימור הקשוחה שהמדינה מקפידה עליה. למעשה, מספר הפילים במדינה כה גבוה שהם הפכו למזיק חקלאי של ממש. מיזם מקומי חדש בבוצואנה מנסה להרחיק את הפילים משדותיהם של החקלאים בדרך זולה ופשוטה, שלא פוגעת באף אחד מהצדדים: פלפלים חריפים.

הצבא שומר על הסביבה

הפיל הוא היונק היבשתי הגדול ביותר על פני כדור הארץ ומשקלו יכול להגיע לשמונה טונות. הפילים מהווים חלק חיוני מהמערכות האקולוגיות ביער ובסוואנה באסיה ובאפריקה, אך בעשרות השנים האחרונות קיומם נמצא תחת איום מתמיד. כמות הפילים באפריקה צונחת בכ-8 אחוז מדי שנה, כשבין השנים 2014-2007 בלבד נרשמה ירידה של כ-30 אחוז בכמות הפילים בסוואנה האפריקאית. הסיבה העיקרית לכך היא ציד בלתי חוקי נרחב לצורך קצירת השנהב שממנו עשויים חטי הפילים הארוכים, שהביקוש לו באסיה הולך וגדל. סיבות נוספות להיעלמות הפילים הן קונפליקטים עם בני אדם ואובדן בתי גידול.

בוצואנה, מדינה בדרום יבשת אפריקה ששטחה גדול פי 26 משטחה של ישראל (אך אוכלוסייתה מונה כשני מיליון איש בלבד), היא ארץ יוצאת דופן בנוף האפריקאי. מדובר במדינה דמוקרטית משגשגת, שהצליחה לאורך השנים להימנע בהצלחה לא מבוטלת מהרעות החולות שמאפיינות את רוב מדינות אפריקה: מלחמה, עוני ושחיתות. מצבה הכלכלי של בוצואנה טוב בזכות היהלומים הרבים שבשטחה, ואזרחיה מתפרנסים בעיקר מחקלאות.

ייחודה של בוצואנה מתבטא גם במצב הפילים בה: בבוצואנה חיים כ-130 אלף פילים – יותר מאשר בכל מדינה אחרת בעולם, ובשונה מהמגמה העולמית, אוכלוסיית הפילים במדינה דווקא גדלה ב-53 אחוז ב-20 השנים האחרונות.

לדברי פרופ' אמיר אילי מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מצבה הטוב של בוצואנה מסייע לה לשמר את הפילים ביעילות. "הכל הרבה יותר מנוהל ומסודר בהיבט הזה מבמדינות אחרות, כי המדינה עצמה הרבה יותר מנוהלת ומסודרת", הוא אומר. לדבריו, השלום משחק תפקיד חשוב במשוואה. "בלי מלחמות, מה שנשאר לצבא לעשות זה לשמור על הטבע באופן פעיל". הצבא, מצידו, לא עושה חוכמות: מי שנתפס כשהוא יורה בבעלי חיים נורה בעצמו על ידי החיילים.

עוד מספר אילי שכל השנהב בבוצואנה הוא רכוש הממשלה, וכשפיל מת מוות טבעי מגיע נציג ממשלתי, אוסף את החטים שלו ושם אותם במחסנים ממשלתיים. "הרעיון הוא שאם לא יהיה שנהב אז לא יהיה שוק", הוא אומר. בנוסף, בניגוד למצב בחלקים אחרים של המדינה, הוחלט שלא להפעיל רשתות סלולר ואינטרנט בשמורות הטבע – משום שטכנולוגיות אלה משרתות ציידים בלתי-חוקיים.

טרנספר לפילים

אך העלייה המבורכת במספר הפילים בבוצואנה יצרה בעיה חדשה: היא גורמת להם למצוא את דרכם גם אל שטחי המחיה של האדם, מה שיוצר קונפליקטים עם חקלאים מקומיים כשבעל החיים המסיבי פושט על שדותיהם. "כמעט ואין גדר שפילים לא יצליחו לעבור", אומר אילי. במקרים מסוימים, מפגשים כאלה עלולים להיות קטלניים לאדם או לפיל.

אחד הפתרונות שהוצעו לבעיה הזו הוא ביצוע "טרנספר" לפילים – העברתם מבוצואנה למדינות אחרות, שבהן כמות הפילים נמצאת בירידה מתמדת. אילי מספר שבעבר נעשה ניסיון להעביר עדר של כמעט 100 פילים לאנגולה, במבצע שעלה מיליוני דולרים – אך בתוך שלושה חודשים העדר כולו נדד בחזרה ברגל את כל הדרך הארוכה הביתה, לבוצואנה.

דרך פעולה אחרת שהוצעה, ושלא בוצעה עד היום, היא הרג מבוקר של הפילים לשליטה באוכלוסייתם. לאפשרות זו קיימת התנגדות רבה מסיבות מוסריות ברורות. מלבד השיקול ההומני המשמעותי, דרך זו בעייתית גם בגלל גודלם העצום של הפילים – לא קיים פתרון פשוט לסילוק וטיפול בגופות כה גדולות.

פילים וחקלאים מסרבים להיות אויבים

לאור המצב, בשנה שעברה יצאה לדרך בבוצואנה יוזמה חדשה שנועדה ליצור דו-קיום בין הפילים לחקלאים, ומבוססת על רעיון שנוסה בהצלחה רבה במדינות אפריקאיות אחרות: שימוש בפלפלי צ'ילי להרחקת הפילים מהשדות החקלאיים. את הפלפלים החקלאים יכולים לייבש ואז לשרוף בשעות הערב, לפני שהפילים מגיעים לאכול, או פשוט לגדל בשדות. הפלפלים דוחים את הפילים עקב ריחם: הריח הוא חוש משמעותי מאוד עבור הפילים, שמסתמכים עליו עבור הישרדותם (כפי שמרמז החדק הארוך המפורסם והגנים המרובים שמוקדשים לחוש זה ב-DNA שלהם). לפלפלי הצ'ילי יש ריח חזק מכיוון שהם מכילים ריכוז גבוה של קפסאיצין – התרכובת שנותנת לפלפל את טעמו החריף (שיכול כידוע לדחות גם בני אדם רבים). השימוש בפלפלים הוא זול וטבעי, וגידולם עשוי גם לשמש כמקור הכנסה משני.

כיום, הפרויקט הוא מפעל חייו של איש נמרץ אחד: אואיטסי (אוטס) נאווא, מדריך ספארי מקומי ומנוסה. "גם אני חקלאי וקורבן של הפילים", אומר נאווא. "זה לא משהו שרק שמעתי עליו, אלא משהו שקורה גם לי". כיום, נאווא עובר בעצמו מחווה לחווה ומכפר לכפר, מחלק לחקלאים בחינם את זרעי הפלפלים ומלמד אותם כיצד להשתמש בהם וכיצד להתנהל נכון אם הם נתקלים בפיל. "החקלאים לא היו מודעים לאפשרות להשתמש בפלפלים חריפים והם לא היו בטוחים שזה יעבוד", הוא אומר. "הכל עניין של חינוך".

המימון היחיד שלו זוכה היוזמה הוא מקניית חולצות שנאווא מוכר למטרה זו, שאותן מעטר כראוי פיל שמוקף בפלפלי צ'ילי. החולצות נמכרות דרך דף הפייסבוק "Oats Elephants" או דרך המייל של נאווא, [email protected] מלבד זאת, את כל היוזמה, מזרעי הצ'ילי שהוא מחלק ועד הדלק שמשמש לנסיעה אל החקלאים השונים, נאלץ נאווא לממן כמיטב יכולתו מכיסו הפרטי. "אין לי שום חסות כלכלית מאף אחד, ולכן אין לי ברירה אלא לשלם על הכל בעצמי", הוא מסכם.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. שלום,כתבה מעניינת,ניסיתי לשלוח מייל לכתובת שרשומה בכתבה,המייל לא נמצא/ לא קיים

  2. ראוי לדייק שכן :
    – המשקל המירבי של פיל (זכר) הוא 6טון (לא ״8״),
    – ה״פטנט״ לדחיית פילים ע׳י פילפל חריף נוסה לראשונה
    בהודו , הצלחה בנסיון עודדה ארצות כמו טנזניה , קניה ,
    ואחרות לשימוש דומה,
    – בניגוד לכתוב , לאחרונה הותר צייד מבוקר של פילים,
    – ראוי לציין כי אחת השיטות ה היא הצבת כוורות סביב השדות
    הדבורים מגיבות להתקרבות הפילים ב״יציאה להתקפה״
    ופילים פוחדים מדבורים…
    שוב ושוב נוטה אתר ״ סוכנות ידיעות למדע ולסביבה״
    לפרסם דברים מענינים וחשובים אבל בחוסר דיוק .
    חבל

  3. טוב לדעת שהחקלאים המקומיים מוצאים פתרונות מקוריים במקום לפגוע בחיות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן