סיקור מקיף

עצים זקנים תורמים

חשיבותם של יערות וחורשים לסביבה ידועה ומוכרת, כאשר כיום בגלל ההתחממות העולמית מיחסים ליערות חשיבות רבה בגלל כושרם לספוג את גז החממה דו-תחמוצת-פחמן (להלן פחמן)

עץ זקן, שמהגזע שלו יוצאים ענפים צעירים
עץ זקן, שמהגזע שלו יוצאים ענפים צעירים

עד היום היה מקובל כי עצים צעירים מהווים "סופגים" טובים בהרבה מעצים בוגרים, הנחה שהיתה מבוססת על הצורך של עצים צעירים לגדול ולפתח ענפים נוספים, כאשר אחד מ"אבני הבניין הוא הפחמן. עד עכשיו היה מקובל כי יערות זקנים אינם קולטים פחמן, יתר על כך עצים זקנים שנובלים ונופלים משחררים פחמן וגורמים למאזן שלילי. צימוח עצים חדשים (במקומות בהם נפלו עצים זקנים) גורם לספיגת פחמן וכך מאזן את שווי המשקל, כלומר חורשים ויערות בוגרים נחשבו בעלי מחזור פחמן ניטרלי : קליטה ופליטה שווה, על פי דגם זה היה היחס לחשיבותם של היערות במדגמי האקלים.

בעשור האחרון היו "מלמולים" של אי הסכמה להנחה זו, "מלמולים" שהתגברו והביאו למיזמים ומחקרים בהם התברר כי גם יערות בהם עצים זקנים, סופגים ומאחסנים פחמן בעיקר בגלל המשך גידול, תוספת עצים צעירים וירידה בקצב ה"נשימה" של העצים הזקנים.

מאז 1990 נאספו נתונים מפורטים על "תנועת" הפחמן בעולם כולו, הנתונים הופצו בין חברי "פלוקסנט" FLUXNET רשת עולמית של מצפים בהם נימדדים ערכי הפחמן המשתנים ואדי מים בין הסביבה לאטמוספרה. חוקר בשם סבסטיאן לויסה Sebastiaan Luyssaer – מאוניברסיטת אנטוורפן (בלגיה), מיצה את הנתונים שנאספו ממצפים באזורים צפוניים וממוזגים בהם גדלים עצים בני 15 – 800 שנים, מסקנותיהם מתפרסמות בנייצ'ר:

  • יערות וותיקים סופגים פחמן
  • יערות באזורים צפוניים וממוזגים מהווים כ 15% מהיערות בעולם, סופגים כ 1.3 ג'יגטון פחמן בשנה, כמות השווה ל 10% מהספיגה העולמית, עד כה שויכה כמות זו לגורמים אחרים.

בתגובה לנתונים אומרת סוזן יוסטין, אקולוגית צמחים מאונ' קליפורניה: "כדי לדעת גילו של עץ סופרים את טבעותיו, טבעות שמסמלות הפיכת פחמן מהאטמוספירה לריקמה חיה, בשנה נתונה יתכן כי מותו של עץ ישחרר פחמן, אבל לאורך זמן כל גידול משמעותו ספיגת פחמן" "אם עץ מגיע לשווי משקל/ניטרליות בגיל 400 איך יתכן שיש עצים בני אלף שנה? שכן בהגיעו לנטרליות חייב העץ למות." עד כאן דברי יוסטין.

כדי לקבל תמונה בהירה וברורה יש צורך במחקרים ובדיקות אבל: מסתבר כי יערות בוגרים ממשיכים לספוג פחמן במידה גדולה ממה שהיה מקובל, עובדה שהופכת יערות בוגרים לגורם חשוב בסילוק הפחמן מהאטמוספרה, לכן בכל דגם אקלימי יש להביאם בחשבון. אם עד היום הייתה מגמה של : בכל מקום שעוקרים או כורתים עצים יש לנטוע עצים אחרי במקומם הרי שממסקנות המחקר הנ"ל מסתבר כי חשוב ונכון יותר לשמור על יערות קיימים גם כאשר אלה אינם באזורים מוגנים או בשמורות, שכן נטיעה בתמורה לעקירה היא הבחירה בברירת מחדל ולא באפשרות הנכונה, אלא אם מחכים עד שהעצים הנטועים יגיעו לגדלם של העצים הבוגרים מה שנמשך כ 200 שנים ?

לאחרונה שמענו כי קבלנים שיעקרו עצים יתחייבו לנטוע אחרים במקומם…בארצות רבות בעולם התחייבות כזאת מקובלת וממומשת, ואני מציע : עבור כל עץ שנעקר לצורך כלשהו, יחויב העוקר לנטוע עשרה עצים.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

9 תגובות

  1. כמה צר שמה שנשאר מהעם היהודי הזה רק עצים בודדים עתיקים וכל היתר אולי משכילים
    גם כבר בספק,וריקים ריקים ריקים -חלולים מערכים.

    רקוויאם לעצמי האמיתי-השורשי

    הוגין:פעם שומרת הגחלת של כולכם ,וגם עליכם
    היום בספק.בספק.

  2. שמו של כותב המאמר הוא Sebastiaan Luyssaert

    Nature 455, 213-215 11 September 2008

    Old-growth forests as global carbon sinks

  3. נועם,
    אני חושב שהתהליך של קבורה של עץ, התאבנות ויצירת מצבורי פחם זה תהליך שנוצר רק בתנאים מאוד מיוחדים ונדירים. על פי רוב אפשר להגיד שעץ שמת – יתפרק. יש הרבה מאוד בעלי חיים שיהנו לאכול אותו ביער (טרמיטים ומיקרואורגניזמים למינייהם).

    כרגע אין קישור למאמר בנייצ'ר בכתבה זו. יש לתקן בבקשה

    עמי בכר

  4. עצים זקנים שנובלים ונופלים משחררים פחמן וגורמים למאזן שלילי?

    הרי פחם נותר מצמחים ומעצים שהתאבנו, כלומר העצים קולטים בחייהם את הפחמן – אבל לא משחחרים את רובו במותם, ובתהליך של אלפי/מליוני שנים הוא הופך לפחם.
    מוזר שלא התייחסו לזה במאמר…

  5. אגב,
    פלסטיק, החומר המזהם הזה, הוא מבלע מעולה לפחמן. הוא לא מתפרק כמעט ומחזיק פחמן במשך אלפי שנים – יותר מרוב העצים. הבעיה היא כמובן בתהליך היצירה שלו ובהערמות של חומר זבל פלסטיקי שפוגע בסביבה. אבל אם היו יכולים לייצר חומרים פלסטיקיים לא מזהמים ושמישים לאורך שנים רבות (נניח בלוקים לבניה מפלסטיק דחוס ומרוכז) הרי שקיבלנו מקום לאכסון פחמן אנאורגני וסילוקו הזמני מהאטמוספרה לצורך ריפוי.

    אם ניקח עץ שזמן החיים שלו 25 שנה וזמן הפרוק שלו עוד 25 שנה, את אותו עץ נכרות כשיגיע לשיאו (נניח אחרי 15 שנה) ונעשה ממנו ספר שמחזיק זמן על המדף 100 שנה ויותר – הרי הייעלנו את התהליך של הרחקת פחמן אנאורגני מהאטמוספרה. במאה השנים הללו ניטע ונכרות 6-7 מחזורים של עצים חדשים ונספק מבלע פחמני במוצר שממילא אנחנו מייצרים.

    אבל כאמור, שוב, המערכת סגורה. קח היום שלם מחר. אין דרך לברוח מזה.

  6. המילה "נשימה" לא צריכה להיות תחת גרשיים. מדובר בנשימה לפי הגדרתה.

    לא קראתי עדיין את הכתבה המקורית אבל אקרא אותה בהמשך היום. אני סקפטי. גם מבלי לקרוא דבר אני יכול להגיד מראש שהמערכת שלנו היא סגורה ואין אפשרות לתהליך חד כווני שבו מצטבר שוב ושוב עוד ועוד חומר. לכן כל חומר שמקובע, יפורק לאחר מות העץ. אם זה אחרי 10 שנים או אם אחרי עשרת אלפים שנה. בסוף העץ יפורק וכל מה שקובע בו יחזור לאטמוספרה. השאלה הנשאלת היא מה יעילות הקיבוע נטו של עץ צעיר כנגד עץ בוגר. אם קצב הגדילה (ביומסה) גדול יותר אצל עץ צעיר מאשר בוגר – הרי לנו התשובה הסופית. כדאי לשתול עצים צעירים, שיגדלו בקצב המקסימלי ואותם יש לכרות ברגע שהקצב הזה מתחיל לרדת ובמקומם לשים עצים חדשים. אבל גם זה לא פתרון כי כמובן שגם העצים שכרתנו יהפכו במהרה חזרה לפחמן אנאורגני ויחזרו לאטמוספרה.

    אם היה אפשר לקבור את העץ הזה איך שהו כך שלא יחזור במליון השנה הקרובות לאטמוספרה – או אז יש על מה לדבר. צריך איזה מעלית זולה לירח ושם לאכלס המון בולי עץ.

    בברכת חברים,
    עמי בכר

  7. אני מציע שהמדינה תציע שתילת עצים לחברות כהקלת מס!
    ותחייב בנוסף כל אזרח לשתול 10 עצים בשנה בתמורה להפחתה חודשית כלשהיא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן