מדענים הציבו ערכי סף לתהליכי מפתח סביבתיים, שאם נעבור אותם עלולים התהליכים לאיים על עצם קיומם של החיים על פני כדור הארץ. למרבה הדאגה, שלושה גבולות כבר נחצו
מאת ג’ונתן פולי
במשך כ-10,000 השנים האחרונות, מאז שחר האנושות וראשית עידן ההולוקן, היה נדמה לנו שעולמנו גדול ללא שיעור. אופקים נרחבים של אדמה וים הבטיחו משאבים בלתי מוגבלים. בני האדם יכלו לזהם בחופשיות ולא לחזות בהשפעות הזיהום על סביבתם הקרובה, פשוט מפני שעברו למקום אחר. אנשים בנו אימפריות ומערכות כלכליות שלמות, שנסמכו על יכולתם לנצל את מה שנראה כעושר אין סופי, בלי להעלות על הדעת שיכולת זו תיעלם יום אחד.
אבל בזכות השיפור בבריאות הציבור, המהפכה התעשייתית ומאוחר יותר גם המהפכה הירוקה צמחה אוכלוסיית העולם מכמיליארד בני אדם ב-1800 לכמעט 7 מיליארדים היום. ב-50 השנים האחרונות בלבד גדל המספר יותר מפי שניים. השפע גם הביא את שימושנו במשאבים לשיאים מדהימים: ב-50 שנים גדלה צריכת המזון והמים בעולם יותר מפי שלושה, וצריכת הדלקים המחצביים גדלה פי ארבעה. היום אנו משתמשים בכשליש עד כמחצית מכלל תוצרי הפוטוסינתזה על פני כדור הארץ.
הצמיחה המופקרת הזאת הפכה גם את הזיהום הסביבתי מבעיה מקומית למתקפה על כל העולם. הידלדלות שכבת האוזון הסטרטוספרי ועליית ריכוז גזי החממה הן דוגמאות בולטות להסתבכות הזאת, אבל השפעות הרסניות רבות נוספות הולכות ומתגברות.
ההאצה הפתאומית של ריבוי אוכלוסיית העולם, צריכת המשאבים וגרימת נזקים סביבתיים שינתה את כדור הארץ. אנו חיים כיום בעולם “מלא”, המתאפיין במשאבים מוגבלים ובכושר קליטת פסולת מוגבל. גם חוקי המשחק לחיים בעולם כזה הם שונים. עלינו לנקוט צעדים שיגבילו את פעולותינו רק ל”תחום הפעולה הבטוח” של המערכות הסביבתיות שלנו. אם לא נשנה את דרכינו, נגרום לשינויים נוראים שימיטו על המין האנושי תוצאות הרות אסון.
מה עלול לגרום לשינויים כאלה? וכיצד נוכל להימנע מהם? צוות מדענים מכל העולם, בראשותו של יוהאן רוקסטרום מן המרכז לעמידות בסטוקהולם בירת שוודיה ועמיתים מאירופה, מארצות הברית (ובכללם אני) ומאוסטרליה חיפשו לאחרונה אחר התשובות באמצעות שאלה רחבה יותר: האם אנו מתקרבים אל “נקודות מפנה” (tipping points) בתולדות כדור הארץ, שחצייתן תביא את הסביבה העולמית אל שטח חדש ומסוכן, שונה מכל מה שראינו בהיסטוריה האנושית?
לאחר שבחנו מחקרים רב-תחומיים רבים שעסקו במערכות פיזיקליות וביולוגיות, באנו לידי מסקנה שיש תשעה תהליכים סביבתיים העלולים לאיים על כושרו של כדור הארץ לתמוך בקיום המין האנושי. אחר כך קבענו ערכי קיצון לתהליכים אלה, גבולות המסמנים תחום שבו יכולים בני האדם לפעול בבטחה. לשבעה מן התהליכים יש גבולות גזרה ברורים, שמן הבחינה המדעית מוגדרים באמצעות מספר יחיד (שכמובן נתון לאי-ודאות מסוימת). שלושה מהם, הגבולות הבטוחים לשינוי האקלים, לעליית חומציות האוקיינוסים ולהידלדלות האוזון בסטרטוספרה, מציינים נקודות מפנה, ואילו ארבעת הגבולות האחרים מציינים את הנקודה שבה ייעשה תהליך ההידרדרות בלתי הפיך. שני תהליכים נוספים, זיהום האטמוספרה באירוסולים והזיהום הכימי הגלובלי, נלמדו באופן מעמיק פחות, ולכן עדיין לא סומנו להם גבולות גזרה.
הניתוח שערכה הקבוצה שלנו מורה ששלושה תהליכים כבר עברו את גבולות הגזרה: אובדן מגוון המינים הביולוגי, זיהום החנקן ושינוי האקלים. כל התהליכים האחרים מתקדמים אל עבר גבולות הגזרה שלהם. ייתכן שבעתיד יעודנו כמה מן הגבולות ואחרים יתווספו, אך מערכת הגבולות המוצגת כאן מציעה סיכום מ”סדר ראשון” של התנאים הסביבתיים המסוכנים ביותר לעולם, ומשמשת מסגרת חשיבה להתמודדות עם האיומים.
סיבוכים הכרוכים בדלקים מחצביים
הבנת הגורמים לבעיות הסביבתיות החמורות ביותר שלנו מספקת גם רמזים לפתרונן. בשני תהליכים, שינוי האקלים ועליית חומציות האוקיינוסים, אחד הגורמים מוכר מאוד: השימוש בדלקים מחצביים, המשחררים פחמן דו-חמצני (CO2) לאטמוספרה.
שינוי האקלים. אף שכוכב הלכת שלנו כבר עבר, ובוודאי עוד יעבור, התחממות ניכרת עקב פעילות האדם, המדענים ומתווי המדיניות מחפשים דרכים למנוע את התוצאות ההרסניות ביותר: אובדן מעטה הקרח בקטבים, קריסת אספקת מי השתייה ושיבושים במערכות מזג האוויר האזוריות. ריכוז ה- CO2עכשיו הוא 387 חלקים למיליון (חל”מ) מנפח האטמוספרה, ויש חילוקי דעות לגבי ריכוז גזי החממה שיגרום לשינוי אקלים מסוכן. טווח הערכים המוצעים הוא בין 350 ל-550 חל”מ של CO2. בדוח שלנו אנו מציעים ערך מטרה שמרני של 350 חל”מ לטווח הארוך כדי למנוע מכדור הארץ להתקרב לנקודות מפנה אקלימיות. כדי להשיג מטרה זו האנושות חייבת לפעול מיד לייצוב פליטות גזי החממה ולצמצמן במידה ניכרת בעשרות השנים הבאות.
עליית חומציות האוקיינוסים. העלייה המתמשכת בחומציות האוקיינוסים היא קרובת המשפחה המוכרת פחות של שינוי האקלים. כשריכוז ה-CO2 באטמוספרה עולה, עולה גם כמות ה- CO2שמתמוסס במים ויוצר חומצה פחמתית. תהליך זה עושה את המים שעל פני השטח באוקיינוסים חומציים יותר. באופן טבעי, מי הים בסיסיים, בעלי ערך pH של כ-8.2, אך הנתונים מורים שה-pH ירד ומתקרב ל-8.0 ושהירידה ממשיכה. כדי לכמת את הנזק הנגרם משינוי כזה השתמשה הקבוצה שלנו במדד של ירידת ריכוז המינרל אַרַגוֹניט (סוג של סידן פחמתי), שנוצר על פני השטח. יצורים רבים, מאלמוגים ועד סוגים רבים מאוד של פיטופלנקטון, המצויים בתחתית שרשרת המזון הימית, זקוקים לארגוניט כדי לבנות שלדים או קונכיות. עליית החומציות עלולה לפגוע פגיעה קשה במערכות אקולוגיות ימיות ובמארג המזון, וזו סיבה נוספת לשאוף לעתיד של אנרגיה דלת-פחמן.
השפעות ייצור המזון
בני האדם כבר הפקיעו 35% משטח הקרקע של כדור הארץ לצורכי גידול יבולים ומרעה. הרחבת השטחים החקלאיים היא המניע העיקרי לבירוא שטחי אדמה חדשים ולהרס מערכות אקולוגיות טבעיות הנובע מכך. אנו עומדים בפני סכנה של חציית כמה גבולות כלל-עולמיים בשל אופן שימוש האדם בקרקע:
אובדן המגוון הביולוגי. פיתוח קרקע גורם לאחת ההכחדות הגדולות בתולדות כדור הארץ. על פי הראיות הגאולוגיות, אנו מאבדים מינים בקצב המהיר פי 100 עד פי 1,000 מן הקצב הטבעי. שיעור האובדן הזה נרשם בעולם כולו, הן ביבשה והן במערכות אקולוגיות ימיות, והוא עלול לפגוע בתהליכים אקולוגיים בקנה מידה אזורי ועולמי. יש לייחד הרבה יותר תשומת לב לשימור המגוון הביולוגי, בייחוד ביערות הטרופיים הרגישים. יוזמות שונות – כמו תכנית REDD של האו”ם לצמצום הפליטות עקב ביעור יערות וירידת פוריות הקרקע, שמפתחת משאבים להאטת בירוא יערות טרופיים – עשויות לתרום לא רק לטיפול בנושא אובדן מגוון המינים, אלא גם לצמצום פליטות הפחמן ביעילות.
זיהום הסביבה בחנקן ובזרחן. שימוש רחב היקף בדשנים כימיים הפר את האיזון הכימי של כדור הארץ. השימוש בדשנים הגדיל את זרימת החנקן והזרחן לסביבה יותר מפי שניים, והיום היא עומדת על 133 מיליוני טונות של חנקן ו-10 מיליוני טונות של זרחן בשנה. שתי התופעות מביאות לידי זיהום מים רחב היקף הפוגע באגמים ובנהרות רבים ויוצר באזורי חוף “שטחים מתים” הסובלים ממחסור בחמצן (היפוקסיה). אנו נדרשים לשינוי הרגלי העבודה החקלאיים שיאפשר לנו להגדיל את ייצור המזון תוך שמירה על קיימות הסביבה.
דלדול מאגרי מים מתוקים. אנו שואבים מים מנהרות, מאגמים ומאקוויפרים בכדור הארץ בכמות עצומה של 2,600 קילומטרים מעוקבים בשנה ומשתמשים בהם לצורכי חקלאות (70%), תעשייה (20%) ושימוש ביתי (10%). לפיכך זרימת המים בנהרות רבים קטנה, וכמה מהם עומדים לפני התייבשות. דוגמאות בולטות לכך הן נהר הקולורדו, שאינו נשפך עוד אל האוקיינוס, וימת אראל באסיה המרכזית, שהיום רובה מדבר. הצריכה העתידית עשויה להיות אדירה. ייעול קיצוני של השימוש הגלובלי במים, בייחוד לצרכים חקלאיים, עשוי לעזור להימנע מדלדול גדול יותר.
לתפוס מרחק
פרסום המאמר המקורי של הקבוצה שלנו בכתב העת Nature לפני כמה חודשים יצר ויכוח מדעי בריא. רוב המדענים קיבלו את העבודה יפה ותפסו אותה כפי שהיא: ניסוי מחשבתי שמנסה להגדיר בשביל העולם קווים מסוכנים שאסור לחצותם. עם זאת כמה מדענים ביקרו אותה בחריפות בשל עצם הניסיון להציב גבולות. אחרים אינם מקבלים את המספרים שקבענו.
אולי ההערה החשובה ביותר היא שבעצם הצבת גבולות ייתכן שאנו מעודדים אנשים לחשוב שמותר להשלים עם הרס הסביבה כל עוד נשארים בתחום הבטוח. למען הפרוטוקול, זוהי אינה עמדתנו! אסור לחברה להרשות לעולם להיסחף לכיוונו של גבול מסוים לפני שתנקוט פעולה. התקדמות משליש מערך הסף לשני שלישים שלו, לדוגמה, גם היא תגרום נזק חמור. אנו קוראים לאנשים להיות חכמים ואלטרואיסטים (כלפי הדורות הבאים) מספיק כדי להישאר רחוק ככל האפשר מן הגבולות משום שכל אחד מהם מייצג משבר סביבתי.
רוב הביקורת הייתה סבירה למדי, וצפינו חלק ניכר ממנה. ידענו שעצם התפיסה של גבולות תדרוש מחקר מעמיק יותר ובייחוד קביעה מדויקת יותר של המספרים, שאנו ממשיכים לעסוק בה. אבל חשנו שהרעיון חזק ויכול להשפיע על החשיבה הקיבוצית בנושא גבולות סביבתיים לקיום האנושות. קיווינו שהתוצאות יעוררו דיון רחב היקף בקרב הקהילה המדעית, ונראה שבכך הצלחנו.
פתרונות בחיתולים
כשאנו באים לטפל בהשפעות הכלכליות, החברתיות והסביבתיות של קיימות עולמית, עלינו לנסות להגביל את עצמנו לתחום הגזרה המסומן על ידי מערכת שלמה של גבולות. אמנם החברה החלה להתמודד עם כמה אתגרים, אך עדיין באופן מצמצם: כל גבול כשהוא לעצמו. אבל הגבולות קשורים זה לזה במידה רבה. כשחוצים גבול אחד, נוצר לחץ גם בכיוון הגבולות האחרים וגדל הסיכון של חצייתם. לדוגמה, חציית גבול שינוי האקלים עלולה להגביר את קצב הכחדת המינים. כמו כן זיהום בחנקן ובזרחן עלול להפחית את גמישותן של מערכות אקולוגיות ימיות, ולהאיץ מאוד את אובדן המגוון הביולוגי בהן. לכן, על אף הכוונות הטובות, נראה שהניסיון לפתור כל בעיה בנפרד נדון לכישלון.
בתקופה הקריטית שבה אנו חיים מדענים אינם יכולים להסתפק בהגדרת הבעיות בלבד. עלינו גם להציע פתרונות. הנה כמה רעיונות שאפשר להתחיל מהם:
לעבור למערכות אנרגיה יעילות הפולטות מעט פחמן. הסוגיות הבוערות של שינוי האקלים ועליית חומציות האוקיינוסים מחייבות אותנו לייצב את ריכוז ה-CO2 האטמוספרי מהר ככל האפשר. עלינו לשאוף לייצבו בריכוז נמוך מ-350 חל”מ. המעבר ידרוש שיפורים ניכרים של נצילות השימוש באנרגיה, ואחר כך הרחבה מהירה של השימוש במקורות אנרגיה הפולטים מעט פחמן.
להפחית במהירות את ביעור הקרקעות, להאט את קצב ירידת פוריות האדמה, ובעיקר לצמצם את כריתת היערות הטרופיים. כבר חצינו כמה מן הגבולות, ובייחוד גבול אובדן המגוון הביולוגי, בשל ההתפשטות הבלתי פוסקת של התיישבות האדם.
להשקיע בשיטות חקלאיות מהפכניות. כמה גבולות, ובכללם אלו הנוגעים לזיהום דשנים ולצריכת מים, מושפעים מתיעוש המערכות החקלאיות. אפשר לנקוט גישות חדשות, כמו שימוש בזני צמחים חדשים או בטכניקות חקלאות מדויקות יותר, וכן להשתמש ביעילות רבה יותר במים ובדשנים.
בבואנו ליישם פתרונות עלינו להבין שאין אוסף כללים פשוט להשגת עתיד בר-קיימא. עם הזמן נפתח בוודאי עקרונות עבודה חדשים למערכות הכלכליות, למוסדות הפוליטיים ולפעולות החברתיות שלנו מתוך הכרה במוגבלות הבנתנו את התהליכים הסביבתיים והאנושיים. כל בוחן ביצועים או עקרון עבודה חדש אמור לאפשר לנו להגיב על שינויים במדדי בריאות הסביבה והצרכים החברתיים ובד בבד לשפר את כושרן של מערכות טבעיות ואנושיות לעמוד בזעזועי פתע, שוודאי יתרחשו. לשם יצירת כושר כזה נצטרך לעשות כל שביכולתנו כדי לחיות בתוך גבולות הגזרה של כוכב לכת מתכווץ.
מושגי מפתח
על אף תשומת הלב הרבה שמקבל שינוי האקלים, הכחדות של מינים וזיהום הסביבה בחנקן כבר חרגו הרבה יותר מן הערכים הבטוחים. תהליכים סביבתיים נוספים מתקרבים אף הם אל עבר רמות מסוכנות.
מעבר מהיר אל מקורות אנרגיה דלי פחמן, צמצום ביעור הקרקעות ומהפך בשיטות העבודה החקלאיות חיוניים לשיפור כושרו של המין האנושי לחיות חיים בני-קיימא בכדור הארץ.
ועוד בנושא
A Safe Operating Space for Humanity. Johan Rockström et al. in Nature, Vol. 461, pages 472-475; September 24, 2009.
Commentaries: Planetary Boundaries. Nature Reports Climate Change, Vol. 3, pages 112-119; October 2009. http://blogs.nature.com/
climatefeedback/2009/09/
planetary_boundaries
.html
Planetary Boundaries: Exploring the Safe Operating Space for Humanity. Johan Rockström et al. in Ecology and Society, Vol. 14, No. 2, Article 32; 2009. www.stockholmresilience
.org/planetary-boundaries
על המחבר
ג’ונתן פולי (Foley) הוא מנהל המכון לחקר הסביבה באוניברסיטת מינסוטה. הוא מדען אטמוספרה העוסק בעיקר בקשר שבין ניצול הקרקע, חקלאות והסביבה הגלובלית.
24 תגובות
המושיע:
אתה יותר מדי כועס, יותר מדי בטוח, ופחות מדי מקשיב.
אתה מתייחס לדיון ענייני כאילו היה בלתי ענייני רק בשל העובדה שהסבירו לך מדוע הייתה סיבה לדון אתך שלא באופן ענייני וללא שום קשר לאיזה שהוא דבר בלתי ענייני שנאמר בו.
בקיצור – הדיון אתך לא נעים לי ואני מפסיק אותו.
אני מנסה לכוון לדיון ענייני. אם בגלל שתי מילים שאמרתי כל כך קשה לך להתייחס אלי ברצינות, אז אנא, בוא נפסיק אותו עכשיו ונגמור עם זה. אם זה יעזור לך לקיים דיון, אני לוקח בחזרה את מה שאמרתי. אם זה גם כל כך מפריע לך, אני מוכן להחליף כינוי. באמת שבחיים לא חשבתי שזה יפריע למישהו בשלוש שניות שחשבתי עליו.
בחיים לא טענתי לקומוניזם, אבל העובדה היא שהיום קיימות כמויות עצומות של מזון שנזרקות של יום לפח על ידי מדינות מפותחות. לקומוניזם אין שום קשר. קומוניזם כשל במבחן המציאות, ואין לי שום סיבה לטעון לטובתו.
במידה ותצליח לפתח יותר חקלאות, אתה תמשיך לתדלק את פיצוץ האוכלוסין, ובנוסף, אף אחד לא מבטיח לך שזה יפתור את בעיית הרעב ולא יגדיל אותה עוד יותר (כי כמו שכבר אמרנו, אוכלוסייה רעבה היא אוכלוסייה מתרבה). אם תסתכל על המאה שנה האחרונות או מאז תחילת המהפכה התעשייתית- כל שנה ושנה הגדלנו את כמות המזון שיצרנו, ובחיים לא פתרנו את בעיית הרעב, רק הגדלנו אותה. אני מתחיל לחשוב שאף אחד לא באמת הקשיב לאיינשטיין שהוא אמר שאי שפיות זה לעשות אותו דבר שוב ושוב ולתוצאות לתוצאות שונות. למה דווקא אם עכשיו תייצר יותר מזון זה כן יפתור את בעיית הרעב, בניגוד למאה השנים האחרונות שעשינו בדיוק אותו הדבר?
אם תגדיל את כמות המזון, תגדל האוכלוסייה, והאוכלוסייה הרעבה תגדל ביחד איתה.
הגדלת יצור המזון היא הגורם מספר אחת להכחדת זנים, כי היא באה בדרך כלל ביחד עם בירוא יערות והשמדת בתי גידול. גם עם נפיק יותר מזון על פחות שטח, כמו כל מין אחר, אנחנו נתאים עצמנו בהתאם למזון הזמין ולכן האוכלוסייה שלנו תתפשט מבחינה גאוגרפית, וגם דבר זה במקרים רבים מוביל למצב של בירוא יערות והשמדת בתי גידול.
“הגברת ייצור המזון אינה מגבירה את קצב ההולדה כיוון שקצב זה הוא במידה רבה תוצאה של תרבות ולכן מה שאתה מציע הוא בעצם לתת למי שכבר נולד לגווע ברעב.”- ממש לא. עם נמשיך לייצר כמות מזון שמספיקה לשבעה מליארד אנשים, ימשיכו להתקיים שבעה מליארד אנשים, לא יגוועו אנשים שקיימים כבר עכשיו, כי עובדה שהכמות מזון שקיימת היום מספיקה לכלכל את האנשים שקיימים כבר עכשיו. נכון גם שקצב הילודה *באופן אינדיבידואלי* מושפע מתרבות, אבל קצב הילודה של *המין בכללותו*, כמו כל מין אחר, מושפע באופן ישיר מזמינות המזון. רוצה הוכחה? תסתכל על כמות האנשים שהיו קיימים לפני המהפכה החקלאית, שהיו כמה עשרות אלפים. במשך אלפי (ויש שיגידו מליוני) שנות הקיום של המין האנושי אז, כמות האוכלוסייה התאימה את עצמה לכמות המזון שהייתה זמינה. מהרגע שהתחלנו לייצר מזון בעצמנו במהפכה החקלאית, כמות המזון הזמינה גדלה- ואיתה כמות האוכלוסייה. כמות המזון הזמינה קובעת את כמות האוכלוסייה. זה נכון אצל כל מין ואצל כל תרבות, ללא קשר לקצב הילודה.
לגבי השאלה המוסרית שלך-
על פי הידע שלי (תקן אותי עם אני טועה), המצב בו הכוכב לא יתאים יותר לחיים אנושיים הוא בעוד כ3 מליארד שנה, כשהשמש תתחיל לגווע. נגיח לרגע למצב היפותטי בו נאפשר רק למאה אנשים לחיות, ונניח שכל 25 שנה מתחלף דור. בקצב הזה, יעברו 120 מליארד דורות עד קץ כדור הארץ. אם בכל דור קיימים 100 אנשים, אז עד קץ כשור הארץ יתקיימו 1.2E10 אנשים. וזה במצב ההיפותטי שאנחנו נותנים רק למאה אנשים לחיות, ולא כמה מליארדים. אם נמשיך לגדול בקצב בנוכחי, כמה אנשים נוכל להחזיק עד קריסה? 15 מליארד? 20 מליארד? 100 מליארד? זה לא מתקרב אפילו בקצת לכמות האנשים שתתקיים אם רק יחיו מאה אנשים במשך כל חיי הכוכב.
המושיע:
אני מודה שקצת קשה לי לחזור לדיון שקול עם אדם שהציע לכל העולם ואשתו לצאת מן הפנטזיות.
זה לא בדיוק מה שהייתי מצפה מאדם שרוצה בדיון ענייני.
הבנתי אותך לגמרי והעובדה העניינית נשארת שאינני מסכים אתך.
הגבלת יצור המזון אינה הפתרון כיוון שכפי שאמרת – זה יפגע דווקא באוכלוסיות שהן רעבות כבר כיום.
חלוקה אחרת של המזון היא חלום באספמיא. לא נראה לי שתצליח פתאום להחזיר את כל כדור הארץ אל חיקו החם של הקומוניזם.
הדרך היחידה להאכיל את הרעבים היא להגביר את תנובת החקלאות ליחידת שטח ולהגדיל את עמידות הצמחים החקלאיים לתנאים העוינים בחלק מן הסביבות.
צריך לחשוב על המגוון הגנטי ולנסות לשמר אותו אבל יצור מוגבר של מזון, המושג באמצעים ראויים, אינו פוגע במגוון הגנטי.
מעבר לכך, הגברת ייצור המזון אינה מגבירה את קצב ההולדה כיוון שקצב זה הוא במידה רבה תוצאה של תרבות ולכן מה שאתה מציע הוא בעצם לתת למי שכבר נולד לגווע ברעב.
יש פה גם שאלה של ערכיות מסוג אחר לגמרי, שאלה שאנשים רבים נוטים להתעלם ממנה – והיא השאלה “מהו ה’טוב’ שאנחנו צריכים לשאוף אליו?”
יש זמן בעתיד הרחוק שבו התנאים בכדור הארץ לא יאפשרו כלל חיי אנוש.
האם עלינו לשאוף להגיע לתקופה זו בכל מחיר – גם אם פירוש הדבר הוא שהחל מרגע זה נאפשר רק את קיומם הבו זמני של מאה אנשים, או שמא ברצוננו להפיק מכדור הארץ את הכמות המקסימלית של אושר אנושי (כמות שתחושב על ידי אינטגרציה לאורך ציר הזמן של סכום רמות האושר של כל האנשים – מספר שמושפע לטובה ככל שמספר האנשים בכל רגע גדול יותר) – גם אם פירוש הדבר שנכלה את משאבי כדור הארץ לפני שיהפוך לבלתי ראוי למגורים מסיבה אחרת?
לא הבנת אותי. אני לא טוען, שבגלל אי זמינות מזון אנשים מגבילים את הילודה שלהם. ממש לא. אין שום סיבה לחשוב שחברות שהמזון שלהם מוגבל, כמו חברות שבטיות, חושבות מתוך מודעות להגביל את הילודה. אני טוען שהם מתאימים את עצמם לזמינות המזון באופן טבעי. הם לא צריכים “לתכנן” את זה, בדיוק כמו שעכברים או אריות או איילים או דובים יתאימו את עצמם לזמינות המזון מבלי לתכנן את זה כלל וכלל.
כמובן שלא צריך להגביל את זמינות המזון בשביל לא ליצור רעב, ובחיים לא טענתי את זה, צריך להגביל אותו בשביל לא ליצור פיצוץ אוכלוסין (ועקב כך, הכחדת מינים על חשבון האוכלוסייה האנושית הגדלה). ברור שרעב נגרם בגלל חוסר מזון ולא בגלל עודף מזון, אבל כל מי שמבין בבעיית הרעב יגיד לך שהרעב לא נגרם בגלל שהיום לא קיים מספיק מזון, אלא בגלל שהמזון לא מחולק בין כל כדור הארץ בצורה נכונה. אם נמשיך להגביר את יצור המזון ובאותו זמן נמשיך לא לחלק אותו בצורה נכונה, הרעב יימשך, ולא רק זה, הוא גם יגדל ויתרחב. אם אתה רוצה לפתור את בעיית הרעב, הגברת יצור המזון זה פתרון רע, כי כמו שאמרנו, הרעבים יתרבו שוב, וגם האוכלוסייה תגדל וגם הרעב ימשיך להתקיים. אם אתה רוצה להתמודד עם בעיית הרעב באופן יעיל, תלמד לחלק את המזון שכבר קיים בכדור הארץ בצורה נכונה, ואל תגדיל את כמות המזון, כי שוב- אתה תדלק את פיצוץ האוכלוסין.
אין לי שום בעיה עם יצור מזון באופן יותר יעיל, יש לי בעיה עם הגברת יצור המזון. אפשר לייצר מזון בדרך יותר יעילה, אבל בדיוק באותה כמות שאנחנו מייצרים עכשיו. עכשיו אנחנו מייצרים מזון שמספיק בדיוק לשבעה מליארד אנשים להתקיים. עם נמשיך לייצר אותה הכמות בדיוק- יישארו על כדור הארץ שבעה מליארד אנשים. נגדיל את יצור המזון למזון שמספיק לשמונה מיליארד אנשים? תוך זמן קצר נגיע לשמונה מליארד אנשים, זה נוסחה פשוטה. נמשיך להגביר את יצור המזון? נגיע לתשעה מליארד, עשרה מליארד, אחד עשרה מליארד, וכן הלאה. בקצב הזה לא יעברו הרבה דורות עד שהמערכת תקרוס.
ואנא ממך, אם אתה רוצה לנהל דיון, בוא ננהל דיון באופן נורמלי, בלי לרדת לרמות אישיות ודמגוגיה.
אדוני המציל:
עליך להחליט מה ההיגיון שאתה משתמש בו.
אם אנשים מגבילים את הילודה בשל אי זמינותו של מזון, הרי שגם אם מגבירים את זמינות המזון הם עדיין ימשיכו להגביל את הילודה לפי הזמינות החדשה וברור שזה לא ייצור שום רעב.
אולי לא מובן לך, אבל אלה שגוועים ברעב, רעבים בגלל מחסור במזון ולא בגלל עודף במזון.
אל תבין אותי שלא כהלכה.
גם אני נגד פגיעה במגוון המינים על כדור הארץ, אבל דבר זה לא נמצא בהכרח בסתירה עם ייצור מזון באופן יותר יעיל.
סליחה, ההודעה הקודמת נשלחה מהר מדי.
הנקודה שלי היא שאני לא “נותן” לאנשים למות ברעב, זה משהו שקורה גם עכשיו בזמן שאנחנו מייצרים כמויות עצומות של מזון ומגבירים את הייצור כל שנה. ניתן להם לאכול יותר מזון? הם יתרבו שוב, ושוב יהיה רעב. אוכלוסיה רעבה היא אוכלוסיה מתרבה גם היא. לחשוב שדווקא הגבלת המזון תיצור רעב, בעוד שרעב היא תופעה קיימת היום בזמן ש*אין* הגבלה של מזון, זה, קצת… דמגוגיה.
אם תגביר את אפקטביות יצור המזון ותייצר יותר מזון, פשוט אחר כך יהיו לך יותר אנשים שירעבו. ברגע שמגבילים את יצור המזון, לא ייוצר לא רעב ולא מהומות- רוצה הוכחה? לך היום לאוכלוסיה שבטית, ששומרת על אותו מספר של אנשים כבר אלפי ואפילו מליוני שנים. למה הם שומרים על אותו המספר? לא, הם לא מפקחים על הילודה, הם לא חושבים על כדור הארץ ועל עתיד “ירוק”, פשוט יש להם מספר מוגבל של מזון. ולא, אין שם רעב.
נכון, אני לא חי בפנטזיות. ברגע שנגביל את יצור המזון, זה יפגע באוכלוסיות, ובעיקר (או רק) באוכלוסיות רעבות וחלשות של מדינות עולם שלישי. אבל אם לא נעשה את זה, יותר ויותר זנים ימשיכו להיכחד. ברגע שנפגע במספיק זנים ונהרוס לחלוטין את המערכת שתומכת בקיומנו אנו, אנחנו נלך יחד איתם.
כמובן שאפשר תאורתית לעשות הגבלת ילודה, אבל זה ניסיון לשנות את התוצאות, לא את הנסיבות. ברגע שיהיה לך דרך קסם כלשהי לשכנע מליארד וחצי מוסלמים, את כל אפריקה, את הודו, וכל מדינת עולם שלישית אחרת להגביל את הילודה שלהם- דבר איתי ואני ישתנה מעמדתי.
אז אתה מציע להפוך את זה לשיטה?
היום אנשים מתים ברעב. זה המציאות של היום, לא משהו עתידני ורחוק שרק “אולי” יקרה”.
לא להגביל את ההתרבות ולא להגביר את אפקטיביות יצור המזון אלא לתת לאנשים להתרבות כמה שבא להם ולהפסיק ליצר “יותר מדי מזון” כדי שאנשים פשוט ימותו ברעב.
רעיון מעניין!
במיוחד כשהוא מושמע מפי אדם שאומר לאחרים לצאת מהפנטזיות.
קצת טיפשי לחשוב שצריך עוד אנשים בכדור הארץ, עצם העובדה שככול שיש יותר אנשים- יותר מינים נכחדים. אין מקום בעולם הזה לאינסוף יצורים חיים. אם בני האדם יתפשטו, הם יתפשטו על חשבון מינים אחרים ויכחידו אותם. ברגע שנגיע לנקודה קריטית של הכחדת זנים- המערכת שתומכת בחיים שלנו תקרוס, ואנחנו יחד איתה. אנחנ מים ביולוגי כמו כמו מין אחר ואנו תלויים לחלוטין באוכלוסיה הביולוגית כמו כל מין אחר. ברגע שזנים רבים מדי יעלמו, אנחנו נעלם איתם.
האם התפשטות לחלל היא אמצעי טוב להתמודדות עם גידול האוכלוסיה?
בו נניח ששבעה מליארד תושבים לכוכב הם רמה מקסימלית של אנשים (למרות שאני חושב ששבעה מליארד הם הרבה מעל הכמות המירבית). נניח שיש לנו גישה מידית לכל כוכב לכת ביקום הראוי למגורים. בנתונים של היום, האוכלוסיה מכפילה את עצמה כל 35 שנה בערך, כך שתוך שלושים וחמש שנה נאכלס כוכב לכת שני. לאחר שבעים שנים ארבעה כוכבי לכת יהיו מלאים. לאחר מאה וחמש שנים שמונה כוכבי לכת יהיו מלאים. וכך הלאה. בקצב הזה, מליארד כוכבי לכת יהיו מלאים עד שנת 3000. עד שנת 3300 מאה מליארד כוכבים יהיו מלאים, שזה המספר שאנחנו יכולים למלא בגלקסיה כולה אם לכל מערכת היה כוכב אחד הראוי למגורים. גלקסיה שנייה תיהיה מלאה עוד 35 שנה לאחר מכן, אחרי עוד 35 שנה גלקסיה שנייה ושמונה גלקסיות 35 שנה אחרי זה. עד שנת 5000 כוכבי הלכת של טריליון גלקסיות יהיו מלאים – כלומר, כל כוכב ביקום. כל זאת בתוך שלושת אלפים שנה שאנחנו מניחים את הערכה הבלתי סבירה שבכל מערכת ביקום יש כוכב אחד הראוי למגורים.
איך עוצרים את התפשטות האוכלוסייה? לא בעזרת הגבלת ילודה, זה בטוח. לך תשכנע את אירן להגביל ילודה. לא באמצעות חינוך והעלאת רמת החיים, לך תגרום למיליארדי סינים ומוסלמים ואפריקאים להתנתק מהדת ולחיות ברמת חיים של אמריקאים (אין מספיק משאבים בכוכב הזה בכדי לכלכל את כולם חיים באורך חיים כזה). אז איך כן? אנחנו צריכים להבין דבר פשוט- כל מין, *כל מין* באשר הוא, מתאים את עצמו לכמות המזון הזמינה. ברגע שיהיו יותר אנטילופות- יהיו יותר אריות שצדים אותם. ברגע שאוכלוסיית האנטילופות תצטמצם, יהיו פחות אריות. ברגע שיהיו יותר אריות ופחות אנטילופות- אוכלוסיית האריות תצטמצם שוב. איזון שלילי חוזר. כל בעלי החיים עשויים מזון, ואם אין מזון שיכלכל אותם, הם לא יכולים להתרבות מעבר לזה.
אנחנו, עד כמה שאנחנו מפארים את עצמנו, *בסך הכל עוד מין*. אנחנו מגדילים את עצמנו בהתאם לזמינות המזון. מה שאנחנו עשינו, אנחנו שברנו את האיזון השלילי החוזר. במקום שמתי שיש יותר אנשים ופחות מזון אנחנו נצטמצם, פשוט יצרנו *עוד מזון*, ואז האוכלוסייה שוב גדלה, ואז בשביל שהיא חס וחלילה לא תקטן, יצרנו שוב פעם עוד מזון- עד שבמהפכה התעשייתית למדנו איך לייצר כמויות מזון אסטרונומיות, ויחד עם המזון כמות האנשים גדלה. ולמרות זאת, אנחנו שומעים שוב ושוב את הגישה המוטעית שבגלל שהיו יותר אנשים יצרנו יותר מזון, למרות שהאמת היא שבגלל שהיה *יותר מזון* יכלו להתקיים *יותר אנשים*.
רוצים להפסיק את פיצוץ האוכלוסין? תצאו מהפנטזיות. אל תגבילו את האנשים, תגבילו את יצור המזון.
אין ספק כי המין האנושי הולך לאבדון. נכון כי יש אנשים שרואים את התמונה בצורה ברורה ואף יודעים לתת לנו תאריכים.
הבעיה האקולוגית העולמית היתה יכולה להיפתר מזמן. האם לדעתכם העולם המוסלמי ישתף איתכם פעולה? לא!! אני עוקב אחריהם מקרוב, כל מטרתם הגלויה והסמויה היא השמדת הכופרים על כדור הארץ. ולא חשוב המחיר. כשנבין את זה, יהיה מאוחר.
התשובה לקטסטרופה היא סוציוקניבליזם.
יש יותר מידי בני אדם ופחות מידי מזון. במקום להרוס את העולם, צריך להקטין האוכלוסיה באמצעים יזומים. מלחמות לא עושות את זה בקצב מספיק מהיר.
אתם מדברים על הנושא של פיצוץ אוכלוסין כעל עובדה מדעית מוכחת.
אם תוכלו גם להביא סימוכין לדבר?מחקר או שניים שאוכל לקרא שמוכיכים את הדבר?במטותא מינייכו..
למעשה בשנים האחרונות הואט קצב הגידול של האוכלוסיה..
והנה מאמר שמצאתי במקרה מאת אבי אבי האתר בשם:
האם נבלמה התפוצצות האוכלוסייה?
http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=6182
ולדעתי צודק רועי שאמר פעם שלמעשה, לפי ג’ארד דיימונד – מומחה בעל שם עולמי, עם נסיון של שלושים שנה ויותר בהגנה על הסביבה – כדור-הארץ יכול להחזיק אוכלוסיה בסדר גודל הקיים כיום. שתי הבעיות העיקריות הן :
1. כל אדם בעולם המערבי צורך פי 32 יותר משאבים מאדם בעולם השלישי, ומפריש פי 32 יותר פסולת.
2. המדינות המתפתחות – סין והודו בראשן – מנסות להגיע לרמת המחייה של העולם המערבי, ולשם כך מכלות את סביבתן, ודרך הייבוא גם את סביבתן של מדינות אחרות.
אם תושבי העולם המערבי היו עוברים לדרך חיים חסכונית יותר במשאבים (למשל, לצרוך פחות, לזרוק פחות, למחזר יותר וכו’), הרי שהמצב היה טוב בהרבה. קרוב לוודאי שהפתרון נעוץ בהטמעת העובדה שכדור-הארץ אינו מסוגל לאפשר רמת מחייה מערבית לכל בני-האדם, או אפילו למיעוטם, והסכמה על כללים שיורידו את רמת הצריכה באופן מבוקר.
מרק – soilent Green – מתאר מצב שגובל באבסורד, מאחר והרבה לפני מצב כזה יפרצו מהומות מזון ולצערי האוכלוסיה תפחת באופן משמעותי תוך שנים בודדות. אנשים לא יתנו שיאספו אותם מהרחובות בצורה כמו שמתוארת הסרט.
כוונתי היא, שהאתגרים העומדים בפני האנושות יצריכו כוח אדם רב. בעידן שייבנו ערים שלמות לגבהים של קילומטר ויותר האדם שוב לא יסבול מצפיפות שבעצם נובעת מהתפרשות יתר ולאו דווקא מצפיפות אוכלוסין. הפיתרון היחיד לשרידות הגזע האנושי הוא התפשטות ברחבי מערכת השמש – דבר שהוא אפשרי מבחינה טכנולוגית רק שהוא יקר בטירוף. כי אחרת זה כמו בתיאור של נועם (תגובה 9), כל הביצים בסל אחד כמו דינוזאורים שמחכים לסלע שייפול עליהם.
זמנים יגידו…
אני מסכים עם דניאל!
יש מעט מידי בני אדם ביקום. כדור הארץ ריק ממש! בספירת הארץ יש קצת אנשים. בעתיד הלא מאוד רחוק נפסיק להשתמש בדלקים מאובנים ונתחיל להשתמש באנרגיה גיאותרמית. כאשר צריכת האנרגיה של האנושות תגיע לקצב ייצורה ע”י התפרקויות רדיואקטיביות בבטן האדמה, תיפסק תנועת היבשות התפרצויות הרי געש ורעידות אדמה. במקביל נתיישב בחלל.
לפני כ400 שנים גילינו את אמריקה והיום שוכנת בה המעצמה העולמית. הרבה יותר מהר זה יקרה בחלל.
חברים יקרים!
אם נסתפק בלמשוך זנבנו בבוץ כמו הדינוזאורים, נשרוד כמותם-עד שאסטרואיד גדול יקטע לנו את החגיגה.
פרו ורבו ומילאו את הארץ חל על כל אדמה שידינו מגיעות אליה- כיום זה במאדים!
אז קדימה-
לעשות ילדים ולקדם את המדע!
חברים, אני רוצה להציג את הבעיה האמיתית,
הבעיה אינה חציית גבולות או צריכה מוגברת או זיהום או משהוא בסגנון.
כל אלו הם רק התוצאות.
לתאוותה ולאגואיזם שיצא משליטה באנושות.
אותי לימדו שצריך לטפל בשורש הבעיה, והאמת אם לא נטפל בשורש
הטבע לאחר אסונות כבדים הצפויים יכריח אותנו.
דמיינו אוכלוסיה אנושית שנשארת לאחר רעב שחיסל חצי מהאנושות.
אלו יהיו אנשים שונים שלמדו בדרך הקשה ,מה לא לעשות.
מקווה שנחכים לפני ונשתלט על היצרים והרצונות ההרסניים שבנו.
אני מאמין שאין המדע ופיתוחים מסוג כזה או אחר יכולים לפתור את הבעיות בעולם,
אולי להאט אותם אבל לא לפתור.
הגידול המהיר באוכלוסיית העולם יעצר מתי שהו זה בטוח
השאלה היא מה הגורם הכי מתקבל על הדעת שיעצור אותו.
מגפה אלימה 55%
מלחמת עולם 30%
אסון טבע 15%
עוני ורעב 0%
שליטה על האוכלוסיה 0%
זה כמו הקו האדום התחתון של הכנרת, כשמגיעים אליו פשוט מזיזים אותו…
אין ספק שגידול האוכלוסייה האנושית היא הבעיה מספר אחת של העולם!
האנושות הפכה להיות גידול סרטני או כמו האצות האוכלות וחונקות כל דבר חי, אהבתי את הרעיון המרענן של רענן בעניין עמים שעברו טיהור אתני..צודק לחלוטין וכרגע לא נראה פתרון באופק כלומר הסכם בינלאומי לצמצום דרסטי של הילודה, כנראה שנגיע ליום בו אנשים יאכלו אחד את השני על אמת!
אכן מעניין.
אני מאמין בהצבת גבולות ברורים בכדי לדעת את מצבינו ולעשות הערכה.
במקרה הספציפי הנ”ל אני נאלץ לחרוג ממנהגי זה , כיוון שהצבת הגבולות אכן גורמת לתחושת נוכות כי ניתן להמשיך כרגיל עד שנגיע לגבול. הדבר קורה באופן אינסטקטיבי. במקום להציב גבולות, שזה נחמד והכל , אולי כדאי להיות יותר אפקטיבים ולמצוא פתרונות?
אני מסכים עם רענן, למרות שאינני מזדהה עם המשפט התמוה האחרון. אני תומך בהגבלה כפוייה רק כמוצא אחרון (על אף שנראה שהאנושות מתקרבת אליו). למשל ביטול קצבאות ילדים מכאן ואילך יכול להואיל. אחד הפרמטרים המשפיעים על הגבלת הילודה היא השכלה של נשים ואני מתאר לעצמי שסוציולוגים יכולים למצוא עוד כמה. לגבי הגבלת הצמיחה – אתגר לא פשוט לכלכלנים. לדניאל – כמה אנשים לדעתך יכולים להתקיים על כוכב הלכת הזה בלי להרוס אותו? 10 מיליארד? 20, 70-רק חומר למחשבה. סרט מומלץ בשבילך – Soilent Green
רענן !!! – איזה ניסוח מופלא:”.. חוץ מעמים ספציפיים שעברו טיהור אתני בעברם….” – פאשיזם במסווה סביבתי? – – –
לתפישתי לאור האתגרים העומדים בפני האדם כמו, כיבוש החלל והפרחת המדבריות א י ן מספיק בני אדם על כדור הארץ בכדי ליצור סיבה מספקת בכדי לדחוף את האנושות לבצע את הדברים הללו.
למי שתומך בהגבלה כפויה של הילודה אני מבקש להזכיר שלמרות שהעולם רוגש בגלל מיליארד סינים, הוא אינו רוגש בגלל מיליארד וחצי מוסלמים או מיליארד אפריקנים בגלל הפוליטיקל-קורקטנס… כל עיסוק בנושא הוא פאשיזם לשמו … קרא את the Winnowing – סיפור קצר מאת אסימוב.
הפיתרון היחידי לבעית איכלוס היתר הוא התפשטות והפרחת השממה (בנוסף להינדוס מזון) – כל פיתרון אחר יוביל למלחמות בקנה מידה שלא היכרנו עד כה.
כתבה מעניינת. תודה.
יש מגבלה שלא פוליטיקלי קורקט לדבר עליה, גודל האוכלוסיה וקצב הגידול, צריך למצוא דרך הוגנת לשליטה במגבלה הזאת, וליישמה בכל העולם, אולי חוץ מעמים ספציפיים שעברו טיהור אתני בעברם.