כיצד ינהלו שרשרת אספקה על הירח?

 שיגור חלליות אספקה לירח ולמאדים מצריך תכנון מדויק. מדענים ב-MIT פיתחו תוכנת שרשרת אספקה חללית

נאס"א מקווה להעלות בני אדם לשהות ארוכה במוצב על הירח בשנת 2020. חוקרים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) פיתחו תוכנה שתדמה את שרשרת האספקה של חלליות שיביאו חמצן, מזון, מים, דלק, ציוד לפעילות על הירח וחלפים. מדובר במערכת מורכבת הן מבחינת משחק הבאולינג הקוסמי שבין כוחות המשיכה של כוכבי הלכת, אבל יתרה מכך, משלוח אחד שהלך לאיבוד יכול לגרום להשלכות חמורות במקומות שבהם לא ניתן בקלות למלא מחדש את האספקה החיונית.
אוליבר דה ווק .( de Weck) פרופסור לאווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה ומערכות הנדסיות, ודיוויד שמחי-לוי, פרופ' למערכות הנדסיות, אזרחיות וסביבתיות, פיתחו את SpaceNet – תוכנת שרשרת האספקה הממפה את נתיבי החלל הטובים ביותר לאספקת מצרכים. MIT הכריזה לאחרונה על גרסה 1.3.
דה ווק  ושמחי-לוי הובילו צוות שכלל תלמידים לתארים גבוהים ב-MIT, פוסט דוקטרונטים וחברי צוות המחקר, ביחד עם נציגים מהמעבדה להינע סילוני של נאס"א מקליפורניה ומחברת יונייטד ספייס אליינס. במימון של נאס"א הם כתבו את התוכנה בעזרת MATLAB – שפת תכנות המשמשת לפיתוח אלגוריתמים, ניתוחים וחישוב נומרי.
התוכנה מעריכה את היכולת של חלליות לשאת מטען בסביבת אוויר או בסביבת ריק, מדמה את זרימת התנועה של החלליות והאספקה ומחשבת את הדלק והזמן הדרוש למשימה יחידה ולמבצעים שוטפים של עשרות שיגורים במשך שנים. אמנם לוקח ארבעה ימים להגיע אל הירח, אך שבועות אחדים כדי להכין שיגור. מערכות השינוע נמצאות על כדור הארץ, על הירח, ובמסלולים סביב כדור הארץ, הירח ומאדים, או בנקודות מוגדרות בחלל שבהם מתאזן כוח המשיכה בין שני גופים חלליים. הצמתים הללו מתפקדים כנקודות שינוע וצריכה.
שרשרת האספקה תפעל במידה מסוימת בדומה לזו שבה משתמשים בתוכנות ה-ERP המשמשות מפעלי ייצור, מפיצים וסוחרים אף כי קיבולת השינוע תהיה מוגבלת ועיכובים עלולים להגיע ל-9 חודשים. לדברי דה-ווק, מערכות אמינות ומתוכננות יוכלו להגדיל את הקיבולת ולשפר את איכות התוצאות המדעיות, תוך הפחתת העלויות והסיכונים, אמר.  התוכנה גם אמורה לאפשר למהנדסים, מתכננים ושאר מתכנני השיגורים להתמקד בדרישות של אנשי הצוות. 
"יותר ויותר מגיעים להבנה כי משימות חלל מאוישות כגון תחנת החלל הבינלאומית או בניית מוצב על הירח צריכים לקבל טיפול והתייחסות כאל שרשרת אספקה שלמה ולא כאל משימות בודדות. צוטט דה-ווק בהודעה לעיתונות של MIT.
להודעה לעיתונות של MIT

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. הסיבה העיקרית (לפי דעתי בלבד – לכל מאמר יש דעה אחרת) היא להבין איך אורגניזמים מתמודדים עם ספיגת קרינה. בין אם זאת עבור בני אדם ובין אם זאת בכל הנוגע לצמחים שיצטרכו לגדול במאדים. הרי זאת המשימה – להגיע למאדים. הקרינה ללא שכבת אוזון גדולה, במיוחד בהתפרצויות שמש. סוגיה נוספת היא הטמפרטורה. בירח היא 16- מעלות, לא אתגר הנדסי גדול במיוחד. כמות השמש בירח גדולה , כלומר ניתן להעלות מראות גדולות (כפי שהציע ג'ון מרקוזי) לחלל ( ע"י העלאת מודולים קטנים בהדרגה) וליצור קרני לייזר רבות עוצמה. היות ואין אטמוספירה הלייזר לא יפחת הרבה במהלכו לקרקע. את הלייזר ינצלו להפרדת מים ממימן, וישתמשו במימן לבעירה. עכשיו רק צריך להשיג מים בירח והתוכניות הגרנדיוזות של נאס"א יקומו לחיים.

  2. דברים שאני יודע.
    סיבות עיקריות לחקר החלל:
    עניין ביקום שמסביבנו.
    נקודה רחוקה לשאוף אליה, הניסיון להשיג את המטרה מוביל לגילויים חדשים.
    בסלעי הירח יש הרבה חמצן, צריך לחלץ אותו משם.
    החיים במוצב על הירח וגם על מאדים יהיו כמו בצוללת.

  3. שלום לקוראי המאמר והטוקבק.
    רציתי לשאול מביני דבר (אולי אפילו את אבי):
    לשם מה בדיוק אנחנו צריכים להתישב שם?
    למעט הנסיון החללי שזה נותן לנו והלימוד אודות התמודדות עם תנאי שטח שהם לא ארציים. כמו כן מעניין לדעת האם זה יהיה באופן דומה לחיים על כדור הארץ? או שיחיו שם במתקנים סגורים כמו צוללת במעמקי הים? וכן, האם כמות מספקת של מים תוכל לספק למתישבי הירח את כל תצרוכת החמצן שלהם? האם האנרגיה שם תהיה אך ורק סולרית? האם צמחים מיוחדים יהונדסו גנטית כדי לתת תנובה גדולה במיוחד וכן התמודדות עם כח כבידה קטן יותר מאשר זה שעל כדור הארץ?

    הרבה שאלות צצות מכתבה כל כך קטנה. גם תשובות חלקיות מפי יודעי דבר יתקבלו בברכה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן