טעון הוכחה

מיכה ברחנא רשם הסרטן במשרד הבריאות מרגיע את החוששים כי קרינה סלולרית גורמת לסרטן

אדם מטפס על אנטנה סלולארית. מתוך WIKIMEDIA COMMONS
אדם מטפס על אנטנה סלולארית. מתוך WIKIMEDIA COMMONS

מיכה ברחנא | גליליאו

הוכחת קשר סיבתי היא עניין מורכב למדי בתחום הרפואה המודרנית, שכן על הוכחה שכזו להישען על ידע קודם, שהוא עצמו נמצא בתנופת התחדשות ועדכון יומיומיים, ולחצות מהמורות רבות הקשורות לכך שיש גורמים רבים למרבית המחלות המוכרות. בנוסף לתרומה היחסית של כל גורם בנפרד להתפתחות מחלה, קיימת לעתים סכִימה או גריעה של הגורמים.

יתרה מכך, אף שאנו נוהגים להתייחס לביולוגיה של האדם כאל נתון קבוע ואוניברסלי, המדע כיום מבחין, אם כי באופן חלקי ולא מושלם, בין אנשים שונים ביחס למידת ההיפגעות שלהם מגורמים מסוימים, עובדה שנמצאת בבסיס המגמה המתעצמת בעולם של "רפואה מותאמת אישית".

כבר היום, בחלק הולך וגובר של טיפולים במחלות הסרטן השונות, נבדקים גורמים אישיים שונים (קולטנים, הורמונים) שמנבאים את סיכויי הצלחתם של טיפולים שונים; בהתאם להימצאותם נקבעת הגישה הטיפולית.

מחלות: סיבה ומסובב

בעולם הישן יותר, שבו שלטו עדיין המחלות הזיהומיות, הציע רוברט קוך (Koch) בשנת 1890 כמה הנחות לקביעת הקשר הסיבתי בין מזהמים מיקרוביאליים (קוך התייחס ספציפית לגחלת – אנתרקס, ולשחפת) ותחלואה. על מנת לאשש קשר שכזה, קבע קוך שעל אותו מחולל מחלה להיות נוכח בגוף האדם החולה, אך לא באדם בריא; שאפשר לבודד את הגורם מגוף החולה ולגדל אותו בתנאי מעבדה; שמחולל המחלה יגרום לתסמיני המחלה אם יוחדר לגוף בריא; ושלאחר שזה יחלה אפשר יהיה לבודד את הגורם מגוף החולה ולגדלו בשנית בתנאי מעבדה ויהיה זה אותו מחולל.

ההנחה הראשונה (שהמחולל יימצא רק באדם חולה) נזנחה מאוחר יותר, משהובהר כי קיימת אפשרות לנשאוּת גורם מחולל בלא מחלה פעילה, והובהר כי גורם אחד שכזה עלול לגרום לכמה מחלות בעלות תסמינים שונים. הנחות אלו (המוכרות כ"פוסטולטים של קוך") מקובלות רק בחלקן ברפואה המודרנית, שבה אין שני ממדים בלבד – מחולל מחלה וחולה, אלא שמספר השחקנים הקשורים להיווצרות מחלה הוא רב.

כעשור לאחר גילוי הפניצילין בשנת 1928 (ותרופות אנטי-בקטריאליות נוספות בשנת 1932) הוחל בשימוש נרחב בתרופות אלו, ובשל כך היתה נסיגה בתמותה מהמחלות הזיהומיות, והעולם המדעי התפנה לעסוק בתחלואה מגורמים נוספים. אחת מההשפעות המרכזיות שהיו לשימוש בתרופות אנטיביוטיות היתה עלייה ניכרת במשך החיים (life span).

בשנת 1900 היה משך החיים הממוצע 31 שנים, ובשנות החמישים הוא עמד על 50 שנים (כשבתחילת שנות האלפיים, בממוצע עולמי, משך החיים הוא 66 שנים ובמדינות מסוימות מגיע לכדי 80 שנים ויותר).עקב כך גבר העניין במחלות הלא-זיהומיות על חשבונן של הזיהומיות.

במקביל, התפתחות התעשייה ואיתה הזיהום הסביבתי והשינויים בהרגלי העבודה של האוכלוסייה, שעברה מעבודה פיזית בעיקרה לעבודה נייחת יותר, בצד המכונות ופסי הייצור, הביאו לעניין מוגבר במחלות הנשימה, הלב וכלי הדם ומאוחר יותר במחלות הממאירות (סרטן).

עבודה ליד פסי הייצור הביאה עמה מחלות חדשות. אילוסטרציה: ingimage

מציאת הסיבתיות
מציאת הסיבתיות והוכחתה במחלות אלו נראו מלכתחילה משימות מורכבות יותר, ועם התקדמות המחקר חלחלה ההבנה כי אין מדובר אך ורק בקשר ישיר בין גורם אחד לתוצאה אחת. בהקשר זה פרסם הביו-סטטיסטיקאי ברדפורד היל (Hill) בשנת 1965 מאמר בשם "הסביבה ומחלות: קשר או סיבתיות?". היל, שמאוחר יותר קיבל את התואר "סר", עמד על הקשיים בקביעת סיבתיות למחלות והציע כמה כללים לבחינת הוכחת הסיבתיות.

אבני הדרך שמציע סר היל מקובלות עד עצם היום הזה ככלי לבחינת סיבתיות של מחלות. כפי שציין בעצמו, כללים אלה אינם כללים מחייבים בכל מצב, וקיומם או היעדרם של אחדים מהם, אין בהם כדי לאשש או לשלול קשר שכזה (למעט כלל אחד שמתייחס ללוח הזמנים, שכן החשיפה לגורם חייבת תמיד להקדים את התוצאה – תסמיני המחלה). הסקת המסקנות, לאור אותן נקודות, נשארת, אם כן, בידי אנשי המדע.

הכללים שקבע סר היל מקובלים גם בימינו אנו, ומשמשים חוקרים בבואם לקבוע קשר סיבתי בין תופעות שונות. לפיכך אנסה לעקוב במאמר זה אחר אותן אבני דרך, אחת לאחת, וזאת תוך כדי בחינת השאלה בדבר קשר סיבתי אפשרי בין קרינה לא מייננת של גלי רדיו (קרינה אלקטרומגנטית, אלמ"ג) מטלפונים ניידים (סלולריים) ומחלות סרטן שונות.

אקדים ואומר כי קרינת האלמ"ג מלווה את התפתחות המין האנושי מעל 100 שנים, מאז החל מרקוני (או מתחריו) בניסויים בשנת 1895 בשליחת תשדורות רדיו למרחקים שהיום נחשבים כקצרים מאוד.קרינה זו מלווה את חיינו באופן מלא זה עשרות בשנים, החל משידורי רדיו וטלוויזיה, תקשורת בין מטוסים ואוניות, צבא וגופי הצלה שונים, המשיך בתשדורות בין גופים מסחריים שונים, וכלה בתשדורות ברמת מחלק הפיצה השכונתי וחברת שליחויות מקומית.

שתי אבני בוחן

העלייה המטאורית של השימוש במכשירי רדיו-טלפון ניידים (רט"ן) בישראל החלה בשנת 1994 כשברשות 3.5% מהאוכלוסייה בישראל היו מכשירים אלו. מקץ שש שנים היה בידי 100% מהאוכלוסייה הבוגרת מכשיר רט"ן אחד לפחות: נתוני השנים האחרונות מצביעים על כך שלכל אזרח מגיל 15 ומעלה יש כ-1.4 מכשירים.

כל אלה העלו חששות באשר לתופעות בריאותיות שליליות שעלולות להיות קשורות לקרינה. הבסיס לחשש הוא במידה רבה קשר (ואולי: כשל) לשוני – הביטוי "קרינה", שכן הציבור הרחב מכיר השלכות של "קרינה" בהקשר של מחלות סרטן שונות, כגון עקב הטלת הפצצות הגרעיניות בהירושימה ונגסאקי ובהקשר לתאונה בכור הגרעיני בצ'רנוביל.

חשוב לציין ולהדגיש כי בין האירועים הגרעיניים האלו ובין קרינה ממכשירי רט"ן אין דבר וחצי דבר, שכן במקרים הגרעיניים מדובר בקרינה מייננת, שהיא שונה לחלוטין מקרינת אלמ"ג, אך בתודעת הציבור הרחב, שאינו בהכרח מודע להבדלים, נוצר, כאמור, קשר "אוטומטי" בין קרינה לסרטן.

לפיכך, ננסה לבחון את הידוע כיום על אודות הקשר בין שימוש ברט"ן ובין מחלות ממאירות (סרטן), וזאת לאור אותן אבני דרך שהציע סר היל. עוד נציין כי השימוש ברט"ן החל בעולם (ואף בישראל במידה פחותה) בסוף שנות השמונים, ולפיכך הטענה השגורה כי "עדיין לא עבר מספיק זמן" לבחינת אותם קשרים אינה קבילה בעינֵינו.

1. עוצמת הקשר
עוצמת הקשר (strength): עוצמת הקשר (בין גורם לתוצא) מתארת את התחלואה באוכלוסייה החשופה לגורם לעומת אוכלוסייה שאינה חשופה לו. לדוגמה, אם נעקוב אחר אוכלוסיית מעשנים במשך כמה עשרות שנים ואחר אוכלוסייה דומה שאינה מעשנת בטווח זמן דומה ונשווה את מספר החולים בסרטן הריאה בכל אחת מהקבוצות, אזי נוכל לכמת את עוצמת הקשר בין הגורם (עישון) ובין התחלואה. ברור לנו כי גם מבין הלא-מעשנים יימצאו חולים בסרטן הריאה, אך בהנחה ששיעור החולים בקרב המעשנים יהיה רב יותר נוכל, באופן פשוט, לכמת את עוצמת הקשר בין העישון לתחלואה בסרטן הריאה.

העוצמה מבוטאת בדרך כלל באחוזים: בקרב מעשנים התחלואה גבוהה ב-400% (לאמור, פי 4) מאשר באלו שאינם מעשנים. יחס זה מבטא את עוצמת הקשר (פי 4). כשעוסקים במחלות הסרטן, נדיר למצוא מצבים שבהם עוצמות הקשר בין גורם מסרטן לתחלואה הן ברמות שכאלו. בדרך כלל קשרים כאלו נמדדים באחוזים בודדים או בעשרות אחוזים (כמו, למשל, שימוש בתחליפים הורמונליים לנשים בגיל המַעבר המעלים את הסיכון לסרטן השד ב-20%-15%).

על אותו משקל אנו יכולים למצוא קשרים הפוכים, גם כן בעוצמות שונות. לדוגמה, שימוש בגלולות למניעת היריון וסרטן השחלה. במחקרים רבים נמצא כי בנשים המשתמשות בגלולות למניעת היריון הסיכון לסרטן השחלות פוחת ב-20%-10% לאחר שנת שימוש אחת והוא יורד לכדי 50% לאחר חמש שנות שימוש בגלולות. מבחינה מספרית (באחוזים) המשמעות היא שנשים המשתמשות בגלולות נמצאות בסיכון של 80% (או יחס של 0.8) ביחס לאוכלוסיית הנשים שאינה משתמשת בגלולות לחלות בסרטן השחלה לאחר שנת שימוש ובסיכון של 50% לאחר חמש שנות שימוש.

מקובל לקרוא לגורם כזה "גורם מגן", שכן השימוש בגלולות הוא גורם מגן (בעוצמה משתנה על פי משך השימוש) מפני סרטן השחלה. הפירוש של מדד עוצמת הקשר הוא אינטואיטיבי וברור מאליו: ככל שהעוצמה גדולה יותר כך הקשר בין הגורם לתחלואה (אם כגורם סיכון או כגורם מגן) הוא חזק יותר.

בתחום הטלפונים הסלולריים נעשו כמה מחקרים שבהם בדקו החוקרים את עוצמת הקשר בין מחלות ממאירות של המוח (בעיקר) ובלוטות הרוק (הנמצאות באזור הלסתות) ובין שימוש במכשירי הרט"ן. אציין כי מטעמים מעשיים (משך המחקר ועלויותיו כמו גם שיקולים אתיים) המחקרים מתבססים כולם על חולים במחלות אלו למול קבוצת אוכלוסייה שאינה חולה, ונבדק משך השימוש במכשירי רט"ן (משך החשיפה).

שיטת מחקר זו, מחקר מקרה-ביקורת, טומנת בחובה כמה בעיות מתודולוגיות לא פשוטות, והעיקרית שביניהן היא הטיית הזיכרון: קורא המאמר יתבקש לנסות לשחזר כעת כמה שעות בחודש השתמש בטלפון הנייד שברשותו לפני ארבע שנים, איזה מכשיר היה בידיו, כמה מתוך אותן שעות השתמש בדיבורית ברכב או באוזנייה וכמה מהן באוזן ימין וכמה באוזן שמאל.

רוב המשתמשים מתקשים מאוד לענות על שאלות אלו, שכן פרטי מידע אלו אינם מעניינים אותנו. במחקרים רבים נמצא כי משנשאל אדם שחלה במחלה את אותן שאלות, ובמיוחד אם מדובר במחלה שעלולה להיות קשורה לאותו גורם, אזי מנגנוני הזיכרון פועלים באופן שונה, והנשאל "יזכור" באופן שונה אותם משתנים עצמם.

מחקר האינטרפון
המחקר בעל מספר המשתתפים הרב ביותר שנעשה עד כה נקרא "אינטרפון" ובו נשאלו 5,117 חולים בשני סוגי הממאירויות השכיחות ביותר במוח (גליומות ומנינגיומות) ומספר כפול של נחקרי ביקורת (בהתאמות הנדרשות כגון גיל ומין) שאינם חולים, לגבי השימוש במכשירי הרט"ן. תוצאות המחקר הצביעו על כך שהיחס הצולב (ביטוי המתאר את ה"סיכון היחסי" במחקרים מסוג מקרה/ביקורת) עמד על 81% בקרב חולי גְליוֹמה (גידול ממאיר שמקורו ברקמה שעוטפת את תאי העצב) ועל 79% בקרב חולי מֶנינגיומה (גידול – שפיר או ממאיר – של קרומי המוח).

החוקרים מציינים כי לא נמצא יחס צולב גבוה מ-100% למשתמשים מעל עשר שנים: היחס הצולב היה 98% לגבי הגליומות ו-83% לגבי מנינגיומות. החוקרים סיכמו כי לא נמצא סיכון מוגבר לגליומות או מנינגיומות בקשר לשימוש בטלפון נייד.

כפי שהוסבר קודם לכן, כשהסיכון לתחלואה בקבוצת החשופים נמוך מזה שבקבוצת הביקורת אזי הגורם נחשב ל"גורם מגן". אכן, התוצאות של מחקר זה מצביעות בבירור על כך שהשימוש בטלפונים סלולריים מהווה גורם מגן (של כ-20%) מפני שני הסוגים הנפוצים של גידולי המוח. ברור כי באווירה השוררת לא העזו המחברים לכנות את ממצאיהם כגורם מגן, אך מבחינה מחקרית הממצאים אכן מצביעים על כך.

מכאן, שאבן הדרך הראשונה שבה נבחנה השאלה מצביעה על כך שהשימוש במכשירי הרט"ן אינו בעל עוצמת קשר מספקת להצביע על קשר בין תחלואה בסרטן ובין שימוש במכשירים, אלא דווקא להפך: אמנם קיים קשר בין השימוש לתחלואה, אלא שהוא "קשר הפוך", כלומר שימוש מוגבר קשור לתחלואה פחותה.

2. עקביות
התמדה או עקביות (consistency): משמעות אבן בוחן זו היא שאותו גורם תחלואה נמצא קשור בתוצא (מחלה) בעקביות במחקרים שונים, שעשו חוקרים שונים, ובשיטות מחקר שונות. ניקח כדוגמה את הקשר בין שימוש בטבק (עישון) לסרטן השד. זה שנים מנסים חוקרים לבדוק אם קיים קשר בין סרטן השד ובין עישון.

אפשר למצוא בספרות הרפואית מספר לא קטן של מאמרים המתארים מחקרים שבהם נמצא קשר שכזה וכן מספר דומה של מחקרים שלא מצאו קשר כזה. מכאן, שלא קיימת עקביות בממצאים המנסים לקשור כגורם סיבתי שתי תופעות אלו, ובשל כך לא קיימת, נכון להיום, הסכמה רחבה בקרב המומחים לגבי קשר כזה, ולפיכך שימוש בטבק ומוצריו אינו נחשב היום כגורם סיכון לסרטן השד.

אבן בוחן זו ממצה את השיטה המדעית של קביעת קשר סיבתי בכך שלא כל "מחקר חדש" קובע הלכה ברורה בתחום, וכי יש צורך בחזרה על ממצאים על מנת להסיק שאכן קיים קשר. הצורך באבן בוחן זו נובע בעיקרו מכך שלכל שיטת מחקר יש יתרונות וחסרונות, בכל מחקר עלולות להיות טעויות בלתי מכוונות ועל כן יש צורך בביסוס הראיות לשם קביעת קשר סיבתי.

בהקשר של חשיפה לקרינת אלמ"ג ממכשירי רט"ן פורסמו עד היום תוצאותיהם של כמה עשרות מחקרים. מהם שמתייחסים לקרינה ממוקדי שידור נייחים (אנטנות) ומהם שמתייחסים לחשיפה של חולים בגידולי מוח. הממצא של שיעור נמוך יותר של גידולי מוח בקרב משתמשים נמצא בכמה מחקרים, ולא רק במחקר שצוטט קודם לכן (אם כי החוקרים מציינים שלדעתם "אפקט מגן" אינו סביר ולפיכך אינם דנים בו כלל).

החוקרים מנסים להסביר את הממצאים המוזרים במגוון דרכים וביניהן טעויות בדגימה, שיעור השתתפות נמוך במחקר, תסמינים מוקדמים של גידולים במוח שמנעו מאנשים להשתמש בטלפונים ניידים, וגורמים נוספים. אציין רק כי במהלך המחקר פרסמו אותם חוקרים מאמרים המצדיקים את שיטת המחקר שבה נקטו והצביעו על כך שחשש מטעויות מחקריות אלו הוא נמוך ביותר.

חשוב לציין כי ממצא בודד כזה או אחר ממחקר העמוס בבעיות והטיות אינו יכול להיות קביל, שכן אם קיימות הטיות (והטיות כה רבות), לא ייתכן שממצא בודד דווקא הוא חף מהטיות.

מרדף אחר הוכחות
אחת השיטות שבה נקטו חוקרים מקצינה את ה"מרדף" אחר ההוכחות לקיום קשר שכזה; מדובר במחקר מקרה-ביקורת של שימוש בטלפונים סלולריים ותחלואה בקרב אנשים מתים (!) את הבעיה שלמשתתפי המחקר היה קצת קשה לענות על שאלונים בדבר השימוש שעשו (בעודם בחיים, ככל הנראה) בטלפונים, פתרו החוקרים על ידי תשאול קרוביהם (ונסו לדמיין מה ענו אלה במקרה של מוות מגידול מוחי).

תוצאות המחקר הזה הראו כי קיים סיכון של פי 2.4 לגידול מוחי בקרב משתמשים שמתו מגידול מוחי. בהקשר זה יש לציין כי קיימות מכשלות אמיתיות בניסיונות לקביעת קשר שכזה: אין כימות אמיתי ומדויק של החשיפות עצמן. מאחר שאין בסיס מחקרי או הנחה ברורה של המנגנון שבו עלולה הקרינה לגרום לסרטן, אין אפשרות לאששה. הבעיה השלישית היא המגוון הגדול יחסית של התוצאות (גידולי מוח שונים) שעלולים להיות קשורים לקרינה וכך בהיעדר תוצא ברור קשה יותר לקבוע קשר בין החשיפה לתוצאה
.
כיוון מחקרי העולה בחודשים האחרונים הוא בחינת מגמות תחלואה בגידולי המוח בהקשר לשכיחות השימוש במכשירי רט"ן. כמה מחקרים כבר פורסמו בהקשר זה וסיכום ממצאיהם אף הוא אינו חד-משמעי: בחלקם הגדול לא נמצא מתאם בין עלייה בשכיחות הגידולים בהתאמה לשימוש בטלפונים ניידים (אינסקיפ ועמיתים; דלטור ועמיתים) ואילו במחקרים אחרים נמצא מתאם כזה (לרר ועמיתים).

3. סגוליות
סגוליות (Specificity): קריטריון הסגוליות מדגיש את הקשר בין הגורם לתוצאה (החומר המסרטן ואיבר המטרה שעליו הוא משפיע). בציבור הרחב אמנם רווחת הדעה שגורם מסרטן יכול לגרום "לכל סרטן", אך לא כך הדבר. דוגמה לכך היא חשיפה לסיבי אסבסט, שעלולים לגרום לסרטן קרום הריאה (צדר), לסרטן קרום הבטן (צפק, פריטוניאום) ולעתים נדירות יותר גם לסרטן הריאה. אין שום הוכחה לכך שחשיפה לאסבסט עלולה לגרום למחלה ממארת אחרת.

סגוליות חלה גם על דרכי החשיפה, כך שחשיפה לקדמיוּם, על מנת שתהווה גורם מסרטן, חייבת להיות חשיפה נשימתית (בניגוד למגע עורי או לבליעה) וחשיפה זו עשויה לגרום לסרטן הריאה בלבד (אם כי קיימות טענות, שאינן מבוססות דיין, לקשר עם סרטן הערמונית). כך גם לגבי קרינה מייננת, שאיברי המטרה שלה מרובים יותר אך עדיין מוגבלים בהיקפם (גידולי מוח, בלוטת התריס, הריאה, סרטן הדם, השד, המעי הגס והכליה) או חשיפה לשדות אלקטרומגנטיים החשודה בגרימת לוקֶמיות בילדים בלבד (כשהדגשים הם לוקמיות בלבד ובילדים בלבד).

מכאן ש"ריבוי התוצאות" בהקשר של קרינת אלמ"ג (סוגי גידולים שונים ובאיברים שונים) אינה סבירה הן מהטעם שתוצאות המחקרים מצביעים על היעדר קשר שכזה וגם מהטעם שלא מתגלית כלל סגוליות במקרה זה. עוד נציין, כי הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן (IARC), גוף של ארגון הבריאות העולמי, בקביעתה ביוני 2011 כי קרינה מטלפונים סלולריים עלולה להיות קשורה לסרטן, מתייחסת אך ורק לגידולים מסוג גליומות (במוח) ולא לשום סוג גידול אחר.

הרעש התקשורתי שהתעורר עקב כך בישראל הביא, למרבה הצער, להפצת נתונים שגויים ו"הוכחות" שאינן ממין העניין (כמו למשל אמירות שהכרזה זו מוכיחה קשר לגידולים של בלוטות הרוק).

4. מדרג
מדרג (קשר מנה-תגובה, Gradient): נדבך נוסף התומך בהוכחת קשר סיבתי הוא קשר מנה-תגובה. קשר זה קיים ומוכר לגבי טבק (עישון), כך שהסיכון לחלות בסרטן הריאה, למשל, למי שמעשן כמות גדולה יותר, גדול יותר בהשוואה לסיכון של מי שמעשן כמות קטנה יותר. כך גם לגבי הסיכון לסרטן הוושט או הכבד ביחס לצריכת אלכוהול או לשימוש בתרופות מסוימות. במקרה הנוכחי נדרשת הוכחה כי מי שמשתמש יותר בטלפונים הסלולריים נמצא בסיכון מוגבר לתחלואה בסרטן, וזאת בצורה מונוטונית.

הממצאים שכבר עמדנו עליהם של מחקר האינטרפון אינם מצביעים על קשר שכזה, שכן בכל רמות השימוש היה הסיכון לממאירויות המוח נמוך יותר בקרב המשתמשים, בלא קשר לזמן או למשך השימוש; רק בתת-קבוצה אחת נראה היה כאילו אלה שהרבו להשתמש בטלפון הנייד נמצאים בסיכון יתר. היות שממצא זה אינו מגובה בעקומת מנה-תגובה כלשהי, טענו עורכי המחקר על ממצא זה שאין הוא משמעותי כלל, ובוודאי שאינו עונה על כלל חשוב זה.

5. קשר זמן
קשר זמן (temporality): בין כל אבני הבוחן שהציע סר ברדפורד היל, היחידה שנחשבת הכרחית להוכחת קשר סיבתי היא אבן הבוחן של קשר הזמנים. קיימת דרישה ברורה שהחשיפה תהיה קודמת לתוצאה, ובתחום המחלות הממאירות דרישה זו מודגשת אף יותר, שכן קיימת תקופת חביון (latency period) בין החשיפה ובין אבחנת המחלה. כלומר, החשיפה יכולה להיות מוקדמת מאוד ואילו האבחנה הקלינית של המחלה הסרטנית מאוחרת בהרבה, ולכל אורך תקופת החביון קיים התהליך הסרטני ברקע, אך באמצעי האבחנה הקיימים אין אפשרות לזהותו.

לסוגיה זו מתכוונים הטוענים כי "לא עבר מספיק זמן" מאז תחילת השימוש בטלפונים הסלולריים למתן ביטוי המלא לתחלואה שעלולה להיות קשורה לכך. נציין, כי כשמדובר בקרינה מייננת, זמן החביון לממאירויות בבלוטת התריס ובמערכת הדם עומד על כשנתיים, בתלות בכמות החשיפה, והזמן הממוצע למופע קליני של מרבית הגידולים הסרטניים הוא כעשר שנים. לו היתה קרינת גלי הרדיו בעלת יכולת לגרום לשינויים ממאירים בתאים בדומה לקרינה המייננת, הרי מאחר שבעולם הגדול (ואף בישראל) השימוש בטכנולוגיה זו נמשך זה שנים, היינו צריכים לראות לפחות את "קצה הקרחון" של עודף התחלואה הצפוי.

ואולם מחקרים שפורסמו בחודשים האחרונים מצביעים על כך ששכיחותם של גידולי מוח ממאירים ברמת אלימות נמוכה נמצאת דווקא בירידה בעשורים האחרונים ושכיחותם של גידולי מוח אלימים יותר, שנמצאת בעלייה מאז שנות השבעים, ממשיכה לעלות בקצב נמוך יותר מאשר בעבר.

6. קריטריונים נוספים
קריטריונים נוספים: כלל נוסף החשוב בבחינת קשר סיבתי אפשרי בין שימוש בטלפונים סלולריים ובין הסיכון לגידול סרטני הוא ההיתכנות הביולוגית (biological gradient & plausibility). שינוי בדנ"א, החומר הגנטי התאי, הוא שעומד בבסיס התהליך הסרטני והוא שאחראי לחלוקות התאים הבלתי נשלטות ולתופעות הנוספות המאפיינות גידולים ממאירים.

היתכנות ביולוגית פירושה יכולת להציע מנגנון ביולוגי מקובל ומותאם לידוע עד כה, אשר יסביר כיצד קרינת אלמ"ג מסוגלת לגרום לנזק מסוג זה. עד כה, למרות ניסיונות רבים ושונים שנעשו בתרביות רקמה ובחיות מעבדה, לא הוכח שקרינת אלמ"ג מסוגלת לגרום נזק תאי שיכול להיות מתורגם לתחילתו של תהליך סרטני.

רק לאחרונה דווח כי קרינת אלמ"ג משפיעה על מחזור הדם המקומי באזור החשוף וכי נצפתה עלייה בצריכת הסוכר באזור זה. כלומר, קיימת השפעה מקומית (בטווח של 4-3 ס"מ מהמכשיר הקורן). אך פירושם של ממצאים אלה אינו ברור: מחד גיסא, יכול להיות שאכן מדובר ב"הוכחה לנזק", אך מאידך גיסא, ייתכן שמדובר דווקא בהוכחה לעידוד גורמים המתקנים נזק תאי, שאולי היה קיים קודם לכן; שכן בכל מקרה של פגיעה בתא חי "נזעקים" תאים שונים לתיקון הנזק ו/או להשמדת התא הפגוע.

יש מחקרים שהצביעו על הפחתה בשיעור הגידולים בעלי פוטנציאל אלימות הנמוך בהקבלה לעלייה בשיעור השימוש בטלפונים ניידים אולי רומזים כי דווקא ההסבר השני הוא הסביר יותר (ובמיוחד כשעד כה אין כל ראיה לגרימת נזק ברמת התא עקב החשיפה לקרינת הרדיו).

סיכום
לסיכום, במאמר זה השתדלתי לעקוב באופן שיטתי אחר הכללים המקובלים בעולם המדע הרפואי זה עשרות שנים באשר להוכחת קשר סיבתי בין גורם כלשהו לתוצאה בריאותית. כללים אלה שימשו בקביעת קשר סיבתי בין גורמי סיכון מסוימים לבין סרטן, והם עדיין משמשים חוקרים ומוסדות בריאות בכל העולם.

מבדיקת הכללים אחד לאחד, לא השתכנעתי כי אכן בשלב זה קיימת אחיזה מחקרית מבוססת לחשש שקיים קשר בין חשיפה לקרינת רדיו מטלפונים הניידים ומחלות ממאירות כלשהן, הן על בסיס היעדר מנגנון ביולוגי של גרימת נזק והן על בסיס מחקרי האוכלוסיות השונים. הקביעה שעשתה לאחרונה הסוכנות לחקר הסרטן, כי קרינת אלמ"ג מטלפונים ניידים מסווגת בקטגוריה IIb של המסרטנים בבני אדם (כמו גם שתיית קפה ואכילת חמוצים), נובעת יותר מהרצון להדגיש את עקרון הזהירות המוֹנעת ופחות מהתבססות על ממצאים אמיתיים בתחום, לפחות על פי כל הידוע עד כה.

והערה לסיום: לאחרונה פורסם בעיתונות המקצועית מחקר, הגדול מסוגו עד כה, שכלל כארבעה מיליון שנות אדם ומעקב של 18 שנים אחר קבוצות משתמשים בטלפונים ניידים וכאלו שאינם משתמשים בהם. בבדיקת משתמשים מעל 10 או 13 שנים לא נמצא עודף תחלואה ולא נמצאה כל תשתית לאפקט של מנה-תגובה בהקשר לשני הסוגים המרכזיים של ממאירויות המוח (גליומות ומנינגיומות). יתרון המחקר, מעבר לגודלו ומשך המעקב הארוך, הוא בכך שלא היו קיימות בו הטיות של השתתפות או של זיכרון, האופייניות למחקרים הקודמים, ושבגינם תוצאות המחקרים שנעשו עד כה אינן מוצקות. הגם שמחקר זה חף מההטיות המוכּרות ועל כן ממצאיו הם בעלי משקל ניכר יותר, בוודאי יימצאו עוד ספקנים וכאלו ה"משוכנעים" בקשר שכנראה לא קיים.

ד"ר מיכה ברחנא, בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה

לקריאה נוספת:

Banks E, Canfell K, Reeves G. HRT and breast cancer: recent findings in the context of the evidence to date. Womens Health (Lond Engl). 2008 Sep. 4(5): 427-31.

Gorenoi V, Schönermark MP, Hagen A. Benefits and risks of hormonal contraception for women.GMS Health Technol Assess. 2007 Aug. 10; 3:Doc06.

Ness RB, Grisso JA, Klapper J, Schlesselman JJ, Silberzweig S, Vergona R, Morgan M, Wheeler JE. Risk of ovarian cancer in relation to estrogen and progestin dose and use characteristics of oral contraceptives. SHARE Study Group. Steroid Hormones and Reproductions. Am J Epidemiol. 2000 Aug. 1;152 (3):233-41.

Hardell L, Carlberg M, Hansson Mild K. Mobile phone use and the risk for malignant brain tumors: a case-control study on deceased cases and controls. Neuroepidemiology. 2010 Aug; 35(2):109-14.

Inskip PD, Hoover RN, Devesa SS. Brain cancer incidence trends in relation to cellular telephone use in the United States. Neuro Oncol. 2010 Nov;12(11):1147-51.

Lehrer S, Green S, Stock RG.Association between number of cell phone contracts and brain tumor incidence in nineteen U.S. States. J Neurooncol. 2011 Feb; 101(3):505-7.

Deltour I, Johansen C, Auvinen A, Feychting M, Klaeboe L, Schüz J. Time trends in brain tumor incidence rates in Denmark, Finland, Norway, and Sweden, 1974-2003. J Natl Cancer Inst. 2009 Dec 16; 101(24):1721-4.

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין גליליאו, פברואר 2012

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. No word about the Base Sender(s) stations – Antena. The Electromagnetic waves from the senders are much stronger than the receivers (phones). Therefore we should monitor the Base Senders.

  2. אני אישית גם חושב שאין סכנה בקרינה מהמכשירים הניידים, אבל אני לא יכול להתעלם מכך שאין תמימות דעים בקרב המדענים החוקרים את התחום. על כל מחקר שאומר שאין סכנה, יש לפחות אחד שטוען שיש סכנה.

    בסופו של דבר זה מצטמצם לשאלה – מי רוצה להשתתף בניסוי, כדי לגלות עוד 20 שנה אם יש / אין לו סרטן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן