שמן עץ התה במקום אנטיביוטיקה

  בשנים האחרונות מתו בארץ כמה תינוקות שלא קיבלו טיפול רפואי רגיל מרגע לידתם, מכיוון שמשפחותיהם העדיפו רפואה אלטרנטיווית

6.10.2000
מאת: שרון גל
באחת מטיסותיו הפנים ארציות עילעל הד"ר אנטוני לודר במגזין "קו רקיע", בהוצאת יורם ברנע וחברת "ארקיע", שהיה מונח בתא הכיסא שלפניו. בתוכן העניינים, בין שלל כתבות תיירות, תרבות ותעופה, משכה הכותרת "רפואה יהודית" את עינו של מנהל מחלקת הילדים בבית חולים זיו בצפת. בדפדוף חפוז דילג אל עמוד 56 ואיבד את שלוות רוחו.

חברת התעופה הקדישה בגיליונה האחרון שני עמודים לפועלו של משה רפאל צרור מצפת, מרפא הומיאופטי. "איש נעים הליכות, מלא שמחת חיים ובעל ידע רב בתחומים שבהם הוא עוסק", החמיא לו יורם ברנע, שסיפר בין השאר על סדנאות וימי עיון שמקיים צרור על שיטות רוחניות לריפוי והתבוננות פנימית.

"הצומות הרפואיים", הסביר צרור לכתב, "תורמים אמנם לירידה במשקל, אך יש להם ערך מוסף של בריאות טובה – מומלץ במיוחד לבכירים שעובדים בסביבה אלקטרונית". בתחתית הכתבה, המזכירה בתוכנה כתבות תדמית פרסומיות, הופיע מספר הטלפון של צרור ומעין כרטיס ביקור שלו. כל אלה תחת הכותרת: "רפואה יהודית – הממד הפנימי של הבריאות". ב"ארקיע" אין מבינים את הביקורת של הד"ר לודר: "מגזין החברה מביא מבחר של כתבות צבעוניות מכל תחומי החיים, ולדעת החברה אין פסול בכתבה על רפואה יהודית הומיאופטית".

אבל הד"ר לודר מודאג. "האיש כריזמטי כמו כל מנהיג כת", אמר על צרור, "אתה שומע אותו, אתה משוכנע לחלוטין. שמעתי אותו ברדיו, רציתי לפגוש אותו – דע את האויב – אבל לא יצא לי". כשלודר אומר אויב הוא אינו מתכוון לאיש, אלא לרעיון. דאגתו היא תוצאה של חוויותיו בעבודה. הוא מספק נתון מדהים: "לפחות פעם בשבוע מגיע אלי ילד שהוזנח רפואית".

לפני כחודש פורסם בתקשורת דבר מותו של תינוק בן שלושה חודשים וחצי מהקריה החסידית בחצור הגלילית. משרד הבריאות טען שהתינוק מת בגלל הזנחה רפואית – הוא סבל מחום גבוה כמה ימים, לא טופל והגיע לבית החולים זיו בצפת בלא רוח חיים. בדיון בבית המשפט טענה המשטרה כי התינוק חלה ב-8 בספטמבר, קיבל תרופות טבעיות מהוריו ("ולא תרופות מומלצות בידי רופא מוסמך"), מצבו הבריאותי המשיך להידרדר וכעבור יומיים הובא מת לבית החולים.

בנסיבות אלה לא טענה המשטרה כי יש חשד לרשלנות מצד ההורים, אך ביקשה נתיחה מחשש שמחלה זיהומית גרמה למות התינוק (הוא היה אמור להתחסן ביום מותו). השופטת ג'אדה בסול דחתה את הבקשה. "הלכה פסוקה היא כי העובדה שסיבת המוות לא ידועה אינה מהווה נימוק למתן צו לנתיחת הגופה", קבעה.

גם מותו של הילד עמיאל פלדמן מצפת, בן שבע, עורר סערה ציבורית. נגד אמו מתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת הליך פלילי באשמת גרימת מותו ברשלנות. על פי כתב האישום, חיה יוכבד פלדמן, אמו של עמיאל, וחברתה זהבה מאשה פז (שמתה כנראה מתת תזונה לפני כחודש), שצידדו ברפואה הומיאופטית, לא הביאו את עמיאל לבית החולים אף שסבל מדלקת ריאות קשה.

אבל שני המקרים האלה אינם היחידים. שלושה מקרי הזנחה רפואית שהסתיימו במוות פשוט לא דווחו: לפני כחודשיים מת תינוק בן חודש מצפת לאחר שלקה בסטפילוקוקוס. לבית החולים התברר כי הוא לא חוסן וטופל ברפואה הומיאופטית. "זה חיידק שיש נגדו טיפול", אמר הד"ר לודר. "מה ששמעתי מהוריו, חוזרים בתשובה, היה 'אלוהים נתן, אלוהים לקח. השכבנו אותו לישון בלילה ומצאנו אותו מת בבוקר. זהו'".

בעקבות המקרה ביקש לודר מהנהלת בית החולים לתבוע ממשרד הבריאות לבדוק את המקרה ביסודיות. לדבריו, גם פנה למשטרה לברר מדוע לא פעלה נגד הורי התינוק. "קיבלתי איזו תשובה כללית מהמשטרה, שהיא מפעילה שיקול דעת בכל מקרה ומקרה".

מקרה נוסף אירע ב-17 באוגוסט 99': תינוק בן שבועיים מראש פינה, שלא חוסן, מת מצהבת. הוריו, "יאפים מיסטיקנים", כהגדרת לודר, לא פנו לבית חולים מיום היוולדו בבית. "כך קרה שהוא הוחזק שבועיים עם צהבת קשה בבית והובא מת לבית החולים". לדברי לודר, פנה לרופאה המחוזית וביקש לבדוק את נסיבות המוות, "אבל לא היה כל מענה".

המקרה השלישי שלא דווח אירע בספטמבר 97'. תינוק בן שנתיים לקה בדלקת קרום המוח. "הילד פשוט הגיע מת לבית החולים עם מוגלה בראשו". באחרונה הובא לבית החולים תינוק בן שלוש מצפת עם מחלה דומה, אך הוא ניצל לאחר ניתוח ראש.

"נבהלתי", אומר לודר, "כמדען, כאדם הגון ונאור אני מודאג מהתופעה הכללית בחברה: לברוח מהרפואה". הוא מודה, עם זאת, ש"לרפואה עצמה יש חלק באשמה". במחקר שעשה גילה כי בחמש השנים האחרונות פנתה כמחצית האוכלוסייה "בשלב כלשהו" לטיפול לא רפואי: מטפלים, מרפאים הומיאופטים או הילרים. "וזה לא כולל קניית ויטמינים וכו'. הכוונה היא לטיפול בידי אדם שאינו רופא. אנחנו דומים מאוד לאירופה ולארה"ב בעניין הזה, לצערי".

הד"ר לודר רואה במצב הנוכחי "סימפטום של נסיגה לתרבות הטבועה יותר באמונות טפלות, קסם שחור, שדים ורוחות. זהו חוסר הבנה, כישלון של מערכת החינוך, שאנשים לא מבינים מהי הרפואה". למערכת הבריאות, הוא אומר, יש בזה חלק: "יש ביורוקרטיה קשה ולא אנושית. לרופאים אין זמן להקדיש לחולים שלהם, ובחסות האינטרס הכלכלי יש לזרוק אותך מהחדר ולקבל עוד מישהו. זו בריחה מחשיבה רציונלית, וזה מסוכן לעתיד החברה".

לא רק את מערכת הבריאות הוא מבקר. "אוניברסיטאות, בתי חולים ובתי ספר לרפואה לא יודעים איך להגיב ומנצלים את התופעה בציניות רבה. בתי חולים מסוימים גובים כסף טוב ונותנים טיפול אלטרנטיווי שלא עבר בקרה אובייקטיווית מדעית. המזעזע מכל הוא שהעולם הרפואי עצמו נותן לזה לגיטימציה".

לד"ר לודר אין ספק מהו המניע ל"התפרצות" הרפואה האלטרנטיווית – "כסף גדול מאוד, מלוכלך ביותר. מצד אחד זו מין רמאות, נסיגה תרבותית, חשיבתית. מצד אחר, יש כאן עניינים כספיים משמעותיים מאוד. זו תופעה לא בריאה". אין לו ספק, למנהל מחלקת הילדים בבית חולים זיו, ש"מדובר בתופעה ההולכת ומתרחבת ותגיע לשלב שזה יתפוצץ".

במכון לרפואה יהודית של משה רפאל צרור בצפת בזים לביקורת. צרור, בן 40, בא לצפת מחיפה לפני כעשר שנים. על פי "קו רקיע", לפני 13 שנה חזר בתשובה אחרי ששירת בחיל הים, למד אמנות וציור בחיפה וטייל בעולם.

צרור אינו פוסל על הסף את הרפואה הקונוונציונלית, אבל גורס ש"יש מקרים לא חריפים שלא דורשים רפואה קונוונציונלית, כל מה שקשור ברפואה המונעת, איך לא להיות חולה. מלבד זאת, בכל הקשור למחלות כרוניות, במקום שבן אדם יסתובב עם שק תרופות כל החיים שלו והמינון יילך ויגדל, יש פתרונות אחרים".

למשל, אחד התחליפים לאנטיביוטיקה, לדידו, הוא שמן עץ התה. "זה יעיל בהרבה. תגובת הגוף חזקה יותר, זה משתלב עם הגוף והנפש, לא משהו זר". צרור תומך בשילוב בין שני סוגי הרפואה. "אני מקווה שהשילוב לא יצטרך להיות כפוי, אלא יתקיים מתוך אהבת המקצוע, בין העוסקים ברפואה המשלימה לעוסקים ברפואה הקונוונציונלית".

"שכח מזה, זה עניין של כסף ויוקרה", מעיר לו חברו, גם הוא מרפא הומיאופטי, חרדי מצפת. צרור אינו אוהב להאריך בדיבור. הוא זהיר מאוד בלשונו. בחזית ביתו בהר כנען חווה גדולה, גדושה בעצים, שם נמצא מבנה המשמש כמשרדו וכמה סוכות אירוח לקיום סדנאות, ימי עיון וסמינרים במגוון נושאים – טבע, בריאות, מיסטיקה, רפואה ויהדות. הוא גם מפעיל מכללה ללימודי רפואה יהודית ע"ש הרמב"ם, בית תה, צומות מרפא "לטיהור הגוף מרעלים, בקרת משקל וטיפוח העור והיופי", וכן מקיים מסעות לקברי צדיקים ואתרים קדושים בגליל.

על המכון בניהולו אפשר ללמוד רבות מחוברת שהוא מחלק במשרדו, שבו מצויה ספרייה עמוסה לעייפה בספרי הומיאופטיה. תמונת הרמב"ם מצויה בעמוד הראשון של החוברת. בסקירה על הרפואה היהודית נכתב ש"מצויים באדם כוחות ריפוי טבעיים הפועלים באיזון. המרפא היהודי מופקד לשמור על חוסנם וחיוניותם של כוחות אלה".

"הפילוסופיה של הרפואה היהודית נבדלת מן התפישה המדעית ברפואה המערבית… הרפואה הקונוונציונלית מאבחנת מחלות ומטפלת בהן על בסיס חשיבה ועקרון אטיולוגי, שלפיו כל מחלה קיימת כיישות נפרדת ויש לה גורמים משלה ודרכי טיפול משלה, כאשר גם הגורם וגם הטיפול, שניהם חיצוניים לגוף. לעומת זאת, עקרון ההשבה לבריאות ברפואה היהודית, בסיסו בחוכמה כי אין במציאות מחלות ספציפיות, אלא רק חולשות פנימיות וחוסר איזון במערכות הגוף ובכוחות הנפש הבאים לידי ביטוי בתגובות מצוקה ודפוסי סימפטומים שונים בגוף ובנפש". זוהי תמצית השקפתו.

צרור מתרעם על כך שהרפואה הקונוונציונלית מאתרת כמה מקרים של טיפול הומיאופטי המסתיימים במוות כדי לקעקע את יסודות ההומיאופטיה. "למה ברפואה הקונוונציונלית שילבו רפואה טבעית?" הוא נוגע בעצב הרגיש ביותר, "זה גם שיקולים כספיים, אבל לא רק. הם לא יבואו ללמד אותנו מוסר, אלה ששבתו חודשיים וחולים שכבו במסדרונות".

צרור טוען כי בזמן שמובאים אליו חולים הסובלים מחום גבוה הוא אינו מסתכן. "רופא רגיל יכול לעשות בדיקת דם, בביוכימיה יש כמה דברים שאי אפשר לראות בלעדיה. רופא יכול לעשות פחות ממני עד שהוא מקבל את תוצאות הבדיקות. בגלל זה הפתרון הוא שילוב של שתי הרפואות".

חברו מתערב: "הרבה פעמים הם עושים ניסיונות על חולים. שישה רופאים במחלקה עם דעה שונה על אותו הילד", אמר וחזר לעיין בספר עב כרס, מעין אנציקלופדיה, שבה פירוט של מאות צמחי מרפא והשפעתם. צרור אומר בכעס: "כל מטופל שלי זה הצלחה. מגיעים לפה בדרך כלל כאלה שהתייאשו מבתי חולים, שנותנים אנטיביוטיקה לילד שוב ושוב ושוב".

בעניין החיסונים הרגיש, בעיקר בשל מות התינוק מחצור (צרור טוען שלא טיפל בו), זו משנתו של צרור: "אני לא אומר 'כן' או 'לא' לחיסונים, אני מראה את הסיכונים אם מחסנים ואם לא. אי אפשר לדעת מה מסוכן יותר", הוא אומר, "אמא שלא רוצה לחסן צריכה להבין שיש גם חיסונים טבעיים וצריך גם לדאוג לתזונת הילד – חלב אם זה החיסון הטוב ביותר לתינוק, והנוזל הצהבהב שלפני החלב, זה עוד יותר טוב. היום כבר הבינו זאת במשרד הבריאות, תודה לאל, ומעודדים הנקה".

לדבריו, "החיסון שנותנים בתי החולים לא באמת מבטיח שהילד לא יהיה חולה, שלא יהיה לו שיתוק. אם יש רופא שמוכן לחתום לי שהוא מקבל על עצמו את כל האחריות, בבקשה. גם אני לא יכול לחתום על טופס שבו אני נוטל אחריות לשימוש בתחליף לחיסונים. מאחר ששנינו לא יכולים לחתום, יש לתת להורים להחליט".

*

"אם באמת יש חשש לבריאות הציבור, חובתנו להתערב"

ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות, הד"ר יצחק ברלוביץ', מסביר שעמדת המשרד בכל הקשור לרפואה לא קונוונציונלית היא ליברלית, "כל עוד זה נעשה באחריותו של רופא בעל רישיון לעסוק ברפואה". לדבריו, עיסוק ברפואה בידי אדם שאינו רופא בעל רישיון הוא עבירה על החוק, אך ברלוביץ' ער לכך ש"בעניין הזה יש הרבה אפור בין הלבן לשחור".

ברלוביץ', כמו אנטוני לודר, מודה ש"יש בעיה בשירותי הבריאות המודרניים בישראל ובעולם. יש לנו מחסור במשאבים – זמן רופא, אחות, וחלק גדול ממקבלי הטיפול מרגישים שהם אינם מקבלים את תשומת הלב הראויה". בעיניו זה תיאור מצב, לא ביקורת על המערכת. "יש כסף גדול בכל סוגי הרפואה", אמר, "גם בקונוונציונלית. אנחנו מודעים לכך שאכן הכלכלה, הרצון של אנשים להרוויח כסף, משפיע על התנהגותם, גם הרופאים".

אבל הוא אינו סבור שתפקיד משרד הבריאות להתעקש על אכיפת החוק במקרי מוות לא טבעי של ילדים בעקבות אי קבלת טיפול רפואי קונוונציונלי. "זה תפקיד המשטרה, והיא צריכה לדרוש את ביצוע הנתיחה. יש חלוקה ברורה מאוד של האחריות. אם באמת יש חשש לבריאות הציבור, בשל אפשרות של מוות ממחלה זיהומית, חובתנו להתערב". במקרה של מות התינוק מחצור הגלילית לפני כחודש, הוא אינו סבור – בניגוד לעמדת בית החולים זיו בצפת – שהיה מקום להתעקש על נתיחה.

את דעתו על הרפואה ההומאופטית הסגיר ברלוביץ' באומרו, "אני מניח שאם זה היה טוב היו מלמדים את זה בבית ספר לרפואה". אבל התופעה מוכרת לו: "יש נטייה בעולם המערבי לברוח או להיעזר יותר ויותר ברפואה הלא קונוונציונלית למיניה".

מפקד תחנת צפת, רפ"ק פארס פרג', אמר בתגובה לטענה על רפיון בטיפול המשטרה במקרים של חשד לרשלנות מצד הורים שתוצאתה מות תינוק, כי "ברגע שיש חשד אנחנו מטפלים. כשמשהו מעלה חשד שתינוק מת מסיבות מסתוריות, אין דבר כזה שאנחנו לא בודקים".

{הופיע בעיתון הארץ, 6/10/2000} אתר הידען היה עד שנת 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן