נאס"א מתכננת להפסיק לתמוך בתחנת החלל הבינלאומית בעוד כעשור – תתמקד במאדים

בכיר נאס"א וויליאם גרסטנמאייר, המנהל השותף של נאס"א האחראי על תוכנית החלל המאוישת של הסוכנות, אמר החודש, לפי דיווח באתר Ars Technica, כי נאס"א מעוניינת להפסיק "בהקדם האפשרי" את התמיכה בתחנת החלל הבינלאומית, במטרה להתמקד בתוכניתה לשלוח אסטרונאוטים לחלל העמוק ובהמשך (בשנות ה-30 לכל הפחות), אל מאדים

תחנת החלל הבינלאומית, כפי שצולמה ממעבורת החלל אטלנטיס בשנת 2010. מקור: נאס"א.
תחנת החלל הבינלאומית, כפי שצולמה ממעבורת החלל אטלנטיס בשנת 2010. מקור: נאס"א.

בכיר נאס"א וויליאם גרסטנמאייר, המנהל השותף של נאס"א האחראי על תוכנית החלל המאוישת של הסוכנות, אמר החודש, לפי דיווח באתר Ars Technica, כי נאס"א מעוניינת להפסיק "בהקדם האפשרי" את התמיכה בתחנת החלל הבינלאומית, במטרה להתמקד בתוכניתה לשלוח אסטרונאוטים לחלל העמוק ובהמשך (בשנות ה-30 לכל הפחות), אל מאדים. לפי גרסטנמאייר, התמיכה האמריקאית בתחנה תימשך לפחות עד שנת 2024, עם הארכה מקסימלית של עד 2028. המשמעות של הפסקת התמיכה האמריקאית היא, ככל הנראה, סיום חיי התחנה והשמדתה בחדירה לאטמוספירה של כדור הארץ.

תחנת החלל הבינלאומית החלה להיבנות בשנת 1998 במאמץ בינלאומי של חמש שותפות – ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופאי, קנדה ויפן. עד כה כל השותפות, פרט לאירופה, הסכימו באופן רשמי להארכת משך חיי התחנה עד 2024. נאס"א גם חתמה לאחרונה עם בואינג על חוזה בסך 1.18 מיליארד דולר להמשך תחזוקת התחנה ולבחינת דרכים כדי להאריך את חיי החומרה שלה עד 2028.

תחנת החלל הבינלאומית היא אחד הפרויקטים היקרים ביותר בהיסטוריה. עלותה הכוללת לאורך השנים נאמדת, לפי הערכת סוכנות החלל האירופית, בכ-100 מיליארד יורו. לפי הדיווח באתר Ars Technica, נאס"א משקיעה כל שנה כ-3 מיליארד דולר מתקציבה (שנאמד בכ-18 מיליארד דולר) לתפעול התחנה, והעלויות עשויות רק לעלות עם השנים. גרסטנמאייר אמר שנאס"א לא תוכל להמשיך לממן גם את התחנה וגם את תוכניתה לשלוח אסטרונאוטים לחלל העמוק, אליו לא נשלחו אסטרונאוטים מאז סיום תוכנית אפולו בשנת 1972. נאס"א מתכוונת  תחילה לבצע משימות מאוישות בקרבת הירח (אך לא נחיתה עליו) ובהמשך, בשנות ה- 30 לכל הפחות, אל עבר מאדים.

דבריו של גרסטנמאייר עולים בקנה אחד עם תוכניתה הנוכחית (המעורפלת וגמישה בכוונה) של נאס"א, אותה היא מכנה "המסע אל מאדים". לפי גישה זו – נאס"א תעביר אל ידיים פרטיות ומסחריות את תחום "החלל קרוב-הארץ", כלומר המסלול האורביטלי בקרבת כדור הארץ שבו שוהה תחנת החלל הבינלאומית, שנמצאת בגובה של כ-400 ק"מ. זאת, כדי "לשחרר" את נאס"א מתפקיד זה ולאפשר לה לפתח את החומרה הנדרשת לחלל העמוק, כגון החללית אוריון ומשגר החלל SLS, ששיגורו הראשון צפוי בשנת 2018 והוא עתיד להיות אחד המשגרים החזקים ביותר בהיסטוריה.

כיוון זה שנאס"א מתווה כבר החל להצמיח יבול ראשון בדמות חלליות המטען דרגון וסיגנוס שטסות אל עבר תחנת החלל הבינלאומית. חברת ספייס איקס וחברת בואינג מפתחות כעת חלליות מאוישות לתחנת החלל הבינלאומית, שעתידות להתחיל לפעול בשנת 2017 או 2018.

אולם, עד כה עמדה, ועדיין עומדת מאחורי חברות אלו, סוכנות ממשלתית עתירת-תקציבים שמאפשרת להם לפתח את רכבי החלל והמשגרים שלהן. קשה לדעת מה יעלה בגורלן ללא תמיכתה הכספית של נאס"א. גרסטנמאייר אמר כי כעת לחברות הללו יש עשור נוסף להמשיך ולפתח את יכולותיהם והזדמנויות כלכליות בחלל, אך הדגיש כי נאס"א לא רואה בהצלחת החברות הללו יעד הכרחי בדרכה אל עבר החלל העמוק ומאדים.

 

אז מה יקרה לאחר שתחנת החלל הבינלאומית תהפוך להיסטוריה? יש כמה וכמה אפשרויות ותחנות חלל שעשויות "להחליפה".  סין הודיעה שהיא מתכננת לשגר בתחילת שנות העשרים תחנת חלל קבועה. בכנס החלל הבינלאומי בירושלים באוקטובר האחרון, המעצב הראשי של תוכנית החלל המאוישת של סין אמר שהיא פועלת לשיתוף פעולה בינלאומי בבנייתה. לא ברור כרגע מה יעלה בהצעה זו, ובנוסף לכך סין לא אישרה שבכוונתה לפתח יכולת עגינה אוניברסלית לתחנה, שתאפשר גם לחלליות לא-סיניות לעגון בה.

תחליף אחר עשוי להיות תחנת חלל מתנפחת. רכבי חלל מתנפחים בנויים מחומרים גמישים וניתנים לשיגור בתצורה מקופלת ולאחר מכן מתנפחים בחלל. יתרונם הוא שהם שוקלים פחות מרכבים שבנויים מחומרים קשיחים, ויכולים להכיל נפח רב יותר. חברת ביגלו אירוספייס מפתחת כיום רכב מתנפח כזה, המכונה B330, ושמו ניתן לו מכיוון שהוא מכיל נפח של 330 מטר מעוקב. הוא שוקל 20 טון בלבד – ולעומת מודול "דסטיני" בתחנת החלל הבינלאומית, ששוקל 15 טון ומכיל רק 106 מטר מעוקב, הוא מעניק יתרון של 220% בנפח, עם רק 33% עלייה במשקל. הרכיב עשוי לשמש או כתחנת חלל מסחרית שתשמש למשל כ"מלון חלל", אך גם אולי את נאס"א כרכב לשהיית אסטרונאוטים במשימות חלל ארוכות טווח, שבהן אי אפשר להסתפק רק בנפח המוגבל של החללית אוריון. לא מדובר במדע בדיוני – שכן ביגלו אירוספייס כבר שיגרה שני רכבים מתנפחים ניסויים ב-2006 ו-2007 וכעת ממתינה לשיגור של מודול ניסויי נוסף שכבר נבנה, BEAM, שיתחבר עם תחנת החלל הבינלאומית כדי לבחון טכנולוגיה זו, לקראת פיתוח ה-B330  הגדול בהרבה. הרכיב כבר היה אמור להיות משוגר, אך עקב כישלון השיגור האחרון של פאלקון 9 המשימה נדחתה לתחילת 2016.

דגם של המודול הניסויי המתנפחBEAM שכעת ממתין לשיגור והתחברות עם החלל הבינלאומית בשנה הבאה. מקור: נאס"א.
דגם של המודול הניסויי המתנפחBEAM שכעת ממתין לשיגור והתחברות עם החלל הבינלאומית בשנה הבאה. מקור: נאס"א.
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

12 תגובות

  1. אז תגיד לי " אנונימי " -מה יעשו בחללית אחרי שיגמר הפלוטוניום וגז ה קסנון ,איך ניתן יהיה להמשיך הלאה לתוך החלל העמוק ?

  2. מלחמות תמיד היו ותמיד תהיינה בכל יציאה למסע למאדים. ניקח בהקבלה את מסע קולומבוס או מסע אמריגו וספוצ'י או ווסקו דה-גמה. האם העובדה שהוצא כסף על מיזם גילוי עולם חדש הרעה עם העולם והיה אפשר לנצלו לשיפור החיים בעולם הישן? נראה לי שלא. גילוי אמריקה הביא לצמיחתו של עולם חדש ו-2 מדינות שם ארה"ב וקנדה: א. פעמיים הצילו את העולם הישן מעצמו (1914, 1939). ב. ארה"ב בנויה על אפשרות לערב רב של עמים וכולם מתמזגים ליישות אחת מה שהפך אותה למקור תקווה לכולם. כך מסע למאדים. התחלה צנועה, אבל הרעיון: סיכוי להתיישבות ביקום. ציווליזציות פה שהתאבנו, סיכוי להתחלה חדשה.

  3. מדהים כמה שהטימטום החללי הזה עולה לאנשים בעולם ומביא תועלת בעיקר להמון מקבלי משכורות וחוזים ממשלתיים.
    קודם שמישהו יקים מושבה מתפקדת על הירח ואז נראה את מאדים. אפילו באנטארקטיקה אין מושבה אנושית שמתפקדת ללא אספקה מבחוץ, אז מדברים על מאדים?
    שלא לדבר על ההרס של כדור הארץ בתמורה לאיזו פנטזיה מד"בית על ציוויליזציה אינטרגלאקטית. הרי כל טריליוני הדולרים שהושקעו ויושקעו יוכלו להציל כמה בדיוק מכדור הארץ? 100 אנשים? שייקפאו שם מקור, ינשמו אוויר מבלוני חמצן וייפחדו כל הזמן שיהיה להם חור בתקרה וכל האטמוספירה תברח? או שהם ייגוועו ברעב לפני זה ויאכלו אחד את השני…
    בינתיים הכסף הזה יכל לשמש על מנת להפוך את כדור הארץ לגן עדן, להציל עשרות אלפי מינים מהכחדה ולהציל את עתידו של המין האנושי.
    עצוב

  4. מנוע יונים עם כור גרעיני – לחפש בגוגל את המילים מנוע יונים ונאסא באנגלית ולראות שזו אחת הכוונות של נאסא.
    ההגיון פשוט:
    כור גרעיני יכול לספק ע"י ליבה בגודל תפוז כוח תנועה למעל עשור. מנוע יונים הוא הדרך שמצא האדם להאיץ חלקיקים למהירות קרובה למהירות האור והתנע שלהם גבוה גם אם המסה שלהם נמוכה. מתכת היא מקור יונים מתכלה לאט מאד וכמעט בלתי מתכלה. הגשושיות המודרניות נעות עם מנוע יונים והאתגר הבא הוא להקנות תנע בעצמה שתניע תחנת חלל. כדי לייצר יונים צריך לייצר מתח גבוה. כדי לייצר מתח גבוה צריך לייצר מתח נמוך (120 וולט) ולהכפיל אותו – שזה יודעים לעשות. אפשר עד עשרות קילו וולט. כדי לייצר מתח נמוך צריך גנרטור חשמלי, והוא מונע ע"י כור חשמלי אשר מחמם קיטור. אחד האתגרים הוא למחזר את הקיטורכל הזמן. לכל מעלי הגיכוח כך עובד מנוע של צוללת גרעינית ושל נושאת מטוסים.

  5. אני גם סבור שבמקום שכל מעצמה מפתחת תחנת חלל משלה, לאחד כוחות, פחות אגו.
    פשוט ארה"ב סבורה שאצלה הצטבר כל הידע למסע למאדים: גידול ירקות, ייצור חמצן, התפלת מים, מנוע יונים, כור גרעיני עם מיחזור הקיטור לשימוש חוזר להנעת גנרטור חשמלי, ומערכות שטרם פותחו אך תפותחנה: בינה מלאכותית תומכת פעולות בחללית ובמושבה, מערכות עם תיקון עצמי. היא סבורה שעם היתרון שתשיג במאדים העובדה שהם "רק" 250 מיליון וסין 1.5 מיליארד תגושר ע"י כל היתרונות של התפשטות בחלל.
    מושבה על מאדים באמת תשבור תקרה, במובן שהטכנולוגיה והמאמץ מוקדו למסע מאויש בין כוכבים. אח"כ הדברים יתפתחו: מנועים לתנועה במהירויות על, חלליות עמידות במהירויות על, חללית שהיא בעלת קיום עצמי.

  6. לפעמים יש נטיה לראות בקיים כמו מובן מעליו, תחנת החלל היא בסיס למחקר ולימוד לחיים בחלל כל זאת
    בעלויות הכי נמוכות שניתן להגיע בגלל שהיא יחסית קרובה לכדור הארץ, היתה השקעה עצומה כדי לבנות אותה
    יתכן והיה ניתן לצרף את הסינים במקום לדחוק אותם החוצה כדי לחלק עלויות, המחקר שם הוא רק בתחילת דרכו,
    אם ניקח שני תרבויות תרבות אחת שלמדה לחיות בחלל ואת הכל היא בונה בחלל ומשיגה משאבים מאסטרואידים מהסוג של אלו שהיא לא מצליחה לשמר או כדי להתפתח וגם עבור אנרגיה היא לא צריכה שמש, מול תרבות שהקיום שלה מצריך פלנטה, מה התרבות שבה יהיה שרידות גדולה יותר, התשובה ברורה התרבות שלמדה לחיות בחלל, אם זה בהחלט זה יהיה הישג אדיר להנחית אנשים על מאדים ואפילו להקים מושבה שם,

  7. הגיע הזמן להחליף את תחנת החלל המיושנת – ולחשוב על תחנת חלל מקובעת בירח – גם בצד שפונה לכדור הארץ וגם לצד הנגדי שיהיו מחוברים ע"י חיווט בינהם – כך שזה יחסוך מלא עלויות עם ניצול הירח לצורך הקמת טלסקופים ואנטנות שידור וקליטה בקני מידה הרבה יותר גדולים

  8. תושבי ארה"ב הם צאצאים של האנגלים.
    הם שילמו מיסים לאנגליה וברבות השנים התמרדו ,
    הפסיקו לשלם מיסים לאנגליה ויצאו לעצמאות.

    גם במקרא זה לדעתי זה מה שיקרה ומושבת מאדים שכזו בסוף
    תצא לעצמאות ותתנתק מארה"ב או מכל אומה אחרת שתשלח אותם.

    אז זה לא כל כך משנה (לדעתי) איזה אומה תגיעה לשם .
    וזו כל האבולוציה על רגל אחת.

  9. החלטה לא נבונה לדעתי שמרחיקה את המסע למאדים. רכב למאדים יצטרכו לבנות לדעתי בתחנת חלל.
    אין סתירה בין 2 הפעולות. כמות האתגרים בהגעה למאדים, מחייבת לדעתי שיתוף בינלאומי. כיום לא יודעים להקנות חיים לצוות מאדים מעל חודשיים וזו אחת הסיבות מדוע לא. האמריקאים חושבים על תקיעת יתד לבד והשתלטות על מושבת מאדים בלעדית שלהם. מאפיין את רמת התרבות שאליה הגיעה האנושות: תפקוד מדינות בנפרד זו מזו. זה לא מספיק להתפשטות בחלל.
    המסע למאדים מלא אתגרים: מנוע פלסמה בגדלים שלא היו בעבר, הנעה גרעינית, שיטות קיום במאדים: נשימה/מים/מזון, מערכות תיקון עצמי במסע לחלל ושם שטרם פותחו, בינה מלאכותית ברמות מקבילות לשלנו. אין ספק שקיום מושבה על מאדים יהיה אבן דרך בהיסטוריה האנושית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן