השניים דיברו במושב הבוקר של כנס החלל על שם אילן רמון בבית חיל האוויר בהרצליה
ראו גם: שרידי הניסוי שביצע אילן רמון בחלל חוזרים לישראל
בוב קבנה – מנהל מרכז החלל קנדי של נאס”א בכף קנוורל בפלורידה שניהל בזמנו את משימת STS-107, המשימה האחרונה של מעבורת החלל קולומביה אומר כי נאס”א השתנתה מאוד מאז אסון הקולוצביה.
בקיץ האחרון פתחה נאס”א תצוגה הכוללת פריטים משרדיהן של מעבורות החלל צ’לנג’ר וקולומביה בתוך האולם שבו מוצגת מעבורת החלל אטלנטיס – אחת משלוש המעבורות ששרדו והועברו למוזיאונים לאחר סיום פרויקט המעבורות בראשית העשור. הפריטים ששרדו מהחפצים האישיים של אילן רמון ז”ל וכן מציוד הניסויים – בעיקר ניסוי ממידקס, הועברו לתצוגה בישראל.
“בדבריו בכנס לזכרו של אילן רמון שנערך בשיתוף פעולה בין מכון פישר לסוכנות החלל הישראלית ומשרד המדע, אמר קבנה: אנחנו חייבים לזכור למה הדברים הללו קורים אסור לנו לעצור וחשוב לנו ללמוד לקחים מהטעויות. חשוב שנזכור את סדרת ההחלטות במהלך האירועים, לזהות את הסיכונים, להבין אותם ולהיות בטוחים שאנחנו מבינים, ועד שלכל אדם יהיה קול לא נוכל לדעת אם לא החמצנו משהו. ”
“הבאנו את ניסוי מיידקס כדי שכולם יזכרו את אילן ויעריכו את הקשר בין נאסא לישראל בביצוע הניסוי ויהיו לנו מזכרות מיד ראשונה כדי לזכור את אילן.” אמר קבנה שהודה לרונה רמון על הסיוע שלה בהקמת התצוגה במרכז החלל קנדי וביכולת להביא את מיידקס הביתה.
רונה רמון: מנהל נאס”א צ’רלס בולדן אמר לי שזכר את בקשתי להביא את השרידים של ניסוי מיידקס לתצוגה בישראל
רונה רמון עסקה אף היא בהחזרת השרידים לארץ אך גם סיפקה מידע על הולדתו של הכנס. “אתמול ערכנו את טקס הזיכרון השנתי לאילן. עלינו לגבעה 13 שנה אחרי האירוע באותה שעה בדיוק בשעה 16:00, תשע בבוקר זמן מרכז החלל קנדי, בדיוק בשעה שאיבדנו את הקולומביה ואת הצוות היקר שלנו. דיברנו כל אחד מהלב מהחוויות האישיות שלו. והעובדה שנמצאים איתנו בכל שנה כל כך הרבה אסטרונאוטים – כל שנה מגיעים אחוז אחד ממספר האנשים שהיו בחלל חשובה.
“בוב קבנה היה אחראי באופן ישיר על הצוות ועל משפחות חברי הצוות. שבוע החלל שהפך להיות מושג בארץ, דבר שעבדנו קשות עם אנשי משרד המדע וסוכנות החלל להפוך אותו למוסד שנותן השראה לכל הילדים, שבוע בו אנחנו קוטפים את כל הפעילות שנעשית כאן בארץ. ליבי מתמלא גאווה. הכל התחיל מבקשה צנועה שלי מאסטרונאוט שליווה אותי בשנה הראשונה לדבר בפני תלמידים.
“הבנתי שנשארתי עם משקל כבד על הכתפיים עם תפקיד שלא חשבתי שאקח אותו עלי. היינו גאים באותו אדם יקר שמייצג אותנו בחלל. עם האסון נשארנו עם ואקום. לא רציתי שנישאר רק את הטרגדיה אלא גם את האדם, את ההישגים את פריצת הדרך שלנו כמדינה.”
“עם הרבה עזרה יצרנו מורשת הנפרשת גם על הפן הבינלאומי כשאנחנו מקיימים את הכנס הזה בהיבט הבינלאומי שלו, כשקראנו את גבעות קרני רמון במכתש רמון על שם אנשי הצוות. הקמנו את מרכז המבקרים במצפה רמון וקישרנו שמים וארץ. והעלינו גם את סיפורו של אילן ולדאבוננו גם את סיפורו של אסף.
בשבוע זה מתקיימות תוכניות חינוכיות הנפרשות בכל הארץ. שבוע החלל בישראל הפך להיות אירוע מכובד שלשמחתי הרבה אחרי 13 שנה משרד המדע מוביל אותו בגאווה ובמסירות כל כך יפה. זו הזדמנות להגיד תודה לכל השותפים. להודות למשפחה הקטנה שלנו, למשפחת חיל האוויר שלא עזבו אותנו לשניה ששותפים יחד איתי לאמונה שאפשר וניתן להשפיע ולחנך ילדים לאורם של אילן ואסף. ולמשפחת החלל – נאס”א וארגון האסטרונאוטים שמצאתי את עצמי משתייכת אליו
“כשראיתי את השרידים הראשונים שהיו מפוזרים בתוך האנגר ענק הסתובבנו בין חפצים שיש להם לב, שיש להם סיפור. באפריל האחרון פגשתי את צ’רלז בולדן ואת אובראין. בולדן תפס אותי בצד ואמר לי – רונה אנחנו זוכרים את בקשתך ונגשים את ההבטחה’. עם התצוגה של חלקים מהקולומביה, גם אנחנו כאן נזכה לקבל חלק מאותה מעבורת מפוארת שנעלמה לנו ככה בחלל. השרידים האלה פה ואנחנו מכירים את המשפט – אבנים עם לב אדם. מה שנראה כאן – חפצים עם הרבה מאוד רגש, הרבה מאוד עשיה, הרבה ידע וסקרנות. הצוות כולו גם החוקרים והחברים בניסוי מיידקס וגם האסטרונאוטים בקולומביה אהבו את האתגר שבהפעלת הניסוי, התייחסו לזה כמו קרבות אוויר – הם מול השדונים. הגאווה הגדולה שהניסוי ממשיך גם היום על ידי סוכנויות החלל האחרות בתחנת החלל הבינלאומית. אנחנו יכולים רק להתגאות בהישגים, באיפה שאנחנו היום ומהעתיד שאנחנו הולכים אליו.
“בנימה אישית – לא פשוט להיות אלמנתו של. לא פשוט בהקשר הזה גפך להיות אימו של אסף. אני צריכה להגיד תודה ל’צרארלי בולדן שהציג אותי כשגרירת החלל של ישראל. אני גאה גם באפן אישי, שמחה על שיתוף הפעולה עם מכון פישר, עם אסף אגמון שהביא את הכנס לאן שהביא אותו. למנכ”ל הנוכחי אברהם עשאל וכמובן, למנכ”ל סוכנות החלל מנחם קדרון – שותפות כזו וקרבה ואמונה כזו לא קורים בכל יום.
“זכיתי לעבור אנשים טובים אבל יש כמה שהלכו איתי יד ביד באמונה שלמה להביא את המקום הראוי המכובד לכל הנושא שנקרא חלל בישראל.”
7 Responses
ניסים
אני נזכר בסרט נחמד שנקרא “נטושים בחלל”. בסרט זה אסטרונאוטים אמריקאים נתקעו בתחנת חלל בלי יכולת לחזור ארצה ואז משוגרת חללית רוסית עם קוסמונאוט אחד לחלץ אותם. יצא לך אולי לראות סרט זה?
חיים
כן – אני זוכר את הסרט: משכנעים את 4 אנשי הצוות לביים את הטיסה, אבל הטיל מתפוצץ בהמראה….
ניסים
נראה לי שעמית קורא כל בוקר לפחות 5 ספר קונספירציה. האם זכור לך הסרט קופריקון 1 שביסודו של דבר היה מופרך לחלוטין. עד כמה שאני זוכר בסרט מראים שחללית אפולו “נחתה” על המאדים. ושום חללית כזו לא היתה שורדת את המעבר באטמוספירה מהטעם הפשוט שלחלליות אפולו אין מבנה אווירודינמי .
עמית
הרוסים לא היו שם. האמריקאים היו שם ונחתו 6 פעמים.
זה שזה לא “נראה לך” לא ישנה את העובדות.
אתה זה שמתווכח – אני מציע שתלמד קצת את הנושא ותראה שאתה לא בכיוון. ממש, ממש לא בכיוון.
6 נחיתות על הירח של חלליות מאוישות (לפחות על פי ויקיפדיה) וכולן הצליחו לחזור בשלום. אני בספק.. לא מסתדר לי עם תאוריית “אם משהו יכול להשתבש..”. הטכנולוגיה והיכולות היו בחיתולים. אפשרות מאד סבירה שהרוסים, שלא אהבו/אוהבים לחשוף מידע על כשלונות, השאירו בדרכם כמה וכמה גופות על הירח. אין מה להתווכח על הנושא כי אין אפשרות לדעת.
עמית
נהרגו שלושת האסטרונאוטים של אפולו 1(גריסום, וויט ושאפי) באימון המראה, עקב אש בתא.
כל השיגורים של פרוייקט אפולו היו בשידור חי, כך שיודעים בדיוק מי המריא. אנחנו יודעים שכולם נחתו בשלום.
אף אחד לא מסתיר כלום.
שאלה – אני לא יכול להאמין שהאנושות הנחיתה 12 אנשים על הירחים וכולם הצליחו לחזור לכדור הארץ. במיוחד בטכנולוגיה של שנות ה-70 ועם ה”ההתפשרות” על בטיחות כדי להיות ראשונים (בעקבות המלחמה הקרה והיוקרה). אני בטוח שיש אסטרונאוטים שנהרגו על הירח או בדרך הלוך/חזור ולא מספרים לנו. האם מישהו יודע משהו על הנושא?